עושר של נדיבות מניב שמחה
כמשגיח משיחי אוהב, ראה השליח פאולוס לנגד עיניו את טובתם המרבית של אחיו לאמונה (קורינתים ב׳. י״א:28). לפיכך, באיסוף התרומות שאירגן בשנות ה־50’ של המאה הראשונה לספירה למען המשיחיים הנזקקים ביהודה, ניצל פאולוס את ההזדמנות ללמד לקח חשוב בנדיבות. הוא הדגיש שיהוה מוקיר נתינה הנעשית בשמחה: ”כל איש כפי שידבנו לבו יתן, לא מתוך צער או הכרח, שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלוהים” (קורינתים ב׳. ט׳:7).
בעוני עמוק אך ביד רחבה
רוב המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה לא היו במעמד רם בחברה. פאולוס ציין ש’לא רבים מהם חזקים’. הם היו ’החלשים אשר בעולם’ ו’הנחותים אשר בעולם’ (קורינתים א׳. א׳:26–28). למשל, המשיחיים שחיו במקדוניה היו שרויים ’בעוני עמוק’ וב”צרות”. למרות זאת, אותם מאמינים ענווים במקדוניה ביקשו בתחנונים את הזכות לתרום מכספם ו”להשתתף בעזרה לקדושים”. פאולוס העיד כי נתנו ”יותר מכפי יכולתם”! (קורינתים ב׳. ח׳:1–4).
נדיבות זו לא נמדדה על־פי הסכומים שנתרמו. מה שחשוב היה הרצון, הנכונות לתת ומניעי הלב. פאולוס אמר למשיחיים בקורינתוס שבמתן תרומות מעורבים הן השכל והן הלב. הוא אמר: ”יודע אני את נכונותכם [”השכלית”, ע״ח], אשר בגללה אני מתגאה בכם לפני אנשי מקדוניה... ואומנם הלהט שלכם עורר את רובם”. הם נתנו איש כפי ’שנדבו לבו’ (קורינתים ב׳. ט׳:2, 7).
’רוחם נדבה אותם’
כשכתב זאת פאולוס ייתכן שחשב על מקרה אחר של גילוי נדיבות, מקרה שאירע במדבר יותר מ־500,1 שנה לפני ימיו. שנים עשר שבטי ישראל שוחררו מעבדות במצרים. הם התייצבו למרגלות הר סיני, ויהוה ציווה עליהם לבנות את המשכן לצורכי פולחן ולרהט אותו בכלי פולחן. לצורך כך, נדרשו משאבים רבים, והעם הוזמן לתרום.
כיצד הגיבו בני ישראל? ”ויבואו כל איש אשר נְשָאוֹ לבו, וכל אשר נָדבָה רוחו אותו, הביאו את תרומת יהוה למלאכת אוהל מועד” (שמות ל״ה:21). האם תרם העם ביד רחבה? אכן כן! הנה דברים שנמסרו למשה: ”מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציווה יהוה לעשות אותה” (שמות ל״ו:5).
מה היה מצבם הכלכלי של בני ישראל באותה תקופה? זמן קצר קודם לכן היו הם עבדים אומללים, ’מעונים בסבלותם’, חיים ’חיי מרירות’ ו”עוני” (שמות א׳:11, 14; ג׳:7; ה׳:10–18). אין זה סביר אפוא, שהיה בידם שפע חומרי. זה נכון שהם יצאו מעבדות עם צאן ובקר (שמות י״ב:32). אך נראה שלא מדובר היה בעדרים גדולים, משום שזמן קצר אחרי שעזבו את מצרים הלינו שאין להם בשר ולחם לאכילה (שמות ט״ז:3).
אם כן, מניין השיגו בני ישראל את דברי הערך שתרמו לבניית המשכן? מאדוניהם הקודמים, המצרים. המקרא מציין: ”ובני־ישראל... ישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. ... [והמצרים] ישאילום”. מעשה נדיבות זה מצד המצרים היה ברכה מיהוה ולא מפרעה. עוד אומר הכתוב: ”ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאילום וינצלו את מצרים” (שמות י״ב:35, 36).
