הכרז באומץ את מלכות יהוה!
”פאולוס... קיבל את כל הבאים אליו. הוא הכריז את מלכות האלהים.” — מעשי־השליחים כ״ח:30, 31.
1, 2. אילו ראיות של תמיכה אלוהית היו לשליח פאולוס, ואיזו דוגמה הציב?
יהוה תומך תמיד במכריזי מלכותו. עד כמה ברורה היתה אמת זו במקרה של השליח פאולוס! כשאלהים בעזרו, הופיע בפני שליטים, סבל התקפות אספסוף, והכריז באומץ על מלכות יהוה.
2 אפילו כאסיר־בית ברומא, ”קיבל את כל הבאים אליו. הוא הכריז את מלכות האלהים.” (מעשי־השליחים כ״ח:30, 31) איזו דוגמה נפלאה לעדי־יהוה כיום! אנו יכולים ללמוד רבות מפעילותו של פאולוס, עליה מוסר לוקס בפרקים האחרונים של ספר מעשי־השליחים. — כ׳:1 עד כ״ח:31.
חיזוק רוחני לחברים לאמונה
3. מה אירע בטרואס, ומה מקביל לכך בימינו?
3 לאחר שהמהומה באפסוס נרגעה, המשיך פאולוס במסעו השלישי. (כ׳:1–12) אך, כשעמד להפליג לסוריה, נודע לו על מזימה שקשרו היהודים נגדו. מאחר שתיכננו כנראה לעלות על סיפון האונייה בה עמד להפליג, כדי להרגו, שינה פאולוס את תכניתו ונסע דרך מקדוניה. הוא שהה שבוע־ימים בטְרוֹאַס, וחיזק את אמונת עמיתיו לאמונה, כשם שעושים משגיחים נודדים של עדי־יהוה בימינו. בלילה שלפני עזיבתו, האריך פאולוס בדברים עד חצות הלילה. אֵווטיכוֹס, שישב על אדן החלון, היה כנראה תשוש מעמל היום. הוא שקע בתרדמה ונפל מן הקומה השלישית ומת. אך, פאולוס השיבו לחיים. אין ספק שהדבר גרם שמחה גדולה! חשוב, איפוא, על השמחה שתפרוץ כשמיליוני מתים יוקמו לתחייה בעולם החדש הממשמש ובא. — יוחנן ה׳:28, 29.
4. בנוגע לשירות־השדה, מה לימד פאולוס זקני־קהילה מאפסוס?
4 בדרכו לירושלים, בעיר מיליטוס, זימן פאולוס ישיבה עם זקני־קהילה מאפסוס. (כ׳:13–21) הוא הזכיר להם שלימד אותם ’מבית לבית’ ו’שהעיד גם ביהודים וגם ביוונים לחזור בתשובה אל אלהים ולהאמין באדון ישוע.’ אלה שנתמנו כזקנים אכן חזרו בתשובה ואכן האמינו. כמו־כן, לימדם השליח להכריז באומץ־לב את בשורת המלכות מבית־לבית ללא־מאמינים, שירות הדומה לזה שמבצעים עדי־יהוה בימינו.
5. (א) כיצד היווה פאולוס דוגמה ומופת בנוגע לקבלת הדרכה מרוח־הקודש? (ב) מדוע היו זקוקים הזקנים לעצה ’להשגיח על העדר’?
5 פאולוס היווה דוגמה ומופת בציותו להדרכת רוח־קודשו של אלהים. (כ׳:22–30) ”כבוּל ברוח”, כלומר, בתחושת חובה להיכנע להכוונתה, מוכן היה השליח לנסוע לירושלים, בידעו ש”כבלים וצרות” ציפו לו שם. הוא הוקיר את חייו, אך שמירה על הנאמנות לאלהים היתה הדבר החשוב ביותר בעיניו, כשם שצריך להיות חשוב גם לנו. פאולוס עודד את הזקנים: ”השגיחו... על כל העדר אשר רוח־הקודש שמה אתכם למנהיגים בתוכו.” לאחר ’צאתו’ (כפי הנראה מותו), הזהירם, ”יבואו מתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר.” אנשים כאלה עתידים היו לקום מקרב הזקנים עצמם, ותלמידים ערניים פחות יקבלו את תורתם המעוותת. — תסלוניקים ב׳. ב׳:6.
6. (א) מדוע יכול היה פאולוס בביטחון להפקיד את הזקנים בידי אלהים? (ב) כיצד פעל פאולוס בתואם עם העיקרון שבמעשי־השליחים כ׳:35?
