אי־צדק — תופעה בלתי נמנעת?
”על־אף הכל עודני מאמינה, כי ייצר האדם טוב בלבו פנימה. אינני יכולה, גם אם הייתי רוצה, לבסס את הכל על מוות, סבל ואנדרלמוסיה” (אנה פרנק).
אנה פרנק, נערה יהודייה בת 15, כתבה מילים כואבות אלו ביומנה זמן קצר לפני מותה. יותר משנתיים הסתתרה משפחתה במחבוא בעליית גג באמסטרדם. תקוותיה לעולם טוב יותר נופצו כאשר בעקבות הלשנה נתגלה מקום מחבואם לנאצים. כעבור שנה, ב־1945, מתה אנה ממחלת הטיפוס במחנה הריכוז בֶּרגֶן־בֶּלזֶן. כך עלה בגורלם של עוד שישה מיליון יהודים.
מזימתו השטנית של היטלר להכחיד עם שלם היא אולי הדוגמה הנוראה מכל לאי־צדק גזעי במאה הנוכחית, אך אינה היחידה. יותר מחצי מיליון בני שבט הטוצי נטבחו ברואנדה ב־1994, וכל פשעם היה שהשתייכו לשבט ה”לא־נכון”. במלחמת העולם הראשונה נספו כמיליון ארמנים בטיהור אתני.
פניו האכזריים של האי־צדק
רצח עם אינו הפן היחידי של האי־צדק. בגלל אי־צדק חברתי נגזר על חמישית מאוכלוסיית העולם לחיות בעוני מחפיר. גרוע מזה, האגודה הבינלאומית למלחמה בעבדות (אגודה לזכויות האזרח) חישבה ומצאה כי יותר מ־000,000,200 מיליון איש חיים כעבדים. ייתכן מאוד שמספר העבדים בעולם כיום גדול יותר מבכל זמן אחר בהיסטוריה. הם אינם נמכרים אולי במכירות פומביות, אולם תנאי העבודה שלהם גרועים במקרים רבים משל מרבית העבדים בימים עברו.
אי־צדק משפטי שולל ממיליוני בני אדם את זכויותיהם הבסיסיות. ”מעשי זוועה הרומסים את זכויות האדם מתרחשים בעצם כל יום במקום זה או אחר בעולם”, קובע הארגון אֶמְנֶסְטִי אינטרנשיונל בדו״ח לשנת 1996. ”הנפגעים העיקריים הם העניים ודלי האמצעים, ובייחוד נשים, ילדים, קשישים ופליטים”. בדו״ח נאמר: ”בארצות מסוימות קרסו מוסדות המדינה ולא נותרה בהן רָשות חוקית שתגן על החלשים מפני החזקים”.
עשרות אלפי בני אדם ביותר ממאה ארצות נעצרו ועונו בשנת 1996. מאות אלפי אנשים פשוט נעלמו בשנים האחרונות. הם ככל הנראה נחטפו בידי כוחות ביטחון או קבוצות טרור. מרביתם נחשבים למתים.
האי־צדק הוא ללא ספק מאפיין בלתי נמנע של המלחמות, ואלו הולכות ומחמירות. במלחמה המודרנית המטרה היא לפגוע בריכוזי אוכלוסין, כולל נשים וילדים. ואין זה מתבטא אך ורק בהפצצות חסרות הבחנה של ערים. אינוסן של נשים ונערות נעשה לחלק מן הפעילות הצבאית. תנועות מחתרת רבות חוטפות ילדים ומלמדות אותם להרוג. דו״ח מטעם ארגון האומות המאוחדות שנושאו ”השפעת הסכסוכים המזוינים על ילדים” מתייחס למגמות אלו ומציין: ”יותר ויותר אנשים מאוכלוסיית העולם נשאבים אל תוך ואקום מוסרי מאמלל”.
אין ספק שוואקום מוסרי זה יצר עולם רווי אי־צדק גזעי, חברתי, משפטי וצבאי. אין זו תופעה חדשה, כמובן. לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה קונן חבקוק הנביא: ”תפוג תורה, ולא יצא לנצח משפט. כי רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעוּקל” (חבקוק א׳:4). אי־צדק הוא אומנם תופעה שכיחה מקדמת דנא, אך את המאה ה־20 ראוי להכתיר כעידן שבו האי־צדק שבר כל שיא.
אי־צדק — האם זה חשוב?
זה חשוב כשאתה אישית נופל קורבן לאי־צדק. זה חשוב משום שהוא גוזל מרוב בני אדם את הזכות להיות מאושרים. וזה חשוב משום שהוא מצית פעמים רבות סכסוכי דמים, והללו הם חומר בעירה המזין את להבות האי־צדק.
שלום ואושר קשורים קשר בל יינתק לצדק, ואילו האי־צדק מנפץ תקוות ואינו מותיר מקום לאופטימיות. אנה פרנק גילתה באופן טרגי שבני אדם אינם יכולים לבסס את תקוותם על מוות, סבל ואנדרלמוסיה. כולנו, כמוה, כמהים לדבר טוב יותר.
כמיהה זו דוחקת בישרי לב להחדיר מידה מסוימת של צדק לחברה האנושית. לשם כך, ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם שנתקבלה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות ב־1948 קובעת: ”כל בני־אדם נולדים בני־חורין ושווים בזכויותיהם ובכבודם. הם חוננו בתבונה ובמצפון, ומצוּוים לנהוג איש ברעהו ברוח אחווה”.
דברי טעם בהחלט, אך האנושות רחוקה מרחק שנות אור מהגשמת מטרה יקרה זו — הקמת חברה צודקת שבה הכל נהנים משוויון זכויות וכל איש נוהג ברעהו כבאחיו. השגת יעד זה, כפי שנאמר במבוא להצהרת האו״ם, תשמש ”יסוד לחירות, צדק ושלום בעולם”.
האם האי־צדק היכה שורשים כה עמוקים בחברה האנושית עד כי לעולם לא ייעקר? או האם בדרך כלשהי יונח היסוד לחירות, צדק ושלום? אם כן, מי יכול להניח יסוד זה לתועלת הכל?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
UPI/Corbis-Bettmann