טיטוס — ’שותף העובד איתי למענכם’
מפעם לפעם התעוררו בעיות בקהילה המשיחית במאה הראשונה. לצורך פתרונן נדרשו אומץ לב וצייתנות. אדם שעמד בהצלחה בכמה וכמה אתגרים כאלה היה טיטוס. כמי שעבד עם השליח פאולוס, עשה טיטוס מאמצים חרוצים לסייע לאחרים לנהוג בדרכו של יהוה. על כן, פאולוס אמר למשיחיים בקורינתוס שטיטוס ’עובד איתו למענם’ (קורינתים ב׳. ח׳:23).
מי היה טיטוס? מה היה תפקידו בפתרון בעיות? איזו תועלת ניתן להפיק מניתוח פעליו?
סוגיית המילה
טיטוס היה יווני ערל (גלטים ב׳:3).a הואיל ופאולוס מכנהו ”בני האמיתי באמונה המשותפת”, נמנה טיטוס כנראה עם ילדיו הרוחניים של השליח (טיטוס א׳:4; השווה טימותיאוס א׳. א׳:2). ב־49 לספירה בערך עלה טיטוס לירושלים עם פאולוס, בר־נבא ואחרים מאנטיוכיה שבסוריה לדיון בסוגיית המילה (מעשי־השליחים ט״ו:1, 2; גלטים ב׳:1).
משערים כי מאחר שהדיון בירושלים נסוב על הנוכרים הערלים שחבקו את המשיחיות, הובא טיטוס כדי להוכיח בעליל שיהודים ונוכרים, נימולים או לא־נימולים, יכולים ליהנות מחסד אלוהים. חלק מחברי הקהילה בירושלים, שהיו פרושים לשעבר, טענו שמשיחיים מרקע נוכרי חייבים להימול ולשמור את התורה, אלא שטענה זו נתקלה בהתנגדות. הניסיון לכפות על טיטוס ועל נוכרים אחרים להימול כמוהו כהתכחשות לישועה שאינה תלויה בקיום התורה אלא בחסד יהוה ובאמונה בישוע המשיח. ניסיון זה היווה גם התעלמות מן הראיות שלפיהן הנוכרים, כלומר אנשי הגויים, קיבלו את רוח־קודשו של אלוהים (מעשי־השליחים ט״ו:5–12).
בשליחות אל קורינתוס
לאחר שיושבה סוגיית המילה הופקדה בידי פאולוס ובר־נבא סמכות מלאה לבשר לגויים. עם זאת, השניים שקדו לזכור את העניים (גלטים ב׳:9, 10). ואכן טיטוס מוזכר שוב במקרא בחלוף שש שנים כשהוא בשליחות אל קורינתוס מטעמו של פאולוס כדי לסייע באיסוף התרומות למען הקדושים. בעת מילוי תפקידו נתקל טיטוס במצב מתוח אחר.
באיגרת אל הקורינתים כתב פאולוס תחילה ש”לא להתערב עם זונים”. הוא הורה להם לבער מקרבם זונֶה שלא התחרט על מעשיו. כן, פאולוס כתב להם איגרת קשה ”בדמעות רבות” (קורינתים א׳. ה׳:9–13; קורינתים ב׳. ב׳:4). בינתיים נשלח טיטוס אל קורינתוס כדי לסייע באיסוף התרומות עבור המשיחיים הנזקקים שביהודה. ייתכן שנשלח גם כדי לבדוק מה תגובתם של הקורינתים לאיגרתו של פאולוס (קורינתים ב׳. ח׳:1–6).
כיצד יגיבו הקורינתים לעצותיו של פאולוס? מכמיהתו לדעת את התשובה שלח פאולוס את טיטוס מאפסוס אולי דרך הים האגאי אל קורינתוס והורה לו לשוב אליו בהקדם האפשרי. אם משימה זו הושלמה לפני הפסקת שיט האוניות בחורף (באמצע נובמבר בערך), יכול להיות שטיטוס הגיע לטרואס באונייה או בחר בדרך היבשתית הארוכה יותר בחציית ההֶלֶספּונט (הדרדנלים). פאולוס, כפי הנראה, הגיע מוקדם מדי למקום הפגישה המוסכם בטרואס, משום שבעקבות המהומה שעוררו צורפי הכסף באפסוס נאלץ לעזוב את העיר מוקדם מהצפוי. אחרי שהמתין במתח בטרואס הבין פאולוס שטיטוס לא יגיע דרך הים. לפיכך, יצא למסע יבשתי בתקווה לפוגשו בדרך. כשדרכה כף רגלו על אדמת אירופה בחר פאולוס בויאה אגנטיה ולבסוף פגש את טיטוס במקדוניה. לרווחתו ולשמחתו הגיעו חדשות טובות מקורינתוס. הקהילה הגיבה בחיוב לעצותיו של השליח (קורינתים ב׳. ב׳:12, 13; ז׳:5–7).
