היש קשר בין ”‏היכל אלוהים”‏ לבין אלילים ביוון?‏

ביום קיץ חם מאוד זה,‏ השמש קופחת על אבני־הדרך המבריקות.‏ אך נראה כי החום הרב אינו ממיס את לבו ואת נחישותו העזה של המון צליינים יוונים אורתודוקסים מסורים,‏ שפניהם מועדות לכנסייה שבראש הגבעה.‏

אתה רואה קשישה תשושה,‏ שעשתה את דרכה מקצה הארץ,‏ משתדלת לאלץ את רגליה העייפות להמשיך בדרכן.‏ מעט הלאה במעלה הגבעה,‏ איש להוט ומיוזע מאוד מתאמץ לפלס דרכו בהמון הנדחף.‏ כמו־כן,‏ צעירה,‏ שניכר כי היא סובלת כאבים וייאוש נסוך על פניה,‏ זוחלת על ברכיה השותתות דם רב.‏ מה היעד?‏ להגיע בזמן כדי לראות את האיקונין של ה”‏קדוש”‏ המהולל,‏ להתפלל לפניו,‏ ואם אפשר,‏ לגעת בו ולנשקו.‏

מראות דומים לאלה חוזרים על עצמם בכל רחבי העולם במקומות המוקדשים לפולחן ה”‏קדושים”‏.‏ נראה שכל הצליינים הללו משוכנעים שכך הם הולכים בדרך שקבע אלוהים כדי לקרוב אליו,‏ וכך הם מביעים את מסירותם ואת אמונתם.‏ הספר Our Orthodox Christian Faith (‏אמונתנו הנוצרית אורתודוקסית)‏ מציין:‏ ”‏אנו מציינים את זכרם [‏של הקדושים]‏,‏ ומשַווים כבוד ותפארת לדמויותיהם הקדושות.‏.‏.‏ ואנו מבקשים שיתפללו לאלוהים למעננו,‏ יתחננו אליו ויעזרו לנו בצרכים הרבים של חיינו.‏ .‏.‏.‏ אנו פונים לעזרת הקדושים עושי־הנסים.‏.‏.‏ למען צרכינו הרוחניים והגשמיים”‏.‏ כמו־כן,‏ על־פי החוק הקנוני של הסינודים של הכנסייה הקתולית,‏ יש לפנות ל”‏קדושים”‏ כמליצי־יושר לפני אלוהים ולהעריץ את שרידי הקדושים ופסליהם.‏

עבודת־אלוהים ”‏ברוח ובאמת”‏ צריכה לעמוד בראש מעייניו של משיחי אמיתי (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ משום כך,‏ הבה נבחן כמה עובדות לגבי הדרך שבה פולחן הקדושים הפך לחלק ממנהגי הדת בנצרות.‏ מן הראוי שבחינה זו תאיר את עיניהם של כל החפצים לקרוב לאלוהים כרצוי בעיניו.‏

איך אימצה הנצרות ”‏קדושים”‏

כתבי־הקודש המשיחיים מכנים ”‏קדושים”‏ את כל המשיחיים הקדומים שטוהרו בדם המשיח,‏ והובדלו לשירות אלוהים כיורשים־שותפים עתידיים עם המשיח (‏מעשי־השליחים ט׳:‏32;‏ קורינתים ב׳.‏ א׳:‏1;‏ י״ג:‏13‏)‏.‏a גברים כנשים,‏ בולטים ופשוטים בקהילה,‏ הכל נקראו ”‏קדושים”‏ בשעה שחיו עלי־אדמות.‏ המקרא הכיר בהם כקדושים עוד בהיותם בחיים.‏

אולם,‏ לאחר המאה השנייה לספירה,‏ כאשר התפתחה הכפירה במשיחיות,‏ היתה נטייה להפוך את המשיחיות לפופולרית,‏ לדת שתמשוך את העמים עובדי־האלילים ותתקבל עליהם בברכה.‏ עובדי־האלילים עבדו אלים רבים,‏ והדת החדשה היתה מונותיאיסטית בהחלט.‏ לכן ניתן היה למצוא פשרה באמצעות אימוץ ”‏קדושים”‏,‏ שיתפסו את מקום האלים הקדומים,‏ בני־האלים והגיבורים המיתולוגיים.‏ הספר Ekklisiastiki Istoria (‏תולדות הכנסייה)‏ מעיר על כך ומציין:‏ ”‏למי שהמירו את דתם מעבודת־אלילים לנצרות היה קל לזהות את הגיבורים המיתולוגיים הזנוחים בדמות הקדושים המעונים ולהתחיל לחלוק להם את הכבוד,‏ שחלקו בעבר לגיבוריהם.‏.‏.‏ אך פעמים רבות,‏ מתן כבוד לקדושים אלה הפך לעבודת־אלילים לשמה”‏.‏

