שמחים שיהוה מראה לנו את דרכו
”האל תמים דרכו; אִמרת יהוה צרופה” (שמואל ב׳. כ״ב:13).
1, 2. (א) איזה צורך בסיסי יש לכל בני האדם? (ב) כדוגמת מי כדאי לנו לנהוג?
לכל בני האדם צורך בסיסי בהכוונה. איננו מסוגלים בכוחות עצמנו לדעת כיצד לנתב נכונה את דרכנו בחיים. יהוה אומנם חנן אותנו בשכל ובמצפון המסייעים לנו להבחין בין טוב לרע. אך יש צורך להדריך את המצפון כדי שישמש מורה דרך מהימן (עברים ה׳:14). כמו כן, אנו זקוקים למידע מדויק — וליכולת לנתח את המידע — למען נדע להחליט החלטות נבונות (משלי ב׳:1–5). וגם אז, בשל האי־וודאות בחיים, עלולות החלטותינו להכזיב (קהלת ט׳:11). ואין בכוחנו אנו לדעת בוודאות מה צופן העתיד.
2 מסיבות אלו ואחרות כתב ירמיהו הנביא: ”ידעתי, יהוה, כי לא לאדם דרכו. לא לאיש הולך והָכין את צעדו” (ירמיהו י׳:23). גם ישוע המשיח, האיש הגדול ביותר שחי אי־פעם, היה זקוק להכוונה. הוא אמר: ”הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה. כל מה שעושה האב — זאת גם הבן עושה כמוהו” (יוחנן ה׳:19). יהא זה מן החוכמה לנהוג כדוגמת ישוע ולשאת עינינו ליהוה שיעזור לנו לכוון את צעדינו. דוד המלך שר: ”האל תמים דרכו; אִמרת יהוה צרופה. מגן הוא לכל החוסים בו” (שמואל ב׳. כ״ב:31). אם נבקש ללכת בדרכו של יהוה ולא נפעל על־פי חוכמתנו אנו, ניהנה מהכוונה מושלמת. כל הדוחה את דרכו של אלוהים יביא על עצמו אסון.
יהוה מראה את דרכו
3. כיצד הדריך יהוה את אדם וחוה, ומה היה צפוי להם?
3 תן דעתך למקרה של אדם וחוה. חרף היותם מושלמים היו זקוקים להדרכה. יהוה לא הותיר בידי אדם לתכנן כל דבר על דעת עצמו בגן־העדן היפהפה. תחת זאת הטיל עליו משימה. ראשית, היה עליו להעניק שמות לבעלי־החיים. אחר כך, הציב יהוה לפני אדם וחוה מטרות ארוכות טווח. היה עליהם לכבוש את הארץ, למלא אותה בצאצאים ולטפל בחיות (בראשית א׳:28). זו היתה משימה כבירה, אך אילו בוצעה היה נוסד גן־עדן חובק עולם ובו משפחה אנושית מושלמת החיה בשלום עם בעלי־החיים. איזה דבר נפלא! יתרה מזו, כל עוד היו אדם וחוה הולכים נאמנה בדרכו של יהוה, היו נהנים הם מקשר עימו. (השווה בראשית ג׳:8.) איזו זכות נאדרת — להיות בקשר אישי ומתמשך עם הבורא!
4. מה עשו אדם וחוה שהעיד על העדר ביטחון ונאמנות, ומה היו התוצאות הרות האסון?
4 יהוה אסר על הזוג הראשון לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ואיסור זה איפשר להם להוכיח את צייתנותם, כלומר, את רצונם ללכת בדרכו של יהוה (בראשית ב׳:17). תוך זמן קצר עמדה צייתנותם למבחן. כשדיבר השטן בלשון רמייה, היה על אדם וחוה לגלות נאמנות ליהוה וביטחון בהבטחותיו לבל ימרו את פיו. למרבה הצער, נעדרו מהם הנאמנות והביטחון. כשהציע לה השטן עצמאות והאשים את יהוה בשקר, שמעה חוה לקול המפתה והפרה את מצוות אלוהים. אדם הלך בעקבותיה (בראשית ג׳:1–6; טימותיאוס א׳. ב׳:14). כתוצאה מכך שילמו מחיר כבד. אילו הלכו בדרכו של יהוה היו ממלאים בהדרגה את רצונו ונהנים מאושר נצחי. כעת נעשו חייהם רצופי אכזבות וייסורים ולבסוף המוות השיגם (בראשית ג׳:16–19; ה׳:1–5).
