טפח צייתנות בהתקרב הקץ
”ולו [לשילֹה] יקהת עמים” (בראשית מ״ט:10).
1. (א) במה היה לעתים קרובות כרוך בעבר הציות ליהוה? (ב) מה ניבא יעקב בעניין הציות?
הציות ליהוה כרוך לעתים קרובות בציות לנציגיו. הללו כללו מלאכים, ראשי בתי אב, שופטים, כוהנים, נביאים ומלכים. כס מלכותם של מלכי ישראל אפילו נקרא כיסא יהוה (דברי הימים א׳. כ״ט:23). למרבה הצער, רבים ממלכי ישראל לא צייתו לאלוהים והמיטו רעה על עצמם ועל נתיניהם. אך יהוה לא הותיר את חסידיו ללא תקווה; הוא ניחם אותם והבטיח להקים מלך שאין בו שמץ של שחיתות, אשר הצדיקים ייהנו לציית לו (ישעיהו ט׳:5, 6). על ערש דווי ניבא יעקב אודות אותו שליט שעתיד לקום, ואמר: ”לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילֹה, ולו יקהת [כניעה, ציות] עמים” (בראשית מ״ט:10).
2. מהי משמעות המילה ”שילֹה”, ועל מי ימלוך?
2 המילה ”שילֹה” משמעה ”זה אשר לו”. כן, שילֹה יירש את הזכות המלאה לשלטון, כפי שמסמל זאת השבט (שרביט המלוכה), ואת הסמכות לצוות, כפי שמייצג זאת המחוקק (מטה המושל). בנוסף לכך, הוא ימלוך לא רק על צאצאי יעקב אלא גם על כל ה”עמים”. הדבר עולה בקנה אחד עם הבטחת יהוה לאברהם: ”ויִרש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ” (בראשית כ״ב:17, 18). יהוה העיד על זהותו של ’זרע’ זה בשנת 29 לספירה, כאשר משח ברוח הקודש את ישוע מנצרת (לוקס ג׳:21–23, 34; גלטים ג׳:16).
מלכותו הראשונה של ישוע
3. איזה שלטון קיבל ישוע לאחר עלייתו השמיימה?
3 כאשר עלה ישוע השמיימה, הוא לא אחז מייד בשרביט המלוכה על אומות העולם (תהלים ק״י:1). עם זאת, הוא כן קיבל ”מלכות” ונתינים צייתנים. השליח פאולוס הצביע על מלכות זו בכותבו: ”[אלוהים] הצילנו [את המשיחיים משוחי הרוח] משלטון החושך והעבירנו אל מלכות בנו אהובו” (קולוסים א׳:13). הצלה זו החלה בחג השבועות של שנת 33 לספירה עם שפיכת רוח הקודש על תלמידיו הנאמנים של ישוע (מעשי השליחים ב׳:1–4; פטרוס א׳. ב׳:9).
4. באילו דרכים גילו תלמידיו הראשונים של ישוע צייתנות, וכיצד כינה אותם ישוע כקבוצה?
4 בתור ”שגרירי המשיח”, גילו התלמידים המשוחים צייתנות והחלו לאסוף אחרים למען יהיו ’בני עיר’, או אזרחים כמותם במלכות הרוחנית (קורינתים ב׳. ה׳:20; אפסים ב׳:19; מעשי השליחים א׳:8). בנוסף, כל אלה היו צריכים לעמוד ”מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה” כדי להשביע את רצונו של מלכם, ישוע המשיח (קורינתים א׳. א׳:10). כקבוצה הם היו ”עבד נאמן ונבון” או כיתת סוכן נאמן (מתי כ״ד:45, דל’; לוקס י״ב:42).
מצייתים ל”סוכן” של אלוהים וזוכים לברכות
5. כיצד לימד יהוה את עמו עוד מימי קדם?
5 מאז ומתמיד דאג יהוה לספק מורים למשרתיו. למשל, עם שובם של היהודים מבבל, עזרא וכמה גברים כשירים אחרים לא רק הקריאו את תורת אלוהים בפני העם, אלא גם ’קראו בה מפורש’, ’שמו בה שכל’, כלומר הבהירו את משמעותה, וגם ’הבינו’ או הסבירו את דבר־אלוהים (נחמיה ח׳:8).