6 חיוני היה, איפוא, שהזקנים יקפידו על ערנותם הרוחנית ויישמרו מפני כפירה. (כ׳:31–38) השליח לימד אותם את כתבי־הקודש העבריים ואת דברי ישוע, שבהם הכוח לעזור להם לזכות במלכות השמים, שהיא ”נחלה בקרב כל המקודשים”. בעבדו כדי לפרנס את עצמו ואת עמיתיו, עודד פאולוס גם את הזקנים לעבוד בחריצות. (מעשי־השליחים י״ח:1–3; תסלוניקים א׳. ב׳:9) אם אנו נדבק באותו קו־פעולה ונעזור לאחרים לזכות בחיי־נצח, נבין את משמעות דבריו של ישוע, כשאמר: ”יש יותר אושר בנתינה מאשר בלקיחה.” (ע״ח) רוח המלים האלה משתקפת בספרי־הבשורה, אך רק פאולוס מצטט אותן. כנראה, הדבר נמסר לו בעל־פה או בהשראה אלוהית. נוכל למצוא אושר רב אם נגלה את ההקרבה־העצמית שגילה פאולוס. שהרי הוא נתן כל־כך הרבה מעצמו, עד־כדי־כך שעזיבתו העציבה מאוד את זקני־קהילת אפסוס!
הבה ייעשה רצון יהוה
7. כיצד הציב פאולוס דוגמה בכניעה לרצון אלהים?
7 לקראת סיום מסעו השלישי (בערך בשנת 56 לספירה), הציב פאולוס דוגמה נאה של כניעה לרצון אלהים. (כ״א:1–14) בקיסריה לַנו הוא וחבריו אצל פיליפוֹס, אשר ארבע בנותיו הבתולות היו ”מתנבאות”, כלומר, היו מגלות דברים עתידים להתרחש, בהשראת רוח־הקודש. שם קשר הנביא המשיחי אגבוס את ידיו ורגליו בחגורה של פאולוס, ואמר לו בהשראת הרוח שבירושלים היהודים יקשרו את האיש לו שייכת החגורה, ויסגירוהו לידי הגויים. ”הריני מוכן לא רק להיאסר אלא גם למוּת בירושלים על שם האדון ישוע,” השיב פאולוס. התלמידים קיבלו את החלטתו, באמרם: ”רצון אדני ייעשה.”
8. אם לעתים קשה לנו לקבל עצות, מה עלינו לזכור?
8 פאולוס סיפר לזקנים את מה שאלהים עשה בקרב הגויים באמצעותו. (כ״א:15–26) אם אי־פעם נמצא שקשה לנו לקבל עצות, נוכל להיזכר כיצד קיבל פאולוס עצה מפי זקני־הקהילה. כדי להוכיח שאין הוא מלמד יהודים בארצות זרות ”לעזוב את משה,” הוא שמע לעצת הזקנים להיטהר על־פי המנהגים ולשלם את ההוצאות הכרוכות בכך עבור עצמו והאנשים שאיתו. על־אף העובדה שמות ישוע הסיר את התורה, פאולוס לא חטא בכך שביצע את דרישותיה בנוגע לנדרים. — רומיים ז׳:12–14.
התקפת אספסוף לא עירערה את אומץ־לבו
9. בנוגע להתקפות אספסוף, איזו הקבלה קיימת בין נסיונותיו של פאולוס לבין אלה של עדי־יהוה כיום?
9 פעמים רבות שמרו עדי־יהוה על מסירותם לאלהים לנוכח אספסוף אַלים. (לשם דוגמה, ראה את ספר־השנה של עדי־יהוה ל־1975, עמודים 180–190.) בדומה לכך, יהודים מאסיה הקטנה הסיתו אספסוף נגד פאולוס. (כ״א:27–40) בראותם את טְרופימוס האפסי, הם האשימו את השליח באשמת־כזב על חילול בית־המקדש בהכניסו לתוכו יוונים. פאולוס כמעט נהרג כשקלוֹדיוס ליסיאַס, שר־אלף רומי, ואנשיו השתלטו על המהומה! בתואם עם הנבואה (אך באשמת היהודים), ליסיאס כבל את פאולוס בשרשרות. (מעשי־השליחים כ״א:11) עוד בטרם לקח את פאולוס אל מצודת־הצבא הסמוכה לבית־המקדש, הבין ליסיאס שפאולוס לא היה מסית־למרד, אלא יהודי שרשאי היה להיכנס אל חצרות בית־המקדש. בקבלו רשות לדבר, פנה פאולוס אל האנשים בשפה העברית.
10. כיצד הגיבו היהודים בירושלים לנאומו של פאולוס, ומדוע לא הולקה?
