שאלות של קוראים

עד לאיזו מידה חייבת משיחית נאמנה להתנגד להליכי גירושין שיוזם בעלה?‏

בכינון מוסד הנישואין,‏ קבע אלוהים שהבעל והאשה ’‏ידבקו’‏ זה בזה (‏בראשית ב׳:‏​18–24‏)‏.‏ בני אדם אינם מושלמים ולכן מתעוררות בעיות בין זוגות נשואים רבים.‏ למרות זאת,‏ אלוהים חפץ שהם עדיין ידבקו זה בזה.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏על הנשואים אני מצווה,‏ ולא אני כי אם האדון,‏ שלא תיפרד אשה מבעלה — אך אם נפרדה,‏ שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה — ואל יעזוב איש את אשתו”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏

ממילים אלו מתברר שבין בני אדם לא־מושלמים קורה שאחד הצדדים בנישואין מחליט להיפרד.‏ פאולוס אמר שאם אחד מבני הזוג עוזב,‏ שני הצדדים חייבים ’‏להישאר פנויים’‏.‏ מדוע?‏ ובכן,‏ אחד מהם עזב,‏ אך שניהם עדיין מחויבים זה לזה בעיני אלוהים.‏ הדברים שאמר פאולוס עולים בקנה אחד עם העיקרון שקבע ישוע בנושא הנישואין המשיחיים:‏ ”‏המגרש את אשתו שלא על־דבר זנות [‏יוונית,‏ פורנאה‏]‏ ונושא אחרת נואף הוא”‏ (‏מתי י״ט:‏9‏)‏.‏ הבסיס היחידי מבחינה מקראית לגירושין השמים קץ לנישואין הוא ”‏זנות”‏,‏ כלומר,‏ אי־​מוסריות מינית.‏ יוצא מכך אפוא,‏ שבמקרה שפאולוס דיבר עליו,‏ איש מבני הזוג לא היה אשם בזנות,‏ ולכן כשהבעל והאשה נפרדו לא בוטלו נישואיהם בעיני אלוהים.‏

אחר כך דיבר פאולוס על מצב שבו הבעל או האשה הם לא־מאמינים.‏ שים לב להוראות שנותן פאולוס:‏ ”‏אם זה שאיננו מאמין נפרד,‏ שייפרד לו.‏ גם המאמין גם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה;‏ הרי לשלום קרא אותנו האלוהים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏​12–16‏)‏.‏ מה יכולה אשה נאמנה לעשות אם בעלה הלא־מאמין עוזב אותה ופותח בהליכי גירושין?‏

אולי היא מעדיפה שהוא ישאר איתה.‏ ייתכן שהיא עדיין אוהבת אותו ומודעת לצורכיהם הרגשיים והמיניים.‏ היא גם יודעת שילדיה זקוקים לתמיכה חומרית.‏ אפשר שהיא מקווה שעם הזמן בעלה יהפוך למאמין וייוושע.‏ אך אם הוא נקט צעדים לביטול הנישואין (‏על־בסיס לא־מקראי כלשהו)‏,‏ יכולה האשה לתת לו להיפרד,‏ כפי שכתב פאולוס.‏ הוא הדין לגבי בעל מאמין המתעלם מעמדת אלוהים בנושא הנישואין ומתעקש לעזוב את אשתו.‏

עם זאת,‏ במצב כזה האשה רשאית להגן על עצמה ועל ילדיה.‏ כיצד?‏ היא ודאי תרצה לקבל משמורת על ילדיה האהובים כדי שתוכל להמשיך להעניק להם אהבה,‏ להקנות להם חינוך מוסרי ולהשריש בהם אמונה המבוססת על עיקרי־אמונה מקראיים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ הגירושין עלולים לסכן את זכויותיה.‏ לפיכך,‏ היא עשויה לנקוט צעדים כדי שתיוצג כהלכה בפני הרשויות על מנת להגן על זכותה לבוא במגע עם ילדיה ולהבטיח שבעלה יכלכל את המשפחה שעזב.‏ בארצות מסוימות אשה המתנגדת לגירושין יכולה לחתום על מסמכים חוקיים המבטיחים לה משמורת על הילדים ומזונות בלי להסכים לגירושין שיוזם בעלה.‏ במקומות אחרים מנוסחים המסמכים בצורה המעידה על כך היא תומכת בגירושין;‏ לפיכך אם בעלה אשם בניאוף,‏ חתימה על מסמכים אלו מראה שהיא דוחה אותו.‏