ספר עיון אחר מסביר כיצד אימצה הנצרות ”‏קדושים”‏:‏ ”‏במתן כבוד לקדושי הכנסייה היוונית האורתודוקסית,‏ אנו מוצאים עקבות ברורים להשפעה עזה של הדת האלילית.‏ תכונות שיוחסו לאלים האולימפיים לפני ש[‏האנשים]‏ המירו דתם לנצרות,‏ יוחסו אותה עת לקדושים.‏.‏.‏ מן השנים הראשונות של הדת החדשה,‏ אנו רואים שחסידיה החליפו את אל השמש (‏אפולו פויבוס)‏ בנביא אליהו,‏ בנו כנסיות על שרידי מקדשים והיכלים קדומים לאל זה או בסמוך להם,‏ במיוחד על ראש הגבעות ופסגות ההרים,‏ בכל מקום שבו היוונים הקדומים הוקירו את נותן האור אפולו פויבוס.‏.‏.‏ הם אפילו זיהו את האלה־בתולה אַתֵּנֵיאַתֶּנָה לפי כרטא עמ׳ 188 עם מרים הבתולה.‏ כך נתמלא החלל שנוצר בנפש עובד־האלילים המומר כאשר הרסו את פסל אַתֵּנֵי”‏ (‏Neoteron Enkyklopaidikon Lexikon [‏המילון האנציקלופדי החדש]‏ כרך א׳,‏ עמ׳ 270,‏ 271‏)‏‏.‏

לדוגמה,‏ תן דעתך למצב ששרר באתונה עד שלהי המאה הרביעית לספירה.‏ רוב תושבי העיר היו עדיין עובדי־אלילים.‏ אחד הטקסים הקדושים ביותר שלהם היה המסתורין של אֶלֶוּסיס,‏ מאורע דו־שלבי,‏b שנערך מדי שנה בפברואר בעיירה אֶלֶוּסיס,‏ ששכנה 23 קילומטר צפונית־מערבית לאתונה.‏ כדי לנכוח בטקסי מסתורין אלה,‏ היה על תושבי אתונה עובדי־האלילים לעבור ב”‏דרך־הקודש”‏ (‏הִיאֵירָה הוֹדוֹס‏)‏.‏ בניסיון לספק מקום פולחן חלופי,‏ מנהיגי העיר גילו ממש גאונות.‏ על אותה דרך,‏ מרחק של כ־10 קילומטרים מאתונה,‏ הוקם מנזר דפנִי כדי למשוך את עובדי־האלילים ולמנוע מהם לנכוח בטקסי המסתורין.‏ כנסיית המנזר נבנתה על יסודות המקדש הקדום,‏ שהיה מוקדש לאל היווני דַפְנַיוֹן או אפולו פִיתְיוס.‏

עדות לשילוב בין האלילים ובין פולחן הקדושים ניתן למצוא באי קִיְתִירָה שביוון.‏ באחת מפסגות האי,‏ יש שתי קַפֶּלוֹת [‏כנסיות קטנות]‏ ביזנטיות — אחת מהן מוקדשת לג׳ורג׳ ”‏הקדוש”‏ והשניה למרים הבתולה.‏ חפירות חשפו שהיה זה אתר של היכל פסגה מִינואִי,‏ ששימש כמקום פולחן לפני כ־500,‏3 שנה.‏ במאה השישית והשביעית לספירה,‏ ”‏משיחיים”‏ בנו את הקַפֶּלָה שלהם לג׳ורג׳ ”‏הקדוש”‏ בדיוק באתר של היכל הפסגה.‏ צעד זה היה סמלי ביותר;‏ מרכז מתקדם זה של הדת המינואית חלש על נתיבי הים האגאי.‏ שתי הכנסיות נבנו שם כדי להבטיח את שביעות־רצונם של הגבירה מרים וג׳ורג׳ ”‏הקדוש”‏,‏ והיום שנקבע לכבוד ג׳ורג׳ ה”‏קדוש”‏ היה היום שנקבע לכבוד ”‏מגן יורדי־הים”‏,‏ ניקולס ה”‏קדוש”‏.‏ עיתון שדיווח על תגלית זו אמר:‏ ”‏כיום הכומר [‏היווני אורתודוקסי]‏ עולה להר,‏ כשם שנהג לעשות בימי קדם כהן־הדת המינואי”‏,‏ כדי לערוך טקסי דת!‏