10 פאולוס נשא שם עדות אמיצה. (כ״ב:1–30) הוא זיהה את עצמו כיהודי שלמד אצל גמליאל הנכבד. השליח הסביר שבדרכו לדמשק, כדי לרדוף שם את אנשי ”הדרך”, נתעוור כשראה את ישוע המשיח בהדרו השמימי, אך חנניה החזיר לו את מאור־עיניו. לאחר מכן, אמר האדון לפאולוס: ”לך כי אני אשלח אותך הרחק — אל הגויים.” מלים אלה היו כניצוץ־אש ביער. בקראם שפאולוס אינו ראוי לחיות, השליכו ההמונים את גלימותיהם וזרקו עפר באוויר כביטוי לזעמם. לכן, ליסיאס לקח את פאולוס אל תוך המצודה והורה לחקרו במלקות, כדי לברר מדוע צעקו היהודים נגדו. המלקות (בפרגול רצועות־עור, שבקצותיהן לולאות עם חתיכות מתכת או עצם) נחסכו מפאולוס כששאל: ”האם מותר לכם להלקות אזרח רומי בלא משפט?” כשליסיאס שמע שפאולוס אזרח רומי, נתקף בפחד והביאו לפני הסנהדרין כדי לברר במה האשימו אותו היהודים.
11. באיזה מובן היה פאולוס פרושי?
11 פאולוס פתח בדברי־ההגנה שלו בפני הסנהדרין, באמרו, ”אני במצפון נקי לגמרי התהלכתי לפני האלהים.” כתגובה לכך, ציווה חנניה הכהן הגדול להכותו. (כ״ג:1–10) פאולוס השיב: ”עתיד אלהים להכות אותך, קיר מטוּיח שכמותך!” ”את הכהן הגדול לאלהים אתה מחרף!” אמרו לו אחדים. יתכן שעקב ראייתו הלקויה, לא זיהה פאולוס את חנניה. אך, בהבחינו שהמועצה מורכבת מפרושים וצדוקים, הוסיף פאולוס ואמר: ”פרוּש בן־פרוּש אנוכי ועל התקווה לתחיית המתים אני נשפט!” הדבר גרם לפילוג בקרב חברי הסנהדרין, משום שהפרושים האמינו בתחיית־המתים והצדוקים לא קיבלו אותה. ההתנצחות הֶחריפה עד שליסיאס נאלץ לחלץ את השליח מידיהם.
12. כיצד ניצל פאולוס ממזימה להתנקש בחייו בירושלים?
12 לאחר־מכן, נמלט פאולוס ממזימה להתנקש בחייו. (כ״ג:11–35) ארבעים יהודים נשבעו לא לאכול ולא לשתות לפני שיהרגוהו. בן־אחותו של פאולוס הודיע על כך לפאולוס ולליסיאס. תחת מישמר צבאי, הועבר פאולוס אל הנציב אֲנטוניוּס פֶליקְס בקיסריה, בירת הממשל הרומי ביהודה. לאחר שהבטיח לפאולוס שישמע אותו, החזיק אותו תחת מישמר בארמון הרומי של הורדוס, ששימש את מטה הנציב.
אומץ־לב בפני שליטים
13. על מה העיד פאולוס לפליקס, ותוך איזו תוצאה?
13 בהזדמנות הראשונה, הגן השליח על עצמו נגד אשמות־השווא שהוטחו נגדו, ובאומץ־לב נתן עדות לפליקס. (כ״ד:1–27) לפני מאשימיו היהודים, ציין פאולוס בתוקף שלא הסית אספסוף. הוא הבהיר להם שהאמין בכתוב בתורה ובנביאים ושיש לו תקווה ”שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים.” הוא המשיך והסביר שהגיע לירושלים עם ”נדבות” (תרומות לתלמידי ישוע, שהתרוששו כנראה מפאת רדיפות) ונטהר על־פי המנהגים. פליקס דחה את מתן פסק־הדין למועד אחר; מאוחר יותר פאולוס בישר לו ולאישתו דרוּסילה (בתו של הורדוס אגריפַּס הראשון) על המשיח, על הצדק, על שליטה־עצמית ועל יום־המשפט העתיד לבוא. נפחד מן הדיבורים הללו, דחה פליקס את המשך הדיון עם פאולוס. ואכן, מאוחר יותר, שלח להביא לפניו את השליח, בתקוות שווא לקבל ממנו שוחד. פליקס ידע שפאולוס היה חף־מפשע, אך השאירו במאסר בתקווה למצוא חן בעיני היהודים. כעבור שנתיים, ירש פּורקיוס פֶסְטוס את מקומו של פליקס.
