משפחות חורגות יכולות להצליח
האם משפחות חורגות יכולות להצליח? יכולות גם יכולות, ובייחוד אם כל בני המשפחה יזכרו ש”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). אם הכל יְיַשמו את עקרונות המקרא ההצלחה מובטחת.
התכונה הבסיסית
המקרא מתווה חוקים מעטים בלבד ביחסי אנוש. הוא בעיקר מעודדנו לפתח תכונות וגישות טובות, שיסייעו לנו להתנהג בתבונה ויהוו בסיס לחיי משפחה מאושרים.
אולי זה ברור מאליו, אבל מוטב להזכיר שהתכונה הבסיסית הנחוצה להצלחת כל משפחה היא האהבה. השליח פאולוס אמר: ”תהא אהבתכם ללא העמדת פנים. ... אהבו איש את רעהו באהבת אחים כנה” (רומים י״ב:9, 10). את המילה ”אהבה” מציגים לא פעם בצורה מסולפת, אבל התכונה שעליה דיבר פאולוס מיוחדת במינה. זו אהבה אלוהית, ש”לא תימוט לעולם” (קורינתים א׳. י״ג:8). המקרא מגדיר אותה כלא־אנוכית ונכונה לשרת. היא פועלת לטובת הזולת. היא סבלנית ונדיבה; אינה מקנאת, אינה מתפארת ואינה מתנשאת. אין היא דורשת את טובת עצמה. האהבה תמיד מוכנה להתחשב בנסיבות, להאמין, לקוות ולסבול את הכל (קורינתים א׳. י״ג:4–7).
אהבה אמיתית תורמת ליישוב מחלוקות ולכינון יחסי אחדות בין אנשים השונים בתכלית זה מזה ברקע ובאישיות. היא גם משמשת משקל־נגד להשלכות ההרסניות של הגירושין או של מות הורה ביולוגי. הורה חורג אחד מסביר מה היו בעיותיו האמיתיות: ”יותר מדי התרכזתי ברגשות שלי ולא התחשבתי ברגשות של ילדיי החורגים ואפילו של אשתי. היה עלי ללמוד להיות פחות רגיש, ובראש ובראשונה, להיות עניו”. האהבה עזרה לו לחולל את השינויים הדרושים.
ההורה הביולוגי
האהבה יכולה לסייע לאדם להכיר בקשר שבין הילדים לבין ההורה הביולוגי שמחוץ למשפחה. אב חורג אחד הודה: ”רציתי שילדיי החורגים יראו בי מושא אהבתם העיקרי. כשביקרו אצל אביהם הביולוגי, התקשיתי שלא לדבר בגנותו. כשחזרו אחרי שבילו עימו יום שלם בנעימים הרגשתי נורא. כשהיה להם יום לא־טוב עימו שמחתי. האמת היא שפחדתי לאבד אותם. היה לי קשה מאוד להשלים עם תפקידו החשוב של האב הביולוגי בחייהם של ילדיי החורגים”.
אהבה אמיתית סייעה לו להכיר בעובדה שאין זה מציאותי מצדו לצפות שהילדים יאהבו אותו בִּן לילה. לא היתה לו סיבה לחוש דחוי כשהילדים לא קיבלוהו מייד. הוא הגיע לכלל הכרה שייתכן כי לעולם לא יוכל לתפוס לגמרי את מקומו של האב הביולוגי בלב הילדים. הם מכירים את אביהם מינקותם, ואילו האב החורג חדש בתמונה, ועליו להתאמץ כדי לרכוש את אהבתם. החוקרת אליזבת איינשטיין מציינת את מה שרבים למדו מניסיונם: ”לעולם לא יהיה תחליף להורה הביולוגי — לעולם לא. גם הורה שנפטר או שזנח את ילדיו תופס מקום חשוב בחיי הילדים”.
משמעת — נושא רגיש
המקרא מלמד שילדים, ובכלל זה ילדים חורגים, זקוקים למשמעת שמתוך אהבה (משלי ח׳:33). מספר מומחים מתחילים לתמוך בעמדת המקרא בנידון. פרופסור סרז אלבס דה אראוּז׳וּ אמרה: ”כל אדם מטבעו אינו אוהב הגבלות, אבל הן הכרחיות. ’לא’ היא מילה מגוננת”.
