כוחה של תקוות התחייה
”הפסדתי את כל הדברים... כדי לדעת [את ישוע המשיח] ואת כוח תחייתו” (פיליפים ג׳:8–10).
1, 2. (א) מה נאמר לפני שנים רבות מפי כומר בנושא תחיית המתים? (ב) כיצד תתרחש תחיית המתים?
בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־19, דוּוח בעיתונות על דרשה מיוחדת שנישאה מפי כומר בברוקלין, ניו־יורק, ארה״ב. הוא אמר שבתחיית המתים ייאספו מחדש ויושבו לחיים כל העצמות וכל רקמות הבשר שהרכיבו את גוף האדם, ואין זה משנה אם הן נשמדו באש או בתאונה, בידי חיית טרף או הפכו לזבל אורגני. המטיף טען כי ביום אחד בן 24 שעות תחשך האטמוספירה מרוב ידיים, זרועות, כפות רגליים, אצבעות, עצמות, גידים ורקמות עור של מיליארדי גופות אנוש. איברים מאותו גוף יחפשו זה את זה. לאחר מכן, יצאו נפשות מן השמים ומן הגיהינום וישכנו בגופים שהוקמו לתחייה.
2 הרעיון שהאטומים המקוריים יתגבשו מחדש בתחיית המתים אינו מתיישב עם ההיגיון. בנוסף לכך, אין לאדם נפש בת אלמוות (קהלת ט׳:5, 10; יחזקאל י״ח:4). יהוה, אלוהי התחייה, אינו צריך לאסוף מחדש את האטומים שמהם היה מורכב במקור גוף האדם שמת. הוא יכול לברוא למוקמים לתחייה גוף חדש. לבנו, ישוע המשיח, העניק יהוה את הכוח להקים מתים ולתת להם את התוחלת לחיות לנצח (יוחנן ה׳:26). זו הסיבה שישוע אמר: ”אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות” (יוחנן י״א:25, 26). איזו הבטחה מחממת לב! הבטחה זו מחזקת אותנו ועוזרת לנו לעמוד בניסיונות ואפילו להתייצב בפני המוות כעדיו הנאמנים של יהוה.
3. מדוע נאלץ פאולוס להגן על עיקר האמונה של תחיית המתים?
3 תחיית המתים אינה עולה בקנה אחד עם האמונה שלבני האדם נפש בת אלמוות — דעה שהחזיק בה הפילוסוף היווני אפלטון. מה אירע כאשר העיד השליח פאולוס באוזני יוונים רמי דרג באריופגוס שבאתונה, תוך שהוא רומז בדבריו על ישוע ואומר שאלוהים הקימו מן המתים? הכתוב מוסר ש”כאשר שמעו על תחיית המתים, אחדים לגלגו” (מעשי השליחים י״ז:29–34). רבים, שראו את ישוע המשיח לאחר תחייתו, היו עדיין בחיים, ולמרות הלעג העידו כי ישוע הוקם מן המתים. אלא שמורי שקר, אשר התרועעו עם הקהילה בקורינתוס, התכחשו לתחיית המתים. לפיכך, בקורינתים א׳. פרק ט״ו הגן פאולוס בטיעונים רבי עוצמה על עיקר אמונה משיחי זה. ניתוח קפדני של טיעוניו ממחיש מעל לכל ספק את כוחה של תקוות התחייה ומוכיח שהיא אכן תתממש.
הוכחות מוצקות לתחיית ישוע
4. אילו עדויות ראייה לתחיית ישוע הציג פאולוס?
4 שים לב כיצד פותח פאולוס את דבריו (קורינתים א׳. ט״ו:1–11). הקורינתים החזיקו בבשורת הישועה, שאם לא כן, לשווא היתה אמונתם. המשיח מת בעד חטאינו, נקבר וקם לתחייה. לאחר תחייתו נראה אל כיפא (פטרוס) ”ואחר כך אל השנים־עשר” (יוחנן כ׳:19–23). בהמשך נראה אל יותר מ־500 איש. ייתכן שזה קרה במעמד שבו ציווה: ’לכו ועשו תלמידים’ (מתי כ״ח:19, 20). יעקב ראה אותו וכן גם כל השליחים הנאמנים (מעשי השליחים א׳:6–11). ליד דמשק נראה ישוע לשאול, ’אשר כנפל היה’ — כאילו כבר הוקם לחיים כיצור רוחני (מעשי השליחים ט׳:1–9). הקורינתים שמעו את הבשורה הטובה מפי פאולוס ונעשו מאמינים.