חוקרת והיסטוריונית סיכמה באיזו מידה הושפעה המשיחיות הכופרת מן הדת היוונית עובדת־האלילים וציינה:‏ ”‏רובד התשתית האלילי של דת הנצרות לרוב שמר על צביון האמונות הרווחות,‏ וכך היווה עדות לאופיה הבן־קיימא של המסורת”‏.‏

‏’‏משתחווים למה שמכירים’‏

ישוע אמר לאשה השומרונית:‏ ”‏אנחנו משתחווים למה שאנו מכירים.‏ .‏.‏.‏ עובדי האל האמיתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת,‏ כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב”‏ (‏יוחנן ד׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ שים לב שעבודת־אלוהים בָּאמת הינה חובה!‏ לפיכך,‏ בלתי אפשרי לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו ללא ידע מדויק על האמת וללא אהבה עמוקה כלפיה.‏ הדת המשיחית האמיתית חייבת להיות מעוגנת באמת ולא במסורות ומנהגים השאולים מעבודת־אלילים.‏ ידוע לנו מה יהוה מרגיש כאשר אנשים מנסים לעובדו בדרך פסולה.‏ השליח פאולוס כתב למשיחיים בעיר קורינתוס העתיקה שביוון:‏ ”‏מה הסכמה יש למשיח עם בליעל?‏ .‏.‏.‏ ומה קשר יש להיכל אלוהים עם אלילים?‏”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏15,‏ 16‏)‏ כל ניסיון לקשר בין היכל אלוהים ובין אלילים מעורר באלוהים סלידה.‏

יתר על כן,‏ כתבי־הקודש פוסלים בבירור את הרעיון של תפילה ל”‏קדושים”‏ כדי שישמשו מליצי־יושר עלינו לפני אלוהים.‏ בתפילה לדוגמה של ישוע,‏ הוא לימד שיש להפנות את התפילות אך ורק אל האב,‏ מאחר שהורה לתלמידיו:‏ ”‏לכן כך התפללו אתם:‏ ’‏אבינו שבשמים,‏ יתקדש שמך’‏”‏ (‏מתי ו׳:‏9‏)‏.‏ ישוע הוסיף והצהיר:‏ ”‏אני הדרך והאמת והחיים.‏ אין איש בא אל האב אלא דרכי.‏ אם תבקשו ממני דבר בשמי,‏ אני אעשה”‏.‏ כמו־כן,‏ השליח פאולוס ציין:‏ ”‏הן אחד האלוהים,‏ ואחד המתווך בין אלוהים לבני אדם — האדם המשיח ישוע”‏ (‏יוחנן י״ד:‏6,‏ 14;‏ טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏5‏)‏.‏

אם אנו באמת מעוניינים שאלוהים ישמע את תפילותינו,‏ חיוני שנפנה אליו בדרך אשר מורה לנו דברו.‏ פאולוס הבליט מהי הדרך הראויה היחידה לפנות ליהוה ואף כתב:‏ ”‏המשיח ישוע אשר מת,‏ ולא זו בלבד כי אם קם לתחייה,‏ והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו”‏.‏ ”‏הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו,‏ כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם”‏ (‏רומים ח׳:‏34;‏ עברים ז׳:‏25‏)‏.‏

