אל תפרוש מהמירוץ לחיים!
”בסבלנות נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו” (עברים י״ב:1).
1, 2. אילו מאורעות מרגשים משמחים את משרתי יהוה באחרית ימים זו?
אנו חיים בזמנים מרגשים וקשים. לפני יותר מ־80 שנה, ב־1914, הוכתר ישוע למלך במלכות אלוהים השמימית. ”יום האדון” וגם ’עת הקץ’ של סדר־הדברים הנוכחי כבר החלו (ההתגלות א׳:10; דניאל י״ב:9). מאז גוברת דחיפותו של המירוץ לחיים, מירוץ שבו רץ המשיחי. משרתי אלוהים מתאמצים מאוד לעמוד בקצב של מרכבתו השמימית של יהוה, היא ארגונו השמימי, הנעה ללא הפסקה כדי להגשים את מטרות יהוה (יחזקאל א׳:4–28; קורינתים א׳. ט׳:24).
2 האם משרתי אלוהים ’רצים במירוץ’ לחיי־נצח בשמחה? בהחלט! הם ששים לראות את האיסוף של שארית אחי המשיח, ושמחים להיווכח שחתימתם הסופית של שארית ה־000,144 כמעט נשלמה (ההתגלות ז׳:3, 4). יתרה מזו, הם נלהבים לראות שהמלך שמינה יהוה שולח את מגלו לקצור את ”קציר הארץ” (ההתגלות י״ד:15, 16). ומה רב הקציר! (מתי ט׳:37) עד כה נקבצו יותר מחמישה מיליון איש — ”המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” (ההתגלות ז׳:9). לא ידוע לאיש מה יהא מספרם הסופי של חברי המון רב זה, שכן איש אינו יכול למנותו.
3. למרות אילו מכשולים עלינו להשתדל תמיד לטפח רוח של שמחה?
3 השטן באמת מנסה להכשיל אותנו או לגרום לנו להאט את הקצב כשאנו צוברים תאוצה במירוץ (ההתגלות י״ב:17). כמו־כן, אין זה קל להמשיך לרוץ לנוכח המלחמות, הרעב, המגיפות וכל הקשיים האחרים המאפיינים את עת הקץ (מתי כ״ד:3–9; לוקס כ״א:11; טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). בכל זאת, המירוץ עומד להסתיים ועל כך לבנו עולץ משמחה. אנו משתדלים לגלות את הרוח שפאולוס קרא למשיחיים בימיו לפתח: ”שימחו באדון בכל עת; אומר שוב, שימחו”! (פיליפים ד׳:4).
4. איזו רוח גילו המשיחיים הפיליפים?
4 המשיחיים שאליהם הופנו דברי פאולוס בוודאי שמחו באמונתם, שהרי אמר להם: ”המשיכו לשמוח באדון” (פיליפים ג׳:1, ע״ח). הקהילה בפיליפי היתה נדיבה ואוהבת. חבריה שירתו במסירות והתלהבות (פיליפים א׳:3–5; ד׳:10, 14–20). אך לא לכל המשיחיים במאה הראשונה היתה רוח כזו. למשל, חלק מהמשיחיים ממוצא יהודי, אשר להם כתב פאולוס את האיגרת אל העברים, הדאיגו אותו.
”לשים לבנו ביתר שאת”
5. (א) איזו רוח היתה למשיחיים ממוצא יהודי כשנוסדה הקהילה המשיחית הראשונה? (ב) תאר איזו רוח דבקה בחלק מהמשיחיים העברים בערך ב־60 לספירה.
