‏”‏שמור מצוותיי וֶחְיֵה”‏

הוא היה צעיר,‏ נבון,‏ ”‏יפה תואר ויפה מראה”‏.‏ אשת מעסיקו היתה חושנית ונועזת.‏ היא נמשכה אל הבחור הצעיר בתשוקה בוערת וניסתה יום יום לפתותו.‏ ”‏ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו,‏ ואין איש מאנשי הבית שם בבית.‏ ותתפשהו בבגדו לאמור:‏ ’‏שכבה עמי’‏”‏,‏ אך יוסף בן יעקב עזב את בגדו בידה של אשת פוטיפר ונס ממנה (‏בראשית ל״ט:‏1–12‏)‏.‏

לא כולם,‏ כמובן,‏ בורחים ממצבים מפתים.‏ תן דעתך לבחור שראה שלמה המלך מסתובב ברחובות בלילה.‏ אשה סוררת פיתתה אותו,‏ והוא ’‏הלך אחריה פתאום כשור אל טבח’‏ (‏משלי ז׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏

המשיחיים מצוּוים ’‏להתרחק מן הזנות’‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏18‏)‏.‏ השליח פאולוס כתב אל התלמיד המשיחי הצעיר טימותיאוס:‏ ”‏ברח לך מתאוות הנעורים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏22‏)‏.‏ גם אנו חייבים לברוח ללא כל היסוס ממצבים מפתים המובילים לזנות,‏ לניאוף או לחטאי מוסר אחרים,‏ כפי שנס יוסף מאשת פוטיפר.‏ מה יעזור לנו להיות נחושים לעשות כן?‏ בפרק ז׳ של ספר משלי מייעץ לנו שלמה כמה עצות יקרות לאין ערוך.‏ הוא מדבר על תורות שיגנו עלינו מפני תחבולותיהם של אנשים לא־מוסריים,‏ וחושף את שיטת פעולתם על־ידי הצגת תרחיש שבו אשה מופקרת מפתה בחור צעיר.‏

‏’‏קשור את מצוותיי על אצבעותיך’‏

המלך פותח את דבריו בעצה אבהית:‏ ‏”‏בני,‏ שמור אמָרָי,‏ ומצוותַי תצפון איתָך שמור מצוותַי וֶחיֵה,‏ ותורותִי כאישון עיניך”‏ (‏משלי ז׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

אלוהים הטיל על ההורים,‏ ובייחוד על האבות,‏ את האחריות ללמד את ילדיהם מה טוב ומה רע בעיניו.‏ משה האיץ באבות:‏ ”‏והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך.‏ ושיננתם לבניך ודיברת בם,‏ בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך”‏ (‏דברים ו׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ והשליח פאולוס כתב:‏ ”‏אתם האבות,‏ אל תכעיסו את בניכם,‏ אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו”‏ (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏ לפיכך,‏ ההדרכה שמקנים ההורים לילדיהם,‏ הדרכה שראוי לצפון,‏ כלומר להוקיר,‏ כוללת את התזכורות,‏ המצוות והחוקים המצויים בדבר־אלוהים,‏ המקרא.‏

הדרכת ההורים מכילה גם חוקים נוספים — כללי המשפחה.‏ כללים אלו הם לטובת בני המשפחה.‏ לכל משפחה כללים משלה,‏ בהתאם לצורכיה.‏ על ההורים להחליט מה הטוב ביותר עבור ילדיהם.‏ הכללים שהם קובעים הם בדרך כלל ביטוי לאהבתם ולדאגתם הכנות.‏ העצה לצעירים היא להישמע לכללים אלו ולתורות המקראיות שמלמדים אותם הוריהם.‏ יש להתייחס להדרכה זו כאל ”‏אישון עיניך”‏ — לשמור עליה מכל משמר.‏ זו הדרך להימנע מהשלכותיה הקטלניות של ההתעלמות מעקרונות יהוה — ולא לאבד את החיים.‏

