אין אלוהים מאחר בדבר אשר הבטיח
”עד אנה, יהוה, שיוועתי, ולא תשמע?” כך אמר חבקוק הנביא במאה השביעית לפה״ס. נשמע מוכר, לא כן? האדם מטבעו רוצה שמאוויו יתממשו לאלתר או בהקדם האפשרי, ובייחוד כיום בעידן התובע סיפוק מיידי (חבקוק א׳:2).
במאה הראשונה היו ככל הנראה שסברו כי אלוהים היה צריך כבר לקיים את הבטחותיו. סבלנותם פקעה והם הסיקו כי אלוהים מאחר. בשל כך הזכיר להם פטרוס שראיית הזמן של אלוהים שונה מאוד משלנו. הוא כתב: ”אל ייעלם מכם הדבר הזה, אהוביי: יום אחד כאלף שנים בעיני יהוה, ואלף שנים כיום אחד” (פטרוס ב׳. ג׳:8).
על־פי נוסחה זו, אדם בן 80 חי קרוב לשעתיים בלבד, וכל ההיסטוריה של המין האנושי מתפרשת על שישה ימים ותו לא. מזווית ראייה זו קל לנו יותר להבין את מגעיו של אלוהים עימנו.
אך אלוהים אינו אדיש לזמן. להיפך, יש לו לוח־זמנים (מעשי השליחים א׳:7). לכן, פטרוס הוסיף: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה” (פטרוס ב׳. ג׳:9). להבדיל מבני אדם, אין אלוהים פועל תחת לחץ כמי שאצה לו השעה. בתור ”מלך העולמים” הוא מרחיק ראות, ויודע מתי כדאי לפעול בזרם הזמן לטובתם המרבית של כל הנוגעים בדבר (טימותיאוס א׳. א׳:17).
אחרי שהסביר את הסיבה לאיחור המדומה מצד אלוהים, הזהיר פטרוס: ”יום יהוה כגנב יבוא”, כלומר, יום משפטו יגיע בשעה שלא יצפו לו. בהמשך הצביע פטרוס על העתיד הנפלא שצפוי לכל מי שיחיו ”בקדושה ובחסידות” — ’השמים החדשים והארץ החדשה’ המובטחים (פטרוס ב׳. ג׳:10–13).
משום כך, עלינו להעריך פי כמה וכמה את העובדה שמשפט אלוהים טרם בא. תודות לאורך רוחו התאפשר לנו ללמוד על מטרתו ולערוך שינויים בחיים, כדי לזכות לברכותיו המובטחות. האין עלינו לחשוב את ’אורך־רוח אדוננו לתשועה’, כדברי פטרוס? (פטרוס ב׳. ג׳:15) עם זאת, קיים גורם נוסף שבגללו נוהג אלוהים באורך רוח.
השלמת העוון
אם בוחנים את מגעיו של אלוהים עם בני אדם שמים לב שפעמים רבות עיכב אלוהים את משפטו עד שאפסה כל תקווה לשינוי. למשל, בטרם העניש את הכנענים, ציין אלוהים זמן רב קודם לכן באוזני אברהם כי הם חוטאים. אבל טרם הגיעה השעה להוציא אל הפועל את משפטו. מדוע? המקרא משיב: ”כי לא שלם עוון האמורי [הכנענים] עד הֵנָה”, כלומר, לא מלאה סאת רשעתו (בראשית ט״ו:16).
כעבור 400 שנה בערך יצא משפטו של אלוהים אל הפועל, ובני ישראל, צאצאי אברהם, כבשו את הארץ. מְתֵי מעט כנענים, כמו רחב והגבעונים, ניצלו בזכות גישתם ומעשיהם, אך הרוב המכריע הגדישו את הסאה והגיעו לדרגת טומאה קיצונית, עובדה הנחשפת בחפירות ארכיאולוגיות בנות זמננו. דתם התאפיינה בטקסים פאליים (של האיבר הזכרי), בזנות מקודשת ובהקרבת ילדים. ספר־עזר למקרא מאת היילי (Halley’s Bible Handbook) מציין: ”ארכיאולוגים החופרים בחורבות ערים כנעניות, תמהים מדוע אלוהים לא הכחידם מוקדם יותר”. בסופו של דבר ’שלם היה עוונם’ של הכנענים; סאת רשעתם מלאה. איש לא יכול היה להאשים את אלוהים באי־צדק על שטיהר את הארץ וחס על חייהם של עושי הטוב.
מצב דומה שרר בימי נוח. חרף העובדה שאנשים התנהגו ברשעות הרבה לפני המבול, פסק אלוהים ברוב רחמיו שיתערב רק עוד 120 שנה. בחלק מתקופה זו שירת נוח כ”מטיף הצדק” (פטרוס ב׳. ב׳:5). בחלוף השנים, גברה רשעתם. ”וירא אלוהים את הארץ והנה נשחָתָה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ” (בראשית ו׳:3, 12). ’שלם היה עוונם’; נטיותיהם השליליות עברו עם הזמן כל גבול. כשפעל אלוהים היה זה מוצדק לחלוטין. רק שמונה היו צדיקים בעיניו, והוא הצילם.