תאר לעצמך מה חשו בני ישראל. דורות שלמים היו עבדים ועניים מרודים. כעת שוחררו ברכוש כבד. האם ישמחו לתת מרכושם? אולי חשו שהם זכו בו בעמל רב ומגיע להם להחזיק בו. והנה כאשר יצאה הקריאה לתרום מכספם כדי לתמוך בעבודת אלוהים הטהורה, הם עשו כן — ולא באי־רצון או בקמצנות. הם לא שכחו שרכוש זה הגיע לידיהם בזכות יהוה. על כן, נתנו בשפע מכספם ומזהבם ומן הצאן והבקר. הם היו ’נדיבי לב’. ’לבם נשאם’ לתרום. ’רוחם נדבה אותם’. זו אכן היתה ”נדבה [תרומה מתוך רצון טוב] ליהוה” (שמות כ״ה:1–9; ל״ה:4–9, 20–29; ל״ו:3–7).
הנכונות לתת
גודל התרומה אינו מעיד בהכרח על מידת נדיבותו של הנותן. פעם אחת ראה ישוע כמה מבני העם משלשלים מכספם לתיבת האוצר. העשירים שמו הרבה מטבעות, אלא שישוע התרשם מתרומתה של אלמנה ענייה ששמה שתי פרוטות. הוא אמר: ”האלמנה הענייה הזאת שמה יותר מכל אלה ששמו בתיבת האוצר. ... היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה, את כל מחייתה” (לוקס כ״א:1–4; מרקוס י״ב:41–44).
הדברים שכתב פאולוס אל הקורינתים עלו בקנה אחד עם גישה זו של ישוע. באשר למתן תרומות בעד בני אמונה נזקקים אמר פאולוס: ”אם קיימת הנכונות, רצויה היא לפי מה שיש ביד איש, לא לפי מה שאין בידו” (קורינתים ב׳. ח׳:12). כן, התרומות אינן נושא לתחרות או להשוואה. אדם נותן כפי יכולתו, ויהוה שבע רצון בראותו רוח של נדיבות.
אף־על־פי שאיש אינו יכול להעשיר את יהוה, אשר הכל שייך לו, מתן תרומה היא זכות המקנה לעובדי אלוהים את האפשרות להביע את אהבתם כלפיו (דברי הימים א׳. כ״ט:14–17). תרומה הניתנת לא למען הרושם ולא מתוך מניע אנוכיי אחר, אלא מתוך הגישה הנכונה ולקידום עבודת אלוהים האמיתית, תסב שמחה לנותן ותביא עליו גם את ברכת אלוהים (מתי ו׳:1–4). ישוע אמר: ”גדול אושרו של הנותן משל המקבל” (מעשי השליחים כ׳:35, ע״ח). שמחה זו תציף גם את לבנו אם ניתן מכוחנו בשירות יהוה ונקצה ממשאבינו החומריים כדי לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית וכדי לעזור לראויים (קורינתים א׳. ט״ז:1, 2).
הנכונות לתת כיום
עדי־יהוה כיום מתרגשים לנוכח ההתקדמות הכלל־עולמית בהטפת ’בשורת המלכות’ (מתי כ״ד:14). בעשור האחרון של המאה ה־20, הקדישו את חייהם ליהוה אלוהים יותר מ־000,000,3 איש ונטבלו במים כסמל להקדשתם. נוסדו כ־000,30 קהילות חדשות. שליש מקהילות עדי־יהוה הקיימות היום הוקמו בעשר השנים האחרונות! רוב הגידול הזה הוא פרי עבודתם הקשה של משיחיים ומשיחיות כנים המקדישים מזמנם וממרצם כדי לשוחח עם אנשים ולבשר להם על מטרות יהוה. חלק מן הגידול נזקף לזכות מלאכתם של השליחים, העוזבים את בתיהם ונוסעים לארצות רחוקות כדי לעזור בפעילות ההטפה. הגידול הוביל לארגונם של נפות חדשות, ולשם כך היו דרושים משגיחי נפה חדשים. בנוסף לכך, היה צורך בעוד ספרי מקרא בפעילות ההטפה ובלימוד אישי. נדרשת גם עוד ספרות. בארצות רבות הורחבו בנייני הסניפים או הוחלפו בבניינים גדולים יותר. כל הצרכים הנוספים הללו סופקו בעזרת התרומות שתורמים משרתי יהוה.
