צניעות — תכונה התורמת לשלום
איזה עולם נפלא היה לנו אילו הכל היו מתנהגים בצניעות! בני האדם היו פחות תובעניים, היו פחות סכסוכים במשפחות, החברות היו פחות תחרותיות והאומות פחות תוקפניות. האם לא היית רוצה לחיות בעולם כזה?
משרתיו של יהוה אלוהים נערכים לעולמו החדש המובטח, שבו הצניעות תיחשב בכל מקום למעלה ולא לחולשה (פטרוס ב׳. ג׳:13). הם בעצם מפתחים תכונה זו כבר עכשיו. מדוע? בראש ובראשונה, משום שזה מה שיהוה דורש מהם לעשות. מיכה הנביא כתב: ”הִגִיד לך, אדם, מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואַהֲבַת חסד והצנע לכת עם אלוהיך” (מיכה ו׳:8).
הצניעות מתאפיינת במספר היבטים כגון: אי־יהירות וחוסר נטייה להתרברב בכישורים, בהישגים ובנכסים. ספר עיון אחד מציין שהצניעות משמעה גם ”אי־חריגה מגבולות המותר”. הצנוע אינו חוצה את גבולות ההתנהגות הטובה. הוא אף מכיר בעובדה שיש גבול למה שהוא צריך ויכול לעשות, ומבין שיש דברים שאין הוא זכאי להם. נעים לנו בחברת אנשים צנועים. ”אין חביבה יותר מן הצניעות”, כתב המשורר האנגלי ג׳וזף אדיסון.
הצניעות אינה מתכונותיו הטבעיות של האדם הלא־מושלם. היא נרכשת על־ידי מאמצים. לעידודנו מגולל דבר־אלוהים מספר מקרים המציגים את הצניעות מזוויות ראייה שונות.
שני מלכים צנועים
אחד ממשרתיו הנאמנים ביותר של יהוה היה דוד. הוא נמשח בגיל צעיר לרשת את כס המלוכה בישראל. שאול המלך הפעיל לחצים כבירים על דוד. הוא ביקש את נפשו ואילץ אותו לחיות חיי נמלט (שמואל א׳. ט״ז:1, 11–13; י״ט:9, 10; כ״ו:2, 3).
גם בנסיבות אלו הכיר דוד שיש גבול למה שמותר לו לעשות להגנתו. פעם אחת במדבר אסר דוד על אבישי לפגוע בשאול המלך שהיה שקוע בשינה, בנימוק: ”חלילה לי מיהוה משלוח ידי במשיח יהוה!” (שמואל א׳. כ״ו:8–11) דוד ידע שאין זה מתפקידו להסיר את שאול מכיסא המלוכה. במקרה זה לא חרג דוד מגבולות ההתנהגות הנאותה וגילה צניעות. גם משרתי אלוהים בני זמננו יודעים ש’חלילה להם מיהוה’ לעשות דברים מסוימים, גם אם נשקפת סכנה לחייהם (מעשי השליחים ט״ו:28, 29; כ״א:25).
שלמה המלך, בן דוד, גילה צניעות בצעירותו, אם כי בצורה קצת אחרת. כשעלה על כס המלוכה חש שאין הוא כשיר לעמוד באחריות הכבדה הכרוכה בתפקיד, ולכן נשא תפילה אל אלוהים: ”יהוה אלוהיי, אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי, ואנוכי נער קטון לא אדע צאת ובוא”. שלמה היה מודע למגבלותיו ולחוסר ניסיונו. הוא היה צנוע בהערכתו ולא גילה יהירות. משום כך, ביקש מיהוה את היכולת להבחין בין טוב לרע, ובקשתו נענתה (מלכים א׳. ג׳:4–12).
המשיח ומבשר בואו
יותר מ־000,1 שנה אחרי ימי שלמה סלל יוחנן המטביל את הדרך לפני המשיח. כמבשר בואו של המשיח הגשים יוחנן את נבואות המקרא. הוא יכול היה להתרברב בתפקיד חשוב זה או לנסות להסב כבוד לעצמו, שכן היה מקרובי משפחתו של המשיח. אלא שיוחנן אמר כי אין הוא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של ישוע. וכשבא ישוע להיטבל אצלו בנהר הירדן אמר יוחנן: ”אני צריך להיטבל אצלך, ואתה בא אלי?” יוחנן לא היה רברבן אלא צנוע (מתי ג׳:14; מלאכי ג׳:23, 24; לוקס א׳:13–17; יוחנן א׳:26, 27).