חילוקי דעות בנושא המשמעת עלולים להוביל במשפחות חורגות לסכסוכים חמורים. הילדים החורגים עוצבו במידה מסוימת בידי בוגר, שכעת יצא מן התמונה. יש להם הרגלים ומנהגים שאולי מכעיסים את ההורה החורג, ואין הם מבינים מדוע כל מיני דברים כל כך חשובים לו. כיצד להתמודד עם המצב בהצלחה? פאולוס הפציר במשיחיים: ’רידפו אהבה, סבלנות וענווה’ (טימותיאוס א׳. ו׳:11). האהבה המשיחית תסייע להורה החורג ולילדים להיות מתונים וסבלנים וללמוד להבין איש את רעהו. אם ההורה החורג חסר סבלנות עלולים ’חימה, כעס וגידופים’ למוטט באחת את היחסים שנוצרו (אפסים ד׳:31).
מיכה הנביא מצביע על עצה טובה בנידון. הוא אומר: ”מה יהוה דורש ממך? כי אם עשות משפט ואַהֲבַת חסד והצנע לכת עם אלוהיך” (מיכה ו׳:8). יש לעשות משפט, כלומר צדק, בהטלת משמעת. אך מה בעניין החסד (טוּב לב)? זקן־קהילה משיחי מספר שפעמים רבות התקשה להקים את ילדיו החורגים מן המיטה בימי ראשון בבוקר ולקחת אותם לאסיפה. במקום לגעור בהם ניסה לטפל במצב בטוב לב. הוא השכים קום, הכין ארוחת בוקר והגיש לכל אחד משקה חם. כתוצאה מכך, נטו יותר הילדים לשתף עימו פעולה ולקום.
הקשב לדבריה של פרופסור אנה לואיזה וִיֵאִירָה דה מאטוס: ”לא סוג המשפחה הוא מה שחשוב, אלא טיב היחסים בין בני המשפחה. שמתי לב במחקריי שכמעט כל הצעירים הסובלים מבעיות התנהגות באים ממשפחות חסרות כללים ותקשורת, המתאפיינות בהשגחה מזערית מצד ההורים”. עוד אמרה: ”לא יימצאו המילים להדגיש שבגידול ילדים צריך לדעת לומר גם ’לא’”. הדוקטורים אמילי וג׳ון וישר הוסיפו על כך וציינו: ”ביסודו של דבר, המשמעת נושאת פרי רק בתנאי שלמקבל המשמעת איכפת מתגובותיו של מטיל המשמעת, ויחסיו עימו יקרים לו”.
אמירות אלו נוגעות לשאלה מי צריך להטיל את המשמעת במשפחות חורגות. מי צריך לומר לא? יש הורים שאחרי התייעצות החליטו שבהתחלה יהיה ההורה הביולוגי המחנך הראשי, כדי לאפשר להורה החורג לבנות יחסים הדוקים עם הילדים. מוטב שהילדים יהיו בטוחים שההורה החורג אוהב אותם, לפני שהוא או היא יטילו עליהם משמעת.
מה לעשות במקרה שההורה החורג הוא האבא? האין המקרא קובע שהאב הוא ראש המשפחה? נכון (אפסים ה׳:22, 23; ו׳:1, 2). אולם, יש מקרים שהאב החורג יעדיף להותיר את ענייני המשמעת בידי אשתו לזמן מה, ובייחוד את הטלת העונשים. הוא ירשה לילדים לקיים את ’תורת אמם’, ובו בזמן יכשיר את לבבם ’לשמוע את מוסר אביהם [החדש]’ (משלי א׳:8; ו׳:20; ל״א:1). הניסיון מלמד שלטווח ארוך אין בזה משום פגיעה בעקרון הראשות. בנוסף לכך, אב חורג אחד אמר: ”זכרתי שכדי להטיל משמעת יש צורך לעתים לנזוף, להוכיח ולגעור. קרוב לוודאי שמי שיעשה זאת בצדק, באהבה ובחמלה, תוך הצבת דוגמה אישית, יראה פרי בעמלו”.
