חירות אמיתית עבור בני המאיה
מי לא שמע על בני המאיה? מדי שנה נוהרים אלפי תיירים לחצי האי יוּקַטַן שבמקסיקו כדי לחזות בפירמידות מעוררות ההוד, כגון אלו שבערים צ׳יצֶ׳ן איצָה וקוֹבה. שמעם של בני המאיה נודע לא רק בזכות מפעלי ההנדסה המתוחכמים שלהם אלא גם תודות להישגיהם בכתב, במתמטיקה ובאסטרונומיה. הם פיתחו שיטת כתב הירוגליפית מורכבת, המציאו את מושג האפס ויצרו לוח שנה בן 365 יום ובו תיקונים הדומים לתיקונים הנעשים בשנה מעוברת.
אולם, בכל הנוגע לדת, מצטיירת תמונה שונה למדי. בני המאיה האמינו באלים רבים, וסגדו בין היתר לאל השמש, הירח, הגשם והדגן. כוהניהם הרבו לחזות בכוכבים. פולחנם כלל שימוש בקטורת ובצלמים, הטלת מום עצמי, טקסי הקזת דם והקרבת קורבנות אדם — אסירים, עבדים ובמיוחד ילדים.
בואם של הספרדים
זו הייתה התרבות המורכבת שנחשפה לעיני הספרדים בהגיעם למקום בתחילת המאה ה־16. שתי מטרות ניצבו לנגד הקוֹנְקִיסְטַדוֹרִים, כפי שכונו הכובשים הספרדים: תפיסת אדמות ונכסים חדשים, והמרת דתם של בני המאיה לדת הקתולית כדי לשחררם מהפולחנים הפגאניים הברבריים. האם העניק הכיבוש הספרדי לבני המאיה חירות אמיתית, דתית או כל חירות אחרת?
הספרדים, וביניהם כמריה של הכנסייה הקתולית, השתלטו על האדמות המשותפות שאותם עיבדו בני המאיה מימים ימימה בשיטה המסורתית של כריתה ושריפה. מעשה זה הוביל לסבל בל יתואר ולעוינות רבה. המתיישבים הספרדים השתלטו גם על הסֶנוטֶס, בריכות עמוקות של מים מתוקים שהיו למעשה מקור המים היחיד בחצי האי יוקטן. מס הגולגולת השנתי שהטילה הכנסייה על בני המאיה הערים עליהם קשיים נוספים — 12 וחצי ריאלa על כל גבר ו־9 ריאלים על כל אישה — בנוסף על מס המדינה שכבר העיק עליהם. בעלי הקרקעות הספרדים ניצלו לרעה את המצב על־ידי כך ששילמו בתחילה לכנסייה את המס עבור בני המאיה, ואחר כך שיעבדו אותם עד לפירעון חובותיהם.
הכמרים גבו תשלום על טקסים דתיים, כגון טבילה, נישואין וקבורה. עם תפיסת האדמות, הטלת מס הגולגולת והדרישה לתשלום עבור שירותים שונים, התעשרה הכנסייה על גבם של בני המאיה. האיכרים נחשבו לבעלי אמונות תפלות ולנבערים מדעת מטבעם. לכן אנשי הכמורה ובעלי סמכויות אחרים חשו שיש להם כל הצדקה להלקות את בני המאיה כדי לאכוף משמעת וכדי לשחררם מאמונות תפלות.
מלחמת המעמדות
בהתחלה השיבו בני המאיה מלחמה שערה בכך שלא שילמו את מיסי הכנסייה, הוציאו את ילדיהם מבתי־הספר של הכנסייה, הדירו רגליהם משיעורי הקטכיזם, וסירבו לעבוד בהָסִיֶנְדוֹת, כלומר באחוזות המטעים. אך הדבר רק החריף את היחס הנוקשה שקיבלו. המצב הגיע ב־1847 לנקודת רתיחה — לאחר כ־300 שנות שלטון ספרדי. בני המאיה פתחו במרד נגד ה”לבנים” במה שמכונה מלחמת המעמדות.
מנהיגי המרד השתמשו כגורם מלכד בסמל דתי שנקרא הצלב המדבר, צלב שבאמצעותו הטיף פיתום (אדם שמדבר מהבטן) למלחמה עד מוות. המלחמה המיטה אסון על בני המאיה. עד לסיומה הרשמי בשנת 1853, נספו קרוב ל־40 אחוז מבני המאיה ביוקטן. למרות זאת, המשיכו פעולות האיבה לסירוגין למשך 55 שנה. לבסוף, הצליחו בני המאיה לפרוק מעליהם את עול הספרדים, והונהגה רפורמה אגראית, כלומר חלוקת אדמות חדשה. אולם, מה לגבי חירות דתית?
לא חירות אמיתית
לא האמונה הקתולית שהביאו הכובשים הספרדים באמתחתם ולא מלחמת המעמדות, לא הקנו חירות אמיתית לבני המאיה. אמונתם כיום היא מעין מיזוג של מנהגים מקומיים קדם־ספרדיים עם מסורות קתוליות.