אחרי שנטבל החל ישוע לבשר על מלכות אלוהים במלוא זמנו. למרות היותו מושלם, אמר ישוע: ”אין אני יכול לעשות דבר מלבי. ... אינני מבקש את רצוני אלא את רצון שולחי”. יתרה מזו, ישוע לא ביקש לו כבוד מבני אדם, אלא זקף את כל מה שעשה לזכות יהוה (יוחנן ה׳:30, 41–44). צניעות בהתגלמותה!
משרתי יהוה הנאמנים — כגון דוד, שלמה, יוחנן המטביל ואפילו האדם המושלם ישוע המשיח — נהגו בצניעות. הם לא התרברבו, ולא חרגו מגבולות המותר. הדוגמה שהציבו, די בה כדי להניע את משרתי יהוה בימינו לפתח ולגלות צניעות. אך יש סיבות נוספות שכדאי לקנות תכונה זו.
בתקופה סוערת זו בתולדות האדם מהווה הצניעות תכונה יקרת ערך למשיחיים. היא מסייעת לנו להיות ביחסי שלום עם יהוה אלוהים ועם רעינו ולשמור על שלוות נפש.
יחסי שלום עם יהוה אלוהים
יחסי שלום עם יהוה ייתכנו בתנאי שלא נחצה את הגבולות שקבע במסגרת עבודת אלוהים האמיתית. הורינו הראשונים, אדם וחוה, חרגו מן ההגבלות שהטיל עליהם אלוהים, והיו הראשונים בקרב המין האנושי שלקו בחוסר צניעות. כתוצאה מכך, איבדו את מעמדם הטוב לפני יהוה, וכן גם את ביתם, עתידם וחייהם (בראשית ג׳:1–5, 16–19). מה כבד המחיר ששילמו!
מן הראוי ללמוד מכישלונם של אדם וחוה, שהרי עבודת אלוהים האמיתית כרוכה בהגבלות. למשל, המקרא קובע כי ”לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא יודעי משכב זכר, לא גנבים ולא חמדנים, לא סובאים ולא מגדפים ולא חומסים יירשו את מלכות האלוהים” (קורינתים א׳. ו׳:9, 10). ברוב חוכמתו קבע יהוה הגבלות אלו לטובתנו, ומן החוכמה שלא להפר אותן (ישעיהו מ״ח:17, 18). במשלי י״א:2 כתוב: ”את צנועים חוכמה”.
ומה אם גוף דתי כלשהו אומר לנו שמותר לחרוג מגבולות אלו ועדיין ליהנות מיחסי שלום עם אלוהים? גוף זה טועה ומתעה. מאידך גיסא, הצניעות מסייעת לנו לפתח קשר הדוק עם יהוה אלוהים.
יחסי שלום עם הזולת
הצניעות תורמת גם ליחסי שלום עם הזולת. לדוגמה, אם ההורים מסתפקים בצורכי מחייתם ומציבים את העניינים הרוחניים במקום הראשון, נוטים הילדים לאמץ גישה דומה. הם ילמדו לשמוח בחלקם, גם אם לא יקבלו תמיד את מבוקשם. כך ילמדו לחיות בצניעות, וחיי המשפחה יהיו שלווים יותר.
אחים המשמשים כמשגיחים חייבים להקפיד שבעתיים לנהוג בצניעות ולא לנצל לרעה את סמכותם. למשל, המשיחיים מצוּוים ”שלא לחרוג מן הכתוב” (קורינתים א׳. ד׳:6). על זקני הקהילה להבין שאל להם לכפות את העדפותיהם האישיות על אחרים. הם נעזרים בדבר־אלוהים כדי לעודד את האחים לבחור בקו הפעולה הנכון בנושאים שונים כגון התנהגות, לבוש, הופעה חיצונית ובידור (טימותיאוס ב׳. ג׳:14–17). חברי הקהילה נוטים לכבד זקנים שאינם חורגים מן הגבולות המקראיים שהותוו להם, והדבר תורם לרוח לבבית, אוהבת ושלווה בקהילה.
