טוהר מוסרי בעולם לא־מוסרי
הוא היה שחרחר ונאה. היא היתה כשרונית ויפת תואר. הם עבדו באותה חברה. היא הרעיפה עליו תשומת לב. והוא העריץ אותה. הם נתנו מתנות זה לזה, ועד מהרה היו נאהבים. הוא עזב את אשתו למענה. והיא החליטה בסופו של דבר להישאר עם בעלה ולשים קץ לרומן. הוא ניסה לחזור לאשתו בלב חצוי, אך בהעדר חרטה אמיתית נכשלו מאמציו. כל המעורבים בפרשה המשיכו לחיות את חייהם, אבל כל אחד ניזוק במידה זו או אחרת.
מוסריות מינית אינה נחשבת עוד למעלה בעולמנו. הרדיפה הבלתי מרוסנת אחר תענוגות וסיפוק מיני הפכה לדבר שבשגרה. האנציקלופדיה בריטניקה מציינת: ”הניאוף נעשה לתופעה חובקת עולם הנפוצה במקרים מסוימים כמו נישואין”.
יהוה אלוהים חפץ שהנישואין ”יכובדו אצל הכל” ושיצוענו (מיטת הנישואין) ’לא יחולל’ (עברים י״ג:4). כתבי־הקודש אומרים: ”לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא יודעי משכב זכר... יירשו את מלכות האלוהים” (קורינתים א׳. ו׳:9, 10). אם כן, כדי ליהנות מברכת אלוהים עלינו לשמור על טוהר מוסרי בעולם לא־מוסרי זה.
כיצד נוכל להתגונן מפני ההשפעות המשחיתות שמסביבנו? בפרק ה׳ של ספר משלי משיב שלמה המלך על השאלה. הבה נבחן את דברי שלמה.
כושר חשיבה כמקור הגנה
בפתח דבריו אומר מלך ישראל: ”בני, לחוכמתי הקשיבה”, ואז מוסיף: ”לתבונתי הט אוזנך, לשמור מזימות; ודעת שפתיך ינצורו” (משלי ה׳:1, 2).
כדי להדוף פיתויים שיובילו לעשיית מעשים לא־מוסריים אנו זקוקים לחוכמה — היכולת להשתמש בידע מקראי — ולתבונה שהיא הכושר להבחין בין טוב לרע ולבחור בדרך הנכונה. הכתוב מאיץ בנו להקשיב לחוכמה ולתבונה כדי לשמור מזימות. המזימה היא כושר החשיבה. כיצד ניתן לעשות כן? כשאנו לומדים את דבר־אלוהים, המקרא, עלינו לשים לב לדרכי הפעולה של יהוה ולהטות אוזננו לרצונו ולמטרותיו. אם נעשה כן, ננתב את דרכי החשיבה שלנו בכיוונים הנכונים. כושר החשיבה שנרכוש בדרך זו יעלה בקנה אחד עם דעת אלוהים וחוכמתו. כושר זה, אם ינוצל היטב, יגן עלינו שלא ניפול במלכודות הפיתויים הלא־מוסריים.
הישמר מחיך חלק משמן
כושר החשיבה ממלא תפקיד חיוני בשמירה על טוהר מוסרי בעולמנו הטמא, מפני שדרכיו של האדם הלא־מוסרי הן דרכים מפתות. שלמה מזהיר: ”כי נופת [צוף דבש] תִטופְנָה שפתי זרה, וחָלָק משמן חִכָּה. ואחריתה מרה כלענה; חדה כחרב פיות” (משלי ה׳:3, 4).
במשל מתוארת החוטאת כ”זרה” — זונה.a המילים שבהן היא משתמשת כדי לפתות את קורבנה מתוקות כדבש ורכות משמן זית. האין זה נכון שרוב הגישושים המיניים מתחילים בצורה כזו? ראה, לדוגמה, את מה שקורה לאֶמי, מזכירה מושכת בת 27. היא מספרת: ”יש גבר אחד בעבודה שבכל הזדמנות מרעיף עלי תשומת לב ושבחים. זה נחמד ששמים לב אליך. אבל ברור לי שהוא מתעניין בי אך ורק מבחינה מינית, ואינני מתכוונת ליפול בפח”. דברי החנופה של המפתה או המפתָה הם בדרך כלל נעימים לאוזן, אלא אם מבחינים בטיבם האמיתי. לשם כך, עלינו להשתמש בכושר החשיבה שלנו.
התוצאות של המעשה הלא־מוסרי מרות כלענה וחדות כחרב פיות — הן מייסרות וקטלניות. התנהגות זו מובילה פעמים רבות לייסורי מצפון, היריון לא־רצוי או מחלת מין. ומה לגבי הכאב הרגשי העז שנגרם לבן הזוג הנבגד? די במעשה בגידה אחד כדי לפעור פצעים עמוקים לכל החיים. כן, האי־מוסריות סופה כאב.
