”ברכי נפשי את יהוה”
”בחודשים האחרונים נעשה השירות שלי משעמם וקודר”, מספרת ננסי.a זה עשר שנים בערך היא משרתת כחלוצה, מבשרת בשירות מלא. ”אני לא מרוצה ממה שקורה לי”, היא מוסיפה, ”נראה לי שאני מבשרת את בשורת המלכות בצורה יבשה ולא מתוך הלב. מה אעשה?”
והנה מה שקרה לקית’, זקן־קהילה של עדי־יהוה. אשתו אמרה לו להפתעתו: ”אני בטוחה שמשהו מטריד אותך. עכשיו כשהתפללת אמרת תודה על האוכל, אבל אנחנו לא יושבים לאכול!” קית’ מודה: ”שמתי לב שתפילותיי נעשו מכניות”.
אין ספק שאינך מעוניין שתהילותיך ליהוה אלוהים יהיו חסרות רגש וייעשו כדי לצאת ידי חובה. נהפוך הוא, אתה רוצה שהן ינבעו מעמקי לבך כביטוי לרגשי הכרת טובה. אך רגש לא ניתן ללבוש או להסיר כמו בגד. הוא חייב לנבוע מבפנים. מה תוכל לעשות כדי לחוש עמוק בלבך רגשי הכרת טובה? מזמור ק״ג שופך אור על הנושא.
המזמור, שחוּבּר בידי דוד מלך ישראל, נפתח במילים: ”ברכי נפשי את יהוה, וכל קְרָבַי את שם קודשו” (תהלים ק״ג:1). ”המילה לברך ביחס לאלוהים”, נמסר באחד המקורות, ”משמעה להלל והיא מצביעה על חיבה עמוקה ואסירות תודה לאלוהים”. בלב גדוש אהבה והערכה רצה דוד להלל את יהוה והפציר בנפשו — כלומר בעצמו — ’לברך את יהוה’. מניין נבעו הרגשות החמים שחש כלפי אלוהיו?
דוד ממשיך: ”אל תשכחי כל גמוליו [מעשיו של יהוה]” (תהלים ק״ג:2). כדי להכיר טובה ליהוה יש להרהר בהערכה במעשיו. באילו מעשים הרהר דוד? התבוננות בבריאה מעשה ידיו של יהוה אלוהים — לדוגמה, בשמים זרועי כוכבים בלילה בהיר — עשויה להציף את הלב ברחשי תודה לבורא. השמים זרועי הכוכבים ריגשו את דוד עמוקות (תהלים ח׳:4, 5; י״ט:2). עם זאת, במזמור ק״ג נזכר דוד במעשים אחרים שעושה יהוה.
יהוה ”סולח לכל עוונֵכי”
במזמור זה מונה דוד את חסדי אלוהים. את הראשון במעלה הוא שר במילים: ”[יהוה] סולח לכל עוונֵכי” (תהלים ק״ג:3). דוד הכיר בעובדת היותו חוטא. לאחר שהוכיח אותו נתן הנביא על ניאופו עם בת שבע הודה דוד: ”לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי” (תהלים נ״א:6). בלב שבור התחנן: ”חָנֵני, אלוהים, כחסדך. כרוב רחמיך מחה פשעָי. הרבה כבסני מעווני, ומחטאתי טהרני” (תהלים נ״א:3, 4). אין ספק שהוא הודה לאלוהים מעומק לבו כשהבין שחטאיו נסלחו לו! מפאת אי־שלימותו עשה חטאים אחרים בחייו, אך תמיד ידע להתחרט, לקבל תוכחה ולתקן את דרכיו. הרהורים בחסד הנפלא שעשה עימו יהוה הניעוהו לברכו.
האין זה נכון שגם אנחנו חוטאים? (רומים ה׳:12) אפילו השליח פאולוס אמר בעצב: ”באדם הפנימי שבי אני שמח בתורת אלוהים, אך באיבריי אני רואה חוק אחר, והוא נלחם נגד החוק שבשכלי ומשעבד אותי לחוק החטא השורר באיבריי. אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?” (רומים ז׳:22–24) עד כמה אסירי תודה אנו ליהוה שהוא מוכן לשכוח את חטאינו! הוא מוחה אותם בשמחה, בתנאי שאנו מתחרטים ומבקשים את סליחתו.