5. מהי מטרתו ארוכת הטווח של יהוה, וכיצד הוא עוזר לנאמניו לחזות בהתגשמותה?
5 אף־על־פי־כן, לא שינה יהוה את מטרתו, שביום מן הימים תהפוך הארץ למשכן גן־עדני של בני אדם מושלמים וללא חטא (תהלים ל״ז:11, 29). הוא לא חדל להעניק הכוונה מושלמת לכל מי שהלכו בדרכו ותלו תקוותם במימוש הבטחה זו. מי שאוזניים לו, ישמע נא את קול יהוה הקורא מאחרינו: ”זה הדרך. לכו בו” (ישעיהו ל׳:21).
מעטים הלכו בדרכו של יהוה
6. מי הם שניים מאנשי קדם שהלכו בדרכו של יהוה, ומה מובטח להם?
6 על־פי הכתוב במקרא, הלכו מעטים מצאצאי אדם וחוה בדרכו של יהוה. הראשון היה הבל. אף שמת בדמי ימיו, שמר אמונים ליהוה עד יום מותו, ומובטחת לו התקווה להיות ב’תחיית הצדיקים’ במועד שקבע אלוהים (מעשי השליחים כ״ד:15). הוא יראה את ההתגשמות הסופית של מטרתו הנאדרת של יהוה כלפי כדור־הארץ והמין האנושי (עברים י״א:4). גם חנוך הלך בדרכו של יהוה, ונבואתו על קץ העולם בן זמננו מתועדת בספר יהודה (יהודה 14, 15). גם הוא לא מת בשיבה טובה (בראשית ה׳:21–24). ובכל זאת, ”הועד עליו... כי ’את האלוהים התהלך’” (עברים י״א:5). כשחלף מן העולם, היתה לו, כמו להבל, התקווה הבטוחה לקום לתחייה ולהימנות עם אלה שיחזו בהתגשמותה של מטרת יהוה.
7. כיצד הוכיחו נוח ומשפחתו נאמנות ליהוה וביטחון בו?
7 ככל ששקע העולם שקדם למבול בביצת הרשעות, נעשה קשה יותר ויותר לציית ליהוה ולשמור לו אמונים. לקראת קץ העולם ההוא, הלכה בדרכו של יהוה רק קבוצה קטנה אחת — נוח ומשפחתו ששמעו בקול אלוהים ובטחו בדבריו. הם מילאו נאמנה את המשימות שהוטלו עליהם ולא הרשו לעצמם להיגרר לרשעת העולם בימיהם (בראשית ו׳:5–7, 13–16; עברים י״א:7; פטרוס ב׳. ב׳:5). אין לנו אלא להיות אסירי תודה על נאמנותם וצייתנותם. הרי אילולא כן, לא היו ניצלים מהמבול, ואנו לא היינו באים לעולם (בראשית ו׳:22; פטרוס א׳. ג׳:20).
8. מה היה על עם ישראל לעשות כדי ללכת בדרכו של יהוה?
8 ברבות הימים כרת יהוה ברית עם צאצאי יעקב הנאמן, והם נעשו לו עם סגולה (שמות י״ט:5, 6). באמצעות התורה שבכתב, הכהונה והנביאים הדריך יהוה את עם בריתו. אך היה על בני ישראל לשעות להדרכתו. ביד נביאו אמר להם יהוה: ”ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה, אשר תשמעו אל מצוות יהוה אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו את מצוות יהוה אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום, ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם” (דברים י״א:26–28).
