אוצר בכלי חרס
”האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו” (קורינתים ב׳. ד׳:7).
1. במה מהווה דוגמתו של ישוע מקור עידוד עבורנו?
בהיותו עלי אדמות עוּצב ישוע בידי יהוה, ובה בעת חש על בשרו את מגבלות האדם. נאמנותו היא מקור עידוד עבורנו. השליח מספר: ”אכן לזאת נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו” (פטרוס א׳. ב׳:21). ישוע הניח ליהוה לעצבו ובזאת ניצח את העולם. הוא גם חיזק את ידי שליחיו כדי שגם הם יֵצאו מנצחים (מעשי־השליחים ד׳:13, 31; ט׳:27, 28; י״ד:3; י״ט:8). את דבריו האחרונים אליהם חתם בעידוד רב. הוא הצהיר: ”אמרתי לכם את הדברים האלה כדי שבי יהיה לכם שלום. בעולם — צרה לכם, אך התעודדו: אני ניצחתי את העולם” (יוחנן ט״ז:33).
2. איזה אור יש לנו בניגוד לעיוורון של העולם?
2 אחרי שהשווה בין העיוורון שמקורו ב”אל העולם הזה” לבין ”אור הבשורה של כבוד המשיח”, התבטא השליח פאולוס ברוח דומה בדבר שירותנו היקר: ”האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו. נלחצים אנחנו מכל עבר, אך איננו רצוצים; נבוכים, אך לא נואשים; נרדפים, אך לא נטושים; מושלכים ארצה, אך לא נשמדים” (קורינתים ב׳. ד׳:4, 7–9). אף שאנו ”כלי חרס” שבירים, מעצב אותנו אלוהים ברוחו למען ננחל ניצחון מוחלט על עולם השטן (רומים ח׳:35–39; קורינתים א׳. ט״ו:57).
מלאכת העיצוב בעם ישראל הקדום
3. כיצד תיאר ישעיהו את עיצובו של עם ישראל?
3 יהוה אינו מעצב רק יחידים, אלא גם עמים שלמים. למשל, עם ישראל הקדום שִגשג כל עוד הניח ליהוה לעצבו. אך לבסוף הקשה העם את עורפו ובחר להמרות את פי האל. עקב כך המיט עליו יוצרו ”הוי” (ישעיהו מ״ה:9). במאה השמינית לפה״ס דיבר ישעיהו בתפילה אל יהוה על דרכם הסוררת של עם ישראל: ”יהוה, אבינו אתה. אנחנו החומר ואתה יוצרנו. ומעשה ידך כולנו... כל מחמדינו היה לחורבה” (ישעיהו ס״ד:7–10). עם ישראל נעשה כלי ראוי להשמדה.
4. איזו הדגמה עשה ירמיהו?
4 חלפו מאה שנים ויום הדין עמד בפתח. יהוה אמר לירמיהו לקחת בקבוק יוצר חָרֶשׂ וללכת עם זקני ירושלים אל גיא הינום: ”ושברתָ הבקבוק לעיני האנשים ההולכים אותך. ואמרת אליהם, ’כה אמר יהוה צבאות: ”ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להירפה עוד”’” (ירמיהו י״ט:10, 11).
5. עד כמה חמור היה העונש שהטיל יהוה על עם ישראל?
5 ב־607 לפה״ס החריב נבוכדנאצר את ירושלים על מקדשה והגלה את הניצולים בבלה. אחרי 70 שנות גלות, הורשו היהודים שחזרו בתשובה לשוב ארצה ולבנות את ירושלים ואת מקדשה (ירמיהו כ״ה:11). אולם, במאה הראשונה לספירה שוב פנו העם עורף ליוצר הגדול ולבסוף הידרדרו לשפל המדרגה והרגו את בן האלוהים. ב־70 לספירה שימשה רומא המעצמה העולמית כלי בידי אלוהים להשמיד את סדר הדברים היהודי ולהחריב את ירושלים ואת מקדשה. לא עוד יעצב יהוה את עם ישראל כ’קודשו ותפארתו’.a
עיצוב עם רוחני
6, 7. (א) כיצד מתאר פאולוס את עיצובם של ישראל השייכים לאלוהים? (ב) מהו מספרם המלא של ’כלי החנינה’, וכיצד הושלם?
