שאלות של קוראים
מה היא השקפתם של עדי־יהוה בנושא הצבעה בבחירות?
יש במקרא עקרונות ברורים המסייעים למשרתי אלוהים לאמץ השקפה נכונה בנושא. נראה כי אין עיקרון השולל את הליך ההצבעה עצמו. למשל, אין שום סיבה שמועצת מנהלים לא תקיים הצבעות כדי להגיע להחלטות הנוגעות לחברה. בקהילות של עדי־יהוה נערכות לעתים הצבעות בהרמת אצבע כדי לקבוע זמני אסיפות ושימוש בכספי הקהילה.
מה באשר להצבעה בבחירות פוליטיות? כמובן, יש ארצות דמוקרטיות שבהן קרוב ל־50 אחוז מן האוכלוסיה מחליטים שלא להצביע ביום הבחירות. עדי־יהוה אינם מערערים על זכותם של אחרים להצביע, ואין הם פועלים בשום דרך שהיא לסיכול הבחירות הפוליטיות. הם מכבדים את הרשויות, הנבחרות בבחירות אלו על־פי חוק, ומשתפים עימן פעולה (רומים י״ג:1–7). בשאלה אם הם יצביעו בעד מועמד זה או אחר, על כל עד־יהוה להחליט בנושא על סמך מצפונו המודרך על־פי כתבי־הקודש ועל סמך הבנת אחריותו לפני אלוהים ולפני המדינה (מתי כ״ב:21; פטרוס א׳. ג׳:16). כדי להגיע להחלטה אישית, שוקלים עדי־יהוה מספר גורמים.
ראשית, ישוע המשיח אמר על תלמידיו: ”[הם] אינם חלק מן העולם, כשם שאני אינני חלק מן העולם” (יוחנן י״ז:14, ע״ח). עדי־יהוה מייחסים משקל רב לעיקרון זה. מאחר שאין הם חלק מן העולם, הם נוקטים עמדה ניטרלית בכל הקשור לענייניו הפוליטיים של העולם (יוחנן י״ח:36).
שנית, השליח פאולוס הזדהה כ”שגריר” המייצג את המשיח לפני בני דורו (אפסים ו׳:20; קורינתים ב׳. ה׳:20). עדי־יהוה מאמינים שהמשיח ישוע הוא המלך המוכתר של מלכות אלוהים השמימית, והם כשגרירים, חייבים לבשר על כך לכל העמים (מתי כ״ד:14; ההתגלות י״א:15). השגרירים חייבים להיות ניטרלים, ואין הם מתערבים בענייניהן הפנימיים של הארצות שבהן הם משרתים. בתור נציגי מלכות אלוהים השמימית, רואים עדי־יהוה חובה לעצמם שלא להתערב בענייניהן הפוליטים של ארצות מגוריהם.
גורם שלישי שיש להביא בחשבון הוא שהמצביע בעד מועמד כלשהו אחראי במידה מסוימת למעשיו של הנבחר. (השווה טימותיאוס א׳. ה׳:22.) על המשיחיים לחשוב היטב אם ברצונם לשאת באחריות זו.
רביעית, עדי־יהוה מוקירים את אחדותם המשיחית (קולוסים ג׳:14). כשדתות מתערבות בפוליטיקה, נוצרות פעמים רבות מחלוקות בין חבריהן. עדי־יהוה אינם מתערבים בפוליטיקה, כדוגמת ישוע המשיח, ושומרים על אחדותם המשיחית (מתי י״ב:25; יוחנן ו׳:15; י״ח:36, 37).
גורם חמישי ואחרון הוא שאי התערבותם בפוליטיקה מאפשרת לעדי־יהוה לבשר בחופשיות את בשורת המלכות החשובה לאנשים מכל הזרמים הפוליטיים (עברים י׳:35).
לאור העקרונות המקראיים שהובאו לעיל, החליטו עדי־יהוה בארצות רבות, כל אחד באופן אישי, שלא להצביע בבחירות פוליטיות, והחופש להחליט החלטה זו מעוגן בחוקי המדינה. אך מה לעשות אם החוק מחייב את האזרחים להצביע? במקרה זה, מחובתו של כל עד־יהוה להחליט על־פי המקרא ועל־פי צו מצפונו כיצד לנהוג. אם אדם מחליט ללכת לתחנת הקלפי, זו החלטתו האישית. מה שיעשה שם זה בינו לבין הבורא.
בחוברת המצפה מ־15 בנובמבר 1950 (אנג׳) נאמר בעמודים 445, 446: ”במקומות שבהם הקיסר מחייב את האזרחים להצביע... יכולים [עדי־יהוה] ללכת אל תחנות הקלפי ולהיכנס לתא הקלפי. שם עליהם לסמן את פתק ההצבעה או לרשום עליו את עמדתם. הבוחרים רשאים לעשות בפתקים כפי רצונם. שם, לעיני אלוהים, חייבים עדיו לפעול בהתאם למצוותיו ועל־פי אמונתם. אין זה מאחריותנו להורות להם מה לעשות בפתק”.
וכיצד תנהג משיחית שבעלה הלא־מאמין עומד על כך שתלך להצביע? היא כפופה לבעלה כפי שהמשיחיים כפופים לרשויות השלטון (אפסים ה׳:22; פטרוס א׳. ב׳:13–17). אם היא מחליטה לשמוע בקולו וללכת אל הקלפי, זו החלטתה האישית. אל לאיש למתוח עליה ביקורת. (השווה רומים י״ד:4.)
יש ארצות שבהן המחוקק אינו מחייב את האזרחים להצביע, אבל מי שאינם מצביעים נחשפים ליחס עוין ואולי אף לסכנה פיסית. מה עושים במקרה כזה? או נניח שאין חובה חוקית להצביע אבל מי שאינו מצביע נענש קשות בדרך זו או אחרת, מה אז? במצבים אלו ואחרים, ההחלטה נתונה בידי המשיחי. ”כל אחד ישא את הנטל שלו” (גלטים ו׳:5).
יש שרואים שחלק מעדי־יהוה נכנסים לתחנת הקלפי וחלק אינם עושים כן, והדבר מכשיל אותם. הם אולי אומרים, ’עדי־יהוה אינם עקביים’. אבל על הציבור לדעת שבנושאים מצפוניים כמו הנושא הזה, כל משיחי חייב להחליט החלטה אישית לפני יהוה אלוהים (רומים י״ד:12).
תהא החלטתם אשר תהא במצבים השונים, מקפידים עדי־יהוה לא להפר את עמדתם הניטרלית ולשמור על הזכות לדבר בחופשיות. הם נשענים בכל דבר על יהוה אלוהים שיחזק אותם, יעניק להם חוכמה ויעזור להם שלא להתפשר בשום דרך שהיא על אמונתם. בזאת הם מעידים על ביטחון בדבריו של מחבר התהלים: ”סלעי ומצודתי אתה; ולמען שמך תנחני ותנהלני” (תהלים ל״א:4).