מדוע היו שסרו מדרכו של יהוה
9, 10. מה היה המצב שבגללו הצטרכו בני ישראל לבטוח ביהוה ולהיות נאמנים לו?
9 בני ישראל היו צריכים, כמו אדם וחוה, לבטוח ביהוה, להיות נאמנים לו ולא להמרות את פיו. עם ישראל היה עם קטן מוקף אויבים. בדרום מערב שכנו מצרים וכוש. בצפון מזרח, ארם ואשור. מסביב לעם ישבו הפלישתים, העמונים, המואבים והאֶדומים. כל אחד מן העמים ההם היה, בתקופה זו או אחרת, אויב ישראל. כמו כן, לכולם היתה דת דומה שהתאפיינה בעבודת אלילים, אסטרולוגיה ולעתים גם בטקסי מין נתעבים ובהקרבת ילדים אכזרית. שכני ישראל האמינו שבזכות אליליהם יהיו להם משפחות גדולות, אדמות פוריות וניצחון במלחמות.
10 רק עם ישראל עבד אל אחד, את יהוה. יהוה הבטיח שיברך אותם במשפחות גדולות, באדמות פוריות ובהגנה מפני אויבים — בתנאי שיקיימו את מצוותיו (דברים כ״ח:1–14). למרבה הצער, חלק ניכר מעם ישראל לא עשו כן. ואולם, רבים שהלכו בדרכו של יהוה, סבלו בשל נאמנותם. חלקם עוּנו, התנסו בחרפת לעג והלקאות שוטים, נכלאו, נסקלו והומתו על־ידי בני עמם (מעשי השליחים ז׳:51, 52; עברים י״א:35–38). איזה מבחן קשה היה זה לנאמנים! אבל מדוע סטו רבים מדרכו של יהוה? שתי דוגמאות מתולדות עם ישראל יסייעו לנו להבין את קו חשיבתם המוטעה.
דוגמתו השלילית של אחז
11, 12. (א) מה מיאן אחז לעשות תחת איומה של ארם? (ב) מאילו שני מקורות ביקש אחז לשאוב ביטחון?
11 אחז מָלך על ממלכת יהודה, הממלכה הדרומית, במאה השמינית לפה״ס, ומלכותו לא התנהלה על מי מנוחות. ארם וממלכת ישראל, הממלכה הצפונית, חברו יחדיו למלחמה עליו, ”וינע לבבו ולבב עמו כְּנוע עצי יער מפני רוח” (ישעיהו ז׳:1, 2). יהוה הציע לו תמיכה והזמין אותו לנסותו, אבל אחז דחה זאת מכל וכל (ישעיהו ז׳:10–12). לכן, נחלה יהודה מפלה וספגה אבידות כבדות (דברי הימים ב׳. כ״ח:1–8).
12 אחז מיאן לנסות את יהוה, אך לא היסס לבקש עזרה ממלך אשור. למרות זאת, המשיכה יהודה לסבול מידי שכניה. גם אשור קמה על אחז, ”ויָצַר לו... ויזבח [המלך] לאלוהי דרמשק המכים בו, ויאמר: ’כי אלוהי מלכי ארם הם מעזרים אותם, להם אזבח, ויעזרוני’” (דברי הימים ב׳. כ״ח:20, 23).
13. מה הראה אחז בפנותו אל אלילי ארם?
13 במקרה אחר אמר יהוה לעם ישראל: ”כה אמר יהוה, גואלך, קדוש ישראל: ’אני יהוה אלוהיך, מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך. לוא הקשבת למצוותיי ויהי כנהר שלומך, וצדקתך כגלי הים” (ישעיהו מ״ח:17, 18). בפנותו אל אלוהי ארם, הראה אחז עד כמה רחוק היה מן הדרך הנכונה. קו החשיבה של הגויים התעה אותו לגמרי, והוא השליך יהבו על המקורות הלא־נכונים במקום על יהוה.
14. מדוע לא היה לאחז במה להצטדק כשפנה אל אלילי כזב?
