מושל גאה מאבד אימפריה

‏”‏ויעש המלך בלשאצר משתה גדול לאלף שריו וישת יין כנגד אלף איש”‏,‏ כתב דניאל הנביא.‏ אלא שבמהלך המשתה ”‏השתנה תואר פני המלך ומחשבותיו הבהילוהו.‏ פירקי חלציו הותרו וברכיו רעדו”‏.‏ עוד ”‏באותו לילה נהרג בלשאצר,‏ מלך הכשדים”‏,‏ ואת המלכות קיבל דריווש המדי (‏דניאל ה׳:‏1,‏ 6,‏ 30;‏ ו׳:‏1‏)‏.‏

מי היה בלשאצר?‏ מה זיכהוּ בכינוי ”‏מלך הכשדים”‏?‏ מה בדיוק היה מעמדו באימפריה הבבלית החדשה?‏ כיצד איבד את האימפריה?‏

שותף לשלטון או מלך?‏

דניאל מציג את נבוכדנאצר כאביו של בלשאצר (‏דניאל ה׳:‏2,‏ 11,‏ 18,‏ 22‏)‏.‏ אולם אין מדובר בקשר משפחתי של אב ובן.‏ ריימונד פ.‏ דאוארטי מציין בספרו נבונאיד ובלשאצר (‏Nabonidus and Belshazzar)‏,‏ שייתכן כי נבוכדנאצר היה סבו של בלשאצר מצד ניטוֹקריס אמו.‏ אפשרות אחרת היא שהואיל ונבוכדנאצר מָלך לפני בלשאצר הוא כונה ”‏אביו”‏ לשלטון.‏ (‏השווה בראשית כ״ח:‏10,‏ 13‏.‏)‏ על כל פנים,‏ גלילי חרס שנתגלו במאה ה־19 בדרום עירק,‏ ועליהם כתובות בכתב היתדות,‏ מזהים את בלשאצר כבנו של נבונאיד,‏ מלך בבל.‏

דניאל פרק ה׳‏ מתמקד במאורעות שהתחוללו בלילה שבו נפלה בבל ב־539 לפה״ס.‏ לכן אין הוא מספר כיצד קיבל בלשאצר את תפקידו במלוכה.‏ מקורות ארכיאולוגיים שופכים אור על טיב הקשר בין נבונאיד ובין בלשאצר.‏ אלן מילרד,‏ ארכיאולוג ובר־סמכא בשפות השמיות העתיקות,‏ מציין ש”‏התעודות הבבליות מגלות כי נבונאיד היה שליט תמהוני”‏.‏ מילרד מוסיף:‏ ”‏הוא אומנם לא התעלם מאלי בבל,‏ אך.‏.‏.‏ הקדיש תשומת לב רבה מאוד לאל הירח בשתי ערים אחרות,‏ אוּר וחרן.‏ במשך כמה שנים בתקופת שלטונו התגורר בתֵימא,‏ נווה מדבר רחוק בצפון ערב”‏.‏ נראה כי בחלק ניכר מימי שלטונו לא ישב נבונאיד בבבל בירתו.‏ בהיעדרו הופקד השלטון בפועל בידי בלשאצר.‏

תעודה כתובה בכתב היתדות המכונה ”‏סיפורו השירי של נבונאיד”‏ שופכת אור נוסף על מעמדו האמיתי של בלשאצר ומציינת:‏ ”‏הוא [‏נבונאיד]‏ הפקיד את ’‏המחנה’‏ בידי בכורו,‏ וכל חיילי הארץ שם תחת (‏פיקודו)‏.‏ הוא ויתר (‏על הכל)‏,‏ והפקיד בידיו את המלוכה”‏.‏ אם כן,‏ בלשאצר היה שותף במלוכה.‏

