מדוע האנושות זקוקה לעזרה
”הייתי רודף ומבזה”, הודה אדם שהיה בעבר גאוותן ואלים. הוא היה מגדף ומחרף, שללא רחמים הטריד ותקף את תלמידי ישוע המשיח יראי האלוהים. ”אבל”, אמר בהכרת טובה, ”רוחמתי”. למרבה הפלא, רודף קיצוני זה נעשה לשליח המשיחי הנאמן פאולוס (טימותיאוס א׳. א׳:12–16; מעשי השליחים ט׳:1–19).
לא הכל מתנהגים כפי שהתנהג פאולוס. אך אין אדם העומד לחלוטין באמות המידה של אלוהים. מדוע? משום ש”הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (רומים ג׳:23). קל מאוד לשקוע בייאוש, ולחוש שאין אנו ראויים ליהנות מרחמי אלוהים. כשחשב על נטיותיו השליליות, קרא פאולוס: ”אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?” בתשובה לשאלתו כתב: ”תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו!” (רומים ז׳:24, 25).
כיצד יכול הבורא הצדיק לבוא במגע עם חוטאים? (תהלים ה׳:5) שים לב לדברי פאולוס: ”תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו”. אדם אחר שנהנה מרחמי אלוהים הסביר: ”אם יחטא איש יש לנו מליץ לפני האב — ישוע המשיח, הצדיק. והוא כפרה על חטאינו, ולא על חטאינו בלבד, אלא גם על חטאי כל העולם” (יוחנן א׳. ב׳:1, 2).
מדוע מכונה ישוע המשיח ”מליץ לפני האב”, וכיצד מהווה ישוע ”כפרה” על חטאינו?
מדוע אנו זקוקים למליץ?
ישוע בא אל כדור־הארץ כדי ”לתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). כופר הוא תשלום שנדרשים לשלם כדי לפדות מישהו או משהו. הפועל ”כיפר” משמעו, בין היתר, לכסות על חטאים (תהלים ע״ח:38). המילה היוונית שבמתי כ׳:28 שימשה בעיקר לתשלום שנדרש לשחרור שבויי מלחמה או עבדים. כדי לעשות צדק, ניתן דבר אחד תמורת דבר אחר שווה ערך.
בני האדם נעשו עבדים בעקבות המרד של אדם הראשון באלוהים. בראשית פרק ג׳ מלמד שאדם הראשון — שהיה מושלם — החליט להמרות את פי יהוה אלוהים. בצעד זה מכר את עצמו ואת צאצאיו שטרם נולדו כעבדים לחטא ולמוות. בזאת איבד את מתנת חיי האנוש המושלמים שקיבל, ומתוך כך אבדה מתנה זו גם ליוצאי חלציו (רומים ה׳:12, 18, 19; ז׳:14).
בעם ישראל הקדום ביקש אלוהים שיוקרבו בעלי־חיים כדי לכפר על חטאי העם (ויקרא א׳:4; ד׳:20, 35). ביסודו של דבר, הומת הקורבן במקום החוטא (ויקרא י״ז:11). מכאן בא השם ”יום הכיפורים” (ויקרא כ״ג:26–28).
אך הואיל ובעלי־החיים נחותים מן האדם, ’לא יכול היה דם פרים ושעירים להסיר חטאים [לחלוטין]’ (עברים י׳:1–4). כדי שהקורבן יהיה יקר דיו כדי לכפר על החטאים אחת ולתמיד, עליו להיות שווה ערך למה שאיבד אדם. על מנת לאזן את מאזני הצדק נדרש אדם מושלם (ישוע המשיח) כמשקל נגד לחיים המושלמים שאיבד אדם הראשון. רק בחיי אנוש מושלמים ניתן היה לפדות את צאצאי אדם מן העבדות שאליה מכר אותם אביהם הראשון. קיום העיקרון ”נפש תחת נפש” הוא שיענה על דרישות הצדק המוחלט (שמות כ״א:23–25).
כשחטא אדם ונידון למוות, היו צאצאיו עדיין בחלציו ומתו עימו. האדם המושלם ישוע, ”אדם האחרון”, בחר מרצונו החופשי שלא להוליד ילדים (קורינתים א׳. ט״ו:45). היו בחלציו צאצאים שטרם נולדו כשמת כקורבן אנוש מושלם. לפיכך, ניתן לומר שבניו שיכלו לצאת מחלציו מתו איתו. ישוע אימץ לעצמו את משפחתו החוטאת והנידונה למוות של אדם הראשון וויתר על הזכות להקים משפחה משלו. בהקריבו את חיי האנוש המושלמים שלו, קנה ישוע את צאצאי אדם כדי שיהיו למשפחתו ובזאת הפך עבורם ל”אביעד”, כלומר, לאביהם הנצחי (ישעיהו ט׳:5, 6).
קורבן הכופר של ישוע סלל את הדרך בפני עושי רצון אלוהים ליהנות מרחמי האל ולזכות בחיי־נצח. השליח פאולוס כתב: ”שכר החטא הוא מוות, אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו” (רומים ו׳:23). אין אנו יכולים שלא להלל את יהוה על האהבה והחמלה שגילה בתיתו לנו את הכופר במחיר עצום שנגבה ממנו ומבנו האהוב והיקר (יוחנן ג׳:16). ישוע הוכיח עצמו כ”מליץ לפני האב” כשהוקם לחיים שמימיים והציג את ערך קורבנו לפני אלוהים בשמיםa (עברים ט׳:11, 12, 24; פטרוס א׳. ג׳:18). אך כיצד עוזר לנו ישוע כיום בעודו בשמים?
[הערת שוליים]
a ראה פרקים ד׳ ו־ז׳ בספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים.
[תמונה בעמוד 4]
ישוע שילם בחייו המושלמים את הכופר בעד צאצאי אדם