5. מה היה קו הטיעונים של פאולוס על־פי הכתוב בקורינתים א׳. ט״ו:12–19?
5 תן דעתך לקו הטיעונים של פאולוס (קורינתים א׳. ט״ו:12–19). מאחר שעדי ראייה מכריזים כי המשיח קם מן המתים, כיצד ניתן לומר שאין תחיית מתים? אם המשיח לא קם לתחייה, הכרזתנו ואמונתנו הבל, ואנו שקרנים המעידים נגד אלוהים באומרנו כי הקים את המשיח לתחייה. אם אין המתים קמים לתחייה, ’עדיין שרויים אנו בחטאינו’, והאנשים אשר מתו בהיותם שייכים למשיח אבודים הם. יתרה מזו, ”אם אנחנו תולים תקווה במשיח אך ורק למען חיים אלה, אזי אומללים אנו מכל אדם”.
6. (א) מה אמר פאולוס כעדות לתחיית ישוע? (ב) מהו ”האויב האחרון”, וכיצד ימוגר?
6 פאולוס העיד שישוע הוקם לתחייה (קורינתים א׳. ט״ו:20–28). הואיל והמשיח הוא ”ביכורי” כל ישני עפר, גם אחרים יוקמו לתחייה. כשם שהמוות בא מאי־צייתנותו של אדם אחד, אדם הראשון, כך גם תהיה התחייה באמצעות אדם אחד — ישוע. השייכים לו יוקמו בעת נוכחותו. המשיח ”יבטל כל ממשל וכל סמכות ושלטון” המתנגדים לריבונות אלוהים, וימלוך עד אשר ישית יהוה את כל אויביו תחת רגליו. אפילו ”האויב האחרון” — המוות שירשנו מאדם — ימוגר בזכות קורבן הכופר של ישוע. אז ימסור המשיח את המלכות לידי אלוהים אביו, ויהיה כפוף ל”מי ששת תחתיו את הכל, למען יהיה האלוהים הכל בכל”.
נטבלים בעד המתים?
7. מי ”נטבלים כדי להיות מתים”, ומה משמע הדבר עבורם?
7 מתנגדי התחייה נשאלים: ”מה יעשו האנשים שנטבלים [”כדי להיות מתים”, ע״ח]?” (קורינתים א׳. ט״ו:29) פאולוס לא התכוון שהחיים נטבלים בעד המתים, שכן תלמידי המשיח חייבים אישית ללמוד, להאמין ולהיטבל (מתי כ״ח:19, 20; מעשי השליחים ב׳:41). המשיחיים המשוחים ”נטבלים כדי להיות מתים” במובן זה שהם נטבלים אל תוך דרך חיים שבסופה ימותו ויוקמו לתחייה. טבילה מסוג זה מתחילה ברגע שרוח אלוהים מולידה בהם את התקווה השמימית ומסתיימת בתקומתם לתחייה אל חיי אלמוות רוחניים בשמים (רומים ו׳:3–5; ח׳:16, 17; קורינתים א׳. ו׳:14).
8. במה בטוחים המשיחיים אם השטן ועושי רצונו יהרגו אותם?
8 על־פי דברי פאולוס, תקוות התחייה מאפשרת למשיחיים להיות נתונים בסכנה שעה שעה ולעמוד בפני המוות יום יום בשל פעילות ההטפה (קורינתים א׳. ט״ו:30, 31). הם יודעים שיהוה יוכל להקימם לתחייה אם לא ימנע מן השטן ומעושי רצונו להורגם. רק בידו של אלוהים לחסל את נפשם, כלומר את חייהם, בגיהינום, שהיא סמל להשמדה שאין ממנה חזרה (לוקס י״ב:5).
הצורך בעירנות
9. ממי עלינו להתרחק כדי שתקוות התחייה תחזק אותנו?