‏’‏משתחווים ברוח ובאמת’‏

למשיחיות הכופרת לא היו העוז הרוחני והתמיכה של רוח־קודשו של אלוהים כדי להניע את עובדי־האלילים לנטוש את עבודת הכזב שלהם וללכת בעקבות הוראת האמת של ישוע המשיח.‏ היא ספגה את האמונות והמנהגים האליליים בחיפוש אחר מאמינים,‏ עוצמה ופופולריות.‏ מסיבה זו,‏ היא לא הניבה משיחיים יציבים,‏ רצויים בעיני אלוהים והמשיח,‏ אלא מאמינים מזוייפים,‏ ”‏עשבים רעים”‏ שאינם ראויים למלכות (‏מתי י״ג:‏24–30‏)‏.‏

אך במהלך עת הקץ,‏ יהוה מדריך תנועה רבת־חשיבות לשיקום עבודת־אלוהים האמיתית.‏ משרתי יהוה בכל רחבי העולם,‏ למרות השוני ברקע התרבותי,‏ החברתי והדתי שלהם,‏ מנסים להתאים את חייהם ואמונתם לאמות־המידה המקראיות.‏ אם ברצונך להוסיף וללמוד כיצד לעבוד את אלוהים ”‏ברוח ובאמת”‏,‏ פנה נא אל עדי־יהוה באיזור־מגוריך.‏ הם ישמחו מאוד לעזור לך לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו,‏ בהתבסס על כוח ההיגיון שלך ועל הידע המדויק שבדברו.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏ובכן,‏ אחיי,‏ בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי,‏ קדוש ורצוי לאלוהים;‏ כך תעבדוהו עבודה שבלב [‏”‏מכוח ההיגיון שלכם”‏,‏ ע״ח‏]‏.‏ ואל תידמו לעולם הזה,‏ כי אם השתנו על־ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים,‏ מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו”‏.‏ ולקולוסים אמר:‏ ”‏אנו,‏ מיום ששמענו את זאת,‏ איננו חדלים להתפלל בעדכם ולבקש שתימלאו דעת רצונו,‏ בלוויית כל חוכמה ותבונה רוחנית,‏ למען תתהלכו כיאות לפני האדון,‏ ככל חפצו,‏ ולמען תניבו פרי בכל מעשה טוב ותגדלו בדעת אלוהים”‏ (‏רומים י״ב:‏1,‏ 2;‏ קולוסים א׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 28]‏

שימוש בלתי צפוי בפרתנון

הקיסר הנוצרי תיאודוסיוס ה־2 הוציא צווים לעיר אתונה (‏438 לספירה)‏,‏ לשים קץ לטקסים האליליים ולחגי־המסתורין ולסגור את המקדשים האליליים.‏ לאחר מכן,‏ ניתן היה להסב מקדשים אלה לכנסיות הנצרות.‏ הדרישה היחידה להסבה מוצלחת של מקדש לכנסייה היתה טיהורו על־ידי התקנת צלב!‏

אחד המקדשים הראשונים שהוסבו לכנסיות הנצרות היה הפרתנון.‏ שיפוצים נרחבים נערכו כדי שהפרתנון יהיה ראוי לשמש כמקדש נוצרי.‏ משנת 869 לספירה,‏ הוא שימש כקתדרלה של אתונה.‏ בתחילה,‏ זכה להוקרה ככנסיית ”‏החוכמה הקדושה”‏.‏ אפשר שהיתה זו תזכורת חשובה מאוד לעובדה שה”‏בעלים”‏ המקוריים של המקדש,‏ אַתֵּנֵי,‏ היא אלת החוכמה.‏ מאוחר יותר הוקדש המקום ל”‏גבירתנו של אתונה”‏.‏ לאחר שמונה מאות שנה של שימוש אורתודוקסי,‏ הוסב ההיכל לכנסייה הקתולית של אתונה,‏ סנט מרי.‏ ”‏מִחזור”‏ דתי זה של הפרתנון נמשך,‏ ובמאה ה־15 התורכים העותומנים הסבו אותו למסגד.‏

כיום,‏ אלפי תיירים מבקרים בפרתנון,‏ בית־מקדש קדום שנבנה בסגנון דוֹרי לאַתֵּנֵי פרתנוס (‏”‏בתולה”‏)‏,‏ אלת החוכמה היוונית,‏ רק כדי לחזות ביצירת־מופת של אדריכלות יוונית.‏

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

מנזר דפנִי — מקום פולחן חלופי לעובדי־האלילים של אתונה הקדומה