אך הניתן להחשיב שותף במלוכה למלך?‏ פסל של שליט קדום,‏ שנמצא בשנות ה־70’‏ בצפון סוריה,‏ מראה שלא היתה זו תופעה נדירה שמושל יכונה מלך,‏ גם אם לאמיתו של דבר לא נשא בתואר כה רם.‏ הפסל היה של מושל גוֹזָן והכתובת שעליו נכתבה באשורית ובארמית.‏ בכתובת האשורית כונה האיש מושל גוזן,‏ ואילו בכתובת הארמית המקבילה כונה מלך.‏ יוצא מכך שהעובדה,‏ שבתעודות הבבליות הרשמיות מכונה בלשאצר בן המלך או יורש העצר ואילו בכתבי דניאל בארמית הוא מכונה מלך,‏ אינה יוצאת דופן.‏

המלוכה המשותפת של נבונאיד ובלשאצר נמשכה עד נפילת האימפריה הניאו־הבבלית.‏ לכן בליל נפילת בבל לא הציע בלשאצר שדניאל יועלה לדרגת המשנה למלך אלא לדרגת השלישי בממלכה (‏דניאל ה׳:‏16‏)‏.‏

מושל גאה ובעל ביטחון מופרז

המאורעות האחרונים בימי שלטון בלשאצר מראים שבן מלך זה היה גאה ובעל ביטחון מופרז.‏ הקץ לשלטונו הגיע ב־5 באוקטובר 539 לפה״ס.‏ נבונאיד התבצר בבורסיף לאחר שהובס בידי צבאות מדי ופרס.‏ בבל עצמה היתה נתונה במצור.‏ אך בלשאצר חש כה מוגן בין חומות העיר האדירות,‏ שבאותו לילה עשה ”‏משתה גדול לאלף שריו”‏.‏ הרודוטוס,‏ היסטוריון יווני בן המאה החמישית לפה״ס,‏ מוסר כי תושבי העיר ’‏רקדו והתענגו’‏.‏

לעומת זאת,‏ מחוץ לחומות בבל ניצב צבא מדי ופרס דרוך ומוכן.‏ החיילים,‏ בפיקודו של כורש,‏ היטו את מימי נהר הפרת,‏ שזרם במרכז העיר,‏ כדי לצעוד באפיק הנהר אחרי שגובה פני המים יֵרד דייו.‏ הם יעלו במדרון ויחדרו לעיר דרך שערי הנחושת הפתוחים של החומה שלאורך הנהר.‏

לוּ הבחין בלשאצר בפעילות שהתרחשה מחוץ לעיר,‏ יכול היה לסגור את שערי הנחושת,‏ להעלות את גיבוריו על החומות שעל גדות הנהר וללכוד את האויב.‏ אך כטוב לבו ביין,‏ ציווה בלשאצר היהיר להביא לפניו את כלי בית יהוה.‏ הוא,‏ אורחיו,‏ נשיו ופילגשיו שתו מן הכלים להבעת זלזול והיללו את אלילי בבל.‏ לפתע הופיעה יד פלאית וכתבה כתובת על כותל הארמון.‏ בלשאצר נחרד וקרא לחכמיו לבאר לו את הכתובת.‏ אך הללו ”‏לא יכלו לקרוא את הכתובת ולהגיד למלך את פישרה”‏.‏ לבסוף,‏ ”‏הביאו את דניאל לפני המלך”‏.‏ נביא יהוה אמיץ זה גילה,‏ בהשראת אלוהים,‏ את משמעות הכתובת הפלאית,‏ וחזה את נפילת בבל בידי מדי ופרס (‏דניאל ה׳:‏2–28‏)‏.‏

המדים והפרסים כבשו את העיר על נקלה,‏ ובלשאצר לא זכה לראות את אור הבוקר.‏ הוא מת,‏ נבונאיד כנראה הסגיר את עצמו לכורש וכך נפלה האימפריה הניאו־בבלית.‏

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

דניאל מבאר את הכתובת על אחרית האימפריה הבבלית