5 הקהילה המשיחית הראשונה בתולדות האנושות היתה מורכבת מיהודים ומגֵרים. היא נוסדה בירושלים ב־33 לספירה. איזו רוח נשבה בה? די לקרוא את הפרקים הראשונים בספר מעשי־השליחים כדי ללמוד על ההתלהבות והשמחה של קהילה זו, גם לנוכח רדיפות (מעשי־השליחים ב׳:44–47; ד׳:32–34; ה׳:41; ו׳:7). אך עם חלוף השנים, השתנה המצב, ומשיחיים רבים ממוצא יהודי האטו כנראה את הקצב במירוץ לחיים. ספר עיון אחד מתאר את המצב ששרר בערך ב־60 לספירה: ”מצב של רפיון וליאות, ציפיות נכזבות, ייחולים ממושכים, מחדלים מכוּונים וגילויי חוסר אמונה. הם היו משיחיים, אך הערכתם כלפי תפארת קריאתם היתה מועטה ביותר”. כיצד יכלו משיחיים משוחים להגיע למצב כזה? בעזרת עיון בקטעים מאיגרת פאולוס אל העברים (נכתבה בערך ב־61 לספירה), נוכל להשיב על שאלה זו. בחינת הדבר תעזור לכולנו כיום שלא להידרדר למצב רוחני רעוע שכזה.
6. מה הם כמה הבדלים בין הפולחן במסגרת תורת משה ובין עבודת אלוהים המבוססת על אמונה בישוע המשיח?
6 המשיחיים ממוצא יהודי נטשו את היהדות, אשר התיימרה לקיים את התורה שנתן יהוה באמצעות משה. לבם של רבים ממשיחיים אלה נטה כנראה אחרי התורה, אולי משום שבמשך מאות רבות של שנים היתה היהדות הדרך היחידה לקרוב ליהוה. היתה לה גם מערכת פולחן מרשימה, ובה כהונה, קורבנות קבועים ומקדש בירושלים, שנודע בכל רחבי תבל. המשיחיות שונה. היא דורשת ראייה רוחנית כדוגמת זו שהיתה למשה, ש”נשא עיניו אל הגמול” העתידי, ו”עמד בעוז כרואה את מי שאיננו נראה” (עברים י״א:26, 27). כנראה חסרה למשיחיים רבים ממוצא יהודי הראייה הרוחנית. הם צלעו במקום לרוץ למען תכלית מוגדרת.
7. כיצד עלול סדר־הדברים שעזבנו להשפיע על מרוצתנו במירוץ לחיים?
7 האם שורר כיום מצב דומה? ובכן, המצב אומנם אינו לגמרי זהה, אך משיחיים בכל זאת יוצאים מסדר־הדברים המדבר גבוהה. העולם אומנם מציע הזדמנויות מלהיבות, אך במקביל הוא תובעני מאוד. יתרה מזו, רבים מאיתנו חיים בארצות שרווחת בהן גישה ספקנית, ולאנשים הגישה האנוכית ’קודם־אני’. אם נרשה לסדר־הדברים להשפיע עלינו, תיחלש בנקל הראייה של ’עיני לבבנו’ (אפסים א׳:18). כיצד נוכל לרוץ את המירוץ לחיים כראוי, אם לא נראה בבירור לאן מועדות פנינו?
8. מאילו היבטים נעלה המשיחיות על הפולחן שבתורת משה?
8 כדי לדרבן את המשיחיים ממוצא יהודי, הזכיר להם פאולוס שהמשיחיות נעלה על תורת משה. יהוה דיבר עִם עם ישראל הגשמי באמצעות נביאיו, כל עוד העם נחשב לעמו במסגרת התורה. אך לדברי פאולוס, כיום הוא מדבר אלינו ”ביד הבן אשר שם ליורש כל ובידו גם עשה שמים וארץ” (עברים א׳:2). יתר על כן, ישוע הוא גדול המלכים משושלת דוד, ’חבריו’. הוא גם נעלה מן המלאכים (עברים א׳:5, 6, 9).
9. מדוע עלינו ”לשים לבנו ביתר שאת” אל דברי יהוה בדומה למשיחיים ממוצא יהודי שבימי פאולוס?
