צייתנות — דבר שחשוב ללמוד מילדות?
”הורים רוצים שילדיהם יהיו אינדיבידואלים, ולא צייתנים”, זו היתה כותרתו של מאמר בעיתון. המאמר התבסס על תוצאות סקר שנערך בניו־זילנד, ולפיו רק ”22 אחוז מן הנשאלים סבורים שיש ללמד את הילדים כבר בבית להיות צייתנים”. מן הסקר התברר כי ההורים של היום מאמינים שחשוב פי כמה וכמה ללמד את הילדים דרך ארץ, עצמאות ואחריות.
בעידן זה של אינדיבדואליזם ואנוכיות, אין פלא שרוב האנשים מתייחסים בספקנות לגבי צייתנות והוראתה לילדים. אך האם יש לפטור את הצייתנות בשלב הילדות כדבר מיושן שאבד עליו כלח? או האם זהו מבין הדברים החשובים שהילדים צריכים ללמוד לתועלתם? חשוב מכך, מהי עמדתו של יהוה אלוהים, מכונן מוסד המשפחה, בנוגע לציות להורים, ומה הם כמה מיתרונות הצייתנות? (מעשי השליחים י״ז:28; אפסים ג׳:14, 15).
”כך ראוי”
במאה הראשונה לספירה כתב השליח פאולוס אל הקהילה המשיחית באפסוס: ”הבנים, שימעו בקול הוריכם על־פי האדון, כי כך ראוי” (אפסים ו׳:1). לפיכך, יש לציית להורים בעיקר מפני שזהו רצון אלוהים, או כפי שפאולוס ניסח זאת: ”כי כך ראוי”.
בהתאם לכך, דבר אלוהים מציג את המוסר מצד ההורים כדבר יקר ערך — ”לווית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך” — וכדבר שהוא ”לרצון בעיני יהוה” (משלי א׳:8, 9; קולוסים ג׳:20). לעומת זאת, אי־ציות להורים מעורר את מורת רוחו של אלוהים (רומים א׳:30, 32).
”למען ייטב לך”
פאולוס הצביע על יתרון נוסף של הצייתנות. הוא כתב: ”’כבד את אביך ואת אמך’, היא המצווה הראשונה אשר הבטחה בצדה: ’למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה’” (אפסים ו׳:2, 3; שמות כ׳:12). באילו דרכים עשויה הצייתנות להורים להיטיב את חייו של הילד?
ראשית כל, האין זה נכון שההורים מבוגרים ומנוסים יותר? אולי אין הם יודעים הרבה על מחשבים או על נושאים אחרים הנלמדים בבית־הספר, אבל הם בהחלט יודעים לא מעט על החיים ועל התמודדות עם בעיות. לצעירים, לעומתם, אין החשיבה המאוזנת הנרכשת עם השנים. לפיכך, הם נוטים להחליט החלטות בפזיזות ולהיכנע ללחץ חברתי שלילי וכך להסתבך בבעיות. המקרא מציאותי באומרו: ”איוולת קשורה בלב נער”. מה הפתרון? ”שבט מוסר ירחיקנה ממנו” (משלי כ״ב:15).
יתרונות הציות אינם מסתכמים ביחסים שבין הורים לילדים. כדי שהחברה האנושית תתפקד כשורה ובאופן יצרני, חייב להיות שיתוף פעולה, ושיתוף הפעולה מצריך מידה מסוימת של צייתנות. למשל, ותרנות בנישואין מולידה שלום, אחדות ואושר ולא תובענות או חוסר רגישות לזכויותיו ורגשותיו של השני. כפיפותו של המועסק היא מן הדברים הנחוצים להצלחה בכל מקום עבודה או בכל פרויקט. ציות לחוקים ולתקנות ממשלתיים לא רק פוטר את האדם מעונש, אלא גם מקנה לו מידה מסוימת של ביטחון והגנה (רומים י״ג:1–7; אפסים ה׳:21–25; ו׳:5–8).
צעירים שאינם מצייתים לסמכות מוצאים את עצמם בשולי החברה. בניגוד לכך, אדם שלומד לציית מילדות עשוי לצאת נשכר מכך כל ימי חייו. עד כמה כדאי ללמוד זאת מילדות!
שכר הצייתנות
הצייתנות אינה מביאה אך ורק לידי חיי משפחה מאושרים ויתרונות אחרים ארוכי ימים. היא גם מניחה את הבסיס שעליו ניתן לרקום את הקשר החיוני מכל — הקשר בין האדם לבוראו. בתור ’בוראנו’ הנאדר אשר עימו ”מקור חיים”, ראוי יהוה אלוהים לצייתנות מוחלטת מצדנו (קהלת י״ב:1; תהלים ל״ו:10).
המילה ”לשמוע” על צורותיה השונות מופיעה פעמים רבות במקרא. בנוסף לכך, קיימות מאות התייחסויות לתורות אלוהים, פיקודיו, מצוותיו, משפטיו וחוקיו וכל אלה דורשים כניעה. ברור מעל לכל ספק שהצייתנות היא מדרישותיו של אלוהים. כן, הצייתנות היא מאבני היסוד החיוניים לבניית קשר עם יהוה (שמואל א׳. ט״ו:22). נכון, אין האדם נוטה מטבעו לציית. ”יצר לב האדם רע מנעוריו”, אומר המקרא (בראשית ח׳:21). לפיכך, יש ללמוד צייתנות לא רק מילדות אלא לאורך כל החיים. העושה כן יזכה לגמול נפלא.
זכור שכפי שהשליח פאולוס ניסח זאת, המצווה לשמוע בקול ההורים נושאת הבטחה כפולה בצדה, כלומר, ”למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה”. הכתוב במשלי ג׳:1, 2 נותן משנה תוקף להבטחה זו: ”בני, תורתי אל תשכח ומצוותיי יצור לבך. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך”. הגמול הנפלא שבו יזכו הצייתנים הוא קשר אישי עם יהוה כבר עתה וחיי־נצח בעתיד בעולם החדש והשליו הממשמש ובא (ההתגלות כ״א:3, 4).
[תמונות בעמודים 30, 31]
הצייתנות מולידה יחסים מאושרים בבית, במקום העבודה ועם יהוה