6 היהודים שקיבלו את ישוע עוצבו והיו לבני עם רוחני חדש, ”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16). דברי פאולוס היו אפוא במקומם: ”האם מאותו חומר אין יוצר רשאי ליצור כלי אחד לכבוד, וכלי אחר לשימוש שאין בו כבוד? ... אלוהים, אף כי חפץ להראות את זעמו ולגלות את כוחו, סבל באורך רוח רב כלי זעם מוכנים להרס, כדי לגלות את עושר כבודו בכלי חנינה שמראש הכין אותם לכבוד” (רומים ט׳:21–23).
7 ישוע שהוקם לתחייה הודיע ברבות הימים שמספרם של ’כלי החנינה’ יהיה 000,144 (ההתגלות ז׳:4; י״ד:1). הואיל ולא היה די מעם ישראל מלידה להשלמת המספר, עשה יהוה חסד עם אנשי הגויים (רומים י״א:25, 26). הקהילה המשיחית החדשה גדלה במהירות הבזק. בתוך 30 שנה הוכרזה הבשורה הטובה ”לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23). בעקבות זאת, נוצר הכרח לכונן השגחה מתאימה על שפע הקהילות הפזורות.
8. ממי היה מורכב הגוף המנהל הראשון, וכיצד התפתח?
8 ישוע הכין את 12 שליחיו להרכבת הגוף המנהל הראשון, ונתן להם ולאחרים הכשרה בשירות (לוקס ח׳:1; ט׳:1, 2; י׳:1, 2). בחג השבועות שנת 33 לספירה נוסדה הקהילה המשיחית, ובבוא העת הורכב הגוף המנהל מן ”השליחים והזקנים” שבירושלים. נראה שבמשך זמן רב כיהן יעקב, אחיו למחצה של ישוע, בתפקיד היושב־ראש אף שלא היה שליח (מעשי־השליחים י״ב:17; ט״ו:2, 6, 13; כ״א:18). ההיסטוריון אֶאוּזֶבְּיוּס מוסר שהשליחים נרדפו קשות ונפוצו אל אזורים שונים. הרכב הגוף המנהל שוּנָה בהתאם לצורך.
9. על איזו התפתחות מצערת ניבא ישוע?
9 בשלהי המאה הראשונה החל ’האויב השטן’ ’לזרוע עשבים רעים’ בין החיטים יורשי ”מלכות השמים”. ישוע ניבא שהתפתחות מצערת זו תימשך באין מפריע עד ”קץ העולם”. אז שוב ”יזהירו הצדיקים כשמש בממלכת אביהם” (מתי י״ג:24, 25, 37–43). מתי?
עיצוב בן זמננו של ישראל השייכים לאלוהים
10, 11. (א) כיצד החלה מלאכת העיצוב בת זמננו של ישראל השייכים לאלוהים? (ב) באילו תורות דגלה הנצרות ובאילו דגלו תלמידי המקרא?
10 ב־1870 ייסד צ׳ארלס טֵייז ראסל קבוצה ללימוד המקרא בפיטסברג שבפנסילבניה, ארה״ב. ב־1879 החל בהוצאת כתב־עת חודשי הידוע כיום בשם המצפה. הללו, שנקראו באותם ימים תלמידי המקרא, הבחינו עד מהרה שהנצרות אימצה תורות אליליות לא־מקראיות, כגון הישארות הנפש, אש גיהינום, פּוּרגטוריוּם (מַצרף), שילוש וטבילת תינוקות.
11 חשובה מכך היא העובדה שאוהבי האמת המקראית הללו הרימו על נס עיקרי אמונה מקראיים בסיסיים, ובהם הגאולה באמצעות קורבן הכופר של ישוע ותחיית המתים לחיי־נצח בגן־עדן עלי אדמות תחת מלכות אלוהים. מעל לכל, הושם הדגש בקידושו הממשמש ובא של שם יהוה אלוהים, ריבון היקום. תלמידי המקרא האמינו שתפילת האדון עומדת להיענות: ”אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:9, 10). הם עוצבו בידי רוח הקודש של אלוהים ונעשו חברה חובקת עולם של משיחיים שוחרי שלום.
12. כיצד עלה בידי תלמידי המקרא להבין תאריך חשוב?
12 ממחקר יסודי בדניאל פרק ד׳ ובנבואות אחרות הגיעו תלמידי המקרא לכלל מסקנה שנוכחות ישוע כמלך המשיח קרובה. הם הבינו ששנת 1914 היא השנה שבה יסתיימו ”עתות הגויים” (לוקס כ״א:24; יחזקאל כ״א:31, 32). לכן, הרחיבו את פעילותם בקצב מהיר והקימו כיתות ללימוד המקרא (לימים, קהילות) בכל רחבי ארצות־הברית. בסוף המאה שעברה הגיעה פעילות ההוראה המקראית לאירופה ולאוסטרליה. נוצר הכרח בארגון טוב.