9 משום כך יעץ פאולוס למשיחיים ממוצא יהודי: ”חייבים אנו לשים לבנו ביתר שאת אל הדברים ששמענו, פן נסור מן הדרך” (עברים ב׳:1). ידיעת המשיח היתה אומנם ברכה נפלאה, אך לא היה בה די. נדרש מהם לשים לב היטב לדבר־אלוהים כדי שהעולם היהודי שסבב אותם לא ישפיע עליהם. גם עלינו לשים לב ”ביתר שאת” לדברי יהוה, משום שאנו מוקפים בתעמולה עולמית מתמדת. משתמע מכך שעלינו לפתח הרגלי למידה טובים ולהקפיד על תוכנית טובה של קריאת המקרא. כשם שאמר פאולוס לאחר מכן באיגרתו אל העברים, משמע הדבר גם נוכחות קבועה באסיפות והכרזת דבר אמונתנו לזולת (עברים י׳:23–25). בעזרת פעילות זו נוכל לשמור על עירנות רוחנית ולא לשכוח את תקוותנו הנפלאה. אם נמלא את שכלנו במחשבות יהוה, שום דבר בעולם לא יוכל להכריענו או לערער את שיווי המשקל שלנו (תהלים א׳:1–3; משלי ג׳:1–6).
”עודדו איש את רעהו”
10. (א) מה עלול לקרות למי שאינו שם לב ביתר שאת לדבר יהוה? (ב) כיצד נוכל ’לעודד איש את רעהו’?
10 אם לא נשים לב היטב לדברים הרוחניים, הבטחות יהוה יתחילו להצטייר בעינינו כלא מציאותיות. כך היה במאה הראשונה לספירה, אף על פי שהקהילות היו מורכבות רק ממשיחיים משוחים, ושחלק מן השליחים היו עדיין בחיים. פאולוס הזהיר את העברים: ”הישמרו, אחיי, שלא יהיה באיש מכם לב מרושע וחסר אמונה, הסוטה מאלוהים חיים. עודדו איש את רעהו יום יום, כל עוד הזמן מכונה ’היום’, למען לא יקשה לב איש מכם בנכלי החטא” (עברים ג׳:12, 13). פאולוס אומר ”הישמרו” כדי להדגיש את הצורך לעמוד על המשמר. הסכנה אורבת! הסכנה פן חוסר אמונה — ”חטא” — יתפתח בלבנו, ופן נתרחק מאלוהים במקום לקרוב אליו (יעקב ד׳:8). פאולוס מזכירנו: ”עודדו איש את רעהו”. אנו זקוקים לחמימות שבאגודת האחים. ”לתאווה יבקש נפרד; בכל תושייה יתגלע” (משלי י״ח:1). הצורך בהתרועעות כזו מניע את המשיחיים בימינו לנכוח בקביעות באסיפות הקהילה ובכינוסים.
11, 12. מדוע אל לנו להסתפק בידיעת עיקרי היסוד המשיחיים?
11 פאולוס נותן באיגרתו עצה נוספת, יקרה לאין ערוך: ”הנה בזמן שעליכם להיות כבר מורים, שוב צריכים אתם למישהו שילמד אתכם את ראשית יסודות דברי אלוהים ונהייתם זקוקים לחלב ולא למזון מוצק. ... המאכל המוצק הוא למבוגרים, אלה אשר חושיהם הורגלו על־ידי הניסיון המעשי להבחין בין טוב לרע” (עברים ה׳:12–14). היו כנראה משיחיים ממוצא יהודי שלא התקדמו בהבנתם. הם התקשו לקבל את האור הגובר בדבר התורה והמילה (מעשי־השליחים ט״ו:27–29; גלטים ב׳:11–14; ו׳:12, 13). ייתכן שהיו כאלה שעדיין ייחסו חשיבות לקיום מנהגים מסורתיים, כגון השבת ויום הכיפורים (קולוסים ב׳:16, 17; עברים ט׳:1–14).
12 לפיכך אומר פאולוס: ”לאחר שעזבנו את השלב הראשון של דבר המשיח, נתקדם נא אל הבגרות” (עברים ו׳:1). רץ מרתון המקפיד על תזונתו מיטיב להחזיק מעמד במירוץ הארוך והמתיש. בדומה לכך, משיחי המקפיד על תזונתו הרוחנית — ואינו מגביל עצמו רק ל”שלב הראשון”, לעיקרי היסוד — ייטיב להתמיד במסלול ולהשלים את המירוץ. (השווה טימותיאוס ב׳. ד׳:7.) משמע הדבר לפתח עניין ב”רוחב והאורך והגובה והעומק” של האמת, וכך להתקדם אל הבגרות (אפסים ג׳:18).
