האגוֹרה לב אתונה העתיקה

ציבור האינטלקטואלים של אתונה היה כמרקחה!‏ רעיונות חדשים ניסרו תמיד בחלל האגורה,‏ כיכר השוק של עיר יוונית זו.‏ אך המקרה הזה היה שונה בתכלית.‏ יהודי,‏ שזה עתה הגיע לעיר,‏ נראה כ”‏מכריז על אלים זרים”‏.‏ הוא דיבר דברים מרשימים עם ”‏המזדמנים לשם”‏.‏ ”‏מה רוצה הפטפטן הזה לומר?‏”‏ שאלו האפיקוראים הגאוותנים והסטואים חמורי הסבר.‏ כן,‏ האגורה של אתונה נחשבה המקום בהא הידיעה לקיום דיונים פתוחים כמעט על כל נושא ונושא.‏ אבל לדבר על אלים זרים — לא,‏ זה כבר מוגזם!‏ (‏מעשי־השליחים י״ז:‏17,‏ 18‏)‏.‏

זו היתה תגובתם החשדנית של תושבי אתונה כשהחל השליח פאולוס לבשר באגורה האתונאית.‏ הוא דיבר על ישוע המשיח ועל תחיית המתים.‏ מה היה כל כך מוזר בהשמעת רעיונות חדשים אלו באגורה בהתחשב בתרבותה הנאורה כביכול של אתונה?‏

בניית הכיכר הראשית באתונה

המיוחד בדבר היה האגורה עצמה ותפקידה המרכזי בחיים הדתיים והציבוריים של האתונאים.‏ האגורה של אתונה שוכנת צפונית־מערבית לאקרופוליס באיזור מדרוני במקצת על פני שטח של 100 דונם בקירוב.‏ נראה כי בתחילת המאה השישית לפה״ס,‏ בימי סוֹלוֹן,‏ המדינאי והמחוקק האתונאי,‏ הוחלט שחלקה זו תשמש ככיכר המרכזית של העיר.‏ ייסוד הדמוקרטיה באתונה,‏ שחיזקה את הדגש בחיים האזרחיים,‏ הוביל בשנים הראשונות של המאה החמישית לפה״ס לגל של בנייה.‏ גל זה הפיח באגוֹרה רוח חיים והקנה לה תפקיד משמעותי יותר.‏

המילה היוונית אגוֹרה גזורה מן הפועל שמשמעו ”‏להתאסף,‏ להתכנס”‏.‏ והאגוֹרה כשמה כן היא,‏ היתה אתר ההתאספות העיקרי של העיר.‏ היא הפכה ללב החיים החברתיים והציבוריים,‏ מושב המנהל האזרחי,‏ המערכת המשפטית,‏ השוק הראשי ומרכז המסחר.‏ הוצגו בה דרמות יווניות ומופעי אתלטים,‏ והיא נחשבה למקום מפגש מועדף לדיונים אינטלקטואליים.‏

האם ברצונך לסייר בשרידי המקדשים,‏ הסטווים (‏שדרות העמודים)‏,‏ הפסלים,‏ המצבות והבניינים הציבוריים של האגורה האתונאית?‏ כדי לבחון את עברה של האגורה,‏ הבה נעזוב את השאון וההמולה של העיר המודרנית ונצעד לאורך שבילי החצץ,‏ בינות לחורבות השיש הדוממים,‏ האבנים המסותתות והשערים המתפוררים עטויי עשבים שוטים וצמחי פרא.‏

מקדשים,‏ היכלים ואלים פטרונים

המבקרים באתר מתרשמים מריבוי המקדשים וההיכלים שהוקדשו למגוון אלים.‏ כך הפכה האגורה למרכז פולחני גדול,‏ השני בחשיבותו לאקרופוליס.‏ בתור הזהב של אתונה הקלאסית חדרה הדת לכל היבטי החיים הציבוריים.‏ בשל כך נוצר הכרח להקים באגורה מקדשים לאלים השונים,‏ שכונו ”‏האלים הפטרונים”‏ של לשכות הממשל ושירותי המִנהל.‏