13. איזה מעמד חוקי השיגו תלמידי המקרא, ואיזה שירות יוצא מן הכלל עשה נשיאה הראשון של החברה?
13 כדי להקנות לתלמידי המקרא מעמד חוקי, נרשמה ב־1884 בארצות־הברית חברת המצפה של ציון לעלונים, ומרכזה שכן בפיטסברג שבפנסילבניה. מנהליה שימשו גוף מנהל מרכזי ופיקחו על פעילות ההכרזה הכלל עולמית על מלכות אלוהים. צ׳ארלס ט. ראסל, נשיאה הראשון של החברה, חיבר סדרה בת שישה כרכים בנושא עיונים בכתבי־הקודש (אנג׳) וערך מסעות הטפה נרחבים. כמו כן, את כל ההון שצבר לפני שהחל בחקר המקרא תרם לפעילות הכרזת המלכות הכלל עולמית. ב־1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה באירופה, נפטר אח ראסל התשוש באחד ממסעות ההטפה. את כל כולו נתן להפצת הבשורה על מלכות אלוהים.
14. כיצד נלחם ג׳. פ. רתרפורד ”את המלחמה הטובה”? (טימותיאוס ב׳. ד׳:7)
14 ג׳וזף פ. רתרפורד, שכיהן כשופט במיזורי לזמן מה, ירש את מקומו. עקב תמיכתו חסרת המורא באמת המקראית, עשו כמורת הנצרות וכמה פוליטיקאים יד אחת כדי ליצור ”עמל [צרה] עלי חוק”. ב־21 ביוני 1918 נאסרו אח רתרפורד ועוד שבעה תלמידי מקרא בולטים וכל אחד נידון ל־10 או 20 שנות מאסר. תלמידי המקרא השיבו מלחמה שערה (תהלים צ״ד:20; פיליפים א׳:7). הוגש ערעור ובעקבותיו שוחררו הנאשמים ב־26 במרס 1919, ולבסוף זוכו מאשמת המרדה.b פרשה זו תרמה לעיצובם ולהפיכתם לתומכי אמת נאמנים. בעזרת יהוה עשו כל שלאל ידם כדי לנצח במאבק הרוחני על הטפת הבשורה חרף התנגדותה של בבל הגדולה. מאבק זה ניטש עד עצם ימינו אנו, שנת 1999. (השווה מתי פרק כ״ג; יוחנן ח׳:38–47.)
15. מהי חשיבותה ההיסטורית של שנת 1931?
15 בשנות ה־20’ ובשנות ה־30’ המשיך היוצר הגדול לעצב את ישראל המשוחים השייכים לאלוהים. אור נבואי מכתבי־הקודש זרח והסב כבוד ליהוה תוך התמקדות במלכות המשיח שבידי ישוע. ב־1931 שמחו תלמידי המקרא לאמץ לעצמם שם חדש — עדי־יהוה (ישעיהו מ״ג:10–12; מתי ו׳:9, 10; כ״ד:14).
16 ומסגרת בעמוד 19. מתי הושלם מספרם של ה־000,144, ואילו ראיות תומכות בכך?
16 בשנות ה־30’ נראה היה שמספר ”הקרואים ונבחרים ונאמנים”, כלומר ה־000,144, הושלם (ההתגלות י״ז:14; ראה מסגרת בעמוד 19). אין אנו יודעים כמה מהמשוחים נאספו במאה הראשונה וכמה נאספו מבינות לעשבים הרעים במאות שנות הכפירה הגדולה של הנצרות. ב־1935 נרשם ברחבי העולם שיא של 153,56 מבשרים ומתוכם נטלו מן הסמלים בערב הזיכרון 465,52 איש, לציון תקוותם השמיימית. מה יעלה בגורלם של הרבים אשר נועדו עוד להיאסף?
”הנה המון רב”
17. איזו התפתחות היסטורית חלה ב־1935?