”צריכים אתם לסבלנות”
13. כיצד הוכיחו המשיחיים ממוצא יהודי את אמונתם בעבר?
13 בתקופה שלאחר חג השבועות שנת 33 לספירה, המשיחיים ממוצא יהודי עמדו איתן חרף רדיפות אכזריות (מעשי־השליחים ח׳:1). ייתכן שעל כך חשב פאולוס בכותבו: ”זיכרו את הימים הראשונים, כאשר אורו עיניכם ועמדתם במאבק קשה ובצרות” (עברים י׳:32). עמידה נאמנה זו הוכיחה את אהבתם לאלוהים והקנתה להם ביטחון לפנות אליו (יוחנן א׳. ד׳:17). פאולוס קורא להם שלא להשליך ביטחון זה מעליהם עקב חוסר אמונה. הוא מפציר בהם: ”צריכים אתם לסבלנות כדי לקבל את המובטח לאחר שתעשו את רצון אלוהים; כי ’עוד מעט קט והבא יבוא, ולא יאחר’” (עברים י׳:35–37).
14. אילו עובדות יעזרו לנו להחזיק מעמד גם לאחר שנים רבות של שירות יהוה?
14 ומה לגבינו כיום? רובנו היינו נלהבים כשלמדנו לראשונה את האמת המשיחית. האם עדיין יש בנו אותה התלהבות? או שמא ’עזבנו את אהבתנו הראשונה’? (ההתגלות ב׳:4) האם התקררה אהבתנו, אולי משום שהתאכזבנו מעט או התעייפנו מלהמתין להר מגידון? אך הבה נחשוב רגע. האמת אינה פחות נפלאה מבעבר. ישוע הוא עדיין מלכנו השמימי. התקווה לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות שרירה וקיימת, ועדיין יש לנו קשר עם יהוה. כמו־כן, בל נשכח לעולם: ”הבא יבוא, ולא יאחר”.
15. כדוגמת ישוע, באילו רדיפות קשות עמדו חלק מהמשיחיים?
15 לכן דברי פאולוס שבעברים י״ב:1, 2 הולמים מאוד: ”נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא [חוסר אמונה] הלוכד על נקלה, ובסבלנות נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו, בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את [”עמוד ההוקעה”, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כיסא האלוהים”. משרתי אלוהים עמדו בניסיונות רבים באחרית ימים זו. בדומה לישוע, שנשאר נאמן עד מותו בייסורים, חלק מאחינו ואחיותינו החזיקו מעמד ברדיפות האכזריות מכל — מחנות מאסר, עינויים, אונס ואפילו מוות (פטרוס א׳. ב׳:21). בחושבנו על נאמנותם, האין לבבנו מתמלא אהבה כלפיהם?
16, 17. (א) עם אילו אתגרים הקשורים לאמונתם מתמודדים רוב המשיחיים? (ב) אילו דברים שאל לנו לשכוח, יעזרו לנו להמשיך לרוץ במירוץ לחיים?
16 לעומת זאת, המשך דברי פאולוס נוגע לרוב המשיחיים: ”עדיין לא נלחמתם עד לדם במאבקכם עם החטא” (עברים י״ב:4). למרות זאת, בסדר־הדברים הזה הליכה בדרך האמת אינה קלה לאיש. יש החשים רפיון ידיים עקב ’התנגדות מאת החוטאים’ בעבודתם החילונית או בבית־הספר. הם מטרה ללעג ומופעלים עליהם לחצים לחטוא (עברים י״ב:3). היו שנחישותם לשמור על ערכיו הנעלים של אלוהים התערערה מול פיתויים עזים (עברים י״ג:4, 5). היו שאיבדו את האיזון הרוחני שלהם משום שהיטו אוזן לתעמולה הארסית של הכופרים (עברים י״ג:9). בעיות על רקע של הבדלי אישיות גזלו את שמחתם של אחרים. דגש יתר בבידור ובפעילויות הפנאי גרם למשיחיים מסוימים להיחלש. כמו־כן, בעיות החיים בסדר־הדברים הנוכחי מעיקות על הרוב.