‏”‏קָשְרֵם [‏את מצוותיי‏]‏ על אצבעותיך,‏ כַּתְבֵם על לוח לבֶּך”‏ (‏משלי ז׳:‏3‏)‏.‏ כשם שהאצבעות בולטות לנגד העיניים וחיוניות לביצוע פעולות שונות,‏ כן גם הלקחים הנלמדים מחינוך מקראי והידע המקראי שרוכשים צריכים לשמש כתזכורת תמידית וכמורה דרך בכל מה שאנו עושים.‏ עלינו לכתוב אותם על לוח לבנו ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו.‏

להדגשת חשיבותן של החוכמה והבינה,‏ קורא המלך:‏ ‏”‏אמור לחוכמה;‏ ’‏אחותי את’‏;‏ ומוֹדָע [‏קרוב משפחה‏]‏ לבינה תקרא”‏ (‏משלי ז׳:‏4‏)‏.‏ החוכמה היא היכולת להשתמש נכונה בידע שנותן לנו אלוהים.‏ יש לרחוש לחוכמה את החיבה הרוחשים לאחות אהובה ויקרה.‏ מהי בינה?‏ זו היכולת לרדת לעומקם של דברים ולהבין את הקשר בין השלם לבין חלקיו השונים.‏ הבינה צריכה להיות קרובה אלינו כידידת נפש.‏

מדוע עלינו לדבוק בהדרכה המקראית ולטפח קרבה עם החוכמה והבינה?‏ כדי ‏’‏להישמר מאשה זרה,‏ מנָכְריה אמריה החליקה’‏ (‏משלי ז׳:‏5‏)‏.‏ עשיית הדבר תגן עלינו מפני דרכיה החלקלקות והמפתות של האשה הזרה — אשה לא־מוסרית.‏a

הצעיר פוגש ב’‏אשה נצורת לב’‏

בהמשך מתאר מלך ישראל מקרה שהוא עצמו ראה:‏ ‏”‏כי בחלון ביתי,‏ בעד אֶשנבִי נִשקפתי.‏ וארא בפְתָאיִם,‏ אבינה בַבנים נער חסר לב.‏ עובר בשוק אצל פינה,‏ ודרך ביתה יצעד.‏ בְנֶשֶף,‏ בערב יום,‏ באישון לילה ואפילה”‏ (‏משלי ז׳:‏6–9‏)‏.‏

בחלון שדרכו מביט שלמה החוצה יש אשנב — מדובר כנראה במסגרת עשויית לייסטים ועליה פיתוחים מרהיבי עין.‏ שעות הדמדומים חולפות,‏ וחשכת הליל מתפשטת ברחובות.‏ עיניו קולטות צעיר פגיע במיוחד.‏ בהיעדר תבונה,‏ או חוש הבחנה חד,‏ הוא מוגדר כחסר לב.‏ סביר להניח שהוא מודע לאופי השכונה שאליה הוא נכנס ולמה שעלול לקרות לו שם.‏ הצעיר קרב אל ’‏פינתה’‏,‏ השוכנת בדרך לביתה.‏ מי היא האשה?‏ מה היא זוממת?‏

המלך העירני ממשיך:‏ ‏”‏והנה אשה לקראתו,‏ שִית זונה ונצוּרת לב.‏ הומיה היא וסורָרת.‏ בביתה לא ישכנו רגליה.‏ פעם בחוץ,‏ פעם ברחובות,‏ ואצל כל פינה תֶאֱרוֹב”‏ (‏משלי ז׳:‏10–12‏)‏.‏

לבושה של האשה מעיד בבירור על טיבה (‏בראשית ל״ח:‏14,‏ 15‏)‏.‏ היא לבושה בחוסר צניעות,‏ כמו זונה.‏ בנוסף לכך,‏ היא נצורת לב,‏ כלומר לבה מלא מרמה ועורמה ומחשבותיה בוגדניות.‏ כוונותיה זדוניות.‏ ”‏הומיה היא וסוררת”‏,‏ פטפטנית ועקשנית,‏ קולנית וקשת עורף,‏ עזת מצח וממרה.‏ במקום להישאר בביתה,‏ היא מעדיפה להיות בחוץ ולשחר לטרף בפינות הרחובות.‏ היא אורבת לטיפוסים מן הסוג של הבחור הצעיר.‏