שלוות נפש
אדם צנוע נהנה משלוות נפש. אין הוא רדוף שאיפות. לא שאין לו מטרות אישיות. ייתכן שהוא מעוניין בזכויות שירות נוספות, אך הוא מוחיל לאלוהים, וזוקף ליהוה את כל הזכויות המשיחיות הניתנות לו, בלי לראות בהן הישג אישי. גישה זו מהדקת את הקשר שלו עם יהוה, ”אלוהי השלום” (פיליפים ד׳:9).
אולי אנו חשים לעתים שמתעלמים מאיתנו. האין זה עדיף שלא ישימו לב אלינו בשל צניעותנו מאשר למשוך תשומת לב לעצמנו מפאת חוסר צניעות? הצנועים אינם שאפתנים בלתי נלאים. זו הסיבה שיש להם שלוות נפש ומצב זה בריא לגוף ולנפש.
כיצד לרכוש צניעות ולא לאבד אותה
אדם וחוה גילו חוסר צניעות והורישו זאת לצאצאיהם. מה יעזור לנו שלא לחזור על הטעות של הורינו הראשונים? כיצד ניתן לרכוש את תכונת הצניעות?
דבר ראשון שיעזור לנו הוא שנבין היטב את מעמדנו ביחס ליהוה, בורא היקום. היש בכלל מקום להשוואה בין הישגינו האישיים להישגיו של אלוהים? יהוה שאל את איוב עבדו הנאמן: ”איפה היית ביוסדי ארץ? הגד אם ידעת בינה” (איוב ל״ח:4). איוב לא יכול היה להשיב לו. האין זה נכון שגם אנו מוגבלים בידע, ביכולת ובניסיון? האם לא עדיף שנכיר במגבלותינו?
בנוסף לכך, המקרא מציין: ”ליהוה הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה”. הדבר כולל את ”כל חַיְתו־יער, בהמות בהררי־אלף”. יהוה אומר: ”לי הכסף ולי הזהב” (תהלים כ״ד:1; נ׳:10; חגי ב׳:8). הנוכל להשוות את הנכסים שלנו לנכסיו של יהוה? גם לעשיר באדם אין כל סיבה להתפאר ברכושו! מן התבונה אפוא, לנהוג על־פי העצה שהשיא השליח פאולוס בהשראת אלוהים אל המשיחיים ברומא: ”על־סמך החסד אשר ניתן לי, הריני אומר לכל אחד מכם: איש אל יחשוב את עצמו ליותר משראוי לו לחשוב” (רומים י״ב:3).
בתור משרתי אלוהים החפצים לפתח צניעות, עלינו להתפלל לאלוהים שיתן לנו את פירות הרוח — אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי (לוקס י״א:13; גלטים ה׳:22, 23). מדוע? משום שכל אחת מתכונות אלו מקלה עלינו להיות צנועים. למשל, אהבת הרֵע תעזור לנו להילחם בנטייה להתרברב. והריסון העצמי יעזור לנו לעצור לרגע ולחשוב לפני שנפעל בחוסר צניעות.
חשוב לגלות עירנות ולהישמר תמיד מפני חוסר צניעות! שני המלכים שהוזכרו קודם לכן לא תמיד נהגו בצניעות. דוד המלך פעל בפזיזות וערך מפקד אוכלוסין, בניגוד לרצון יהוה. שלמה המלך איבד את צניעותו והרחיק לכת עד כדי פולחן כזב (שמואל ב׳. כ״ד:1–10; מלכים א׳. י״א:1–13).
כל עוד קיים הסדר הנוכחי חסר יראת האלוהים, יש צורך בעירנות מתמדת כדי להישמר צנועים. אך המאמץ כדאי. בעולם החדש שיכונן אלוהים, תהיה החברה האנושית מורכבת אך ורק מאנשים צנועים. הם יראו בתכונה זו מעלה ולא חולשה. עד כמה נפלאים יהיו החיים כשכל אדם וכל משפחה יבורכו בשלום שמולידה הצניעות!
[תמונה בעמוד 23]
ברוב צניעותו זקף ישוע את כל מה שעשה לזכות יהוה