9 תקוות התחייה חיזקה את פאולוס. ייתכן שבהיותו באפסוס השליכוהו אויביו לזירה כדי להיאבק עם חיות רעות (קורינתים א׳. ט״ו:32). אם כך אכן קרה, הציל אותו אלוהים כפי שהציל את דניאל בגוב האריות (דניאל ו׳:17–23; עברים י״א:32, 33). מאחר שהחזיק בתקוות התחייה, לא היתה לפאולוס הגישה שהיתה לכופרים ביהודה בימי ישעיהו. הם אמרו: ”אכול ושתו, כי מחר נמות” (ישעיהו כ״ב:13). כדי שתקוות התחייה תחזק אותנו, כפי שחיזקה את פאולוס, עלינו להתרחק מאנשים המחזיקים בגישה שלילית זו. ”אל תיטעו”, הזהיר פאולוס. ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות” (קורינתים א׳. ט״ו:33). עיקרון זה חל, כמובן, על היבטים שונים בחיים.
10. מה עלינו לעשות כדי לא לאבד את תקוות התחייה?
10 לכל המפקפקים בתחייה, אמר פאולוס: ”התפכחו לצדק ואל תחטאו, כי יש כמה שאין בהם דעת אלוהים; לבושתכם אני אומר זאת” (קורינתים א׳. ט״ו:34). ב”עת קץ” זו עלינו לפעול בהתאם לידע המדויק על אלוהים ועל המשיח (דניאל י״ב:4; יוחנן י״ז:3). כך לא נאבד את תקוות התחייה.
באיזה גוף יקומו המתים?
11. באיזו דוגמה השתמש פאולוס להמחשת תחייתם של המשיחיים המשוחים?
11 בהמשך דן פאולוס בשאלות מסוימות (קורינתים א׳. ט״ו:35–41). אולי בניסיון להטיל ספק בתחיית המתים עשוי השואל לשאול: ”איך יקומו המתים?” ”באיזה גוף הם יבואו?” פאולוס אמר שזרע הנזרע באדמה מת ביסודו של דבר בכך שהוא משתנה והופך לשתיל. באותו אופן, אדם ילוד רוח חייב למות. כפי שצמח גדל מן הזרע כגוף חדש, כן גם גופו של המשיחי המשוח שונה בתחייה מבשר אדם. בתחייתו אין לו אישיות שונה מזו שהיתה לו לפני שמת, אך הוא מוקם לתחייה כיצור חדש בעל גוף רוחני המאפשר לו לחיות בשמים. מטבע הדברים, המוקמים לתחייה עלי־אדמות יוקמו בגופים אנושיים.
12. למה התכוון פאולוס באומרו ”גופים שמימיים” ו”גופים ארציים”?
12 פאולוס ציין שבשר אדם שונה מבשר בעלי־חיים. גם בעלי־החיים שונים זה מזה בבשרם (בראשית א׳:20–25). ”הגופים השמימיים” של היצורים הרוחניים שונים בהדרם מן ”הגופים הארציים” של יצורים בשר ודם. גם השמש, הירח והכוכבים שונים זה מזה בהדרם. ואולם, המשוחים המוקמים לתחייה זוכים לכבוד ולהדר נעלים שבעתיים.
13. מה נזרע ומה קם, על־פי הכתוב בקורינתים א׳. ט״ו:42–44?
13 לאחר שדיבר על ההבדלים הוסיף פאולוס: ”כן גם תחיית המתים” (קורינתים א׳. ט״ו:42–44). הוא אמר: ”מה שנזרע במצב של כיליון יקום באי כיליון”. פאולוס התייחס כאן כנראה למשוחים ככיתה. הם נזרעים במוות במצב של כיליון, וקמים לתחייה באי כיליון, ללא חטא. אף שסבלו חרפה מידי העולם, הם מוקמים לחיים שמימיים ומתגלים עם המשיח בהדר כבוד (מעשי השליחים ה׳:41; קולוסים ג׳:4). במוות הם נזרעים כ”גוף נפשי” ומוקמים כ”גוף רוחני”. הואיל והדבר אפשרי לגבי המשיחיים ילודי הרוח, אין לנו שמץ של ספק שבני אדם אחרים יוכלו לקום לתחייה עלי־אדמות.
14. כיצד הראה פאולוס את הניגוד בין המשיח לבין אדם הראשון?
14 אחרי כן הראה פאולוס את הניגוד בין המשיח לבין אדם הראשון (קורינתים א׳. ט״ו:45–49). אדם הראשון נהיה ”לנפש חיה” (בראשית ב׳:7). ”אדם האחרון” — ישוע — ”לרוח מחיה”. הוא נתן את חייו כקורבן כופר, תחילה בעד תלמידיו המשוחים (מרקוס י׳:45). בתור בני אדם, הם ’לובשים את צלמו של הארצי’, אך בתחייתם הם נעשים כמו אדם האחרון. כמובן, קורבנו של ישוע יצמיח תועלת לכל עושי רצון אלוהים, כולל אלה שיוקמו לתחייה עלי־אדמות (יוחנן א׳. ב׳:1, 2).