הצורך באולמי־מלכות
אחד הצרכים העיקריים שגברו לנוכח הגידול במספרם של עדי־יהוה הוא הצורך באולמי־מלכות. מתוך סקרים שנערכו בתחילת שנת 2000 התברר שדרושים יותר מ־000,11 אולמי־מלכות בארצות מתפתחות ודלות אמצעים. תן דעתך לאנגולה. חרף שנים ארוכות של מלחמת אזרחים, נרשם בארץ זו גידול ממוצע שנתי של כ־10 אחוזים במספר מבשרי המלכות. ואולם, רוב 675 הקהילות הפזורות בארץ רחבת ידיים זו שבמערב אפריקה מתאספות תחת כיפת השמים. קיימים בה 22 אולמי־מלכות בלבד, ורק 12 מהם מכוסים בתקרה.
מצב דומה קיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בעיר הבירה קינשסה יש קרוב ל־300 קהילות, אך עשרה אולמי־מלכות בלבד. ארץ זו זקוקה בדחיפות ליותר מ־500,1 אולמי־מלכות. בשל הגידול המהיר בארצות מזרח אירופה, נמסר מרוסיה ומאוקראינה שקיים שם צורך במאות אולמי־מלכות. הגידול המהיר באמריקה הלטינית ניכר למשל, בברזיל. יש בה יותר מחצי מיליון עדים, והם זקוקים בדחיפות לאולמי־מלכות נוספים.
כדי לענות על הצרכים בארצות מעין אלו, מקיימים עדי־יהוה תוכנית מזורזת לבניית אולמי־מלכות. תוכנית זו ממומנת על־ידי התרומות הנדיבות של אגודת האחים הכלל־עולמית, כדי שגם הקהילות העניות ביותר יוכלו ליהנות מבית תפילה ראוי לשמו.
ניתן לעשות רבות, כפי שנכון היה בעם ישראל הקדום, משום שמשיחיים כנים ’מכבדים את יהוה מהונם’ (משלי ג׳:9, 10). הגוף המנהל של עדי־יהוה מעוניין בהזדמנות זו להביע הוקרה רבה לכל מי שנדבו לבו ליטול חלק בנתינה זו. אנו משוכנעים שרוח יהוה תמשיך להניע את לב משרתיו לתמוך בפעילות המלכות ההולכת ומתרחבת.
עם התקדמות הפעילות הכלל־עולמית, מי יתן ולא נחדל לחפש הזדמנויות לתת מכוחנו, מזמננו וממשאבינו בשמחה ובנפש חפצה. ומי יתן ונהנה מן האושר האמיתי שגישה זו מניבה.
[תיבה בעמוד 29]
”השתמשו בו בתבונה!”
”אני בת עשר, ואני שולחת לכם את הכסף הזה כדי שתוכלו לקנות נייר או כל דבר אחר להדפסת ספרים” (סינדי).
”אני שמחה לשלוח לכם את הכסף הזה כדי שתעשו לנו עוד ספרים. עזרתי לאבא שלי וחסכתי את הכסף שהוא נתן לי. אז השתמשו בו בתבונה!” (פאם, בת שבע).
”הצטערתי לשמוע על ההוריקן. אני מקווה שהכל בסדר. הכסף הזה [2 דולרים אמריקאים] הוא כל מה שיש לי בקופסת החיסכון שלי” (אליסון, בת ארבע).
”שמי רודי, ואני בן 11. אחי רלף הוא בן שש, ואחותי ג׳ודית היא בת שנתיים וחצי. אנחנו חוסכים מדמי הכיס שלנו כבר שלושה חודשים כדי לעזור לאחינו [באיזור שסוע מלחמה]. אנחנו שולחים לכם 20 דולר שהצלחנו לחסוך”.
”אני מרחם על האחים [שנפגעו מסופת ההוריקן]. עבדתי עם אבא והרווחתי 17 דולר. אני שולח לכם את הכסף הזה, ואתם תחליטו מה לעשות בו” (מקליין, בן שמונה).
[תיבה בעמוד 31]
דרכי נתינה שונות לפעילות הכלל־עולמית
רבים מפרישים או מקציבים סכום כלשהו ומשלשלים אותו לתיבות התרומות שעליהן כתוב: ”תרומות למימון הפעילות הכלל־עולמית של החברה (מתי כ״ד:14)”. מדי חודש מעבירות הקהילות את הכספים הללו אל המשרד הראשי בברוקלין, ניו־יורק, או אל משרד הסניף המקומי.
