הם עשו את רצון יהוה

פאולוס מתגבר על מצוקות

פאולוס במצוקה.‏ הוא ועוד 275 איש נמצאים על ספינה שנקלעה לסופת אֵירָקִילוֹן — הרוח החזקה ביותר בים התיכון.‏ הסערה משתוללת בעוצמה רבה ומסתירה את השמש ביום ואת הכוכבים בלילה.‏ הנוסעים חוששים לחייהם.‏ פאולוס מעודד אותם ומספר את מה שגילה לו אלוהים בחלום:‏ ”‏לא תֹאבד שום נפש מכם;‏ רק האונייה תֹאבד”‏ (‏מעשי השליחים כ״ז:‏14,‏ 20–22‏)‏.‏

ביום הארבעה־עשר של הסערה מגלים המלחים דבר מדהים — עומק המים 37 מטר בלבד.‏ אחרי מרחק קצר הם מודדים שנית ומוצאים שעומק המים הוא 27 מטר.‏ היבשה קרובה!‏ אלא שבשורה טובה זו טומנת בחובה סכנה ממשית.‏ הספינה המיטלטלת הנה והנה במים הרדודים עלולה להתנפץ אל הסלעים ולהתפרק.‏ המלחים פועלים בחוכמה ומטילים את העוגנים.‏ חלקם רוצים לברוח בסירה אל חוף מבטחים.‏a אבל פאולוס מסכל את מזימתם.‏ הוא אומר לשר המאה ולחיילים:‏ ”‏אם אלה לא יישארו באונייה לא תוכלו אתם להינצל”‏.‏ שר המאה שומע בקולו של פאולוס,‏ וכעת כל 276 הנוסעים מייחלים שיאיר היום (‏מעשי השליחים כ״ז:‏27–32‏)‏.‏

האונייה נטרפת

למחרת בבוקר מבחינים הנוסעים בְּמפרץ עם חוף חולי.‏ בתקווה מחודשת מנתקים המלחים את קשרי העוגנים ופורשים את המפרש הקדמי אל הרוח.‏ הספינה נעה לכיוון החוף — אין ספק שבליווי קריאות שמחה (‏מעשי השליחים כ״ז:‏39,‏ 40‏)‏.‏

לפתע פתאום עולה האונייה על שרטון.‏ ירכתי הספינה נשברים מעוצמת הגלים.‏ כל הנוסעים חייבים לנטוש את הספינה!‏ (‏מעשי השליחים כ״ז:‏41‏)‏ אבל יש בעיה.‏ רבים מן הנוסעים — כולל פאולוס — הם אסירים.‏ על־פי חוקי רומא,‏ אם אסיר מצליח לברוח משומרו,‏ נענש השומר בעונש הצפוי לאסיר.‏ לדוגמה,‏ אם נמלט רוצח,‏ ישלם השומר הרשלן בחייו.‏

מחרדת העונשים שיוטלו עליהם מחליטים החיילים להרוג את כל האסירים.‏ אולם שר המאה המיודד עם פאולוס מניא אותם מכוונתם.‏ הוא מצווה שהיודעים לשחות יקפצו אל המים וישחו אל היבשה,‏ והיתר שיעשו זאת על קרשים ועל חפצים מן האונייה.‏ כל הנוסעים מן האונייה הטובעת מגיעים אט אט אל החוף.‏ שום נפש לא אבדה,‏ כפי שאמר פאולוס (‏מעשי השליחים כ״ז:‏42–44‏)‏.‏

נס במלטה

הקבוצה התשושה מוצאת מפלט באי מלטה,‏ שתושביה ’‏ברברים’‏ (‏ברברוס ביוונית)‏,‏ כלומר,‏ לא־יוונים.‏b אך אין הם פראי אדם אלא להיפך.‏ לוקס,‏ בן לווייתו של פאולוס,‏ מדווח שהם ”‏נהגו בנו בנדיבות בלתי רגילה,‏ כי הדליקו אש בגלל הגשם היורד והקור וקיבלו את כולנו”‏.‏ פאולוס עוזר לבני המקום לאסוף שברי ענפים ושם אותם על האש (‏מעשי השליחים כ״ח:‏1–3‏)‏.‏

לפתע נצמד נחש צפע אל ידו של פאולוס.‏ התושבים מניחים שפאולוס רוצח.‏ הם מאמינים שאלוהים מעניש את החוטא על־ידי פגיעה באיבר הגוף ששימש אותו לעשיית חטא.‏ והנה,‏ להפתעת המקומיים,‏ מנער פאולוס את הצפע אל תוך האש.‏ לוקס,‏ עד ראייה,‏ מוסר כי ”‏הם ציפו שגופו [‏של פאולוס]‏ יתנפח או שיפול מת פתאום”‏.‏ אך הם משנים את דעתם ואומרים שפאולוס הוא אל (‏מעשי השליחים כ״ח:‏3–6‏)‏.‏

פאולוס שוהה במלטה שלושה חודשים,‏ שבמהלכם הוא מרפא את אביו של פּוֹבְּלִיוֹס,‏ ראש האי שאירח אותו בידידות,‏ ומרפא חולים אחרים.‏ הוא גם זורע את זרעי האמת לברכתם העשירה של תושבי מלטה מכניסי האורחים (‏מעשי השליחים כ״ח:‏7–11‏)‏.‏

מוסר השכל

בשירותו נתקל פאולוס בקשיים רבים (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏23–27‏)‏.‏ בפרשה שלעיל היה פאולוס אסיר למען הבשורה.‏ אחר כך התמודד עם ניסיונות בלתי צפויים:‏ סערה קשה וטריפת אונייה.‏ בכל מה שעבר לא התערערה התלהבותו ונחישותו בבשורה הטובה.‏ מניסיונו כתב:‏ ”‏בכל הנסיבות מורגל אני גם לשובע וגם לרעב,‏ גם לשפע גם למחסור.‏ הכל אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח”‏ (‏פיליפים ד׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏

אל נרשה לבעיות החיים להחליש את החלטתנו לשרת במסירות את אלוהי האמת!‏ בהיתקלנו בניסיונות בלתי צפויים נשליך את יהבנו על יהוה (‏תהלים נ״ה:‏23‏)‏.‏ אחרי כן נחכה בסבלנות ונראה כיצד הוא עוזר לנו לעמוד בניסיון.‏ בינתיים לא נחדל לשרת אותו בנאמנות,‏ תוך ביטחון מלא שהוא דואג לנו (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏13;‏ פטרוס א׳.‏ ה׳:‏7‏)‏.‏ אם נהיה נאמנים ויציבים בכל מצב,‏ נצליח גם אנחנו — כמו פאולוס — להתגבר על מצוקות.‏

‏[‏הערת שוליים]‏