גם עַם ישראל זכו ליחס דומה. אף שמעלו באמונו ושירכו דרכם, נהג עימם אלוהים בסבלנות מאות שנים. הכתוב מציין: ”וישלח יהוה... עליהם ביד מלאכיו, השכם ושלוח, כי חמל על עמו... ויהיו... בוזים דבריו וּמִתַּעְתְּעִים בנביאיו, עד עלות חמת יהוה בעמו עד לאין מרפא” (דברי הימים ב׳. ל״ו:15, 16). העם הגיעו לשלב שבו אפסו כל סיכוייהם להשתפר. רק ירמיהו ועוד כמה אחרים ניצלו. לא ניתן היה להאשים את אלוהים באי־צדק כשהענישם.
העת שבה יפעל אלוהים בימינו
מדוגמאות אלו עולה שאלוהים מעכב את משפט העולם הנוכחי עד בוא העת. עובדה זו מתבטאת בפקודה שנותן אלוהים למוציא להורג מטעמו: ”’שלח את מגלך החד ובצור את אשכולות גפן הארץ, כי בשלו ענביה’. הטיל המלאך את מגלו אל הארץ, בצר את גפן הארץ והשליך אל הגת הגדולה של חרון האלוהים”. שים לב שרשעת האדם ’בשלה’, כלומר, היתה חסרת תקנה. כשיעשה אלוהים את משפטו, לא יהיה מקום להטיל ספק בצדקת דרכו (ההתגלות י״ד:18, 19).
אם כן, קרוב מועד משפטו של העולם, מפני שהעולם סיגל לעצמו את המאפיינים שבגינם העניש אלוהים בעבר. לאן שנפנה, ניווכח שהארץ מלאה אלימות כפי שהיה לפני המבול. גישתם של האנשים נעשית יותר ויותר כמתואר בבראשית ו׳:5: ”כל יֵצֶר מחשבות לבו [של האדם] רק רע כל היום”. גם החטאים החמורים שבעטיים העניש אלוהים את הכנענים הפכו כיום לדבר שבשגרה.
בייחוד מאז מלחמת העולם הראשונה מתנסה האנושות בשינויים מחרידים. הארץ נשטפת בדמם של מיליונים. מלחמות, רצח עם, טרור, פשע והפקרות מכים בעולם כולו. רעב, מחלות ואי־מוסריות מתפשטים על־פני כל כדור־הארץ. כל הראיות מוכיחות שאנו חיים בקרב הדור הרע אשר עליו ניבא ישוע: ”לא יעבור הדור הזה עד אשר יהיו כל אלה” (מתי כ״ד:34). העולם משלים את ’עוונו’. ”אשכולות גפן הארץ” מבשילים לקראת הבציר.
זה הזמן לפעול
השליח יוחנן ניבא כי ככל שיקרב יום המשפט, יבשילו שתי קבוצות. מצד אחד, ”המעוול — שיוסיף לעשות עוול; הטמא — שיטמא עוד”, ומצד שני, ”הצדיק — שיצדק עוד; הקדוש — שיתקדש עוד” (ההתגלות כ״ב:10, 11). התפתחות זו קשורה לפעילות החינוכית הכלל עולמית של עדי־יהוה ללימוד המקרא. מטרת הפעילות היא ללמד את האנשים מה דורש מהם אלוהים למען יהיו ראויים לחיי־נצח. פעילות זו מתבצעת ב־233 ארצות באמצעות כ־000,87 קהילות.
אין אלוהים מאחר. באורך אפו הוא נותן לבני אדם את הזמן הדרוש ”ללבוש את האדם החדש”, כדי שייהנו ממימוש הבטחותיו (אפסים ד׳:24). אלוהים עדיין מחכה, חרף ההחמרה הבלתי פוסקת במצב העולם. עדי־יהוה בעולם כולו עושים כל שלאל ידם כדי לחלוק עם הזולת את הדעת המובילה לחיי־נצח (יוחנן י״ז:3, 17). למרבה השמחה, יותר מ־000,300 איש מגיבים בחיוב מדי שנה ונטבלים.
כשחיי־נצח באופק, זה הזמן לפעול ולא לשבת באפס מעשה, שכן עד מהרה נחזה בהתגשמות הבטחתו של ישוע: ”כל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם” (יוחנן י״א:26).
[תמונה בעמוד 6]
המוציא להורג מטעמו של אלוהים יצוּוה להטיל את מגלו כשתבשיל גפן הארץ
[תמונה בעמוד 7]
עדי־יהוה בעולם כולו עוזרים לזולת להיות ראויים לזכות לברכותיו הנצחיות של אלוהים