‏”‏הִטַתוּ בְּרוב לִקְחָה”‏

הנה כי כן,‏ בחור פוגש אשה מופקרת בעלת תוכנית ערמומית.‏ שלמה לא יכול היה שלא לשים לב לדבר!‏ הוא מספר:‏ ‏”‏והחזיקה בו ונשקה לו.‏ הֵעֵזה פניה,‏ ותאמר לו:‏ ’‏זבחֵי שלמים עלָי.‏ היום שילמתי נדָרָי.‏ על כן יצאתי לקראתֶך,‏ לשחֵר פניך,‏ ואמצָאֶך’‏”‏ (‏משלי ז׳:‏13–15‏)‏.‏

שפתיה חלקות.‏ היא מעיזה פניה ומדברת בביטחון.‏ כל מוצא פיה מחושב היטב כדי לפתות את הבחור.‏ באומרה כי זבחה את זבחי השלמים ושילמה את נדריה,‏ היא מעמידה פני צדיקה ורומזת שאין לה שום בעיה רוחנית.‏ זבחי השלמים בבית המקדש בירושלים היו מורכבים מבשר,‏ סולת,‏ שמן ויין (‏ויקרא י״ט:‏5,‏ 6;‏ כ״ב:‏21;‏ במדבר ט״ו:‏8–10‏)‏.‏ הואיל והמקריב יכול היה ליטול מזבח השלמים לעצמו ולבני משפחתו,‏ רומזת האשה שיש הרבה מה לאכול ולשתות בביתה.‏ הרמז ברור:‏ הבחור יבלה שם בנעימים.‏ היא טוענת שהיא יצאה מביתה במיוחד לקראתו.‏ זה נשמע כל כך מרגש אם מאמינים לסיפור הזה.‏ ”‏זה נכון שהיא יצאה כדי לחפש מישהו”‏,‏ אומר חוקר מקרא אחד,‏ ”‏אבל האם היא באמת חיפשה במיוחד את הבחור המסוים הזה?‏ רק טיפש — כמוהו כנראה — יבלע את הפיתיון”‏.‏

לאחר שהילכה עליו את קסמה בלבושה,‏ במילותיה המחניפות,‏ במגע חיבוקה ובטעם שפתיה,‏ המפתה מגייסת לשירותה את חוש הריח.‏ היא אומרת:‏ ‏”‏מרבדים רבדתי עַרְשי,‏ חטוּבות [‏אריגים ססגוניים‏]‏‏,‏ אֵטון מצרים.‏ נַפְתִי [‏זילפתי על‏]‏ משכָּבי מוֹר,‏ אֲהָלים וקינמון”‏ (‏משלי ז׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ היא הציעה את מיטתה בבדי פשתן ססגוניים שיובאו ממצרים ובישמה אותה בריחות ניחוח של מור,‏ אהלים וקינמון.‏

‏”‏לכה,‏ נִרוֶוה דוֹדים עד הבוקר”‏,‏ היא מוסיפה,‏ ‏”‏נתעלסה באֳהבים”‏.‏ אין זו הזמנה לארוחה זוגית נינוחה.‏ היא מבטיחה לו יחסי מין מהנים.‏ הבחור רואה בזה הזדמנות הרפתקנית ומסעירה!‏ כדי להמשיך לפתותו היא אומרת:‏ ‏”‏כי אין האיש בביתו;‏ הלך בדרך מרחוק.‏ צרור הכסף לקח בידו.‏ ליום הכֵּסֶא [‏כשהירח מלא‏]‏ יבוא ביתו”‏ (‏משלי ז׳:‏18–20‏)‏.‏ היא מבטיחה לו שאין להם ממה לפחד,‏ משום שבעלה יצא לנסיעה עסקית ואינו צפוי לחזור בקרוב.‏ באיזו מיומנות היא מוליכה את הצעיר שולל!‏ ‏”‏הִטַתוּ [‏מתעה אותו‏]‏ בְּרוב לִקְחָה [‏בדברי השכנוע הרבים שלה‏]‏‏,‏ בחלק שפתיה תדיחנו”‏ (‏משלי ז׳:‏21‏)‏.‏ רק אדם בשיעור קומתו של יוסף יכול להדוף פיתוי כה חזק (‏בראשית ל״ט:‏9,‏ 12‏)‏.‏ האם צעיר זה מסוגל לעשות כן?‏