14 אלוהי העמים, כולל אלילי ארם, הוכחו זה מכבר כאלילים חסרי ערך (ישעיהו ב׳:8). קודם לכן, בימי דוד המלך, היתה עליונותו של יהוה על אלילי ארם ברורה, משום שהארמים נעשו עבדים לדוד (דברי הימים א׳. י״ח:5, 6). רק יהוה, ”אלוהי האלוהים ואדוני האדונים, האל הגדול, הגיבור והנורא”, יכול לתת ביטחון של ממש (דברים י׳:17). אחז פנה עורף ליהוה וקיווה לשאוב ביטחון מאלוהי העמים, קו פעולה שהמיט אסון על יהודה (דברי הימים ב׳. כ״ח:24, 25).
היהודים עם ירמיהו במצרים
15. כיצד חטאו היהודים במצרים בימי ירמיהו?
15 בשל חוסר נאמנותם המשווע של עמו הרשה יהוה לבבלים ב־607 לפה״ס להחריב את ירושלים ומקדשה. רוב העם הוגלו בבלה. חלקם נשארו מאחור וביניהם ירמיהו הנביא. אחרי רצח גדליהו המושל, ברחו הנותרים מצריימה ולקחו עימם את ירמיהו (מלכים ב׳. כ״ה:22–26; ירמיהו מ״ג:5–7). שם החלו להקריב קורבנות לאלילי כזב. ירמיהו הוכיח את היהודים הממרים, אבל הם הקשו את עורפם. הם לא היו מוכנים לפנות אל יהוה והתעקשו להקטיר לִ”מְלֶכֶת השמים”. מדוע? כי כך עשו הם ואבותיהם ’בערי יהודה ובחוצות ירושלים ושבעו לחם והיו טובים ורעה לא ראו’ (ירמיהו מ״ד:16, 17). עוד טענו: ”מן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו” (ירמיהו מ״ד:18).
16. באיזה מובן היה קו החשיבה של היהודים במצרים מוטעה לחלוטין?
16 איזה זיכרון סלקטיבי! מה היו העובדות? היהודים אכן הקריבו קורבנות לאלילי כזב בארץ שנתן להם יהוה, ובגלל כפירתם סבלו, כמו בימי אחז. אך יהוה נהג בעַם בריתו ב”ארך אפיים” (שמות ל״ד:6; תהלים פ״ו:15). הוא שלח אליהם את נביאיו והאיץ בהם לחזור בתשובה. לפעמים, כשקם מלך נאמן, בירך אותו יהוה והעם יצא נשכר מכך, גם אם הרוב לא היו נאמנים (דברי הימים ב׳. כ׳:29–33; כ״ז:1–6). איזו טעות היתה בידם של היהודים במצרים על שטענו כי חיו חיי רווחה בארץ מולדתם בזכות אלילי הכזב!
17. מדוע איבדה יהודה את ארצה ומקדשה?
17 קודם ל־607 לפה״ס האיץ יהוה בתושבי יהודה: ”שימעו בקולי, והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם; והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם, למען ייטב לכם” (ירמיהו ז׳:23). היהודים איבדו את מקדשם ואת ארצם דווקא משום שמיאנו ללכת ’בכל הדרך אשר ציווה אותם יהוה’. בל נעשה טעות הרת אסון כזו.
יהוה מברך את ההולכים בדרכו
18. מה על ההולכים בדרכו של יהוה לעשות?
18 גם כיום, כדי ללכת בדרכו של יהוה, יש להיות נאמנים לו ולהיות נחושים לשרת אותו לבדו. דרוש גם ביטחון — אמונה שלימה במהימנות הבטחותיו ובהתגשמותן. הרוצה ללכת בדרכו של יהוה חייב גם להיות צייתן — למלא אחר חוקיו עד תום ולעמוד בסטנדרטים הגבוהים שלו. ”צדיק יהוה; צְדָקוֹת אָהֵב” (תהלים י״א:7).
19. מי הם כיום האלים של רבים, ולאן זה מוביל?
