דיווחים ממבשרי המלכות
יהוה מספק למשרתיו מקום מנוחה
מקום מנוחה מוצל במסלול הררי הוא מראה משובב נפש עבור מטייל המטפס על ההר. הכינוי למקומות מנוחה כאלו בנפאל הוא צ׳אוטרה. הצ׳אוטרות ממוקמות בחלקן סמוך לעצי פִיקוּס בֶּנְגַלִי שופעי עלים, שבצִלם יושבים ונחים. הקמת צ׳אוטרה הוא מעשה של טוב לב, ורוב גומלי החסד נותרים בעילום שם.
חוויות מנפאל מראות כיצד יהוה אלוהים מעניק שמחה וריענון רוחני ל”מטיילים” תשושים רבים בעולם של ימינו (תהלים כ״ג:2).
• לִיל קומארי היא תושבת העיר היפה פּוֹקהרה, הנשקפת אל נוף מרהיב של הרי ההימלאיה המושלגים. בשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתה לא ראתה לִיל כל תקווה לעתיד. כשביקרה אצלה עֵדת־יהוה, התרגשה לִיל עד עמקי נשמתה מן התקווה המקראית הנפלאה וביקשה מייד להתחיל ללמוד את המקרא.
לִיל אומנם נהנתה מן השיעורים, אך לא היה לה קל להמשיך מפאת התנגדות קשה מצד משפחתה. למרות זאת, היא לא אמרה נואש. היא פקדה את אסיפות הקהילה דרך קבע ויישמה את מה שלמדה, בייחוד בנושא כניעת הנשים לבעליהן. כתוצאה מכך, הגיעו בעלה ואמהּ למסקנה ששיעורי־המקרא שמקבלת לִיל הם לתועלת המשפחה כולה.
בעלה ומספר קרובי משפחה נוספים לומדים כיום את דבר־אלוהים. בכינוס שנערך לאחרונה בפּוֹקהרה, נכחה לִיל עם עוד 15 מקרובי משפחתה. היא מספרת: ”ביתי הפך למקום מנוחה מפני שמשפחתי מאוחדת כיום בעבודת אלוהים האמיתית, ומצאתי שלוות נפש אמיתית”.
• הגם שאפליה על רקע הבדלי הקַסְטוֹת [מעמד חברתי] אסורה בנפאל, עדיין נודעת לה השפעה רבה על אורח החיים של תושביה. רבים אפוא מתעניינים במה שאומר המקרא בנושא השוויון ואי־משוא פנים. הידיעה ש”אלוהים איננו נושא פנים” שינתה במידה רבה את חייהם של סורייה מאיה ובני משפחתה (מעשי השליחים י׳:34).
סורייה מאיה התייסרה בלבה מן האפליה הלא־צודקת על רקע הבדלי הקסטות ומן המסורות והמנהגים המכבידים. בתור אשה דתית אדוקה, פנתה אל אליליה לעזרה, אבל תפילותיה לא נענו. יום אחד, בעודה זועקת לעזרה, פנתה אליה נכדתה בת השש, בביטה שמה, ושאלה אותה: ”למה את מבקשת עזרה מאלילים שלא יכולים לעשות כלום?”
התברר שאמהּ של בביטה מקבלת שיעורי־מקרא מאחת מעדי־יהוה. בביטה הזמינה בהתלהבות את סבתהּ לאסיפה. בהגיעה לאסיפה נדהמה סורייה מאיה לראות אנשים מבני קסטות שונות נהנים איש מחברת רעהו ללא דעות קדומות. היא מייד ביקשה ללמוד את המקרא. בעקבות לימודיה החרימו אותה השכנים, אך לא נפלה רוחה. גם יכולתה המוגבלת בקריאה ובכתיבה לא עצרה בעדה מלהתקדם מבחינה רוחנית.
חלפו שמונה שנים, ושישה מבני משפחתה, כולל בעלה ושלושה מילדיה, נעשו עדי־יהוה. כיום היא משרתת כחלוצה רגילה, כלומר מבשרת בשירות מלא, ועוזרת בשמחה לאחרים לפרוק מעליהם את המעמסות הכבדות ולנוח במקום המנוחה האמיתי שרק יהוה יכול לספק.