6, 7. כיצד מספקת כיתת העבד מזון רוחני בעתו דרך הגוף המנהל, ומדוע מן הראוי להיכנע לכיתת העבד?
6 כאשר עלתה לדיון סוגיית המילה בשנת 49 לספירה, שקלו החברים בגוף המנהל של כיתת העבד הנאמן דאז את הנושא בכובד ראש ובליווי תפילות, והגיעו למסקנה התואמת את המקרא. כאשר שלחו איגרת ובה הודעה על החלטתם, צייתו הקהילות להנחיות וזכו לברכת אלוהים בשפע (מעשי השליחים ט״ו:6–15, 22–29; ט״ז:4, 5). גם בימינו היו פעמים שהעבד הנאמן, באמצעות הגוף המנהל המייצג אותו, הבהיר סוגיות מהותיות כגון הניטראליות המשיחית, קדושת הדם והשימוש בסמים ובטבק (ישעיהו ב׳:4; מעשי השליחים כ״א:25; קורינתים ב׳. ז׳:1). יהוה בירך את משרתיו עקב ציותם לדברו ולעבד הנאמן.
7 כאשר משרתי אלוהים נכנעים לכיתת העבד, הם מגלים את כניעתם לאדון של קבוצה זו, שהוא ישוע המשיח. כניעה זו נעשית חשובה יותר בימינו לאור הסמכות הגדולה שהופקדה בידי ישוע, כפי שניבא יעקב לפני מותו.
שילה נעשה לשליט החוקי של כדור־הארץ
8. כיצד ומתי הורחבה סמכותו של ישוע?
8 יעקב חזה שהעמים יצייתו לשילה. מכאן ששלטונו של המשיח אינו אמור לכלול אך ורק את עם ישראל הרוחני. את מי עוד הוא כולל? התשובה כתובה בההתגלות י״א:15: ”היתה ממלכת תבל לממלכתו של אדוננו ושל משיחו והוא ימלוך לעולמי עולמים”. המקרא מגלה שישוע קיבל סמכות עולמית זו בתום ’שבעת העידנים’ הנבואיים — ”עתות הגויים” — ב־1914 (דניאל ד׳:13, 14; לוקס כ״א:24).a בשנה זו החל ישוע את ’נוכחותו’ בתור מלך המשיח והתחיל ’לרדות בקרב אויביו’ (מתי כ״ד:3, ע״ח; תהלים ק״י:2).
9. מה עשה ישוע לאחר שקיבל את מלכותו, ואיזו השפעה ישירה היתה לכך על האנושות ובייחוד על תלמידיו?
9 הדבר הראשון שעשה ישוע לאחר שקיבל לידיו את השלטון היה ’להשליך ארצה’ את האחד שהוא התגלמות המרדנות וחוסר הציות — את השטן, ביחד עם שדיו. אותם יצורים רוחניים מרושעים מביאים מאז אוי גדול על האנושות וגם תורמים ליצירת סביבה שמקשה עלינו מאוד לציית ליהוה (ההתגלות י״ב:7–12; טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). לאמיתו של דבר, מתקפתו הרוחנית של השטן מתמקדת במשוחיו של יהוה ”השומרים את מצוות אלוהים ולהם עדות ישוע” וגם בשותפיהם, ’הצאן האחרות’ (ההתגלות י״ב:17; יוחנן י׳:16).
10. אילו נבואות המתגשמות כיום מהוות ערובה לכשלון מתקפתו של השטן נגד המשיחיים?
10 אך מאמצי השטן נידונו לכישלון, מכיוון שזהו ”יום האדון” ושום דבר לא יוכל למנוע מישוע להשלים את ’נצחונו’ (ההתגלות א׳:10; ו׳:2). הוא יבטיח את חתימתם הסופית של חברי עם ישראל הרוחני. הוא גם יגן על ”המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” (ההתגלות ז׳:1–4, 9, 14–16). שלא כמו שותפיהם המשוחים, חברי ההמון הרב יהיו נתינים ארציים של ישוע (דניאל ז׳:13, 14). עצם הימצאותם בזירת המאורעות משמשת הוכחה גלויה לכך ששילה אכן מולך ב”ממלכת תבל” (ההתגלות י״א:15).
