עזרה לאלמנות בצרותיהן
אחת הפרשות המוכרות ביותר על אלמנות, הוא הסיפור המקראי על רות וחמותה, נעמי. שתיהן היו אלמנות. עם זאת, נעמי לא רק איבדה את בעלה אלא גם את שני בניה, ואחד מהם היה נשוי לרות. הואיל וחיו בחברה חקלאית שנשענה בעיקר על כוח עבודה גברי, נקלעו שתיהן למצב טרגי מאוד (רות א׳:1–5, 20, 21).
אולם, נעמי מצאה ידידוּת ונחמה בכלתה הנפלאה רות, שמיאנה לעזוב אותה. ברבות הימים, היתה רות ”טובה [לנעמי] משבעה בנים” — לא רק בזכות אהבתה הרבה לנעמי אלא גם בשל אהבתה לאלוהים (רות ד׳:15). כשהמליצה לה נעמי לשוב למשפחתה ולידידיה המואבים, הביעה רות את נאמנותה במילים מרגשות מאוד: ”אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהיי. ובאשר תמותי אמות ושם אקבר. כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף, כי המוות יפריד ביני ובינך” (רות א׳:16, 17).
גישתה של רות לא נעלמה מעיני יהוה אלוהים. הוא בירך את משפחתן הקטנה של נעמי ורות, ובסופו של דבר נישאה רות לבועז מבני ישראל. נעמי טיפלה בילד שנולד להם, שהיה מאבות אבותיו של ישוע המשיח, כאילו היה זה בנה שלה. פרשה היסטורית זו היא עדות לכך שיהוה מוקיר אלמנות המשליכות עליו את יהבן. יתרה מזו, המקרא מציין שאלוהים מוקיר את מי שמיטיבים עם האלמנות בצרותיהן. אם כן, כיצד ניתן לתמוך באלמנות שבקרבנו? (רות ד׳:13, 16–22; תהלים ס״ח:6).
עזרה ממוקדת אך ללא שתלטנות
בהושטת עזרה לאלמנות, מוטב להיות ברור וממוקד אך לא לנהוג בשתלטנות. הימנע מאמירות כלליות כמו, ”תודיעי לי אם אוכל לסייע במשהו”. דומה הדבר לאיש האומר למישהו שסובל מקור ורעב, ’התחמם ואכול לשובע’, ואינו נוקף אצבע לעזרתו (יעקב ב׳:16). רבים לא יבקשו עזרה גם אם יזדקקו לה; הם פשוט יסבלו בשקט. כדי לעזור להם יש צורך בחוש הבחנה. יש להבחין בצורכיהם. מצד שני, יוזמות מרובות מדי — מעין ניסיון השתלטות על חיי האלמנה — עלולות להוביל לפגיעה ברגשות ולסכסוכים. זו הסיבה שהמקרא מדבר בשבחו של האיזון במגעינו עם הזולת. הכתוב אומנם מעודד אותנו לגלות התעניינות אישית באחרים, ללא שמץ של אנוכיות, אך הוא גם מזכיר לנו לא להתערב בעניינים לא לנו (פיליפים ב׳:4; פטרוס א׳. ד׳:15).
רות נהגה בנעמי באיזון. היא דבקה בה בנאמנות, אבל לא ניסתה להשתלט עליה. היא נקטה יוזמות מבורכות, ולדוגמה, יצאה להשיג מזון לה ולנעמי, ועם זאת שמעה בקול חמותה (רות ב׳:2, 22, 23; ג׳:1–6).
כמובן, לכל אדם צרכים משלו. סנדרה, שהוזכרה קודם לכן, אומרת: ”היה לי מה שהייתי צריכה בתקופה הקשה ההיא — חברים יקרים ואוהבים מאוד שהתקבצו סביבי”. איליין, לעומת זאת, שגם היא הוזכרה במאמר הקודם, חיפשה פרטיות. אם כן, הנכונות לעזור מתבטאת בגילוי חוש הבחנה ובמציאת האיזון בין הכבוד לפרטיות האדם לבין עמידה לרשותו במקרה הצורך.
תמיכה מצד המשפחה
משפחה לבבית ואוהבת יכולה להרגיע את האלמנה ולעזור לה להבין שההתמודדות אפשרית. לא כל בני המשפחה יכולים לעזור באותה מידה, אך כל אחד יכול לתרום את חלקו. ”אם לאלמנה יש בנים או בני בנים, עליהם קודם כל ללמוד לעשות חסד עם ביתם הם ולהשיב גמול להוריהם, כי כן רצוי לפני אלוהים” (טימותיאוס א׳. ה׳:4).
במקרים רבים אין צורך בתמיכה כספית או ב”גמול”. לחלק מן האלמנות יש מספיק כסף כדי מחייתן ואחרות זכאיות לקצבה מן הממשלה כנהוג בכמה ארצות. אך אם האלמנה נזקקת, חובה על בני המשפחה להירתם לעזרתה. אם לאלמנה אין קרובי משפחה שיתמכו בה או קרובי משפחתה אין ידם משגת לעזור לה, מעודדים כתבי־הקודש את בני אמונתה להושיט לה סיוע: ”זאת היא עבודת אלוהים טהורה ותמימה לפני אלוהים אבינו: לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם, ולהישמר נקי מטומאת העולם” (יעקב א׳:27).