דוד מזכיר לנפשו: ”[יהוה] רופא לכל תַּחֲלֻאָיְכִי” (תהלים ק״ג:3). ריפוי משמעו השבת האדם לאיתנו. הואיל וכך, אין זה מסתכם בסליחת חטאים. כרוכה בזה הסרת ה’תחלואים’ — ההשלכות השליליות של דרכינו המוטעות. בעולם החדש יסיר יהוה את ההשלכות הפיסיות של החטא, כמו חולי ומוות (ישעיהו כ״ה:8; ההתגלות כ״א:1–4). אך גם כיום מרפאנו יהוה מתחלואים רוחניים כגון, מצפון מיוסר ונֶתֶק בקשר עימו. ’בל נשכח’ את מה שעושה יהוה בעניין זה עבור כל אחד ואחד מאיתנו.
”גואל משחת חַיָּיְכִי”
”[יהוה] גואל משחת חַיָּיְכִי”, שר דוד (תהלים ק״ג:4). ה”שחת” היא מילה מקבילה לשאול — הקבר המשותף של כל בני האדם. עוד לפני שעלה על כס מלכות ישראל ניצב דוד בפני סכנות מוות. למשל, שאול מלך ישראל שנא אותו שנאת מוות וניסה כמה פעמים להורגו (שמואל א׳. י״ח:9–29; י״ט:10; כ״ג:6–29). גם הפלישתים ביקשו את נפשו (שמואל א׳. כ״א:11–16). אך בכל פעם גאל אותו יהוה מן ה”שחת”. דוד נזכר בכך והכיר טובה ליהוה.
מה לגביך? האם חיזק אותך יהוה בעתות ייאוש או שכול? האם שמעת על מקרים בני זמננו שבהם גאל יהוה משחת את חייהם של עדיו הנאמנים? אולי התרגשת כשקראת בחוברות המצפה על ישועותיו. למה לא תהרהר בהערכה במעשים אלו שעשה אלוהי האמת? יתרה מזו, לכולנו יש סיבה להיות אסירי תודה ליהוה על תקוות תחיית המתים (יוחנן ה׳:28, 29; מעשי השליחים כ״ד:15).
יהוה נותן לנו חיים וממלא אותם בתכלית ובהנאות. מחבר המזמור מכריז כי הוא ”מְעַטְּרֵכי חסד ורחמים” (תהלים ק״ג:4). בשעת מצוקה אין יהוה עוזב אותנו לאנחות, אלא בא לעזרתנו דרך ארגונו הגלוי לעין ודרך הזקנים או הרועים בקהילה. עזרה זו מסייעת לנו להתמודד עם מצבים קשים בלי לאבד את כבודנו העצמי. הרועים המשיחיים דואגים דאגה רבה לצאן. הם מחזקים את ידי החולים והמדוכאים ועושים כל שביכולתם להקים את הנופלים (ישעיהו ל״ב:1, 2; פטרוס א׳. ה׳:2, 3; יהודה 22, 23). רוח יהוה מניעה אותם לנהוג בחמלה ובאהבה עם העדר. ’חסדו ורחמיו’ הם ככתר לראשנו המעניק לנו כבוד. עלינו לזכור את מעשיו ולברך את יהוה ואת שם קודשו.
דוד מוסיף לפנות אל נפשו ושר: ”[יהוה] משביע בטוב עֶדְיֵךְ [חייך]; תתחדֵש כנשר נְעוּרָיְכִי” (תהלים ק״ג:5). החיים שמעניק יהוה הם מלאי סיפוק ושמחה. ידיעת האמת היא כשלעצמה אוצר יקר מפז ומקור שמחה בלתי רגילה! חשוֹב על הסיפוק העמוק שיש במלאכה שהטיל עלינו יהוה — לבשר ולעשות תלמידים. מה רב האושר למצוא מישהו המעוניין ללמוד על אלוהי האמת ולעזור לו להכיר את יהוה ולברכו! אך גם אם אין מקשיבים לנו, זוהי זכות גדולה להשתתף בעבודה הקשורה לקידוש שם יהוה ולהצדקת ריבונותו.
מי מאיתנו אינו מתעייף ומתייגע בהטפת בשורת המלכות? ואולם, יהוה אינו חדל לנסוך כוח במשרתיו, והם ”כנשרים” בעלי כנפיים חזקות הנוסקים אל על. עלינו להודות לאבינו השמימי האוהב על ה’און’ שהוא מעניק לנו, למען נמשיך לשרתו נאמנה יום יום (ישעיהו מ׳:29–31).
הנה דוגמה: קלרה עובדת במשרה מלאה ומקדישה כ־50 שעות בחודש לשירות־השדה. היא מספרת: ”לפעמים אני עייפה ומאלצת את עצמי לצאת לשירות כי קבעתי עם מישהו. אבל בשירות אני מחליפה כוח”. אולי גם אתה חשת בכוח שמקנה אלוהים בשירות. מי יתן וגם אתה תאמר כפי שאמר דוד בפתח המזמור: ”ברכי נפשי את יהוה, וכל קְרָבַי את שם קודשו”.