זו העת ’להישמע לבשורה’
11, 12. (א) מי יהיו הניצולים היחידים מסוף הסדר העולמי הנוכחי? (ב) אילו תכונות מפתחים מי ששואפים לקרבם את ”רוח העולם”?
11 כל המעוניינים בחיי נצח חייבים ללמוד לציית, משום שהמקרא מציין בבירור ש’אלה שאינם יודעים את האלוהים ואינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע’ לא יינצלו מיום הנקם של אלוהים (תסלוניקים ב׳. א׳:8). עם זאת, העולם המרושע של ימינו והתנגדותו המרדנית לחוקי המקרא ועקרונותיו מקשים עלינו לציית לבשורה.
12 המקרא מתאר את רוח המרי נגד אלוהים כ”רוח העולם” (קורינתים א׳. ב׳:12). השליח פאולוס הסביר איזו השפעה יש לרוח זו על בני אדם בדברים שכתב במאה הראשונה לספירה לקהילה המשיחית באפסוס. הוא אמר: ”בעבר התהלכתם בהם לפי עידן העולם הזה, כרצון [”שר ממשלת האוויר”, דל’] והוא הרוח הפועלת עתה בבני המרי. וגם אנחנו כולנו היינו מעורבים עימהם בעבר; עסקנו בתאוותינו הבשריות, מילאנו את תשוקות הגוף ואת דחף המחשבות, והיינו מטבענו בני זעם כשאר בני אדם” (אפסים ב׳:2, 3).
13. כיצד יכולים המשיחיים לעמוד בפני רוח העולם, ואילו תוצאות טובות נובעות מכך?
13 למרבה השמחה, המשיחיים באפסוס לא נשארו עבדים לרוח המרדנות. הם נעשו בנים מצייתים לאלוהים בכך שנכנעו לרוחו והניבו שפע מן הפרי הטוב שלה (גלטים ה׳:22, 23). רוחו של אלוהים — הכוח החזק ביותר ביקום — עוזרת גם כיום למיליוני אנשים לציית ליהוה, וכתוצאה מכך הם יכולים לעמוד ”בביטחון התקווה עד הסוף” (עברים ו׳:11; זכריה ד׳:6).
14. כיצד הזהיר ישוע את המשיחיים החיים באחרית הימים מפני דברים ספציפיים שיעמידו את צייתנותם במבחן?
14 בנוסף לכך עלינו לזכור שאנו נהנים מתמיכתו החזקה של שילה. הוא ואביו לא יניחו לאף אויב — לא לרוחות רעות ולא לאדם כלשהו — לבחון את צייתנותנו למעלה מיכולתנו (קורינתים א׳. י׳:13). למעשה, כדי לעזור לנו במלחמתנו הרוחנית, תיאר ישוע כמה בעיות ספציפיות שנצטרך להתמודד איתן כיום באחרית הימים. הוא עשה זאת באמצעות שבע איגרות שמסר לשליח יוחנן בחזון (ההתגלות א׳:10, 11). הן אומנם הכילו עצות שהיו חיוניות במיוחד למשיחיים באותם ימים, אך הן קשורות בעיקר ל”יום האדון” שהחל ב־1914. ראוי אפוא שנקדיש את מלוא תשומת הלב למסרים אלה.b
הישמר מפני אדישות, אי־מוסריות וחומרנות
15. מדוע עלינו להישמר מפני הבעיה שהיתה בקהילת אפסוס, וכיצד נוכל לעשות זאת? (פטרוס ב׳. א׳:5–8)
15 האיגרת הראשונה של ישוע הופנתה לקהילה באפסוס. לאחר ששיבח את חברי הקהילה על עמידתם בסבל, אמר ישוע: ”אבל יש לי טענה נגדך, כי עזבת את אהבתך הראשונה” (ההתגלות ב׳:1–4). בימינו, ישנם כמה משיחיים שהיו בעבר נלהבים, אך איבדו את האהבה העזה שהיתה להם לאלוהים. מצב זה יכול לערער את יחסי הפרט עם אלוהים ולכן יש לפעול בדחיפות כדי לטפל בבעיה. כיצד ניתן להפיח חיים באותה אהבה? יש ללמוד באופן קבוע את המקרא, לנכוח באסיפות, להתפלל ולהרהר דרך קבע (יוחנן א׳. ה׳:3). כן, לשם כך עלינו ’לשקוד בכל מאודנו’, אך התוצאות שוות כל מאמץ (פטרוס ב׳. א׳:5–8). אם אחרי בחינה עצמית כנה אתה מגלה שאהבתך התקררה, אזי פעל מיידית לתיקון המצב. הישמע להפצרתו של ישוע: ”זכור מניין נפלת וחזור בתשובה ועשה את המעשים הראשונים” (ההתגלות ב׳:5).