15. מדוע אין המשיחיים המשוחים מוקמים לתחייה בגוף בשר ודם, וכיצד הם מוקמים בתקופת נוכחות ישוע?
15 לאחר מותם, אין המשיחיים המשוחים מוקמים לתחייה בגוף בשר ודם (קורינתים א׳. ט״ו:50–53). גוף בשר ודם הכפוף לכיליון אינו יכול לרשת אל־כיליון ואת המלכות השמימית. יש מן המשוחים שאינם צריכים לישון שינה ארוכה במוות. לאחר שהם מסיימים את חייהם הארציים בנאמנות בתקופת נוכחות ישוע, הם ’משתנים בִן רגע וכהרף עין’. הם מייד מוקמים לחיי תפארת רוחניים בלי כיליון. לבסוף תימנה כיתת ”הכלה” השמימית של המשיח 000,144 חברים (ההתגלות י״ד:1; י״ט:7–9; כ״א:9; תסלוניקים א׳. ד׳:15–17).
ניצחון על המוות!
16. מה יקרה למוות שירשנו מאדם הראשון החוטא, על־פי פאולוס ונביאים קדומים יותר?
16 בשמחת ניצחון הכריז פאולוס שהמוות יבולע לנצח (קורינתים א׳. ט״ו:54–57). כאשר הכפוף לכיליון והכפוף למוות ילבש אל־כיליון ואלמוות, אז יתקיים דבר הכתוב: ”בילע המוות לנצח”. ”אֱהִי דְבָרֶיךָ, מוות? אֱהִי קָטָבְך [עוקץ], שאול?” (ישעיהו כ״ה:8; הושע י״ג:14) העוקץ המוביל למוות הוא החטא, ותוקף החטא בא מן התורה, אשר דנה את החוטאים למוות. אך תודות לקורבנו ולתחייתו של ישוע, לא עוד תהיה ידו של המוות, אשר ירשנו מאדם הראשון החוטא, על העליונה (רומים ה׳:12; ו׳:23).
17. על מי חלות כיום המילים שבקורינתים א׳. ט״ו:58?
17 ”על כן, אחיי האהובים”, אמר פאולוס, ”עימדו היטב והיו יציבים; הייו תמיד עתירי פועל בעבודתו של האדון, בידיעה שעמלכם איננו לריק באדון” (קורינתים א׳. ט״ו:58). מילים אלו חלות כיום על חברי השארית המשוחה ועל חברי ’הצאן האחרות’ של ישוע, גם אם כמה מהם מתו באחרית ימים זו (יוחנן י׳:16). עמלם כמכריזי המלכות לא היה לריק, משום שהם צפויים לקום לתחייה. אם כן, הבה נהיה עתירי פועל בעבודתו של האדון עד היום שבו נוכל לקרוא בשמחה: ”איה ניצחונך מוות?”
תקוות התחייה תתממש!
18. עד כמה איתנה היתה תקוותו של פאולוס בתחיית המתים?
18 מן הדברים שכתב פאולוס בקורינתים א׳. פרק ט״ו עולה כי תקוות התחייה השפיעה על חייו. הוא היה משוכנע מעל לכל ספק שישוע הוקם מן המתים ושגם אחרים ישוחררו מן הקבר המשותף של האנושות. האם גם אתה משוכנע בכך באותה מידה? פאולוס החשיב את היתרונות האנוכיים ל”פסולת” ו’הפסיד את כל הדברים’ כדי ’לדעת את המשיח ואת כוח תחייתו’. השליח היה מוכן למות כמו המשיח, בתקווה ’להגיע לתחייה מן המתים’. בתחייה זו, המכונה גם ”התחייה הראשונה”, מוקמים 000,144 תלמידיו המשוחים של ישוע. הם מוקמים לחיים רוחניים בשמים, ואילו ”שאר המתים” יוקמו עלי־אדמות (פיליפים ג׳:8–11; ההתגלות ז׳:4; כ׳:5, 6).