יהוה מושיע את עמו
מחבר המזמור ממשיך: ”עושה צדקות יהוה ומשפטים לכל עשוקים. יודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו” (תהלים ק״ג:6, 7). דוד מדבר כנראה על בני ישראל שנעשקו ביד המצרים בימי משה. כשחשב דוד על האופן שבו הודיע יהוה למשה את דרכי הישועה שינקוט, התעוררו בלבו רחשי תודה.
גם אנחנו יכולים לחוש הכרת טובה אם נהרהר במגעיו של אלוהים עם בני ישראל. אך בל נשכח את החוויות שפקדו את משרתי יהוה בני זמננו, כגון אלו המסופרות בפרקים 29 ו־30 בספר עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלוהים (אנג׳). הסיפורים המתועדים בספר זה ובפרסומים אחרים של חברת המצפה מראים לנו כיצד עזר יהוה לעמו בימינו להחזיק מעמד במאסרים, בהתקפות אספסוף, באיסורים, במחנות ריכוז ובמחנות כפייה. אחים עברו ניסיונות בארצות שסועות מלחמה, כגון בורונדי, ליבריה, רואנדה ויוגוסלביה לשעבר. בכל פעם שפרצו רדיפות חיזקה יד יהוה את משרתיו הנאמנים. הרהורים במעשים אלו של יהוה אלוהינו האדיר יעוררו בנו את הרגשות שעורר סיפור יציאת מצרים בדוד.
תן דעתך לעדינות שבה משחרר אותנו יהוה מעול החטא. הוא נתן את ”דמו של המשיח” ’לטהר את מצפוננו ממעשי מוות’ (עברים ט׳:14). כשאנו מתחרטים על חטאינו ומבקשים סליחה על בסיס דמו השפוך של המשיח, מרחיק מאיתנו אלוהים את חטאינו — ”כרחוק מזרח ממערב” — ומחזיר אותנו אל מתחת לכנפי חסדו. חשוב על כל מה שנותן לנו יהוה: אסיפות, התרועעות בונה, רועים בקהילה ופרסומים מקראיים מאת ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45, דל׳). האין בכל מעשי יהוה אלו כדי לחזק את הקשר שלנו עימו? דוד אמר: ”רחום וחנון יהוה, ארך אפיים ורב חסד. ... לא כחטאינו עשה לנו; ולא כעוונותינו גמל עלינו” (תהלים ק״ג:8–14). הרהורים בדאגתו ובאהבתו של יהוה יניעו אותנו להללו ולהאדיר את שם קודשו.
”ברכו יהוה, כל מעשיו”
’ימי אנוש’ קצרים כ”חציר” בהשוואה לאלמותו של יהוה ”אל עולם”. אך דוד מציין בהערכה: ”חסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו, וצדקתו לבני בנים. לשומרי בריתו ולזוכרי פיקודיו לעשותם” (בראשית כ״א:33; תהלים ק״ג:15–18). יהוה אינו שוכח את יראיו, ובבוא העת יעניק להם חיי עולם (יוחנן ג׳:16; י״ז:3).
כביטוי להוקרת מלכות יהוה מוסיף דוד: ”יהוה בשמים הכין כיסאו, ומלכותו בַּכּל מָשָׁלָה” (תהלים ק״ג:19). אף שמלכותו של יהוה מצאה לזמן מה ביטוי גלוי לעין במלכות ישראל, כיסא יהוה שוכן בשמים. יהוה, מתוקף היותו הבורא, הוא ריבון היקום, והוא עושה את רצונו בשמים ובארץ בהתאם למטרותיו.
דוד פונה גם אל המלאכים שבשמים. הוא שר: ”ברכו יהוה מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דברו. ברכו יהוה כל צבאיו, משרתיו, עושי רצונו. ברכו יהוה כל מעשיו, בכל מקומות ממשלתו. ברכי נפשי את יהוה” (תהלים ק״ג:20–22). האין זה נכון שהרהורים בחסדים שעושה עימנו יהוה מעוררים גם בנו את הרצון לברכו? ודאי שכן! ואנו בטוחים שקול תהילתנו לאלוהים לא ייבלע בקהילת המהללים האדירה המורכבת גם מהמלאכים הטובים. מי יתן וכולנו נהלל בכל לב את אבינו שבשמים ותמיד נדבר בו טובות. בל נשכח את דברי דוד: ”ברכי נפשי את יהוה”.
[הערת שוליים]
a חלק מן השמות בדויים.
[תמונה בעמוד 23]
דוד הרהר במעשי החסד שעשה יהוה. ואתה?