הגנה משפטית על הבשורה הטובה

כימי הערים כן ימי החומות.‏ ביצורים אלו שימשו,‏ בייחוד בימי קדם,‏ לצורכי הגנה.‏ מעל החומה לחמו המגינים כדי לסכל את ניסיונות התוקפים להבקיע או למוטט את החומות.‏ לא רק תושבי העיר חסו בצלן של החומות,‏ אלא גם יושבי הכפרים שמסביב (‏שמואל ב׳.‏ י״א:‏20–24;‏ ישעיהו כ״ה:‏12‏)‏.‏

בדומה לכך,‏ עדי־יהוה בונים חומת הגנה משפטית.‏ החומה אינה נבנית על מנת להרחיק את העדים מן החברה,‏ שהרי עדי־יהוה ידועים כאנשים ידידותיים וחברותיים.‏ חומה זו נותנת משנה תוקף לערבויות המשפטיות המבטיחות חירויות יסוד לכל אדם.‏ היא מגינה על זכויותיהם החוקיות של העדים כדי שיוכלו לקיים את דתם בחופשיות.‏ (‏השווה מתי ה׳:‏14–16‏.‏)‏ חומה זו מגינה על דתם ועל זכותם להכריז את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים.‏ מהי חומה זו,‏ וכיצד היא נבנית?‏

בניית חומת הגנה משפטית

ברוב הארצות נהנים עדי־יהוה מחופש דת,‏ אך בחלקן ניצבים הם במוקד התקפות בלתי מוצדקות.‏ כאשר מערערים על חירותם להתכנס יחדיו או לבשר מבית לבית,‏ חותרים העדים למציאת פתרון משפטי לבעיה.‏ עד כה נערכו ברחבי העולם אלפי משפטים בעניין העדים.‏a לא מכולם יצאו עדי־יהוה כשידם על העליונה.‏ אך כאשר פסקו נגדם הערכאות הנמוכות,‏ פנו העדים,‏ לא אחת,‏ לערכאות הגבוהות.‏ מה היו התוצאות?‏

במאה הנוכחית נרשמו בארצות רבות ניצחונות משפטיים שהיוו תקדימים מהימנים,‏ אשר שימשו את עדי־יהוה במקרים שהתעוררו אחר כך.‏ כלבנים או כאבנים המרכיבות את החומה,‏ פסיקות חיוביות אלו מתגבשות יחדיו לחומת הגנה משפטית.‏ מעל חומת התקדימים ממשיכים העדים להיאבק למען החופש לקיים את דתם.‏

הנה,‏ למשל,‏ המשפט מֶרדוק נגד מדינת פנסילבניה שהתקיים בבית המשפט העליון של ארצות־הברית ב־3 במאי 1943.‏ השאלה שנידונה במשפט היתה:‏ האם על עדי־יהוה להשיג רישיון סחר כדי להפיץ ספרות דתית?‏ עדי־יהוה טענו שלא.‏ פעילות ההטפה שלהם אינה — ומעולם לא היתה — מסחרית.‏ אין מטרתם לעשות כסף,‏ אלא לבשר את הבשורה הטובה (‏מתי י׳:‏8;‏ קורינתים ב׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏ בפסיקה במשפט מרדוק תמך בית־המשפט בעמדת העדים וטען שכל תביעת אגרת רישיון כתנאי מוקדם להפצת ספרות דתית נוגדת את החוקה.‏b פסיקה זו יצרה תקדים חשוב,‏ ומני אז הסתייעו בו העדים בהצלחה כאסמכתה במקרים רבים.‏ הפסיקה במשפט מרדוק הוכחה כלבנה איתנה בחומת ההגנה המשפטית.‏

מקרים אלו תורמים רבות להגנת חופש הדת של כל אדם.‏ בעניין תרומתם של העדים להגנת זכויות האזרח בארצות־הברית,‏ נאמר בכתב־העת המשפטי של אוניברסיטת סִינְסִינֶטי:‏ ”‏עדי־יהוה השפיעו במידה ניכרת על התפתחות דיני החוקה,‏ בייחוד על־ידי הרחבת גבולות ההגנה על חופש הדיבור וחופש הדת”‏.‏

חיזוק החומה

כל ניצחון משפטי מחזק את החומה.‏ להלן מספר פסיקות משנות ה־90’‏ שנפסקו לטובת עדי־יהוה,‏ ולטובת כל אוהבי החירות בעולם כולו.‏

יוון.‏ ב־25 במאי 1993 תמך בית הדין האירופי לזכויות האדם בזכותו של אזרח יווני להטיף את עיקרי אמונתו הדתיים לזולת.‏ האזרח הוא מינוס קוקינאקיס,‏ עד־יהוה שהיה אז בן 84.‏ מאז 1938 נעצר מינוס יותר מ־60 פעם,‏ נשפט 18 פעם בבתי משפט יווניים וריצה יותר משש שנות מאסר.‏ הוא הורשע בעיקר בשל החוק היווני שנחקק בשנות ה־30’‏ האוסר הטפה להמרת דת — חוק שבעטיו חלו קרוב ל־000,‏20 מעצרים של עדי־יהוה מ־1938 עד 1992.‏ בית הדין האירופי פסק כי ממשלת יוון הפרה את חופש הדת של קוקינאקיס ועליה לפצותו בסכום של 400,‏14 דולר.‏ עוד נפסק שעדי־יהוה הם ”‏דת מוכרת”‏.‏ (‏ראה המצפה מ־1 בנובמבר 1993,‏ עמודים 17–21‏.‏)‏