על סגנון חייה של האשה הסוררת, מוסיף המלך החכם ואומר: ”רגליה יורדות מוות. שאול צעדיה יתמוכו. אורח חיים פן תְפלס. נעו מעגלותיה לא תדע” (משלי ה׳:5, 6). דרכיה של האשה הלא־מוסרית מוליכות אותה למוות — היא צועדת שאולה, לקבר המשותף של כל בני האדם. עד כמה נכונות מילים אלו בהתחשב במחלות המין, ובייחוד האיידס, המשתוללות בימינו! אחריתה היא כאחריתם של המצטרפים אליה במעגלותיה הנלוזים.
מתוך דאגה כנה מאיץ המלך: ”ועתה, בנים, שימעו לי ואל תסורו מאימרי פי. הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה” (משלי ה׳:7, 8).
עלינו להתרחק ככל האפשר מהשפעתם של אנשים לא־מוסריים. למה לנו להקשיב למוסיקה קלוקלת, לצפות בבידור מושחת ולהיחשף לחומר פורנוגרפי? (משלי ו׳:27; קורינתים א׳. ט״ו:33; אפסים ה׳:3–5). עד כמה אווילי יהיה מצדנו למשוך את תשומת לבם בהתנהגות פלרטטנית או בלבוש לא־צנוע! (טימותיאוס א׳. ד׳:8; פטרוס א׳. ג׳:3, 4).
מחיר כבד מדי
מאיזו סיבה נוספת עלינו להתרחק מחוטאים? שלמה משיב: ”פן תיתן לאחרים הודֶך [כבודך], ושנותיך לאכזרי. פן ישבעו זרים כוחֶך. ועצבֶיך [יגיעך ומאמציך] בבית נוכרי. ונהמתָ באחריתֶך בִכְלוֹת בשרך ושארֶך” (משלי ה׳:9–11).
שלמה מדגיש כאן את מחירה הכבד של האי־מוסריות. ניאוף וביזיון הולכים יד ביד. האין זה משפיל לשמש אך ורק כאמצעי לסיפוק צרכיו המיניים של אדם זה או אחר? האין זה מעיד על חוסר כבוד עצמי לקיים יחסי־מין מחוץ למסגרת הנישואין?
מה משמע הדבר לתת לזרים או לנוכרים את שנותינו, את כוחנו ואת עצבינו, כלומר את מה שהשגנו בעמל ויזע? בספר עיון אחד נאמר: ”הלקח שבפסוקים אלו ברור: מחיר הבגידה עלול להיות גבוה; כל דבר שאדם עמל להשגתו — מעמד, כוח, שפע — עלול לרדת לטמיון אם בשל תביעותיה החמדניות של האשה ואם בשל הפיצוי שתדרוש החברה”. יחסי־מין לא־מוסריים עלולים לגבות מחיר כבד מאוד!
לאחר שיאבד את כבודו ואת משאביו, יאנח הכסיל ויאמר: ”איך שנאתי מוסר ותוכחת נָאַץ לבי! ולא שמעתי בקול מורָי, ולמלמדַי לא הִטִיתִי אוזני. כמעט [בנקל] הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה” (משלי ה׳:12–14).
ברבות הימים מבטא החוטא את מה שכינה חוקר אחד ”רשימה ארוכה של ’אילו’”: אילו רק הייתי שומע בקול אבי; אילו לא הייתי פועל באופן עצמאי; אילו הייתי מקשיב לעצת אחרים”. אך התפכחות זו באה מאוחר מדי. חייו שנעשו טמאים כבר נהרסו ושמו הטוב אבד. עד כמה חיוני לשקול את מחירה הכבד של האי־מוסריות לפני המעשה!
”שתה מים מבּוֹרְךָ”
האם המקרא מסתייג מנושא המין? כלל וכלל לא. האהבה הרומנטית ושכרון החושים שבין גבר לאשה הם מתנות מאלוהים. אך מקומם אך ורק במסגרת הנישואין. אל הנשוי אומר שלמה: ”שתה מים מבּוֹרךָ, ונוזלים מתוך בארך. [ה]יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים? יהיו לך לבדֶך, ואין לזרים איתָך” (משלי ה׳:15–17).
”בורך” ו”בארך” הם כינויים פיוטיים לאשה אהובה. ההתענגות המינית עימה משולה לשתיית מים משיבי חיים. שלא כמו מקורות מים במקומות ציבוריים, נחשבים הבור והבאר לרכוש פרטי. העצה כאן היא שהגבר יוליד ילדים בביתו שלו עם אשתו ולא יפזר את זרעו ברחובות, כלומר, אצל נשים אחרות. במילים אחרות, על האיש להיות נאמן לאשתו.