16. אילו השפעות מסוכנות היו קיימות בקהילות פרגמוס ותיאטירה, ומדוע ניתן לייחס לימינו את הדברים שאמר להן ישוע?
16 המשיחיים בפֶּרְגָמוֹס ובתיאטירה צוינו לשבח על נאמנותם, על כוח הסבל שגילו ועל קנאותם (ההתגלות ב׳:12, 13, 18, 19). עם זאת, הם הושפעו מכמה שגילו את הרוח המרושעת של בלעם ושל איזבל, אשר השחיתו את עם ישראל על־ידי אי־מוסריות מינית ועבודת הבעל (במדבר ל״א:16; מלכים א׳. ט״ז:30, 31; ההתגלות ב׳:14, 16, 20–23). אך מה לגבי ימינו, ”יום האדון”? האם ניתן להבחין כיום באותן השפעות רעות? כן. הרי אחת הסיבות העיקריות לנידוי בקרב עמו של אלוהים היא אי־מוסריות. עד כמה חשוב אפוא שלא נתרועע עם כל מי שעלול להשחית אותנו מבחינה מוסרית, בין שהוא חבר קהילה ובין שהוא מחוצה לה! (קורינתים א׳. ה׳:9–11; ט״ו:33) אלה הרוצים להיות נתיניו הצייתנים של שילה יימנעו גם מבידור מפוקפק ומפורנוגרפיה מודפסת או באינטרנט (עמוס ה׳:15; מתי ה׳:28, 29).
17. במה היתה שונה דעתם וגישתם של חברי קהילת סרדיס ולאודיקאה מדעתו של ישוע על מצבם הרוחני?
17 מלבד אנשים ספורים בתוכה, קהילת סרדיס לא קיבלה שום דברי שבח. היה לה ”שם”, או חזות של קהילה חיה, אך אדישות רוחנית פשׂתה בה עד כי ישוע הכריז עליה כ’מתה’. חברי הקהילה נשמעו לבשורה רק כדי לצאת ידי חובה. איזו תעודת עניוּת! (ההתגלות ג׳:1–3) מצבה של קהילת לאודיקאה היה דומה. היא התרברבה בשפע חומרי באומרה ’עשירה אני’, אך לדידו של ישוע היא היתה ’אומללה, מסכנה, ענייה, עיוורת וערומה’ (ההתגלות ג׳:14–17).
18. כיצד לא נהיה פושרים מבחינה רוחנית בעיני אלוהים?
18 כיום, כמה משיחיים שהיו נאמנים נכשלו גם הם באותה צורה של חוסר צייתנות. הם אולי איפשרו לרוח העולם להחליש את תחושת הדחיפות שלהם ופיתחו גישה פושרת כלפי לימוד המקרא, תפילות, נוכחות באסיפות הקהילה והשתתפות בשירות (פטרוס ב׳. ג׳:3, 4, 11, 12). עד כמה חשוב שהם יצייתו לישוע וישקיעו באוצרות רוחניים — כן, עליהם ”לקנות [מישוע] זהב צרוף באש” (ההתגלות ג׳:18). כדי לצבור את העושר האמיתי הזה, יש ”להעשיר במעשים טובים, להיות נכונים לתת, להיות נדיבים”. אם נשקיע בנכסים יקרי ערך אלה, ’נאצור לעצמנו אוצר טוב לעתיד, כדי שנשיג את החיים האמיתיים’ (טימותיאוס א׳. ו׳:17–19).
שבחים עקב צייתנות
19. אילו שבחים ודברי עידוד נתן ישוע למשיחיים בקהילות זמירנה ופילדלפיה?