17 בכינוס שהתקיים מ־30 במאי עד 3 ביוני 1935 בוושינגטון די־סי שבארה״ב, נשא אח רתרפורד הרצאה הרת חשיבות בנושא ”ההמון הרב”. המון זה, ”אשר לא יכול איש למנותו”, נועד להופיע לקראת גמר חתימתם של 000,144 חברי ישראל הרוחני. גם הם יאמינו בכוחו המכפר של ”דם השה”, ישוע, ויעבדו את יהוה בהיכלו. הם, כקבוצה, ’יבואו מן הצרה הגדולה’ ויירשו גן־עדן ארצי, שבו ”המוות לא יהיה עוד”. שנים מספר לפני הכינוס כונו חברי הקבוצה ’יונדבים’ (ההתגלות ז׳:9–17; כ״א:4; ירמיהו ל״ה:10).
18. באילו מובנים היתה שנת 1938 מכרעת?
18 שנת 1938 היתה שנה מכרעת בזיהוי שתי הכיתות. בחוברת המצפה מ־15 במרס ומ־1 באפריל 1938 (באנגלית) נידון בשני חלקים הנושא ”העדר שלו”. המאמרים הבהירו את תפקידיהם היחסיים של השארית המשוחה ושל בני לווייתה, ההמון הרב. אחר כך, בהוצאות 1 ביוני ו־15 ביוני התפרסמו מאמרים לימודיים בנושא ”ארגון” המבוססים על ישעיהו ס׳:17. כל הקהילות נקראו לפנות אל הגוף המנהל כדי שימנה משרתים מקומיים, ובזאת לכונן שיטה משופרת ותיאוקרטית שהיא לרצון אלוהים. הקהילות עשו בדיוק כך.
19 והערת שוליים. אילו עובדות מאשרות שהקריאה הכללית ל’צאן האחרות’ נמשכת כבר יותר מ־60 שנה?
19 בדו״ח מתוך ספר השנה של עדי־יהוה ל־1939, נמסר: ”מעטים מתלמידיו המשוחים של המשיח ישוע נותרו עלי אדמות, ומספרם לעולם לא יהיה גדול מזה. כתבי־הקודש מכנים אותם ’שאר’ זרעו של ציון, ארגון אלוהים (ההת׳ י״ב:17). האדון מקבץ אליו כיום ’צאן אחרות’, שירכיבו את ’ההמון הרב’ (יוח׳ י׳:16). הנאספים מתלווים אל השארית ועובדים עימה שכם אחד. מעת זו ואילך יגדל מספרם של ’הצאן האחרות’ עד שייאסף ’ההמון הרב’”. השארית המשוחה עוצבה לטיפול באיסוף ההמון הרב, וגם ההמון הרב חייבים לעבור תהליך של עיצוב.c
20. אילו שינויים ארגוניים התפתחו מאז 1942?
20 בינואר 1942, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, נפטר ג׳וזף רתרפורד, ובמקומו נתמנה נתן נור לתפקיד נשיא החברה. הנשיא השלישי של החברה זכור לטובה כמי שהקים בתי־ספר תיאוקרטיים בקהילות ואת בית־ספר גלעד להכשרת שליחים. ב־1944, באסיפה השנתית של החברה, הודיע הנשיא על שינוי בתקנון החברה, ולפיו החברוּת בארגון לא תהיה מותנית בתרומות כספיות אלא ברוחניוּת. ב־30 השנים שלאחר מכן גדל מספר המבשרים מ־299,156 ל־256,179,2 איש בעולם כולו. בין 1971 ל־1975 היה הכרח בשינויים ארגוניים נוספים. הנשיא חדל להחזיק בפיקוח מלא על פעילות המלכות הכלל עולמית. הגוף המנהל, שהיושב־ראש מתחלף בו ברוטציה, הורחב ומנה 18 חברים משוחים. קרוב למחציתם סיימו כבר את חייהם הארציים.
21. מה מכשיר את חברי העדר הקטן למלכות?
21 יתר חברי העדר הקטן מעוצבים מכוח הניסיונות שפקדו אותם לאורך עשרות שנים. הם מלאי ביטחון, ואין ספק בלבם כי קיבלו את ’עדות הרוח’. ישוע אמר להם: ”אתם עמדתם איתי בנסיונותיי, ואני כורת לכם ברית כמו שכרת לי אבי — את המלכות, למען תאכלו ותשתו על שולחני במלכותי ותשבו על כיסאות לשפוט את שניים־עשר שבטי ישראל” (רומים ח׳:16, 17; לוקס י״ב:32; כ״ב:28–30, נוסח הערת שוליים).
22, 23. כיצד מעוצבים העדר הקטן והצאן האחרות?