19 אחז חשב שאלילי ארם יקנו לו ביטחון. בני ישראל שירדו מצריימה קיוו ש”מְלֶכֶת השמים”, אלילה קדומה שפולחנה רווח במזרח התיכון הקדום, תעניק להם שפע חומרי. אלים רבים היום אינם אלילים של ממש. ישוע הזהיר מפני הסכנה לעבוד את ה”ממון” במקום את יהוה (מתי ו׳:24). השליח פאולוס אמר ש’החמדנות אינה אלא עבודת אלילים’ (קולוסים ג׳:5). הוא דיבר גם על אנשים ”אשר הכרס היא אלוהיהם” (פיליפים ג׳:19). כן, כסף ונכסים חומריים הם בין האלים הראשיים של היום. למעשה, הרוב — כולל רבים בעלי זיקה לדת — ’בוטחים בעושר שאין בו ביטחון’ (טימותיאוס א׳. ו׳:17). רבים עובדים קשה בשירותם של אלים אלו, וחלקם רואים פרי בעמלם — בתים גדולים, רכוש יקר וארוחות כיד המלך. השפע אומנם אינו נחלת הכל, אך גם מי שמתעשרים נוכחים לבסוף שכל זה אינו מעניק סיפוק אמיתי. הרכוש אינו דבר אמין, הוא זמני ואין הוא עונה על הצרכים הרוחניים (מתי ה׳:3).
20. במה עלינו לשמור על איזון?
20 אמת, הואיל ואנו חיים באחרית ימיו של עולם זה עלינו להיות מציאותיים. יש לנקוט צעדים סבירים כדי לפרנס את המשפחה. אך אם אנו שמים את הדגש ברמת חיים גבוהה יותר, ברדיפת ממון ובדברים אחרים ולא בשירות אלוהים, נפלנו ברשתה של עבודת אלילים וסרנו מדרכו של יהוה (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). אבל מה נעשה אם נקלענו לבעיות מבחינה בריאותית, כלכלית או מבחינות אחרות? אל נהיה כמו אותם יהודים במצרים, שתלו את האשמה לבעיותיהם בשירות אלוהים. שלא כמו אחז, הבה ננסה את יהוה אלוהים. נפנה אליו בנאמנות ונבקש את הכוונתו. נקפיד לפעול על־פי הדרכתו ונתפלל אליו שיעניק לנו כוח וחוכמה להתמודד עם כל מצב. ואז נחכה בביטחון מלא לברכתו.
21. באילו ברכות מתברכים ההולכים בדרכו של יהוה?
21 בכל תולדות עם ישראל הרעיף יהוה שפע ברכות על ההולכים בדרכו. דוד המלך שר: ”יהוה, נחני בצדקתך למען שוררָי” (תהלים ה׳:9). יהוה הנחיל לו ניצחונות צבאיים על עמי הסביבה, אותם עמים שמאוחר יותר לא נתנו מנוח לאחז. בימי שלמה התברך עם ישראל בשלום ובשגשוג, שאליהם ייחלו אחרי כן היהודים במצרים. לחזקיהו בן אחז נתן יהוה ניצחון על צבא אשור האדיר (ישעיהו נ״ט:1). לא קצרה ידו של יהוה מלהושיע את חסידיו, אשר אינם עומדים ”בדרך חטאים”, ובתורת אלוהים חפצם (תהלים א׳:1, 2). הוא הדין בימינו. אך כיצד נוכל להיות בטוחים שאנו הולכים בדרכו של יהוה? על שאלה זו ישיב המאמר הבא.
האם אתה זוכר?
◻ אילו תכונות נחוצות לנו כדי ללכת בדרכו של יהוה?
◻ באיזה מובן היה קו חשיבתו של אחז מוטעה?
◻ באיזה מובן היה קו חשיבתם של היהודים במצרים מוטעה?
◻ כיצד נוכל להיות נחושים יותר ללכת בדרכו של יהוה?
[תמונה בעמוד 13]
אחז השליך יהבו על אלילי ארם ולא על יהוה