14. איזו זכות חוקית ניצל פאולוס כשהופיע לפני פסטוס, ואיזו הקבלה יש לכך כיום?
14 גם לפני פסטוס העיד פאולוס באומץ־לב. (כ״ה:1–12) הוא ציין שאם מגיע לו למות, לא ישתמט מעונשו, אך איש לא יוכל למסור אותו לידי היהודים כדי למצוא חן בעיניהם. ”אל הקיסר אני פונה!” דרש פאולוס בנצלו את זכותו כאזרח רומי, כדי שהמקרה שלו ייבחן ברומא (אותה עת לפני נירון). בקשתו נענתה, ותאמה את הנבואה שיינתן לפאולוס ”להעיד ברומא.” (מעשי־השליחים כ״ג:11) גם עדי־יהוה ניצלו זכויות חוקיות ”להגנת הבשורה וחיזוקה.” — פיליפים א׳:7.
15. (א) איזו נבואה נתגשמה כשפאולוס הופיע לפני המלך אגריפס ולפני הקיסר? (ב) כיצד ’בעט שאול (הטרסי) בדרבנות’?
15 המלך הורדוס אגריפס השני, מושל יהודה הצפונית, ואחותו ברְניקה (עימה קיים קשר מיני פסול) שמעו את פאולוס במהלך ביקור אצל פסטוס בקיסריה. (כ״ה:13 עד כ״ו:23) בהעידו לפני אגריפס והקיסר, הגשים פאולוס את הנבואה שעליו לשאת את שם האדון לפני מלכים. (מעשי־השליחים ט׳:15) בספרו לאגריפס את מה שאירע לו בדרך לדמשק, ציין פאולוס שישוע אמר: ”קשה לך לבעוט בדרבנות.” כשוֹר עיקש המכאיב לעצמו בהתנגדו לדירבון המַלְמַד, הזיק שאול לעצמו כשנלחם בתלמידי ישוע שזכו בתמיכת אלהים.
16. כיצד הגיבו פסטוס ואגריפס לעדות שמסר להם פאולוס?
16 כיצד הגיבו פסטוס ואגריפס? (כ״ו:24–32) באי־יכולתו להבין את מושג תחיית־המתים, ומתוך פליאה על ביטחונו של פאולוס בכך, אמר פסטוס: ”הלימוד הרב מביא אותך לידי שיגעון.” בדומה לכך, בימינו יש הטוענים שעדי־יהוה ’משוגעים’ אף־על־פי שלמעשה, הם משמיעים כפאולוס ”דברים של אמת ושל טעם.” ”עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי!” אמר אגריפס, וסיים את הדיון, באמרו שפאולוס יכול היה להשתחרר אילמלא פנה אל הקיסר.
סכנות בים
17. תאר את הסכנות בהן התנסה פאולוס במסעו לרומא.
17 המסע לרומא חשף את פאולוס ל”סכנות... בים”. (קורינתים ב׳. י״א:24–27) קצין צבא בשם יוּליוס הוּפקד על האסירים שהפליגו מקיסריה לרומא. (כ״ז:1–26) כשספינתם עגנה בצידון, הורשה לפאולוס לבקר אצל המשיחיים בעיר, אשר ריעננוהו מבחינה רוחנית. (השווה יוחנן ג׳. פסוק 14.) בעיר מירה באסיה הקטנה, העלה יוּליוס את האסירים על אונייה, שיעדה היה להוביל חיטה לאיטליה. חרף רוחות נגדיות עזות הגיעו אל נמל המעגנים־הטובים, קרוב ללָסָייה שבאי כרתים. לאחר ההפלגה, כשפניהם מועדות לפֶניקְס, נדחפה הספינה ברוח סערה. מחשש פן יסחפו אל סירְטיס (חולות טובעניים) קרוב לחוף צפון־אפריקה, המלחים ”הנמיכו את המפרש.” הם קשרו חבלים סביב דפנות האונייה, כדי שהחיבורים לא יותרו. למחרת, כשהמשיכו להיטלטל על־ידי הסערה, הקלו ממשא האונייה בהשליכם מטענים למים. ביום השלישי, השליכו גם את ציוד האונייה (מפרשים או אביזרים מיותרים). כאשר אפסה כל תקווה, הופיע מלאך לפני פאולוס באמרו שאין סיבה לפחד, מפני שהוא נועד להתייצב לפני הקיסר. איזו הקלה חשו הכל כשהשליח אמר להם שהמפליגים יסחפו אל איזה אי!
18. מה קרה בסופו־של־דבר לפאולוס ולחבריו למסע?