מקסיקו.‏ ב־16 ביולי 1992 נעשה צעד גדול במקסיקו להגנת חופש הדת.‏ ביום ההוא נכנס לתוקפו ’‏חוק האגודות הדתיות והפולחן הציבורי’‏.‏ מכוח חוק זה כל קבוצה דתית שתירשם כהלכה זכאית למעמד חוקי כמוסד דתי.‏ קודם לכן הוכרו עדי־יהוה,‏ כמו גם דתות אחרות במדינה,‏ הכרה דה־פקטו,‏ ללא מעמד חוקי.‏ ב־13 באפריל 1993 ביקשו העדים להירשם כחוק.‏ למרבה השמחה,‏ ב־7 במאי 1993 נרשמו העדים כדין במסגרת של שתי אגודות דתיות.‏ האחת לָה טוֹרֶה דֶל ויחיָה,‏ א.‏ ר.‏ והשנייה לוֹס טֶסטִיגוֹס דֶה חֶאוֹוָה אֵן מֶחִיקוֹ,‏ א.‏ר.‏ (‏ראה עורו!‏ מ־22 ביולי 1994,‏ עמודים 12–14 [‏אנג׳]‏.‏)‏

ברזיל.‏ בנובמבר 1990 הודיע המוסד הברזילאי לביטוח לאומי (‏INSS)‏ למשרד הסניף של חברת המצפה,‏ כי המתנדבים בבית־אל (‏בנייני הסניף של עדי־יהוה)‏ לא ייחשבו עוד כאנשי דת,‏ ועל כן יהיו כפופים לדיני העבודה של ברזיל.‏ העדים ערערו על ההחלטה.‏ ב־7 ביוני 1996 קיבל היועץ המשפטי של משרד התובע הכללי בברזיליה החלטה התומכת במעמדם של חברי בית־אל כאנשי דת השייכים למסדר דתי חוקי,‏ ולא כעובדים חילוניים.‏

יפן.‏ ב־8 במרס 1996 פסק בית המשפט העליון של יפן פסיקה בסוגיית החינוך וחופש הדת — לטובת כל תושבי יפן.‏ בית המשפט קבע פה אחד כי המכללה העירונית של קוֹבֶּה ללימודי תעשייה וטכנולוגיה הפרה את החוק כשגירשה את קוּניהיטוֹ קוֹבַּיָשִי על שום סירובו להשתתף בשיעורים לאמנויות לחימה.‏ זו היתה הפעם הראשונה שבית המשפט העליון החליט החלטה המבוססת על חופש הדת המעוגן בחוקת יפן.‏ בשל מצפונו,‏ המודרך על־פי כתבי־הקודש,‏ הבין עֵד צעיר זה שאימונים אלו אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות המקרא כדוגמת העיקרון שבישעיהו ב׳:‏4‏:‏ ”‏כיתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות.‏ לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”‏.‏ פסיקת בית המשפט היוותה תקדים למקרים דומים בעתיד.‏ (‏ראה המצפה מ־1 בנובמבר 1996,‏ עמודים 19–21‏.‏)‏

ב־9 בפברואר 1998 פסק בית המשפט העליון של טוקיו פסיקה תקדימית,‏ התומכת בזכותה של עדת־יהוה,‏ מיסאי טקדה שמה,‏ לדחות טיפול רפואי המתנגש עם הצו המקראי ’‏להימנע מן הדם’‏ (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏28,‏ 29‏)‏.‏ המקרה הועבר לערכאה הגבוהה ביותר ביפן,‏ ולא נותר אלא לחכות ולראות אם ערכאה זו תתמוך בפסיקת בית־המשפט העליון של טוקיו.‏

פיליפינים.‏ בהחלטה שהתקבלה ב־1 במרס 1993 פסק בית המשפט העליון של הפיליפינים פה אחד לטובת עדי־יהוה בעניין בני־נוער עדים,‏ שגורשו מבית־ספרם כי סירבו בטקט להצדיע לדגל.‏

כל פסק דין חיובי כמוהו כעוד אבן או לבנה המחזקות את חומת ההגנה — חומה המגינה על הזכויות לא רק של עדי־יהוה אלא של כל אדם ואדם.‏

