שאלות של קוראים
בישעיהו פרק נ״ג יש נבואה משיחית מוכרת. בפסוק 10 נאמר: ”ויהוה חָפֵץ דכאו; הֶחֱלִי [הוא גרם לו לחלות]”. מה הכוונה?
אין פלא שישעיהו נ״ג:10 מעורר תהיות. משיחיים אמיתיים אינם חושבים שאלוהינו הרחום והחנון חפץ לדכא או להחלות מישהו. על־פי המקרא, אין אלוהים מפיק הנאה מסבלם של החפים מפשע (דברים ל״ב:4; ירמיהו ז׳:30, 31). במרוצת השנים היו פעמים שיהוה הרשה את הסבל מטעמים שעלו בקנה אחד עם חוכמתו ואהבתו, אך הוא בהחלט לא הביא את הסבל על בנו אהובו ישוע. אם כן, למה בדיוק מתכוון הכתוב?
כדי להבין את הכוונה נדון בכל הפסוק, ונשים לב לשימוש הכפול במילה ”חפץ”. בישעיהו נ״ג:10 כתוב: ”ויהוה חָפֵץ דכאו; החלי. אם תשים אשם נפשו, יראה זרע, יאריך ימים. וחֵפֶץ יהוה בידו יצלח”.
מן המסר הכללי של המקרא עולה כי ”חֵפֶץ יהוה”, המוזכר בסוף הפסוק, נסוב סביב ביצוע מטרתו על־ידי המלכות. כך יצדיק יהוה את ריבונותו ויסלול את הדרך להסרת החטא התורשתי — חטאינו — מעושי רצונו (דברי הימים א׳. כ״ט:11; תהלים פ״ג:19; מעשי השליחים ד׳:24; עברים ב׳:14, 15; יוחנן א׳. ג׳:8). גורם המפתח למימוש המטרה הוא שבן אלוהים חייב היה להיעשות בן אנוש ולמות כקורבן כופר. בתוך כך סבל ישוע. המקרא אומר ש”מסבלותיו למד לציית”. מכאן שישוע עצמו הפיק תועלת מן הסבל שעבר עליו (עברים ה׳:7–9).
ישוע ידע מראש שהדרך הנאצלת שבחר תביא עליו ייסורים. ניתן לראות זאת בבירור ביוחנן י״ב:23, 24, שם אמר ישוע: ”הגיעה השעה שיפואר בן־האדם בכבוד. אמן אמן אני אומר לכם, אם לא ימות גרגיר החיטה הנופל לתוך האדמה, הוא ישאר לבדו. אבל אם ימות, יעשה פרי הרבה”. הוא ידע שיהיה עליו להיות נאמן עד מוות. עוד אומר הכתוב: ”עתה נבהלה נפשי, ואני מה אומר: ’אבי, הצילני מן השעה הזאת? אדרבא, הרי לשם כך באתי לשעה הזאת. אבי, פאר את שמך!’ אז יצא קול מן השמים ואמר: ’כבר פיארתי ושוב אפאר’” (יוחנן י״ב:27, 28; מתי כ״ו:38, 39).
כעת ברור הכתוב בישעיהו נ״ג:10. יהוה ידע היטב שבנו ידוכא במובן מסוים. אך בהתחשב בתוצאות הטובות שינבעו מכך, רצה יהוה שישוע יעבור את מה שהיה עליו לעבור. במובן זה ”יהוה חפץ דכאו”, כלומר, רצה לראות את המשיח נשבר. גם ישוע רצה לעשות כל שביכולתו, ואכן עשה. וכשם שנאמר בסוף הפסוק, ”חֵפֶץ יהוה בידו יצלח”.