18 הנוסעים אכן שרדו. (כ״ז:27–44) בחצות הלילה ה־14, סברו המלחים שהאונייה מתקרבת ליבשה. בדיקות־עומק אישרו זאת, לכן הם הורידו עוגנים מחשש להתנפצות אל הסלעים. כל 276 הנוסעים נענו לדברי־העידוד של פאולוס ואכלו. אזי, כדי להקל ממשא האונייה, השליכו גם את החיטה לים. כשהאיר היום, חתכו המלחים את חבלי העוגנים, התירו את חבלי ההגאים, ופרשו את המפרש הראשי אל הרוח. הספינה עלתה על שירטון, והירכתיים החלו להתפרק. אך, כולם הצליחו להגיע אל היבשה.
19. מה אירע לפאולוס באי מלטה, ומה עשה שם למען אחרים?
19 מזועזעים ותשושים, מצאו עצמם ניצולי הספינה הטובעת באי מלטה. התושבים נהגו בהם ”בנדיבות בלתי רגילה.” (כ״ח:1–16) כשפאולוס הניח ענפים על מדורה, העיר החום נחש־צפע שנצמד לידו. (כיום אין במלטה נחשים ארסיים, אך זה היה ”חיה ארסית”, ע״ח.) תושבי מלטה סברו שפאולוס היה רוצח וש”הצדק” לא הניח לו לחיות, אך כשלא נפל מת ולא התנפח, הסיקו שהוא אל. לאחר־מכן, ריפא פאולוס רבים, כולל את אביו של פוֹבּליוֹס, ראש האי. כעבור שלושה חודשים, עזבו פאולוס, לוקס ואריסטרכוֹס בספינה שנשאה את סמל ”האלים התאומים” (קָסְטוֹר ופֶליוּקס, בניו התאומים של זיאוס, אלים שיוּחסה להם ההגנה על יורדי־ים). כשעגנו בפּוטיולי, המשיך יוליוס בדרכו עם אסיריו. פאולוס הודה לאלהים והתעודד כאשר פגשו אותם משיחיים מעיר־הבירה, רומא, שבאו לקבל את פניו בכיכר העיר אַפּיוֹס ובשלושת־הפונדקים, לאורך דרך אפיוס. לבסוף, כשהגיע לרומא, הורשה פאולוס להתגורר בביתו, אך נתון למישמר של חייל.
התמד בהכרזת מלכות יהוה!
20. באיזו פעילות היה פאולוס עסוק בביתו ברומא?
20 בביתו ברומא, המשיך פאולוס לבשר באומץ־לב על מלכות יהוה. (כ״ח:17–31) הוא אמר לראשי היהודים: ”בגלל תקוות ישראל אני אסור בכבל הזה.” באותה תקווה כרוכה היתה קבלת המשיח, דבר שבגללו גם עלינו להיות נכונים לסבול. (פיליפים א׳:29) אף־על־פי שמרבית היהודים לא האמינו, לבם של גויים רבים ושל שארית מהיהודים נטה לאמת. (ישעיהו ו׳:9, 10) משך שנתיים תמימות (בערך בשנים 59–61 לספירה) קיבל פאולוס את כל הבאים אליו, ”הוא הכריז את מלכות האלהים ולימד על־אודות האדון ישוע בלי כל פחד ובאין מפריע.”
21. איזו דוגמה הציב פאולוס עד סוף חייו הארציים?
21 כפי הנראה, נֵירון זיכה את פאולוס מכל אשמה ושיחררו. השליח חידש את פעילותו, יחד עם טימותיוס וטיטוס. אך, הוא נאסר שוב ברומא (בערך בשנת 65 לספירה), וכנראה הוּצא להורג על־קידוש־השם בידי נירון. (טימותיוס ב׳. ד׳:6–8) אך, עד תום חייו, הציב פאולוס דוגמה נהדרת של מבשר־מלכות אמיץ. באותה רוח, בתקופה זו של ”אחרית הימים”, יכריז נא באומץ־לב את מלכות יהוה, כל מי שהקדיש את חייו לאלהים!
כיצד תשיב?
◻ אילו הדרכות נתן פאולוס לזקני־הקהילה מאפסוס?
◻ כיצד הציב פאולוס דוגמה של כניעה לרצון אלהים?
◻ בקשר להתקפות אספסוף, איזו הקבלה קיימת בין פאולוס לבין עדי־יהוה כיום?
◻ איזו זכות חוקית ניצל פאולוס כשניצב לפני המושל פסטוס, ומה מקביל לכך בימינו?
◻ באיזו פעילות היה פאולוס עסוק בביתו ברומא, ואיזו דוגמה יש לכך עבורנו?