כיצד תוכל להתמודד עם אי־צדק
אין אדם שמעולם לא נעשה לו עוול. אומנם יש מקרי עוול שרק נראים ככה בעיני המתבונן או שהם פרי דמיונו, אך אחרים אכן קורים.
בכל פעם שעושים לנו עוול, נגרם לנו סבל רגשי ועלול להיגרם לנו גם נזק רוחני. ייתכן שמתעורר בנו רצון עז לתקן את המעוות. מדוע? אחת הסיבות לכך היא שבוראנו, יהוה אלוהים, אשר נקי מ”עוול”, נטע באדם חוש צדק מפותח מאוד (דברים ל״ב:4; בראשית א׳:26). קורה מדי פעם שאנו נתקלים במצבים המקוממים את חוש הצדק שלנו. חכם אחד אמר: ”שבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם; ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם” (קהלת ד׳:1). כיצד נוכל אפוא להתמודד עם אי־צדק?
מהו באמת אי־צדק?
אי־צדק הוא מצב או מעשה המנוגדים לנורמות הצדק. על־פי איזו אמת מידה צריכים בני האדם לקבוע מה צודק ומה לא־צודק? אין ספק כי לבוראנו הצודק והבלתי משתנה שמורה הזכות לקבוע את נורמות הצדק. מנקודת ראותו, כדי ללכת ”בחוקות החיים” אל לנו ’לעשות עוול’ (יחזקאל ל״ג:15). לכן, כאשר ברא יהוה את אדם הראשון, הוא נטע בו מצפון — קול פנימי שנועד לעזור לו להבחין בין טוב לרע (רומים ב׳:14, 15). יתרה מזו, יהוה הגדיר בדברו המקרא מה צודק ומה לא־צודק.
כיצד עלינו לנהוג אם אנו חשים שנעשה לנו עוול? מוטב שנבחן את הנושא בצורה אובייקטיבית כדי לראות אם אכן מדובר בעוול. קח לדוגמה את המצב שאליו נקלע יונה הנביא. יהוה שלח אותו להזהיר את אנשי נינווה מפני האסון שעמד להתרגש עליהם. בתגובה לכך, ברח יונה בניסיון לחמוק ממילוי שליחותו. אך בסופו של דבר הלך אל נינווה והזהיר את תושביה מפני האסון הממשמש ובא. אנשי נינווה הגיבו כיאות, ויהוה החליט לחוס על העיר ועל תושביה. מה חש הנביא? ”וירע אל יונה רעה גדולה, ויחר לו” (יונה ד׳:1). לדידו, היה זה עוול גדול מצד יהוה.
ברור שיהוה הרואה ללבב וה”אוהב צדקה ומשפט” לא נהג בחוסר צדק (תהלים ל״ג:5). יונה פשוט היה צריך ללמוד שהחלטת יהוה הייתה בהתאם לעקרונות הצדק המושלם. אם אנו חשים שנעשה לנו עוול, כדאי שנשאל את עצמנו, ’הייתכן שיהוה רואה זאת אחרת?’
להתמודד עם אי־צדק
המקרא מדווח על מקרים רבים של גרימת עוול לאחרים. נלמד רבות אם נבחן איך הם התמודדו עם המצבים הקשים. תן דעתך ליוסף, שנמכר לעבדות במצרים בידי אחיו אכולי הקנאה. במצרים ניסתה אשת אדונו לפתותו, ומשנדחתה, העלילה עליו שניסה לתקוף אותה מינית. כתוצאה מכך, יוסף מצא את עצמו בכלא. אלא שאמונתו הייתה חזקה יותר מכבלי הברזל שהיה כבול בהם. הוא לא נתן לעוול שנעשה לו לפגוע ברוחניותו ולערער את בטחונו ביהוה (בראשית ל״ז:18–28; ל״ט:4–20; תהלים ק״ה:17–19).
אדם נוסף שעשו לו עוול היה נבות. הוא נפל קורבן למעשה נבלה שרקחה איזבל, אשת אחאב מלך ישראל. המלך רצה להעביר לחזקתו את נחלת האבות של נבות אשר שכנה בסמוך לארמונו. אסור היה לבני ישראל למסור לצמיתות את נחלת אבותיהם, ועל כן נבות דחה את הצעת המלך לרכוש את נחלתו (ויקרא כ״ה:23). בתגובה לכך, גייסה אשת אחאב המרושעת עדי שקר אשר האשימו את נבות שקילל אלוהים ומלך. כתוצאה מכך, הומתו נבות ובניו. תאר לעצמך מה ודאי חש נבות כשראה את האנשים מרימים אבנים רגע לפני שסקלוהו למוות! (מלכים א׳. כ״א:1–14; מלכים ב׳. ט׳:26).
אך המקרים הללו מתגמדים לעומת העוולות שנעשו למשיח ישוע. פסק דין המוות שנגזר עליו, נקבע על בסיס שקרים ומשפט לא־חוקי. הנציב הרומי שישב על כס המשפט היה נטול עמוד שדרה כדי להגן על מה שנתפס בעיניו כדבר הנכון (יוחנן י״ח:38–40). וכך, בניצוחו של השטן, סבל ישוע את האי־צדק הגדול ביותר שנעשה אי פעם!
