הם עשו את רצון יהוה
פיליפוס הטביל שר אתיופי
בשעה שרכב במרכבתו, אדם אתיופי ניצל את זמנו בתבונה. הוא קרא בקול — מנהג מקובל בקרב עוברי־האורח במאה הראשונה לספירה. איש מסוים זה היה שר ”בחצר קנדק מלכת האתיופים”.a הוא היה ”ממונה על כל אוצרותיה” — למעשה שר האוצר. שר זה קרא בדבר־אלוהים כדי לרכוש ידע (מעשי־השליחים ח׳:27, 28).
המבשר פיליפוס היה בקרבת מקום. מלאך הדריך אותו למקום זה, ואמר לו אותה שעה: ”התקרב והילווה אל המרכבה הזאת” (מעשי־השליחים ח׳:26, 29). נוכל לתאר לעצמנו שפיליפוס שאל את עצמו, ’מי האיש הזה? מה הוא קורא? מדוע הופניתי אליו?’
כאשר פיליפוס רץ לצד המרכבה, הוא שמע אותו קורא את המילים: ”כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו. מעוצר וממשפט לוקח ואת־דורו מי ישוחח, כי נגזר מארץ חיים” (מעשי־השליחים ח׳:30–33).
פיליפוס זיהה מייד את הכתוב. זה היה קטע מספר ישעיהו (ישעיהו נ״ג:7, 8). הדברים שקרא האתיופי היו כחידה בעיניו. פיליפוס פתח עימו בשיחה, ושאל: ”האם אתה מבין מה שאתה קורא?” האתיופי השיב: ”ואיך אוכל אם לא ידריך אותי איש?” לאחר מכן, הפציר בפיליפוס שיעלה למרכבתו (מעשי־השליחים ח׳:30, 31).
”מה ימנע אותי מהיטבל?”
”אשאל אותך”, אמר האתיופי לפיליפוס, ”על מי הנביא אומר זאת, על עצמו או על מישהו אחר?” (מעשי־השליחים ח׳:34) אין פלא שהאתיופי לא הבין, שהרי זהות ה”שה” או ה’עבד’ שבנבואת ישעיהו היתה בגדר תעלומה זה זמן רב (ישעיהו נ״ג:11). מה ברורה היתה היא ודאי כאשר פיליפוס ”בישר לו [לאתיופי] את ישוע”! לאחר זמן־מה, אמר האתיופי: ”הנה מים. מה ימנע אותי מהיטבל?” לפיכך, פיליפוס הטבילוֹ מייד (מעשי־השליחים ח׳:35–38).
האם היה זה צעד פזיז? כלל וכלל לא! האתיופי היה גֵר.b לכן, הוא כבר היה עובד יהוה בעל ידע בכתבי־הקודש, כולל הנבואות על המשיח. אולם, הידע שלו לקה בחסר. שים לב שכאשר האתיופי קיבל מידע חיוני זה באשר לתפקידו של ישוע המשיח, הוא הבין מה אלוהים דורש ממנו והיה מוכן לציית. טבילה היתה הולמת (מתי כ״ח:18–20; פטרוס א׳. ג׳:21).
לאחר מכן, ”חטפה רוח יהוה את פיליפוס”. הוא יצא לשליחות אחרת. האתיופי ”נסע לדרכו שמח” (מעשי־השליחים ח׳:39, 40).
לקח עבורנו
כמשרתי יהוה כיום, מוטלת עלינו החובה לעזור לישרי־הלב ללמוד את האמת שבדבר־אלוהים. רבים קוצרים הצלחה בהבאת הבשורה הטובה לזולת בשעת נסיעה או בהזדמנויות אחרות. כתוצאה מפעילות ההכרזה על המלכות, מדי שנה מאות אלפים מסמלים את הקדשתם ליהוה אלוהים בטבילה.
כמובן, אין צורך למהר להטביל את החדשים. ראשית עליהם לרכוש ידע מדויק על יהוה אלוהים ועל בנו, ישוע המשיח (יוחנן י״ז:3). אזי, עליהם להתחרט על דרכיהם הפסולות, לנטוש אותן ולחזור בתשובה כדי להתאים את חייהם לאמות־המידה של אלוהים (מעשי־השליחים ג׳:19). לשם כך דרוש זמן, במיוחד אם חשיבה והתנהגות פסולות מושרשות עמוק. בעת שחדשים שוקלים את הכרוך בלהיות תלמידי המשיח, ההקדשה ליהוה ובעקבותיה הקשר עימו, מניבים שפע ברכות. (השווה לוקס ט׳:23; י״ד:25–33.) עדיו של יהוה מכוונים חדשים אלה בהתלהבות אל הארגון שאלוהים משתמש בו לעשיית רצונו (מתי כ״ד:45–47). בדומה לאתיופי, הם יפיקו שמחה מלימוד על דרישות אלוהים מהם ומציות לדרישות אלה.
[הערות שוליים]
a ”קנדק” אינו שם אלא תואר (בדומה ל”פרעה” ול”קיסר”) המתייחס לשושלת של מַלְכוֹת אתיופיה.
b גֵרים היו נוכרים אשר בחרו למלא אחר תורת משה (ויקרא כ״ד:22).
[תיבה בעמוד 8]
מדוע הוא נקרא סריס?
במסגרת התיאור שבמעשי־השליחים פרק ח׳, האתיופי מכונה ”סריס”. אך, מאחר שתורת משה לא התירה להכניס לקהל ישראל גבר מסורס, מסתבר שהאיש לא היה סריס פשוטו כמשמעו (דברים כ״ג:2). המילה ”סריס” ביוונית עשויה להתייחס לאדם רם־מעלה. לפיכך, האתיופי היה שר בחצר מלכת אתיופיה.