‏”‏כשור אל טבח”‏

‏”‏הולך אחריה פתאום”‏,‏ מדווח שלמה,‏ ‏”‏כשור אל טבח יבוא,‏ וכעֶכֶס [‏שלשלת ברזל‏]‏ אל מוסר אוויל.‏ עד יפַלַח חֵץ כְּבֵדו,‏ כמַהֵר ציפור אל פח,‏ ולא ידע כי בנפשו הוא”‏ (‏משלי ז׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

הצעיר אינו עומד בפיתוי.‏ הוא מתעלם מכל שיקול דעת והולך אחריה ”‏כשור אל טבח”‏.‏ כשם שאדם הנתון בשלשלאות ברזל אינו יכול לחמוק מעונשו,‏ כך מובל הצעיר אל החטא.‏ אין הוא מבחין בסכנה עד אשר ”‏יפַלַח חֵץ כְּבֵדו”‏,‏ כלומר,‏ יפצע פצעי מוות.‏ המוות עלול להיות ממשי עקב מחלת מין קטלנית.‏b הפציעה עלולה אף להוביל למותו הרוחני — ”‏בנפשו הוא”‏.‏ הוא עומד לחטוא חטא חמור לאלוהים.‏ כל חייו יושפעו מכך במידה רבה.‏ הוא ממהר אל מותו כציפור אל פח!‏

‏”‏אל תֵתַע בנתיבותיה”‏

בעקבות מה שראה מצביע המלך החכם על הלקח:‏ ‏”‏ועתה,‏ בנים,‏ שמעו לי והקשיבו לאמרי פי.‏ אל יֵשְטְ אל דרכיה לבֶּך.‏ אל תֵתַע בנתיבותיה.‏ כי רבים חללים הפילה,‏ ועצומים כל הרוגיה.‏ דרכי שאול ביתה;‏ יורדות אל חדרי מוות”‏ (‏משלי ז׳:‏24–27‏)‏.‏

עצת שלמה היא להתרחק מדרכיו הקטלניות של אדם לא־מוסרי וכך להמשיך ’‏לחיות’‏ (‏משלי ז׳:‏2‏)‏.‏ עצות אלו עונות על צורכי השעה.‏ מן התבונה להדיר רגלינו ממקומות שאותם פוקדים אנשים המשחרים לטרף.‏ למה לך ללכת לשם ולהיחשף לתכסיסיהם?‏ למה לך להיות ”‏חסר לב”‏ ולהסתובב ברחובותיה של אשה ”‏זרה”‏?‏

‏’‏האשה הזרה’‏ שראה המלך פיתתה את הצעיר בהזמינה אותו ’‏להתעלס באהבים’‏.‏ האין זה נכון שבני נוער רבים — ובייחוד נערות — מנוצלות באותה דרך?‏ אדם שמנסה לפתות אותך לקיים עימו מגעים מיניים פסולים,‏ האם זו עדות לאהבה אמיתית או שמא לתאווה אנוכית מצדו?‏ האם אדם האוהב אשה אהבת אמת ילחץ עליה לפעול נגד עקרונותיה ומצפונה המשיחיים?‏ ’‏אל ישט לבך’‏ אל דרכים אלו,‏ מזהיר שלמה.‏

המפתה מתבטא בדרך כלל במילים חלקלקות ומחושבות היטב.‏ אם נשמור את החוכמה והבינה בקרבתנו,‏ הן יעזרו לנו להבין מה מסתתר מאחורי המילים.‏ דבר נוסף שיגן עלינו הוא לזכור תמיד את מצוות יהוה.‏ מי יתן ונשתדל בכל עת ’‏לשמור את מצוות אלוהים ולחיות’‏ לנצח (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 29]‏

מה יחסך כלפי הכללים שקובעים הוריך?‏

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

שמירת מצוות אלוהים משמעה חיים