ניתן גם לשלוח תרומות כספיות אל הגזברות בכתובת: 3842-10211 kroY weN ,nylkoorB ,sthgieH aibmuloC 25 ,eciffO s’rerusaerT noitnettA ,ainavlysnneP fo yteicoS tcarT dna elbiB rewoT hctaW או למשרד הסניף המקומי. ניתן לתרום גם תכשיטים וחפצי ערך אחרים. לתרומות אלה יצורף מכתב קצר המצהיר שתרומות אלה הן מתנה ללא תנאים.
תרומה על תנאי
ניתן לתת לחברת המצפה סכום כסף במסגרת מיוחדת, שלפיה תוחזר התרומה לתורם במקרה הצורך. למידע נוסף פנה אל הגזברות שכתובתה מצויינת לעיל.
נתינה מתוכננת
בנוסף למתנות כספיות ולתרומות כספיות על תנאי, מובאות להלן דרכים נוספות שבהן ניתן לתרום לשירות המלכות ברחבי העולם:
ביטוח: חברת המצפה יכולה להיות רשומה כמוטבת בפוליסת ביטוח חיים או בתוכנית פרישה/פנסיה.
חשבונות בנק: ניתן להפקיד חשבונות בנק, תעודות פיקדון וחשבונות פרישה פרטיים בפיקדון נאמנות עבור חברת המצפה או להפקידם עם האופציה לפדותם במות התורם, בהתאם לתנאי הבנקים המקומיים.
מניות ואיגרות חוב: ניתן לתרום לחברת המצפה מניות ואיגרות חוב כמתנה ללא תנאים.
נכסי דלא ניידי: ניתן לתרום לחברת המצפה נכסי דלא ניידי הניתנים למימוש כמתנה ללא תנאים או כנכס שיישמר כעיזבון לחיים ולפיו יוכל התורם לחיות בו כל ימי חייו או חייה. יש לתאם זאת עם החברה בטרם מעבירים נכס כלשהו לרשותה.
צוואות והסכמי נאמנות: ניתן להוריש לחברת המצפה רכוש או כסף בצוואה חוקית או על־ידי מינוי החברה למוטבת בהסכם נאמנות. הסכם נאמנות עם ארגון דתי עשוי להקנות הטבות מס מסוימות לתורם.
כמשתמע מן המונח ”נתינה מתוכננת”, תרומות מסוגים אלו דורשות מעצם טיבן תכנון מצד התורם. כדי לעזור לכל המעוניין לתרום לחברה באחת מדרכי הנתינה המתוכננת, הוציאה החברה חוברת בשפה האנגלית ובשפה הספרדית ששמה נתינה מתוכננת למען שירות המלכות הכלל־עולמי (Charitable Planning to Benefit Kingdom Service Worldwide). החוברת הוכנה בתגובה לשאלות רבות שהופנו אל החברה בנושא מתנות, צוואות והסכמי נאמנות. היא גם מכילה מידע מועיל על תכנון עיזבונות, על תוכניות פיננסיות ותוכניות מס. תושבי ארצות־הברית המעוניינים להעביר כעת מתנה מיוחדת לחברה או להשאיר לה עיזבון אחרי מותם יוכלו, בעזרת החוברת, לבחור בדרכים הכדאיות והיעילות ביותר לעשות כן תוך התחשבות במשפחתם ובנסיבותיהם האישיות. את החוברת ניתן להזמין ישירות מ”משרד הנתינה המתוכננת” (Charitable Planning Office).
רבים שקראו את החוברת ונועצו במשרד הנתינה המתוכננת סייעו ולחברה ובו בזמן נהנו מהטבות מס מרביות. יש לידע את משרד הנתינה המתוכננת על כל מסמך רלוונטי הקשור לכל אחד מסידורים אלו ולשלוח אליו עותק של אותו מסמך. אם אתה מעוניין באחד מהסדרי הנתינה המתוכננת שלעיל, צור קשר עם משרד הנתינה המתוכננת בכתב או בטלפון בכתובת המצויינת להלן או עם משרד החברה המשרת את ארצך.
CHARITABLE PLANNING OFFICE
Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
100 Watchtower Drive, Patterson, New York 12563-9204
טלפון: 306-0707 (845)