האם מקרים אלה מלמדים שיהוה אדיש לאי־צדק? כלל וכלל לא! יהוה לא ראה את המקרים הללו מנקודת מבט אנושית בלבד (ישעיהו נ״ה:8, 9). יוסף נמכר לעבדות, ותודות לכך עלה בידו להושיע את משפחתו. הוא הפך לממונה על המזון במצרים, וזאת לפני שפקד את הארץ רעב גדול אשר גם משפחתו סבלה ממנו. חשוב לרגע, אילו מנע יהוה את העוול שנעשה ליוסף, יוסף לא היה מגיע לכלא. בכלא הוא פתר את חלומותיהם של שני אסירים, ואחד מהם סיפר מאוחר יותר לפרעה על יוסף. לבסוף, הביא הדבר לכך שיוסף הפך לממונה על המזון (בראשית מ׳:1; מ״א:9–14; מ״ה:4–8).
ומה באשר לנבות? גם הפעם נסה לראות את המצב מנקודת מבטו של יהוה. בעיני יהוה, המקים מתים, נבות היה כאדם חי, גם כאשר גופתו הייתה שרועה על הקרקע (מלכים א׳. כ״א:19; לוקס כ׳:37, 38). נבות צריך להמתין עד אשר יהוה יקים אותו לתחייה, אך תקופת ההמתנה היא כביכול רגעית, שכן המתים אינם יודעים מאומה (קהלת ט׳:5). זאת ועוד, יהוה נקם את נקמתו של נבות והעניש את אחאב ואת בני ביתו (מלכים ב׳. ט׳:21, 24, 26, 35, 36; י׳:1–11; יוחנן ה׳:28, 29).
מה באשר לישוע? הוא אומנם מת, אך אלוהים הקימוֹ לתחייה ורומם אותו ”מעל לכל ממשלה ושלטון, גבורה ומשרה, וכל שם נקרא” (אפסים א׳:20, 21). העוול שגרם השטן למשיח ישוע לא מנע מיהוה לגמול לבנו. ישוע ידע בביטחון כי אילו יהוה רצה בכך, הוא יכול היה בין רגע לתקן את האי־צדק שנגרם לו במעצרו הבלתי חוקי. אך המשיח ידע גם שיהוה קבע מועד להגשמת הכתובים ולתיקון כל העוולות.
זה נכון שהשטן ונציגיו עשו עוול לצדיקים, אך יהוה בסופו של דבר בא עימם חשבון ותיקן את האי־צדק. וכך יעשה גם בעתיד. לפיכך, עלינו לחכות בסבלנות עד אשר יפעל אלוהים לתיקון העוולות (דברים כ״ה:16; רומים י״ב:17–19).
מדוע יהוה מניח לעוולות להתרחש
לפעמים, מטעמים שונים, אין יהוה מתקן מצב מסוים. הוא מניח לנו לעתים להתנסות באי־צדק כחלק מההכשרה המשיחית שלנו. כמובן, ’אין אלוהים מנסה איש ברע’ (יעקב א׳:13). עם זאת, הוא עשוי להניח למצב מסוים להתפתח ללא התערבות מצידו, ולחזק את אלה המגיבים בצורה נכונה להכשרה זו. ”אחרי סבלכם המעט”, מבטיח לנו המקרא, ”אלוהי כל חסד... ישלים אתכם [”את הכשרתכם”, ע״ח] וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם” (פטרוס א׳. ה׳:10).
יתרה מזו, העובדה שיהוה אינו פועל באופן מיידי לתיקון העוולות מאפשרת לחוטאים להתחרט על חטאיהם. שבועות ספורים בלבד אחרי הוצאתו להורג של ישוע, היו יהודים שהקשיבו לדברי פטרוס ו”התעצבו מאוד בלבם”. הם קיבלו ברצון את דבר אלוהים ונטבלו (מעשי השליחים ב׳:36–42).
יש להודות שלא כל עושי העוול יתחרטו על חטאיהם. יש שאף גובר אצלם הדחף לבצע מעשי עוול חמורים יותר. ואולם, במשלי כ״ט:1 נאמר: ”איש [המקבל] תוכחות [אך] מקשה עורף פתע יישבר, ואין מרפא”. יהוה בסופו של דבר יפעל וימחה כליל את מי שאינם חדלים מהתנהגותם הפסולה (קהלת ח׳:11–13).
אין זה משנה כמה זמן נדרש לנו כדי להתאושש מעוול שנעשה לנו, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יודע איך לעזור לנו לעמוד על הרגליים. מנוי וגמור עימו לתקן כל עוול שנגרם לנו בעולם המרושע הזה. ובנוסף לכול, הוא מבטיח לנו את הגמול הסופי — חיי נצח בעולם חדש ’אשר צדק ישכון בו’ (פטרוס ב׳. ג׳:13).
[תמונה בעמודים 16, 17]
כיצד לדעתך חש נבות כשנהגו עימו בחוסר צדק משווע?