הקפד על סדר־עדיפויות נכון!
הערב תיערך אסיפה, אבל יש לך מה לעשות. מה תציב במקום הראשון?
אתה בעל ואב לילדים. יום עבודה מפרך עומד להסתיים, ואתה חושב על האסיפה שתתקיים הערב. אם תצא מייד מהעבודה תספיק להתקלח, להחליף בגדים, לאכול ארוחה קלה ולהגיע לאסיפה. לפתע ניגש אליך הבוס ומבקש ממך לעבוד שעות נוספות. הוא מבטיח לשלם לך ביד רחבה. אתה זקוק לכסף.
את רעיה ואֵם לילדים. את מכינה את ארוחת הערב ועינייך נופלות על ערימת בגדים לגיהוץ, שחלקם צריכים להיות מוכנים למחר. את שואלת את עצמך, ’אם אלך לאסיפה הערב, מתי יהיה לי זמן לגהץ?’ לא מזמן התחלת לעבוד במשרה מלאה, ואת לומדת על בשרך כמה קשה לטפל בעבודות הבית וגם לעבוד בחוץ לפרנסת המשפחה.
אתה תלמיד בית־ספר. שולחן הכתיבה שבחדרך עמוס לעייפה בשיעורי־בית. את רוב השיעורים קיבלת כבר לפני זמן מה, אבל דחית אותם, ועכשיו הצטברו לך הרבה שיעורים. אתה מתפתה לבקש מהוריך להישאר בבית ולא ללכת לאסיפה כדי לסיים את השיעורים.
מה יעמוד בראש סדר־העדיפויות שלך: שעות נוספות בעבודה, הגיהוץ, שיעורי־הבית או האסיפה? מה משמע הדבר, מבחינה רוחנית, לשמור על סדר־עדיפויות נכון? מה יהוה חושב על כך?
מה צריך לתפוס את המקום הראשון?
זמן קצר לאחר שקיבלו בני ישראל את עשרת הדיברות נמצא איש מקושש עצים בשבת. התורה אסרה זאת מכל וכל (במדבר ט״ו:32–34; דברים ה׳:12–15). מה היית פוסק במקרה זה? האם היית פוטר את האיש מעונש בטענה שהוא לא עבד כדי ליהנות מחיי מותרות, אלא כדי לדאוג לצורכי משפחתו? האם היית מציין שיהיו לו עוד הזדמנויות רבות בשנה לשמור שבת ושעל חילול שבת אחת, אולי מתוך חוסר תכנון מראש מצדו, ניתן לסלוח לו בנקל?
יהוה התייחס לדבר בחומרה. המקרא מציין: ”ויאמר יהוה אל משה: ’מות יומת האיש’” (במדבר ט״ו:35). מדוע ראה יהוה במעשה דבר כה חמור?
לעם היו שישה ימים לקושש עצים ולדאוג למזון, לִכְסות ולקורת גג. היום השביעי הועד לסיפוק צרכיהם הרוחניים. מותר היה לקושש עצים, אך לא בזמן שהוקדש לעבודת יהוה. המשיחיים אומנם אינם כפופים לתורת משה, אבל יש במקרה הזה כדי ללמדנו לקח בדבר קביעת סדר־עדיפויות נכון (פיליפים א׳:10, ע״ח).
אחרי 40 שנות נדודים במדבר התכוננו בני ישראל להיכנס אל הארץ המובטחת. חלקם מאסו במן שנתן להם אלוהים במדבר, ואין ספק שציפו בכיליון עיניים לשינוי בתפריט. כדי לעזור להם לשמור על נקודת מבט נכונה, על סף היכנסם אל ארץ ”זבת חלב ודבש”, הזכיר להם יהוה: ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם” (שמות ג׳:8; דברים ח׳:3).
בני ישראל יצטרכו לעבוד קשה בשביל ”חלב ודבש”. יהיה עליהם להביס צבאות, לבנות בתים ולטעת שדות. למרות זאת, יהוה ציווה עליהם להקצות מזמנם מדי יום להגות בעניינים רוחניים. עוד נדרשו להקדיש מזמנם כדי ללמד את ילדיהם את אורחות אלוהים. יהוה אמר: ”ולימדתם אותם [את חוקיו] את בניכם, לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך” (דברים י״א:19).
כל זכר מבני ישראל ומן הגרים הצטווה להיראות את פני יהוה שלוש פעמים בשנה. ראשי משפחות רבים הבינו, שהמשפחה כולה תפיק מכך תועלת רוחנית, ולכן דאגו שנשיהם וילדיהם יתלוו אליהם. אבל בהעדר המשפחה, מי ישמור על הבתים ועל השדות מפני התקפות אויב? יהוה הבטיח: ”לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לֵרָאות את פני יהוה אלוהיך שלוש פעמים בשנה” (שמות ל״ד:24). לבני ישראל נדרשה האמונה שאם ידאגו תחילה לעניינים הרוחניים, לא יאבדו מאומה מבחינה חומרית. האם עמד יהוה בדיבורו? בהחלט כן!