פאולוס חשש מקבלת הפנים שתינתן לשליחו, אבל אלוהים עזר לטיטוס למלא את שליחותו. הוא התקבל ”ביראה ובחרדה” (קורינתים ב׳. ז׳:8–15). לדברי הפרשן וו. ד. תומס, ”ניתן להניח שמבלי להמעיט מעוצמת דברי הנזיפה שהטיח בהם פאולוס, פנה [טיטוס] אל הקורינתים במיומנות ובטקט והבטיחם, שפאולוס התבטא כפי שהתבטא אך ורק לטובתם הרוחנית”. בתוך כך למד טיטוס לאהוב את המשיחיים הקורינתים על שום רוח הצייתנות שהפגינו והשינויים החיוביים שחוללו. גישתם הראויה לשבח שימשה לו מקור עידוד.
מה באשר לתפקיד השני שהוטל על טיטוס בשליחותו אל קורינתוס — ארגון איסוף התרומות עבור הקדושים שביהודה? טיטוס עשה גם במלאכה זו, כמסתבר מן הכתוב באיגרת השנייה אל הקורינתים. איגרת זו נכתבה אולי במקדוניה בסתיו 55 לספירה, מייד לאחר שטיטוס ופאולוס נפגשו. פאולוס כתב שטיטוס, אשר החל באיסוף, נשלח חזרה בלוויית שני עוזרים עלומי שם כדי להשלים את התפקיד. טיטוס התעניין מאוד בשלומם של הקורינתים ולכן חזר ברצון. סביר להניח שבדרכו חזרה אל קורינתוס נשא טיטוס באמתחתו את האיגרת השנייה אל הקורינתים שכתב פאולוס בהשראת רוח אלוהים (קורינתים ב׳. ח׳:6, 17, 18, 22).
טיטוס היה אדם שהצטיין בארגון ואדם שניתן להטיל עליו תפקידים רגישים במצבים קשים. הוא היה אמיץ, בוגר ויציב. פאולוס ראה בטיטוס כשיר להתמודד עם הקשיים המתמשכים שיצרו ’השליחים המעולים’ בקורינתוס (קורינתים ב׳. י״א:5). קווים אלו לדמותו של טיטוס מקבלים משנה תוקף לנוכח אזכורו הבא בכתבי־הקודש במשימה תובענית אחרת.
באי כרתים
סביר להניח שבין 61 ל־64 לספירה כתב פאולוס אל טיטוס, ששירת כעת באי כרתים שבים התיכון. פאולוס השאיר אותו בכרתים כדי ש’יסדר מה שיש עוד לסדר וימנה זקנים בכל עיר’. לכרתיים יצא שם של אנשים ה”משקרים תמיד, חיות רעות הם וּכְרֵשִׂים עצלים”. על כן גם בכרתים נדרש טיטוס לפעול בעוז רוח ובנחישות (טיטוס א׳:5, 10–12). זו היתה משימה הרת חשיבות מפני שהיה בה כדי לעצב את עתיד המשיחיוּת באי. בהשראת הרוח הבהיר פאולוס לטיטוס בפרטי פרטים מה עליו לחפש במשגיחים פוטנציאליים. כישורים אלו עדיין מובאים בחשבון במינוי זקני־קהילה משיחיים.
כתבי־הקודש אינם מדווחים מתי עזב טיטוס את כרתים. הוא היה שם מספיק זמן כדי שפאולוס יבקש ממנו לדאוג לצורכיהם של זינס ואפולוס, שעשו שם חניית ביניים במסעם. אך טיטוס לא נותר באי תקופה ארוכה. פאולוס שלח לשם את ארטמס או את טיכיקוס וביקש מטיטוס לפוגשו בניקופוליס, היא כנראה העיר הגדולה השוכנת בצפון מערב יוון (טיטוס ג׳:12, 13).
מן האזכור הקצר של טיטוס בפעם האחרונה במקרא עולה, שכנראה ב־65 לספירה שלח אותו פאולוס למשימה נוספת. הוא הגיע לדלמטיה, איזור ברצועה המזרחית של הים האדריאטי בתחומי קרואטיה של היום (טימותיאוס ב׳. ד׳:10). לא נמסר לנו מה הוטל עליו לעשות, אך משערים שהוא נשלח לטפל בעניינים קהילתיים שוטפים ולעסוק בפעילות ההטפה. אם כך הדבר הרי שטיטוס מילא תפקיד דומה לזה שהיה לו בכרתים.
עד כמה אסירי תודה אנו עבור משגיחים משיחיים בוגרים כמו טיטוס! הם מבינים היטב את עקרונות המקרא ומיישמים אותם באומץ לב, דבר שתורם לשמירת הרוחניות של הקהילה. הבה נלך בעקבות אמונתם, וכדוגמת טיטוס, נפעל לקידום ענייניהם הרוחניים של אחינו לאמונה (עברים י״ג:7).
[הערת שוליים]
a הכתוב בגלטים ב׳:3 מתאר את טיטוס כיווני (הלן). משמע הדבר שטיטוס היה כנראה ממוצא יווני. ואולם, יש הטוענים כי היו סופרים יוונים שהשתמשו בצורת הרבים (הלניס) בהתייחסם ללא־יוונים שהיו יוונים בשפתם ובתרבותם. ייתכן שטיטוס היה יווני במובן זה.
[תמונה בעמוד 31]
טיטוס היה אח לאמונה אמיץ שפעל לטובת המשיחיים בקורינתוס ובמקומות אחרים