רוב המכרים ורוב חברי הקהילה לא יֵדעו את הפרטים.‏ הם לדוגמה לא יֵדעו אם הגירושין הושגו על בסיס מקראי.‏ לכן לפני שהמצב מרחיק לכת,‏ מומלץ שהאשה תמסור את הפרטים למשגיח היושב־ראש ולזקן אחר בקהילה (‏עדיף בכתב)‏,‏ כדי שהעובדות יהיו בהישג יד במקרה שיתעוררו סימני שאלה אז או מאוחר יותר לגבי הבסיס לגירושין.‏

נחזור כעת לדברי ישוע:‏ ”‏המגרש את אשתו שלא על־דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא”‏.‏ אם הבעל אשם באי־מוסריות מינית ומעוניין להישאר עם אשתו,‏ היא (‏הצד הנפגע במקרה שהציג ישוע)‏ חייבת להחליט אם לסלוח לו ולחלוק עימו את יצועיהם או לדחות אותו.‏ אם היא מוכנה לסלוח ולהישאר עם בעלה,‏ אין היא נוהגת באופן לא־מוסרי (‏הושע א׳:‏​1–3;‏ ג׳:‏​1–3‏)‏.‏

אם הבעל הנואף מעוניין להתגרש,‏ היא עדיין יכולה לסלוח לו בתקווה שיחזור אליה.‏ ההחלטה אם להתנגד להליכי הגירושין שנוקט בעלה נתונה בידיה,‏ בהתחשב במצפונה ובנסיבות.‏ בארצות מסוימות אשה המתנגדת לגירושין רשאית לחתום על מסמכים המבטיחים לה משמורת על הילדים ומזונות בלי לציין שהיא תומכת בגירושין שיוזם בעלה.‏ חתימה על מסמכים אלו אינה מציינת שהיא דוחה אותו.‏ אך במקומות אחרים אשה המביעה את התנגדותה לגירושין מתבקשת לחתום על מסמכים המציינים שהגירושין נעשים בהסכמתה.‏ חתימה על מסמכי גירושין אלו יעידו במפורש שהיא דוחה את הבעל הבוגד.‏

למניעת אי־הבנות,‏ מומלץ שגם במקרה כזה האשה תמסור לזקני־הקהילה מכתב ובו רשומים הצעדים הננקטים והגישות המונחות ביסודם.‏ היא יכולה לציין שהיא אמרה לבעלה שהיא מוכנה לסלוח לו ולהמשיך לחיות איתו כאשתו.‏ יוצא מכך שהגירושין נעשים בניגוד לרצונה;‏ היא לא דחתה את בעלה אלא היתה מוכנה לסלוח לו.‏ אם תחתום על מסמכים הקשורים לעניינים כספיים ו/‏או לענייני משמורת אחרי שהבהירה את נכונותה לסלוח ולהישאר נשואה לבעלה,‏ לא יהיה בזה משום אות לכך שהיא דוחה את בעלה.‏a

משהביעה את נכונותה לסלוח גם אחרי הגירושין,‏ לא היא ולא בעלה חופשיים להתחתן עם אדם אחר.‏ אם היא,‏ הצד הפגוע שנכונותו לסלוח נדחתה,‏ מחליטה מאוחר יותר לדחות אותו בשל בגידתו,‏ שניהם יהיו חופשיים.‏ ישוע הראה שהזכות להחליט החלטה זו נתונה בידי הצד הפגוע (‏מתי ה׳:‏32;‏ י״ט:‏9;‏ לוקס ט״ז:‏18‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