בהתייחסו לבני המאיה כיום, מציין הספר בני המאיה — 3000 שנות תרבות (The Mayas—3000 Years of Civilization): ”בני המאיה סוגדים לאלי הטבע הקדומים שלהם ולאבות אבותיהם בשדות, במערות ובהרים... ובו־זמנית סוגדים לקדושי הכנסייה”. לפיכך, האל קֶצַלְקוֹאַטְל, או קוּקוּלקַן, מזוהה עם ישוע, ואלת הירח מזוהה עם הבתולה מרים. זאת ועוד, פולחן עץ הקאפוק הקדוש הוחלף בסגידה לצלבים, שאותם ממשיכים להשקות כאילו היו עדיין עצים חיים. הצלבים אינם נושאים את דמותו של ישוע, אלא מקושטים בפרחי עץ הקאפוק.
סוף סוף חירות אמיתית!
בשנים האחרונות נרתמים עדי־יהוה במקסיקו למשימה רחבת היקף של הוראת המקרא בקרב בני המאיה. הוכנה ספרות מקראית, כגון חוברת זו, בשפת בני המאיה כדי לעזור להם לרכוש הבנה אודות מטרת אלוהים עבור האנושות. אילו תוצאות הושגו? נכון לעת כתיבת שורות אלה, ישנם כ־600,6 מבשרי מלכות דוברי שפת המאיה ב־241 קהילות של עדי־יהוה באזור. האם היה קל לבני המאיה להשתחרר מאמונותיהם המסורתיות ולאמץ לליבם את האמת המקראית?
עבור בני מאיה כנים רבים, היה זה מאבק. מרסלינו ואשתו מרגריטה, החשיבו עצמם קתולים אדוקים. מדי שנה חלקו כבוד לצלב על־ידי כך שנשאו אותו מהכנסייה לביתם, שם הקריבו קורבנות בעלי חיים ואחר כך אכלו את בשר הקורבנות ביחד עם קרובים וחברים. יום אחד ביקרו אצלם עדי־יהוה והם החלו לקבל מהם שיעורי מקרא. ”הבנו שאנו לומדים את האמת”, הם נזכרים, ”אבל חשבנו שאם ננטוש את אמונתנו הקודמת, הרוחות יתקפו אותנו”. למרות זאת המשיכו ללמוד את המקרא. ”האמת המקראית חדרה לליבנו בהדרגה”, מספר מרסלינו. ”הדבר נסך בנו את האומץ לשוחח עם בני משפחתנו ועם חברים על הדברים שלמדנו מתוך המקרא. אנחנו שמחים עכשיו שהשתחררנו מהאמונות התפלות שהיינו משועבדים להן, ורק מצרים על כך שלא עשינו זאת מוקדם יותר. כפיצוי על הזמן האבוד בכוונתנו לעשות כל מאמץ לחלוק עם אחרים את האמיתות הנפלאות שבמקרא”.
אלפונסו בן ה־73 היה קתולי אדוק. הוא נהג לארגן בעירו פסטיבלים דתיים שכללו מיסות, ריקודים, ואוכל ושתייה לכל הנוכחים. נערכו גם מלחמות שוורים. ”הפסטיבלים כצפוי הסתיימו בקטטות בין שיכורים”, הוא מספר. ”נהניתי מהפסטיבלים, אבל הרגשתי שמשהו חסר לי בדת שלי”. כאשר עדי־יהוה בישרו לאלפונסו, הוא הסכים לקבל שיעורי מקרא. למרות בריאותו הלקויה, החל לנכוח באסיפות באולם המלכות. בעקבות זאת זנח את כל מנהגיו הדתיים הקודמים, וכיום הוא מנצל כל הזדמנות לשוחח על אמונתו החדשה עם אורחים המבקרים בביתו.
אלו הן רק דוגמאות ספורות מני רבות של בני מאיה כנים שזכו לחירות דתית אמיתית. צאצאיהם של בוני הפירמידות המרשימות ביוקטן עדיין כאן ועדיין דוברים את אותה שפה. רבים חיים כיום, בדומה לאבות אבותיהם, בבתים מכוסים עלי דקל העשויים ממקלעת עצים מרוחה בטיט, ומגדלים תירס וכותנה באותה שיטה של כריתה ושריפה. אולם כעת האמת הטמונה בדבר־אלוהים שיחררה רבים מהם מהשיעבוד לכזבים דתיים ולאמונות תפלות. הם מבינים היטב את דבריו רבי העוצמה של ישוע: ”תדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם” (יוחנן ח׳:32).
[הערת שוליים]
a הריאל היה בעבר יחידת מטבע ספרדית.
[תמונה בעמוד 13]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
אזור שהיה נתון להשפעת בני המאיה
מפרץ מקסיקו
מקסיקו
חצי האי יוקטן
צ׳יצֶן איצָה
קוֹבה
בליז
גואטמאלה
הונדורס
אל סלבדור
[תמונה בעמוד 13]
חורבות המאיה, צ׳יצֶן איצָה
[תמונה בעמוד 15]
מרסלינו ואשתו מרגריטה מבשרים ביוקטן