19, 20. (א) אילו דמויות מקראיות יוקמו לתחייה עלי־אדמות? (ב) לתחייתו של מי אתה מצפה בכיליון עיניים?
19 תקוות התחייה התממשה ברוב פאר עבור המשוחים שהיו נאמנים עד מוות (רומים ח׳:18; תסלוניקים א׳. ד׳:15–18; ההתגלות ב׳:10). ניצולי ”הצרה הגדולה” יחזו בהתגשמותה של תקוות התחייה עלי־אדמות כאשר ’יתן הים את המתים אשר בו והמוות והשאול יתנו את מתיהם’ (ההתגלות ז׳:9, 13, 14; כ׳:13). בין המוקמים לתחייה עלי־אדמות יהיו איוב, שאיבד בטרם עת את שבעת בניו ושלוש בנותיו. תאר לעצמך עד כמה ישמח לקדם את פניהם — ועד כמה יהיו הם מאושרים לגלות שיש להם עוד שבעה אחים ושלוש אחיות יפות תואר! (איוב א׳:1, 2, 18, 19; מ״ב:12–15).
20 מה גדולה תהיה הברכה כאשר אברהם, שרה, יצחק, רבקה — ועוד רבים אחרים, כולל ”כל הנביאים” — יוקמו לתחייה כאן עלי־אדמות! (לוקס י״ג:28) אחד מנביאים אלה היה דניאל, אשר הובטח לו שיקום לתחייה תחת שלטון המשיח. זה קרוב ל־500,2 שנה נח דניאל בקבר, אך בזכות התחייה הוא ’יעמוד לגורלו’ בקרוב כאחד מן ה”שרים בכל הארץ” (דניאל י״ב:13; תהלים מ״ה:17). עד כמה יהיה זה מרגש לקבל חזרה לא רק את הנאמנים מימי קדם, אלא גם את אביך, אמך, בנך, בתך או כל אדם יקר אחר שהאויב המוות לקח לך!
21. מדוע עלינו להיטיב עם אחרים ללא דיחוי?
21 כמה מידידינו ואהובינו משרתים את יהוה זה עשרות שנים, והם כעת קשישים. קשה להם אולי בגלל גילם המתקדם לעמוד בקשיי החיים. עד כמה אוהב יהיה מצדנו להושיט להם עזרה כעת! אז לא נחוש רגשי חרטה על כך שאכזבנו אותם בדרך כלשהי במקרה שהמוות ישיגם (קהלת ט׳:11; י״ב:1–7; טימותיאוס א׳. ה׳:3, 8). אין לנו ספק שיהוה לא ישכח את הדברים הטובים שאנו עושים למען אחרים, ואין זה משנה מה גילם ומה נסיבותיהם. ”בעוד יש לנו הזדמנות”, כתב פאולוס, ”נגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתנו” (גלטים ו׳:10; עברים ו׳:10).
22. מה אנו נחושים לעשות עד אשר תתממש תקוות התחייה?
22 יהוה הוא ”אב הרחמים ואלוהי כל נחמה” (קורינתים ב׳. א׳:3, 4). דברו מנחם אותנו ועוזר לנו לנחם אחרים בתקוות התחייה רבת העוצמה. עד אשר נחזה בהתממשות התקווה ונראה את המתים מוקמים לתחייה עלי־אדמות, נהיה נא כמו פאולוס, אשר האמין בתחיית המתים. הבה נלך בעקבות ישוע, אשר תקוותו שאלוהים יכול להקימו התממשה. שוכני קבר ישמעו בקרוב את קולו של ישוע ויצאו. מי יתן ותקווה זו תסב לנו נחמה ושמחה. אך מעל לכל, מי יתן ונכיר טובה ליהוה, אשר סלל את הדרך לניצחון על המוות באמצעות אדוננו ישוע המשיח!
מהי תשובתך?
• אילו עדויות ראייה לתחיית ישוע הציג פאולוס?
• מהו ”האויב האחרון”, וכיצד ימוגר?
• מה נזרע ומה צומח במקרה של המשיחיים המשוחים?
• עם אילו דמויות מקראיות תרצה להיפגש לאחר שיוקמו לתחייה עלי־אדמות?
[תמונה בעמוד 16]
השליח פאולוס הגן בטעונים רבי עוצמה על תחיית המתים
[תמונות בעמוד 20]
תחייתם של איוב, בני משפחתו ורבים אחרים תביא שמחה אין קץ!