מי שמיישמים את העקרונות המקראיים האלו אכן ’מכבדים את האלמנות’ (טימותיאוס א׳. ה׳:3). כדי לכבד אדם יש לייחס לו משקל וחשיבות. אנשים הזוכים לכבוד חשים מוערכים ויקרים. אין להם הרגשה שעוזרים להם רק כדי לצאת ידי חובה. רות, שהיתה אלמנה בעצמה בפרק זמן מסוים, רחשה כבוד אמיתי לנעמי וכראיה לכך דאגה בנפש חפצה ובאהבה שלא יחסר לה דבר מבחינה פיסית ורגשית. לא חלפו ימים רבים וגישתה זיכתה אותה בשם טוב, ובעלה לעתיד אמר: ”יודע כל שער עמי כי אשת חיל את” (רות ג׳:11). במקביל לכך, נעמי אהבה את אלוהים, לא היתה טיפוס תובעני והוקירה את מאמציה של רות למענה. אין ספק שבזכות כל זה נהנתה רות להושיט לה עזרה. איזו דוגמה טובה מהווה נעמי לאלמנות בימינו!
קרב אל אלוהים
קרובי משפחה וידידים אינם יכולים, כמובן, למלא את החלל שהותיר המת. משום כך, חשוב שהאדם האבל יקרב במיוחד אל ”אב הרחמים ואלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו” (קורינתים ב׳. א׳:3, 4). תן דעתך לדוגמתה של חנה, אלמנה יראת אלוהים שהיתה בת 84 כשנולד ישוע.
לאחר שמת עליה בעלה אחרי שבע שנות נישואין בלבד, פנתה ליהוה כדי למצוא נחמה. ”[היא] לא עזבה את המקדש בעובדה את אלוהים בצום ותחנונים יומם ולילה” (לוקס ב׳:36, 37). האם בירך אותה יהוה על שום מסירותה אליו? אכן כן! כדרך מיוחדת במינה להבעת אהבתו כלפיה איפשר לה לראות את התינוק שיגדל ויהיה מושיע העולם. אין ספק שחנה התרגשה והתנחמה! היא התנסתה באמיתות הכתוב בתהלים ל״ז:4: ”התענג על יהוה ויתן לך משאלות לבך”.
אלוהים משתמש באחינו לאמונה
איליין אומרת: ”במשך זמן רב לאחר מותו של דיוויד, סבלתי מכאבים פיסיים והרגשתי כאילו מסובבים סכין בבית החזה שלי. חשבתי שיש לי הפרעות עיכול. יום אחד הכאבים החמירו ואמרתי לעצמי שאני חייבת ללכת לרופא. אחות לאמונה וידידה בעלת כושר הבחנה העלתה את האפשרות שהיגון אחראי לכאבים ועודדה אותי לבקש מיהוה עזרה ונחמה. יישמתי את עצתה בו במקום והתפללתי תפילה מעומק הלב. בתפילה ביקשתי מיהוה שיחזק אותי. וכך עשה!” איליין החלה להרגיש טוב יותר, ובתוך זמן קצר חלפו הכאבים הפיסיים.
במיוחד זקני־הקהילה יכולים לפתח קשרי ידידות עם אלמנות אבלות. אם יתמכו בהן רוחנית וינחמו אותן באופן קבוע, בטקט ובתבונה, יוכלו הזקנים לעזור להן להישאר קרובות ליהוה למרות הקשיים. במקרה הצורך יארגנו הזקנים גם סיוע חומרי. זקני־קהילה מלאי חמלה והבנה הם אכן ”כמחבא רוח” (ישעיהו ל״ב:2; מעשי השליחים ו׳:1–3).
נחמה תמידית מן המלך החדש של כדור־הארץ
התינוק שחנה שמחה לראותו לפני כאלפיים שנה הוא כיום המלך המשיח במלכות אלוהים השמימית. ממשלה זו תשים עד מהרה קץ לכל גורמי הצער, ובכללם המוות. בהקשר לכך נאמר בההתגלות כ״א:3, 4: ”הנה משכן האלוהים עם בני אדם... וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו”. האם שמת לב שהפסוקים מדברים על ”בני אדם”? כן, בני האדם ישוחררו מן המוות ומכל האבל והזעקה הנגרמים בעטיו.
אך יש עוד בשורות טובות! המקרא גם מבטיח שהמתים יוקמו לתחייה. ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [של ישוע], ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). כפי שישוע הקים את אלעזר לתחייה, יוקמו המתים כבני אדם ולא כיצורים רוחניים (יוחנן י״א:43, 44). מי שלאחר תחייתם ’יעשו טוב’ ירוממו לשלימות אנושית ויתנסו אישית בדאגתו האבהית של יהוה ’הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון’ (תהלים קמ״ה:16).
מי שאיבדו את יקירם במוות ומאמינים בתקווה זו שואבים ממנה נחמה רבה (תסלוניקים א׳. ד׳:13). אם את אלמנה, ’התמידי להתפלל’ ולבקש את הנחמה והעזרה הנחוצות לך לשאת את מעמסותייך הרגשיות ולעמוד במחוייבויותייך (תסלוניקים א׳. ה׳:17; פטרוס א׳. ה׳:7). קיראי יום יום בדבר־אלוהים, ומחשבותיו של יהוה ינחמו אותך. אם תעשי כן, תיווכחי בעצמך שיהוה יכול לעזור לך למצוא שלווה אמיתית למרות כל קשייך ובעיותייך.
[קטע מוגדל בעמוד 5]
הנכונות לעזור מתבטאת במציאת האיזון בין הכבוד לפרטיות האדם לבין עמידה לרשותו במקרה הצורך
[תמונה בעמוד 7]
אלוהים בירך את חנה האלמנה הקשישה