מנקודת־המבט המקראית
ניאוף — לסלוח או לא לסלוח?
”תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם” (מרקוס י״א:25, דל׳). מילים אלו של ישוע מעוררות כמה שאלות קשות במקרים שבהם הנישואין מתערערים עקב ניאוף: האם חובה על המשיחית החפה־מפשע לסלוח לבעלה ולשמור על קשר הנישואין?a אם היא מחליטה להתגרש, האם היא מסכנת את מעמדה בפני אלוהים? הבה נראה מה יש למקרא לומר לבירור העניין.
האם אתה חייב תמיד לסלוח?
האם דברי ישוע, ”תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו”, מלמדים שבכל המצבים — גם כאשר אחד מבני הזוג נואף — המשיחי מחויב לסלוח? כדי להבין את דברי ישוע, יש לתת את הדעת לדברים אחרים שאמר בנושא הסלחנות.
לדוגמה, מדברי ישוע בלוקס י״ז:3, 4 בעניין הסלחנות, אנו לומדים עיקרון חשוב. שם נאמר: ”אם יחטא אחיך הוכח אותו, ואם יתחרט סלח לו. וגם אם שבע פעמים ביום יחטא לך ושבע פעמים יפנה אליך לאמור, ’אני מתחרט’ — סלח לו”. כמובן, אם מדובר בחטא חמור, מומלץ שהנפגע ינסה לסלוח רק לנוכח חרטה כנה. זוהי השקפתו של יהוה עצמו בנושא; כדי לזכות למחילה מאלוהים, חובה עלינו לגלות חרטה כנה (לוקס ג׳:3; מעשי־השליחים ב׳:38; ח׳:22).
אולם, מכאן אנו למדים גם, שאם בן־הזוג הנואף אינו מגלה חרטה ומתנער מאחריות לחטאו, בהחלט ניתן להבין זאת אם הצד החף־מפשע יבחר שלא לסלוח. (השווה יוחנן א׳:8, 9.)
סליחה — מה באשר לתוצאות החטא?
ואם הנואף מתחרט, מה אז? חרטה מהווה בסיס לסליחה. אך האם הסליחה מורה שהחוטא פטור מלשאת בתוצאות חטאו? שים לב לדוגמאות מספר שבהן סלח יהוה.
כאשר מרדו בני־ישראל באלוהים בעקבות הדיבה הרעה שהוציאו עשרת המרגלים על ארץ כנען, הפציר משה ביהוה: ”סלח נא לעוון העם הזה”. השיב יהוה: ”סלחתי כדברך”. האם יש להסיק מכך שהחוטאים היו פטורים מתוצאות מעשיהם? עוד אמר יהוה: ”כל האנשים... [ש]לא שמעו בקולי... [לא] יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם” (במדבר י״ד:19–23). יהוה היה נאמן לדברו; הדור הזקן יותר — למעט יהושע וכלב — לא ראה את הארץ המובטחת (במדבר כ״ו:64, 65).
בדומה לכך, כאשר גער נתן הנביא במלך דוד על חטאו עם בת־שבע, הודה דוד בלב מלא חרטה: ”חטאתי ליהוה”. אז אמר נתן לדוד: ”גם יהוה העביר חטאתך” (שמואל ב׳. י״ב:13). אולם, אף־על־פי שיהוה סלח לדוד, סבל דוד מהשלכות חטאו עד יום מותו (שמואל ב׳. י״ב:9–14; ראה גם שמואל ב׳. פרק כ״ד).
דוגמאות אלו לסלחנותו של אלוהים מבליטות לקח חשוב: אין לחטוא מבלי לצפות לעונש (גלטים ו׳:7, 8). חוטא המגלה חרטה, גם אם יזכה לסליחה, אינו בהכרח פטור מתוצאות חטאו. האם משמע הדבר שהאשה החפה־מפשע עשויה לסלוח לנואף — לפחות במשמעות של הסרת תרעומת מלבה — ובכל זאת להחליט להתגרש ממנו?
סליחה וגירושין
שלוש פעמים במהלך שירותו, העלה ישוע את נושא הגירושין (מתי ה׳:32; י״ט:3–9; לוקס ט״ז:18). מעניין לציין כי אף לא באחד מן המקרים הללו דיבר ישוע על סלחנות. לדוגמה, ככתוב במתי י״ט:9, הוא אמר: ”המגרש את אשתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא”. באומרו, ”שלא על דבר זנות”, אישר ישוע שאי־מוסריות מינית תקנה לבן־הזוג החף־מפשע את הזכות, או את הבסיס המקראי, להתגרש. עם זאת, ישוע לא אמר שהאשה החפה־מפשע חייבת להתגרש. מכל מקום, הוא רמז בבירור שהיא רשאית לעשות כן.
נישואין הם קשר הקושר יחדיו שני יחידים (רומים ז׳:2). אך כאשר אחד מהם אינו נאמן, הקשר עלול להינתק. במקרים אלו, בת־הזוג החפה־מפשע ניצבת למעשה בפני שתי החלטות. ראשית, האם עליה לסלוח? כאמור, אחד הגורמים המכריעים כאן הוא האם החוטא מגלה חרטה כנה או לא. כאשר קיימת חרטה, עם הזמן עשויה בת־הזוג החפה־מפשע לסלוח — לפחות במשמעות של הסרת תרעומת מלבה.
ההחלטה השנייה היא, האם עליה לתבוע גט? מדוע סוגיה זו צריכה לעלות, אם היא כבר סלחה לו?b ובכן, האם יש לה סיבות טובות לדאוג באשר לביטחונה ולביטחון ילדיה, במיוחד אם בעלה נהג להתעלל בהם בעבר? האם היא חוששת מפני הידבקות במחלת־מין? או שמא היא חשה עמוק בלבה שעקב בגידתו, אין היא יכולה עוד לבטוח בו במערכת היחסים שבינו לבינה? במצבים אלו, בהחלט מתקבל על הדעת, שהאשה החפה־מפשע יכולה לסלוח לבעלה החוטא (במשמעות של הסרת תרעומת מלבה) ובכל זאת להחליט להתגרש ממנו, מפני שאין ברצונה להמשיך לחיות איתו. הסרת תרעומת מלבה עשויה לעזור לה להמשיך בחייה. דבר זה גם יתרום לכך, שבעתיד מגעים הכרחיים עם הנואף יהיו מנומסים יותר.
ההחלטה אם לתבוע או לא לתבוע גט מבן־זוג לא־נאמן היא החלטה אישית, שעל הצד החף־מפשע לקבל, לאחר ששקל בקפידה ותוך תפילות את כל הגורמים הנוגעים בדבר (תהלים נ״ה:23). אין לאיש זכות להכתיב לבן־הזוג החף־מפשע כיצד לנהוג או ללחוץ עליו לעשות כך או אחרת. (השווה גלטים ו׳:5.) זכור, ישוע לא אמר מה על הצד החף־מפשע לעשות. ברור אפוא, שיהוה אינו כועס על מי שבוחר להתגרש על בסיס מקראי הולם.
[הערות שוליים]
a אף שבמאמר זה נתייחס לאשה כאל הצד החף־מפשע, העקרונות שיידונו תקפים במידה שווה, גם אם הצד החף־מפשע הוא הבעל המשיחי.
b עם חידוש יחסי־המין ביניהם, בת־הזוג החפה־מפשע מעידה שהחליטה להתפייס עם בעלה החוטא. בזאת היא מבטלת כל בסיס מקראי לגירושין.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]
Life