בקש תחילה את המלכות
ישוע לימד את תלמידיו לדאוג קודם כל לצרכים הרוחניים. בדרשת ההר יעץ לקהל מאזיניו: ”אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה [הדברים החומריים הנחוצים] ייווספו לכם” (מתי ו׳:31, 33). לא חלף זמן רב אחרי מות ישוע ומשיחיים שנטבלו זמן קצר קודם לכן פעלו לפי עצה זו. רבים מהם היו יהודים או גרים שעלו אל ירושלים לחגוג את חג השבועות בשנת 33 לספירה. שם קרה דבר בלתי צפוי. הם שמעו וקיבלו את הבשורה על ישוע המשיח. הם השתוקקו ללמוד עוד על אמונתם החדשה ונשארו בירושלים. אמצעי מחייתם הידלדלו, אבל רווחתם החומרית היתה בעלת חשיבות משנית. הרי הם מצאו את המשיח! אחיהם המשיחיים חלקו עימם בכל כדי שכולם יוכלו להמשיך ’לשקוד על תורת השליחים... ועל התפילות’ (מעשי־השליחים ב׳:42).
ברבות הימים הזניחו כמה משיחיים את הצורך להתכנס יחדיו באסיפות (עברים י׳:23–25). אולי נעשו חומרניים וניסו לבנות ביטחון כלכלי לעצמם ולמשפחותיהם על חשבון עניינים רוחניים. לאחר שהפציר באחיו לבל יזניחו את האסיפות כתב השליח פאולוס: ”רחקו מאהבת כסף ושימחו בחלקכם, כי הוא אמר, ’לא ארפך ולא אעזבך’” (עברים י״ג:5).
התברר שעצת פאולוס ניתנה בעתה. חמש שנים בקירוב אחרי שכתב פאולוס את איגרתו אל העברים כיתרו חילות רומא, בפיקודו של צסטיוס גלוס, את ירושלים. המשיחיים הנאמנים זכרו את אזהרת ישוע: ”כשתראו [זאת]... מי שעל הגג אל ירד ואל ייכנס לקחת דבר מביתו; ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בִּגדו” (מרקוס י״ג:14–16). הם ידעו שהישרדותם אינה תלויה ביציבות מקום עבודתם או בערך נכסיהם החומריים, כי אם בציות להוראות שנתן ישוע. למי שנענו לעצת פאולוס ודאגו בראש ובראשונה לעניינים הרוחניים היה, מן הסתם, קל יותר לעזוב את ביתם, את עבודתם, את בגדיהם ואת הנכסים שהיו יקרים ללבם ולנוס אל ההרים מאשר למי שלא התנתקו מאהבת הכסף.
אנשים בעלי סדר־עדיפויות נכון בימינו
התכנסות קבועה עם האחים יקרה מאוד ללבם של משיחיים נאמנים, ורבים מקריבים רבות כדי להגיע לאסיפות. יש אזורים שבהם אין מקומות עבודה מלבד עבודה במשמרות. אח אחד מוכן להחליף את עמיתיו לעבודה במוצאי שבת, בשעות שבהן הרוב מעדיפים לבלות, בתנאי שיחליפו אותו בערבי האסיפות. אחים אחרים העובדים במשמרות באים לאסיפות של הקהילה השכנה אם עבודתם אינה מאפשרת להם להגיע לאסיפה של קהילתם. כך אין הם מחמיצים כמעט שום אסיפה. אשה שהחלה לא מזמן להתעניין בָּאמת בקנדה הבינה עד מהרה עד כמה חשובים בית־הספר לשירות התיאוקרטי ואסיפת השירות, אבל שעות עבודתה הקבילו לשעות האסיפות. כדי שתוכל לנכוח באסיפות החשובות הללו, שילמה לעובדת אחרת למלא את מקומה במשמרת שלה.
רבים החולים במחלות כרוניות מחמיצים אסיפה לעתים נדירות. כשנבצר מהם להגיע לאולם־המלכות, הם מקשיבים לתוכנית בביתם דרך קשר טלפוני או מתוך קלטת. הערכתם לאמצעים הרוחניים שנותן יהוה באמצעות ”העבד הנאמן והנבון” ראויה לשבח! (מתי כ״ד:45, דל׳) משיחיים המטפלים בהוריהם הקשישים מוקירים מעומק לבם אחים ואחיות המוכנים להישאר במקומם עם ההורה כדי שיוכלו לנכוח באסיפה.
תכנן מראש!
הורים המודעים לצורכיהם הרוחניים מסייעים לילדיהם להעריך את האסיפות. הם בדרך כלל מצפים מילדיהם להכין את שיעורי־הבית בזמן ולא לתת להם להצטבר. בערבי האסיפות עושים הילדים את השיעורים מייד עם שובם הביתה מבית־הספר. תחביבים ופעילויות אחרות לא יבואו במקום אסיפות הקהילה.
האם אתה, בתור בעל ואב לילדים, מציב את הנוכחות באסיפות בראש סולם העדיפויות שלך? האם את, בתור רעיה ואם לילדים, משתדלת לעשות תוכנית לעמוד בהתחייבויותייך כדי שתוכלי לנכוח באסיפות? האם אתה, בתור נער, דואג קודם כל לשיעורים ואחר כך לאסיפות או קודם כל לאסיפות ואחר כך לשיעורים?
אסיפה היא מתנה שיהוה נתן מאהבתו. יש לעשות כל מאמץ ליהנות ממנה. יהוה ירעיף עליך שפע ברכות בתנאי שתקפיד על סדר־עדיפויות נכון!