תקשורת בין ההורים
במשלי ט״ו:22 כתוב: ”הפֵר מחשבות [תוכניות] באין סוד [שיחה בגילוי־לב]”. שיחות גלויות ונינוחות בין ההורים ממלאות תפקיד הכרחי במשפחות חורגות. בעלת טור בעיתון או אסטדו דה ס. פאולו ציינה: ”טבעם של ילדים לבחון את הגבולות שמגדירים להם ההורים”. נקודה זו נכונה שבעתיים במשפחות חורגות. על ההורים אפוא להגיע לכלל הסכמה בנושאים שונים, כדי לשדר לילדים שיש ביניהם תמימות דעים. אך מה ניתן לעשות אם ההורה החורג מתנהג בצורה שאינה נראית הוגנת בעיני ההורה הביולוגי? על שניהם להידבר בארבע עיניים, ולא בנוכחות הילדים.
אֵם אחת שנישאה בשנית מספרת: ”הדבר הקשה ביותר לאמא זה לראות את האב החורג מחנך את ילדיה, בייחוד אם לדעתה הוא פועל בפזיזות ולא ממש בהגינות. לבה נשבר, והיא רוצה לגונן עליהם. קשה להיכנע לבעל במצב כזה ולתמוך בו.
”פעם אחת ביקשו שני בניי, בני 12 ו־14, רשות מאביהם החורג לעשות משהו. הוא סירב מייד ועזב את החדר בלי לתת להם הזדמנות להסביר למה זה כל כך חשוב להם. דמעות נקוו בעיניהם, והמילים נעתקו מפי. הבן הגדול הביט אלי ואמר: ’אמא, ראית מה הוא עשה?’ ’כן, ראיתי’, אמרתי לו, ’אבל הוא ראש המשפחה, והמקרא מצווה עלינו לכבד את ראשותו’. הם היו ילדים טובים וקיבלו את זה. אחר כך נרגעו במקצת. בערב דיברתי עם בעלי, והוא הבין שהתנהג ביתר סמכותיות. הוא ניגש לחדרם של הבנים והתנצל.
”למדנו הרבה מאוד מהמקרה הזה. בעלי למד להקשיב לפני שהוא מחליט החלטות. אני למדתי לתמוך בעקרון הראשות, גם כשזה קשה. הבנים למדו כמה חשוב להיכנע להוריהם (קולוסים ג׳:18, 19). והתנצלותו הכנה של בעלי לימדה את כולנו שיעור חשוב בענווה (משלי כ״ט:23). היום שני בניי הם זקני־קהילה”.
תמיד תהיינה טעויות. הילדים יאמרו או יעשו דברים פוגעים, והורים חורגים יפעלו ברגעי לחץ שלא כהלכה. אולם, המילים הפשוטות, ”אני מצטער, סלח לי”, עשויות לתרום תרומה רבה לאיחוי הפצעים.
חיזוק אחדות המשפחה
יצירת יחסים חמים במשפחה חורגת אינה נעשית בִּן לילה. אם אתה הורה חורג, גלה הזדהות והבנה. הקדש זמן לילדים. שחק עם הקטנים. שוחח עם הגדולים. חפש הזדמנויות להיות במחיצתם — למשל, בקש מן הילדים לעזור לך בעבודות שונות, כגון הכנת הארוחה או רחיצת הרכב. הזמן אותם להתלוות אליך ולעזור לך בקניות. כמו כן, מגעי חיבה עשויים לתת ביטוי לאהבתך. (כמובן, אבות חורגים יקפידו על גבולות הטעם הטוב בביטויי חיבה לבנותיהם החורגות ולא יביכו אותן. ואמהות חורגות יזכרו זאת בביטויי חיבה לבנים.)
משפחות חורגות יכולות להצליח. ורבות אכן מצליחות. במשפחות המוצלחות ביותר כל בני המשפחה, ובייחוד ההורים, אימצו גישות נכונות וציפיות מציאותיות. השליח יוחנן כתב: ”אהוביי, נאהב נא איש את רעהו, כי האהבה מאלוהים היא” (יוחנן א׳. ד׳:7). כן, אהבה מעומק הלב היא הסוד האמיתי לאושר במשפחה חורגת.
[תמונות בעמוד 7]
במשפחות חורגות מאושרות:
לומדים יחדיו את דבר־אלוהים...
מבלים יחדיו...
משוחחים יחדיו...
עובדים יחדיו...