שמירת החומה

עדי־יהוה רשומים כחוק ב־153 מדינות ונהנים,‏ בצדק,‏ מחירויות רבות כמו שאר הדתות המוכרות.‏ לאחר עשרות שנים של רדיפות וחרם במזרח אירופה ובברית המועצות לשעבר זכו עדי־יהוה להכרה חוקית בארצות כגון אלבניה,‏ בלרוס,‏ גרוזיה,‏ הונגריה,‏ סלובקיה,‏ צ׳כיה,‏ קזחסטן,‏ קירגיסטן ורומניה.‏ אלא שבארצות אחרות,‏ וביניהן ארצות במערב אירופה בעלות מערכות משפטיות ארוכות ימים,‏ יש פגיעה חמורה בזכויותיהם של עדי־יהוה.‏ המתנגדים מנסים ללא ליאות ’‏ליצור עמל [‏מצוקה]‏ עלי חוק’‏ נגד העדים (‏תהלים צ״ד:‏20‏)‏.‏ מהי תגובתם?‏c

עדי־יהוה מעוניינים לשתף פעולה עם כל הממשלות,‏ אך מעוניינים גם בחופש חוקי לקיים את דתם.‏ מנוי וגמור עימם שכל חוק ופסק דין שיאסרו עליהם לציית למצווֹת אלוהים — כולל המצווה לבשר את הבשורה הטובה — אינם חלים עליהם (‏מרקוס י״ג:‏10‏)‏.‏ אם לא ניתן יהיה להגיע להסכמה ידידותית,‏ יפתחו עדי־יהוה במתקפה בזירה המשפטית וינקטו את כל צעדי הערעור האפשריים,‏ על מנת להגן מבחינה משפטית על הזכות שהפקיד בידם אלוהים לקיים את דתם.‏ יש להם ביטחון מלא בהבטחת אלוהים:‏ ”‏כל כלי [‏נשק]‏ יוּצַר עלייך לא יצלח”‏ (‏ישעיהו נ״ד:‏17‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 21]‏

הגנה על זכויותיהם של עדי־יהוה

בגלל הרדיפות הניחתות עליהם,‏ מובאים עדי־יהוה לפני שופטים ופקידי ממשל בעולם כולו (‏לוקס כ״א:‏12,‏ 13‏)‏.‏ העדים אינם חוסכים במאמצים כדי להגן משפטית על זכויותיהם.‏ ניצחונות משפטיים בארצות רבות תורמים להגנה על חירותם החוקית של עדי־יהוה ועל זכותם:‏

◻ לבשר מבית לבית בלי ההגבלות המוטלות על אנשי מכירות — מרדוק נגד מדינת פנסילבניה,‏ בית המשפט העליון של ארה״ב (‏1943)‏;‏ קוקינאקיס נגד יוון,‏ בית הדין האירופי לזכויות האדם (‏ECHR)‏ (‏1993)‏.‏

◻ להתכנס בחופשיות למטרות פולחן — מנואוסאקיס ואחרים נגד יוון,‏ ECHR (‏1996)‏.‏

◻ להחליט כיצד לכבד במצפון ישר את דגל הלאום ואת סמלי המדינה — מועצת החינוך של מדינת וירג׳יניה המערבית נגד בארנטי,‏ בית המשפט העליון של ארה״ב (‏1943)‏;‏ בית המשפט העליון של הפיליפינים (‏1993)‏;‏ בית המשפט העליון של הודו (‏1986)‏.‏

◻ לסרב לשירות צבאי המפר את מצפונם המשיחי — יְאורְיָטִיס נגד יוון ECHR (‏1997)‏.‏

◻ לבחור בטיפולים ובתרופות שאינם מפירים את מצפונם — מאלט נגד שולמן,‏ אונטריו,‏ קנדה,‏ בית משפט לערעורים (‏1990)‏;‏ המצפה נגד א.‏ל.‏ה.‏,‏ בית משפט עליון,‏ סאן חואן,‏ פורטו ריקו (‏1995)‏;‏ פוסמייר נגד ניקולאו,‏ ניו־יורק,‏ ארה״ב,‏ בית משפט לערעורים (‏1990)‏.‏

◻ לחנך את ילדיהם על־פי אמונתם המקראית גם במקרים שאמונה זו מותקפות בסכסוכי משמורת — סן לורן נגד סוזי,‏ בית המשפט העליון של קנדה (‏1997)‏;‏ הופמן נגד אוסטריה,‏ ECHR (‏1993)‏.‏

◻ לנהל ולתפעל גופים חוקיים שיהיו פטורים ממס כדוגמת גופים שבשימוש דתות מוכרות אחרות — המדינה נגד הרינג,‏ ניו־יורק,‏ ארה״ב,‏ בית משפט לערעורים (‏1960)‏.‏

◻ ליהנות מהקלות מס עבור כל המשרתים בשירות מלא מיוחד,‏ כדין אנשי דת במשרה מלאה מדתות אחרות — המוסד הברזילאי לביטוח לאומי,‏ ברזיליה,‏ (‏1996)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

מינוס קוקינאקיס עם אשתו

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

קוּניהיטוֹ קוֹבַּיָשִי

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]‏

The Complete Encyclopedia of Illustration/J.G. Heck