הבולט מבין מבנים אלו היה מקדשו של הֶפַייְסְטוֹס.‏ האלה אתנה היתה קשורה לאל הֶפַייְסְטוֹס.‏ שניהם נחשבו לפטרוני האמנויות והמלאכה.‏ תגליות ארכיאולוגיות של עבודות נפחות וקדרות מסביב למקדש מזהות את המבנה עם הֶפַייְסְטוֹס,‏ אל האמנויות הכרוכות בשימוש באש.‏ נראה כי במאה השביעית לספירה הוסב מקדש שמור זה לכנסיית סנט ג׳ורג׳,‏ כנסייה יוונית אורתודוקסית,‏ שכיום אינה משמשת ככנסייה.‏

האגורה,‏ כמובן,‏ נזדקקה לאל פטרון משלה.‏ זה היה זאוס של האגורה,‏ שנחשב למקור השראה של אמנות הדיבור,‏ ולכבודו הוקם מזבח מפואר עשוי משיש פנטלי.‏ (‏השווה מעשי־השליחים י״ד:‏11,‏ 12‏.‏)‏ לא רחוק משם ניצב מזבח אֵם האלים שבשני צדיו נפרש מגוון מרהיב של מצבות גיבורים.‏

אם נתקדם הלאה במקצת נראה מקדש יוֹני.‏ הגיאוגרף פַּאוּסַנְייַס זיהה זאת כמקדשו של אפולו האב.‏ מדוע?‏ מפני שלפי אגדה יוונית קדומה היה אפולו אביו של יוֹן,‏ מייסד גזע היוֹנים שממנו יצאו האתונאים.‏a במעמד זה נחשב אפולו לאחד הפטרונים של המִנהל המדיני,‏ הקשור במיוחד לאגודות השונות שהתקיימו בעיר.‏

צפונה משם מצויים שרידי מקדש קטן עשוי אבן גיר,‏ אשר נבנה באמצע המאה הרביעית לפה״ס.‏ המקדש שימש לפולחן זאוס ואתנה של המולדת,‏ האלים הראשיים של האגודות הדתיות הקדומות.‏ החברוּת באגודות אלו היוותה כמעט תנאי מוקדם לקבלת אזרחות באתונה.‏ בצדו השני של הרחוב נמצא את שרידי מזבח שנים־עשר האלים.‏

בסטיו של זאוס אלאותריוס,‏ שוב הוסב הכבוד לאל היווני הראשי,‏ והפעם בתפקיד אל החירות והגאולה.‏ שדרת עמודים זו,‏ סטואה,‏ היתה טיילת ומקום מפגש פופולריים.‏ אומרים כי הפילוסוף הנודע סוקרטס נהג להיוועד עם ידידיו בשדרה זו,‏ שבה יכלו לשבת,‏ לפטפט ולטייל בנחת.‏ מנחות וחפצים רבים שהוקדשו לקישוט סטיו זה,‏ כגון מגיני לוחמים אשר הקריבו את נפשם על הגנת אתונה,‏ היו קשורים קשר ישיר להצלת העיר מאויביה או לשמירת חירותה.‏

הדרך הפַּנְאַתֶּנִיאִית

דרך חצץ החוצה אלכסונית את האגורה מכונה הדרך הפנאתניאית.‏ שמה ואופיה המיוחד שאובים מן החג הלאומי של אתונה,‏ פַּנְאַתֶּנֵיאָה.‏ במהלך החג נשאו את הרעלה של האלה אתנה מבית התהלוכה (‏סמוך לשער העיר)‏ עד לאקרופוליס.‏ כרכוב מקושט בפרתנון מסייע לנו לצייר בעיני רוחנו את הפאר וההדר של תהלוכת החג — חיל הפרשים,‏ מרכבות המירוץ,‏ הפרות והכבשים לקורבן ובחורים ונערות נושאים את הכלים שישמשו להקרבת הקורבנות.‏ אזרחי אתונה ואורחיהם צפו בתהלוכה,‏ ולנוחיותם הקצו להם האדריכלים מקום רב כשתכננו את האגורה.‏ למשל,‏ החזיתות המדורגות של הסטווים והמדרגות שבהן סותתו במיומנות בסמוך למסלול התהלוכה.‏ אינספור המדרגות שנחצבו בחזיתותיהם יכלו להכיל הרבה צופים.‏