22 ככל שקַטֵן מספר חברי השארית משוחת הרוח שנותרו עלי אדמות, מוטלים על אחים בוגרים מההמון הרב תפקידי השגחה רוחניים כמעט בכל הקהילות שבעולם. וכשיסיים אחרון העדים המשוחים הקשישים את חייו הארציים, יהיו השרים מקרב הצאן האחרות כשירים היטב למלא בארץ תפקידי השגחה ככיתת הנשיא (יחזקאל מ״ד:3; ישעיהו ל״ב:1).
23 העדר הקטן והצאן האחרות עדיין מעוצבים להיות כלים לכבוד (יוחנן י׳:14–16). בין שתקוותנו היא לחיות ב”שמים חדשים” או ב”ארץ חדשה”, הבה ניענה בכל לבנו להזמנה שמושיט לנו יהוה: ”שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא. כי הנני בורא את ירושלים [השמימית] גילה ועמה משוש” (ישעיהו ס״ה:17, 18). מי יתן ואנו, בני אדם שבריריים, נשרת את אלוהים בענווה ונניח לו לעצב אותנו ב’כוחו הנשגב’ — רוח קודשו (קורינתים ב׳. ד׳:7; יוחנן ט״ז:13).
[הערות שוליים]
a הנצרות הכופרת, שאותה סימל עם ישראל הקדום, ראוי שתראה בזה אזהרה מפני דין דומה שימיט עליה יהוה (פטרוס א׳. ד׳:17, 18).
b השופט מנטן, קתולי שסירב לשחרר בערבות את תלמידי המקרא, הושלך אחרי כן לכלא בעוון קבלת שוחד.
c הנוכחות הכלל עולמית בערב הזיכרון של שנת 1938 הסתכמה ב־420,73 איש, ומתוכם 225,39 — 53 אחוז — נטלו מן הסמלים. ב־1998 הגיעה הנוכחות לכדי 312,896,13 ומתוכם נטלו מן הסמלים אך ורק 756,8 איש, בממוצע אחד לכל 10 קהילות.
האם אתה זוכר?
◻ כיצד שימש לנו ישוע דוגמה בתיתו לאביו לעצבו?
◻ כיצד עוצב עם ישראל הקדום?
◻ כיצד מעוצבים ”ישראל השייכים לאלוהים” עד ימינו אנו?
◻ לשם מה מעוצבות ’הצאן האחרות’?
[תיבה בעמוד 18]
עיצוב נוסף בנצרות
מאתונה שביוון נמסר מטעם סוכנות הידיעות אֶסוֹשייֶטֶד פּרֶס על ראש הכנסייה היוונית האורתודוקסית שהתמנה לאחרונה לתפקידו: ”ראש הכנסייה היוונית האורתודוקסית, במקום להיות שליח שלום, נשמע יותר כגנרל שנערך למלחמה.
”’אנו מוכנים במקרה הצורך לשפוך דם ולהקריב קורבנות. אנו, ככנסייה, מתפללים לשלום... אבל ברכתנו תבוא על כלי הנשק הקדושים בשעת הצורך’. כך אמר לאחרונה הארכיבישוף קריסטודולוס ביום חגיגת עליית מרים הבתולה השמיימה, שזהו גם יום צבא יוון”.
[תיבה בעמוד 19]
”אין חברים נוספים!”
בטקס הסיום לבוגרי גלעד ב־1970 נאם פרדריק פראנץ, סגן נשיא חברת המצפה דאז, לפני התלמידים, שהיו כולם מן הצאן האחרות ובעלי תקווה ארצית. הוא אמר שייתכן כי הם יטבילו מישהו שיטען שהוא שייך לשארית המשוחה. הייתכן כדבר הזה? הוא ציין שיוחנן המטביל היה מן הצאן האחרות, והוא הטביל את ישוע וגם חלק מן השליחים. אחר כך שאל הנואם אם עדיין יוצאת הקריאה לאיסוף חברי שארית נוספים. ”לא, אין חברים נוספים!”, אמר. ”הקריאה הסתיימה בין 1931 ל־1935! אין חברים נוספים. אם כן, מי הם המעטים מקרב החדשים, שנוטלים מן הסמלים בערב הזיכרון? אם הם אכן מן השארית הריהם בחזקת מחליפים! אין הם חברים נוספים בשורות המשוחים, אלא מחליפים שמטרתם למלא את מקומם של החברים שנפלו מן האמת”.
[תמונה בעמוד 15]
אנו רואים בשירותנו אוצר יקר ערך
[תמונה בעמוד 16]
עם ישראל הקדום נעשה כלי ראוי להשמדה