עוד אומר המלך החכם: ”יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת־חן, דדיה [שדיה] ירווך בכל עת, באהבתה תשגה [תהיה בשכרון חושים] תמיד” (משלי ה׳:18, 19).
”מקור”, שזהו מעיין או מקום שנובעים ממנו מים, עניינו כאן במקור הסיפוק המיני. הנאה מינית עם בת הזוג לנישואין היא דבר ’מבורך’ — מתת אלוהים. הכתוב קורא לגבר לשמוח מאשת נעוריו. שתהא אהובה ויפהפייה בעיניו כאיילה, ומקסימה ורבת חן כיעלה.
בהמשך מעלה שלמה שתי שאלות רטוריות: ”ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נוכרייה?” (משלי ה׳:20) למה לו לנשוי להתפתות במקום העבודה, בבית־הספר או במקומות אחרים ליחסי־מין מחוץ לנישואין?
הנה עצה שנותן השליח פאולוס לנשואים: ”וזאת אמר לכם, אחיי: הזמן דוחק. על כן יהיו אלה שיש להם נשים כאילו אין להם” (קורינתים א׳. ז׳:29). מה הכוונה? תלמידי ישוע המשיח נדרשים ’לבקש תחילה את המלכות’ (מתי ו׳:33). לפיכך, אל לזוגות נשואים להיות כרוכים זה בזה במידה כזו שענייני המלכות יתפסו מקום משני בחייהם.
הצורך בשליטה עצמית
התאווה המינית ניתנת לריסון. הרוצים להשביע את רצון יהוה חייבים לעשות כן. ”וזהו רצון האלוהים: שתתקדשו, שתתרחקו מן הזנות, שכל אחד מכם ידע [”לשלוט בגופו”, ע״ח] בקדושה ובכבוד” (תסלוניקים א׳. ד׳:3, 4).
אם כן, אל לצעירים להיחפז לנישואין מייד עם התעוררות הדחפים המיניים. הנישואין הם מחויבות, וכדי לעמוד בה יש צורך בבגרות (בראשית ב׳:24). מוטב לחכות עד שיעברו ’ימי הנעורים’ — התקופה שבה התשוקות המיניות גוברות ועלולות לשבש את כושר שיפוטו של הפרט (קורינתים א׳. ז׳:36). יהיה זה טיפשי ופסול מאוד מצד בוגר החפץ להתחתן לקיים יחסים לא־מוסריים, פשוט משום שאין לו בן־זוג אפשרי לנישואין!
”עוונותיו ילכדונו את הרשע”
הסיבה העיקרית לכך שיחסי־מין לא־מוסריים הם דבר פסול היא שיהוה — מקור החיים והאל שהעניק לאדם את הכושר המיני — אוסר זאת. שלמה המלך מעלה את התמריץ החזק ביותר לטוהר מוסרי ואומר: ”כי נוכַח עיני יהוה דרכי איש, וכל מעגלותיו מְפַלֵס [שוקל ובוחן היטב]” (משלי ה׳:21). שום דבר אינו נעלם מעיני אלוהים ”שלפניו עלינו לתת דין וחשבון” (עברים ד׳:13). יחסי־מין פסולים, נסתרים ככל שהם ובלא קשר להשלכותיהם הפיסיות והחברתיות, יפגעו ללא ספק בקשר שלנו עם יהוה. עד כמה טיפשי הדבר לאבד את יחסי השלום עם אלוהים בעד כמה דקות של הנאה פסולה!
יש אשר מנהלים חיים לא־מוסריים בלי בושה, ונראה כי אין הם נותנים את הדין על מעשיהם. אך לא לאורך זמן. שלמה אומר: ”עוונותיו ילכּדוּנוֹ את הרשע, ובחבלי חטאתו יִתָמֵך. הוא ימות באין מוסר, וברוב איוולתו ישגה [יתעה ויאבד]” (משלי ה׳:22, 23).
למה לנו לתעות וללכת לאיבוד? הרי ספר משלי מזהיר אותנו מראש מפני דרכי הפיתוי של העולם. הוא מבהיר לנו את המחיר הכבד שתובעת במקרים רבים האי־מוסריות — בריאותנו, נכסינו, כוחנו וכבודנו. בהתחשב בראייה ברורה זו למרחוק, אל לנו לעולם להגיע למצב שבו נצטרך לומר רשימה ארוכה של ”אילו”. אם ניישם את העצות שמאת יהוה בדברו, נוכל לשמור על טוהר מוסרי בעולם לא־מוסרי.
[הערת שוליים]
a המילה ”זר” יוחסה לאנשים שפעלו בניגוד למצוות התורה ונעשו זרים ליהוה. מכאן שאשה ”זרה” הוא כינוי לזונה.
[תמונות בעמוד 30]
תוצאות האי־מוסריות מרות כלענה
[תמונות בעמוד 31]
”שמח מאשת נעוריך”