‏”‏מלאה אלילים”‏

בהתחשב בשפע המקדשים,‏ הפסלים והמצבות שרוכזו במקום אחד לא פלא שרוחו של השליח פאולוס ”‏נסערה בקרבו”‏ כש”‏ראה את העיר מלאה אלילים”‏ (‏מעשי־השליחים י״ז:‏16‏)‏.‏ אין ספק שפאולוס,‏ בהיכנסו אל האגורה,‏ הוכה בתדהמה.‏ פסלים פאליים [‏של איבר המין הזכרי]‏ של האל הרמס היו בשפע עד כי נדרשה לאחסונם אכסדרת עמודים שלימה,‏ המוכרת בשם הסטואה של הרמס.‏ בגדים של דמויות מצוירות של הרמס נראים מעוטרים בצלבי־קרס — סמל לפוריות ולחיים.‏ שם ניצב פסל של ונוס האם היולדת,‏ אלת האהבה והמין,‏ ופסל של דיוניסוס ועליו כמה צלבים פאליים.‏ לציון ה”‏קדושה”‏ של האגורה הונחה אבן גבול ובה אגן שהכיל מים ”‏קדושים”‏ לטיהור טקסי של כל הבאים.‏

באווירה כה דתית ניתן להבין בנקל מדוע נשקפה סכנה גדולה לפאולוס.‏ הוא נחשד כמי ש”‏מכריז על אלים זרים”‏,‏ והחוק באותה עת קבע ש’‏אין לעבוד אלים בלעדיים או חדשים;‏ ואין לסגוד ביחידות לאלים זרים אלא אם כן מותר לעובדם בציבור’‏.‏ אין תימה אפוא,‏ שהשליח נלקח אל האריופגוס לחקירה (‏מעשי־השליחים י״ז:‏18,‏ 19‏)‏.‏

מרכז המִנהל

המטה הראשי של הנהגת אתונה שכן בבניין עגול ששמו תולוס.‏ רבים מנשיאי העיר לנו במבנה כדי להבטיח שתמיד יימצאו פקידים אחראיים.‏ מערך של אבני שקילה וכלי מדידה סטנדרטיים נשמרו בתולוס.‏ בקרבת מקום נמצאו מבנים ללשכות שונות של המנהל.‏ בית המועצה שכן על מדרגות שנחצבו במורד גבעה צפונית־מערבית לתולוס.‏ שם התכנסה מועצת ה־500 שביצעה את עבודות הוועד הפועל וקבעה לאסיפה נושאים לחקיקה.‏

מבנה ציבורי חשוב נוסף הוא הסטיו המלכותי.‏ כאן ישב הארכון־מלך של אתונה — אחד משופטיה הראשיים של העיר.‏ משם מילא הרבה תפקידים אדמיניסטרטיביים בענייני דת וחוק כאחד.‏ סביר מאוד להניח שסוקרטס נדרש להופיע במקום הזה כשהואשם בחילול הקודש.‏ חוקי האבות הקדומים של אתונה נחרתו על קירות מבנה שניצב מול הסטיו המלכותי.‏ על סלע הממוקם מול בניין פאר זה ניצבו מדי שנה הארכונים,‏ כלומר השופטים הראשיים,‏ ונשבעו אמונים.‏

הסטואה של אטאלוס

המבנה השמור ביותר באגורה הוא הסטואה של אטאלוס.‏ בצעירותו למד אטאלוס,‏ מלך פרגמון (‏מאה שנייה לפה״ס)‏,‏ בבתי־הספר שבאתונה,‏ כפי שהיה מקובל בקרב בני משפחות מלוכה אחרים מארצות הים־התיכון.‏ כשעלה על כס המלוכה העניק מתנה מפוארת זו — הסטואה של אטאלוס — לעיר האַלְמָמָטֶר שלו (‏אם אומנת,‏ כינוי לבית־ספר גבוה)‏.‏

הסטואה של אטאלוס שימשה בראש ובראשונה כרחבת טיולים מקורה והדורה להתרועעות אקראית ולהחלפת דעות.‏ המפלסים והמדרגות שבמבנה היוו מקומות מעולים לצפייה בתהלוכות,‏ והטיילת המפורסמת שבו הבטיחה לו הצלחה כמרכז קניות.‏ המדינה כנראה השכירה לסוחרים את החנויות ומכאן שהמבנה היה מקור הכנסות.‏