17 אף לא אחד מן המצבים הללו הוא ’לחימה עד לדם’. ייתכן שחלקם נובעים מהחלטות מוטעות שלנו. אך כולם מהווים אתגר בפני אמונתנו. משום כך עלינו להתמקד בסבלנות המופתית שגילה ישוע. בל נשכח לעולם מה נפלאה היא תקוותנו. בל נחדל לעולם להאמין שיהוה ”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). אז יהא לנו הכוח הרוחני להמשיך לרוץ במירוץ לחיים.
אנו יכולים להחזיק מעמד
18, 19. אילו מאורעות היסטוריים מרמזים שמשיחיים ממוצא יהודי בירושלים שעו לעצת אלוהים שבפי פאולוס?
18 כיצד הגיבו המשיחיים ממוצא יהודי לאיגרתו של פאולוס? כשש שנים לאחר שנכתבה האיגרת אל העברים, התחוללה מלחמה ביהודה. בשנת 66 לספירה, צר הצבא הרומי על ירושלים, וקיים את דברי ישוע: ”כאשר תִראו את ירושלים מוקפת מחנות, דעו כי קרֵב חורבנה” (לוקס כ״א:20). אך לטובת המשיחיים שיהיו בירושלים באותה עת, אמר ישוע: ”אזי הנמצאים ביהודה — שינוסו אל ההרים; הנמצאים בעיר, שיֵצאו ממנה, ואלה אשר בשדות אל ייכנסו אליה” (לוקס כ״א:21). משום כך היתה המלחמה ברומאים שעת מבחן: האם ינטשו המשיחיים ממוצא יהודי את ירושלים, מרכז הפולחן היהודי ומקום משכנו של המקדש המפואר?
19 לפתע, ללא כל סיבה נראית לעין, נסוגו הרומאים. קרוב לוודאי שהיהודים הדתיים ראו בכך הוכחה להגנת אלוהים על עיר הקודש. אך מה באשר למשיחיים? מן ההיסטוריה עולה שהם נסו משם. ב־70 לספירה, שבו הרומאים, החריבו את ירושלים עד היסוד וגרמו אבידות כבדות בנפש. ”יום יהוה” שנחזה בפי יואל בא על ירושלים. אך המשיחיים הנאמנים כבר לא היו שם. הם ’מילטו’ נפשם (יואל ג׳:3–5; מעשי־השליחים ב׳:16–21).
20. לְמה צריכה לדרבן אותנו הידיעה ש”יום יהוה” קרוב?
20 כיום ידוע לנו, ש”יום יהוה” גדול נוסף עומד לפקוד את כל סדר־הדברים (יואל ד׳:12–14). איננו יודעים מתי יבוא יום זה. אך דבר־אלוהים מבטיחנו שבוא יבוא! יהוה אומר שיום זה לא יאחר (חבקוק ב׳:3; פטרוס ב׳. ג׳:9, 10). על כן הבה ’נשים לבנו ביתר שאת אל הדברים ששמענו’. נישמר מפני חוסר אמונה, ”החטא הלוכד על נקלה”. נהא נחושים בדעתנו להחזיק מעמד ללא תלות במועד מסוים. נזכור שארגונו השמימי האדיר של יהוה דמוי המרכבה נמצא בתנועה. הוא יגשים את מטרת אלוהים. לפיכך, הבה נמשיך לרוץ ללא ליאות! בל נפרוש מן המירוץ לחיים!
האם זכור לך?
◻ איזו קריאה הפנה פאולוס אל הפיליפים שבעזרתה נוכל להמשיך לרוץ במירוץ לחיים?
◻ בעזרת מה נישמר לבל תשפיע עלינו הנטייה של העולם להסיח את דעתנו?
◻ כיצד נוכל לעזור זה לזה להמשיך במירוץ?
◻ מה הם כמה דברים היכולים להאט את הקצב של המשיחי?
◻ כיצד נוכל להחזיק מעמד בעזרת המופת שהציב ישוע?
[תמונה בעמודים 8, 9]
כמו הרצים במירוץ, אל למשיחיים להניח לדבר להסיח את דעתם
[תמונה בעמוד 10]
אין דבר היכול למנוע ממרכבתו השמימית האדירה של יהוה להגשים את מטרתו