פיליפוס מבשר נלהב
כתבי־הקודש מגוללים את סיפור חייהם של גברים ונשים רבים שאמונתם ראויה לחיקוי. תן דעתך לפיליפוס, מבשר משיחי נודד בן המאה הראשונה לספירה. אף שלא היה אחד משנים־עשר השליחים, תרם תרומה נכבדה להפצת בשורת המלכות. בעצם, כינוהו ”המבשר” (מעשי השליחים כ״א:8). מה זיכה את פיליפוס בכינוי זה? מה ניתן ללמוד ממנו?
פיליפוס מוזכר במקרא מייד אחרי חג־השבועות שנת 33 לספירה. בימים ההם החלו היהודים דוברי היוונית להתלונן על דוברי העברית על שהזניחו את אלמנותיהם בחלוקת הסעד היומית. כדי לטפל בבעיה מינו השליחים ”שבעה אנשים בעלי שם טוב”. אחד מהם היה פיליפוס (מעשי השליחים ו׳:1–6).
עוד לפני בחירתם היה להם ”שם טוב”, והם נודעו כאנשים רוחניים בעלי יכולת חשיבה מעשית. הוא הדין לגבי האחים המשרתים כיום כמשגיחים. לא ממהרים למנותם לתפקיד (טימותיאוס א׳. ה׳:22). צריכים הם ”לשם טוב בפי אלה שבחוץ”, ושאחיהם לאמונה יראו בהם אנשים מפוכחים ושקולים (טימותיאוס א׳. ג׳:2, 3, 7; פיליפים ד׳:5).
נראה כי פיליפוס מילא היטב את תפקידו בירושלים. זמן קצר אחרי כן פרץ גל של רדיפות קשות ותלמידי המשיח נפוצו לכל עבר. גם פיליפוס עזב את העיר, אך בזה לא תם שירותו. עד מהרה החל לבשר בשטח חדש — שומרון (מעשי השליחים ח׳:1–5).
הכשרת שטחים חדשים
ישוע ניבא שתלמידיו יבשרו ”הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ” (מעשי השליחים א׳:8). בשומרון מילא פיליפוס תפקיד בהגשמת נבואה זו. היהודים על־פי־רוב זלזלו בשומרונים. אבל פיליפוס לא החזיק בדעות קדומות, ובורך על היותו אדם ללא משוא פנים. ואכן, שומרונים רבים נטבלו וביניהם מכשף לשעבר ששמו שמעון (מעשי השליחים ח׳:6–13).
ברבות הימים, הורה מלאך יהוה לפיליפוס ללכת בדרך המדברית היורדת מירושלים לעזה. בדרך ראה מרכבה ובה סריס אתיופי קורא בקול רם מנבואת ישעיהו. פיליפוס רץ לצד המרכבה ופתח בשיחה. האתיופי שהיה אומנם גֵר שהכיר את אלוהים ואת התנ״ך במידת מה, הודה בענווה כי הוא זקוק לעזרה כדי להבין את מה שהוא קורא. על כן ביקש מפיליפוס שיעלה וישב איתו. אחרי שפיליפוס בישר לו, הגיעו אל מקווה מים. ”מה ימנע אותי מהיטבל?” שאל האתיופי. מייד הטביל אותו פיליפוס, והאתיופי נסע לדרכו שמח וטוב לב. סביר להניח שתלמיד חדש זה בישר את הבשורה הטובה במולדתו (מעשי השליחים ח׳:26–39).
מה ניתן ללמוד משירותו של פיליפוס בקרב השומרונים ובנוגע לסריס האתיופי? אל לנו להניח שאנשים בני לאום, גזע או מעמד חברתי מסוים לא יהיו מעוניינים בבשורה הטובה. עלינו לבשר ל”כל” (קורינתים א׳. ט׳:19–23). אם נהיה מוכנים לבשר לכל אדם, ישתמש בנו יהוה ל’עשיית תלמידים מאנשי כל העמים’ לפני קץ העולם (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח).
זכויות נוספות
לאחר שבישר לסריס האתיופי, בישר פיליפוס באשדוד. ”הוא עבר ובישר בכל הערים עד בואו לקיסריה” (מעשי השליחים ח׳:40). במאה הראשונה שכנו בערים אלו נוכרים רבים. קרוב לוודאי שבדרכו צפונה לקיסריה, בישר במרכזים יהודיים חשובים, כגון לוד ויפו. אולי זו הסיבה שמאוחר יותר היו באזורים אלו תלמידים (מעשי השליחים ט׳:32–43).
בפעם האחרונה שהוזכר פיליפוס חלפו כבר כ־20 שנה. בסוף מסע ההטפה השלישי שלו, הגיע פאולוס לפְּטוֹלוֹמאיס. ”למחרת”, מספר לוקס, שותפו למסע של פאולוס, ”יצאנו לדרך ובאנו לקיסריה. שם נכנסנו לביתו של פיליפוס המבשר”. בעת ההיא היו לו ”ארבע בנות בתולות שהיו מתנבאות” (מעשי השליחים כ״א:8, 9).
פיליפוס כנראה השתקע בקיסריה. אבל לא אבדה לו רוח הבשורה, שכן לוקס מכנהו ”המבשר”. מילה זו משמשת במקרים רבים לתיאור אדם העוזב את ביתו כדי לבשר באזורים שטרם נשמעה בהם הבשורה. העובדה שהיו לו ארבע בנות מתנבאות מלמדת כי הן הלכו בעקבות אביהן הנלהב.
הורים משיחיים צריכים לזכור שילדיהם הם התלמידים החשובים ביותר שלהם. גם אם יהיה עליהם לוותר על זכויות תיאוקרטיות מסוימות כדי לעמוד באחריותם המשפחתית, הם עדיין יכולים, כמו פיליפוס, לשרת את אלוהים בלב ובנפש ולהיות הורים למופת (אפסים ו׳:4).
הביקור של פאולוס ועמיתיו נתן למשפחתו של פיליפוס הזדמנות לגלות הכנסת אורחים. תאר לעצמך עד כמה התעודדו כולם! ייתכן שבביקור זה ליקט לוקס את הפרטים על פעליו של פיליפוס, שתועדו מאוחר יותר במעשי השליחים פרקים ו׳ וח׳.
יהוה אלוהים השתמש בפיליפוס בדרכים רבות לקידום ענייני המלכות. במסירות רבה בישר את הבשורה באזורים בתוליים ותרם ליצירת אווירה רוחנית בריאה בביתו. התרצה ליהנות מזכויות ומברכות דומות? חקה את התכונות שגילה פיליפוס המבשר, ואלה לא יאחרו לבוא.