19 הקהילות זמירנה ופילדלפיה הציבו מופת יוצא דופן לצייתנות. איגרותיו של ישוע אליהן אינן מכילות דברי תוכחה. הוא אמר לחברי קהילת זמירנה: ”אני יודע את צרתך ואת עונייך — אלא שעשיר אתה” (ההתגלות ב׳:9). מצבם היה מנוגד לחלוטין לזה של חברי קהילת לאודיקאה, אשר התרברבו בנכסים חומריים אך למעשה היו אביונים. כמובן, השטן בכלל לא שמח לראות אנשים שמגלים נאמנות לישוע ומצייתים לו. לכן ישוע הזהיר: ”אל תירא מפני מה שאתה עתיד לסבול. הנה עתיד השטן להשליך אנשים מכם לכלא כדי שתנוסו, ותהיה לכם צרה עשרת ימים. הייה נאמן עד מוות ואתן לך עטרת החיים” (ההתגלות ב׳:10). ישוע גם שיבח את חברי קהילת פילדלפיה באומרו: ”שמרת את דברי [או צייתת לי] ולא התכחשת לשמי. אני בא מהר. החזק במה שיש לך כדי שאיש לא יקח את העטרת שלך” (ההתגלות ג׳:8, 11).
20. כיצד מיליוני אנשים כיום שומרים את דברו של ישוע, וחרף אילו נסיבות?
20 במהלך ”יום האדון”, שהחל ב־1914, שארית נאמנה ושותפיה מן הצאן האחרות, אשר מונים כיום מיליוני אנשים, שומרים גם הם את דברו של ישוע. הם משתתפים בהתלהבות בפעילות ההטפה ומחזיקים בתומתם. בדומה לאחיהם מן המאה הראשונה, יש מהם הסובלים בשל צייתנותם למשיח; חלקם אפילו הושלכו לבתי כלא ומחנות ריכוז. אחרים שומרים את דברו של ישוע בכך שהם מקפידים על עין ”פשוטה” למרות השפע והחמדנות סביבם (מתי ו׳:22, 23, ע״ח). כן, בכל סביבה ובכל הנסיבות, משיחיים אמיתיים ממשיכים לשמח את לבו של יהוה בצייתנותם (משלי כ״ז:11).
21. (א) באיזו התחייבות רוחנית תמשיך כיתת העבד לעמוד? (ב) כיצד נוכל להראות שאנו באמת רוצים לציית לשילה?
21 בעודנו מתקרבים לצרה הגדולה, ”העבד הנאמן והנבון” עדיין נחוש בדעתו שלא להתפשר על צייתנותו לאדונו, המשיח. צייתנות זו כוללת דאגה למזון רוחני בעתו למען בני ביתו של אלוהים. לכן הבה נמשיך להעריך את ארגונו התיאוקרטי הנפלא של יהוה ואת כל מה שארגון זה מספק לנו. כך נגלה שאנו נכנעים לשילה, אשר יגמול לכל נתיניו הצייתנים בחיי נצח (מתי כ״ד:45–47, דל’; כ״ה:40; יוחנן ה׳:22–24).
[הערות שוליים]
a להסבר על ’שבעת העידנים’, ראה פרק י׳ בספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
b לדיון מפורט בכל שבע האיגרות ראה הספר ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב! שיצא לאור מטעם עדי־יהוה, החל מעמוד 33.
האם אתה זוכר?
• איזה תפקיד נועד ישוע למלא בהתאם למה שניבא יעקב על ערש דווי?
• כיצד אנו מכירים בישוע כשילה, ואיזו רוח עלינו לדחות?
• אילו עצות המתאימות לימינו כתובות באיגרות לשבע הקהילות שבספר ההתגלות?
• באילו דרכים נוכל לחקות את חברי הקהילות הקדומות זמירנה ופילדלפיה?
[תמונות בעמוד 18]
יהוה מברך את משרתיו על שהם נשמעים ל”סוכן” הנאמן
[תמונה בעמוד 19]
השפעת השטן מקשה עלינו להישמע לאלוהים
[תמונות בעמוד 21]
קשר הדוק עם יהוה עוזר לנו לציית לו