הסטואה של אטאלוס שוחזרה בדקדקנות ובזכות זאת ניתן לחזות בתכנון גיאומטרי לתפארת.‏ ממדיו הכלליים,‏ הבדלי הגודל הנעימים למראה שבין העמודים העיליים לתחתיים,‏ המשחק המעניין של אור וצל ושִפעם ויופיים של חומרי הבנייה,‏ כל אלה תורמים לייחודיותו.‏ החדגוניות נשברת בדרכים שונות,‏ במיוחד על־ידי שימוש בשלושה סוגי כותרות עמודים — דוריים,‏ יוֹניים ומצריים.‏

מקום לפעילויות תרבותיות

בניין ששימש במה לאירועים תרבותיים רבים היה אולם הקונצרטים.‏ המבנה הוקם כמתנה מאת ויפסניוס אגריפה,‏ חתנו של הקיסר הרומי אאוגוסטוס.‏ חזיתו רוצפה בשיש צבעוני.‏ האודיטוריום,‏ ובו 000,‏1 מקומות ישיבה בערך,‏ השתרע לאורך 25 מטר בקירוב ובמקור היה מכוסה בגג ללא תומכות פנימיות.‏ זה היה מבין הניסויים הנועזים ביותר בבניית גגות שנודעו בעולם הקדום!‏ עם זאת,‏ קרוב לוודאי שמרבית מופעי הבידור שהועלו שם נחשבו למפוקפקים בעיני המשיחיים האמיתיים ששמרו על ערכי מוסר גבוהים (‏אפסים ה׳:‏3–5‏)‏.‏

סביר להניח שאנשי קדם תאבי דעת ביקרו בספרייה של פנטאנוס.‏ קירותיה שפעו ארונות ובהם אוחסנו מגילות פפירוס ומגילות קלף כתובות ביד.‏ החדר הראשי של הספרייה פנה מערבה דרך שורה של עמודים לתוך חצר מוקפת עמודים — מקום נעים לטיול רגוע,‏ לקריאה ולהרהורים.‏ במקום נתגלתה כתובת ובה שניים מכללי הספרייה.‏ הכללים היו:‏ ”‏אין להוציא ספרים”‏,‏ ו”‏[‏הספרייה]‏ פתוחה מן השעה הראשונה עד השעה השישית”‏.‏

האגורה כיום

בשנים האחרונות נחשפה האגורה כמעט לגמרי על־ידי בית־הספר האמריקאי לחקר הקלאסיקה.‏ בצלו של האקרופוליס המתנשא לגובה נחה האגורה בשלווה והפכה למוקד משיכה לתייר החפץ להעיף מבט בתולדות אתונה העתיקה.‏

המונאסטיראקי,‏ שוק הפשפשים השוכן במרחק צעדים ספורים מן האגורה והאקרופוליס,‏ מהווה עולם מרתק נוסף.‏ המבקר במקום זוכה לקורטוב מפתיע ומענג של הפולקלור היווני וסגנון הבזאר המזרח־תיכוני ובו מחירי מציאה.‏ וכמובן,‏ מי שיבקר שם יראה גם את עדי־יהוה עושים בשמחה בדיוק מה שעשה השליח פאולוס לפני יותר מ־900,‏1 שנה — מבשרים בציבור את הבשורה הטובה של המלכות אל ”‏המזדמנים לשם”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 28]‏

סחר באתונה

האגורה לא היתה רק לב החיים האינטלקטואליים והציבוריים של אתונה אלא גם השוק המרכזי של העיר.‏ אתונה נעשתה מרכז מסחרי והתפרסמה במטבע הקשה שלה וביושרם המוסרי של שופטיה,‏ שהוסמכו לוודא כי כל העסקאות כשרות למהדרין.‏

אתונה ייצאה יין,‏ שמן זית,‏ דבש,‏ שיש ומוצרים תעשיתיים כגון כלי חרס ומתכות מעובדות.‏ בתמורה ייבאה בעיקר חיטה.‏ מאחר שתנובת האדמה באטיקה (‏איזור מסביב לאתונה)‏ לא הספיקה להאכלת יושביה,‏ היו כללי המסחר קפדניים.‏ השוק בפיראוס (‏נמל אתונה)‏ היה חייב לדאוג שיימצא מזון טרי שיספיק לצורכי העיר והצבא כאחד.‏ כמו כן,‏ נאסר על הסוחרים לאחסן מזון כדי להפקיע מחירים בעתות מצוקה.‏