שמח עם האל המאושר
”סוף דבר, אחיי, שימחו, ... ואלוהי האהבה והשלום יהיה עימכם” (קורינתים ב׳. י״ג:11).
1, 2. (א) מדוע רבים אינם מאושרים? (ב) מהי שמחה וכיצד ניתן להשיגה?
רבים מתקשים בימים טרופים אלו למצוא סיבות לשמחה. כשניחתת טרגדיה עליהם או על יקיריהם, רובצת על לבם התחושה שחש איוב אשר אמר: ”אדם, ילוד אשה, קצר ימים ושבע רוגז” (איוב י״ד:1). המשיחיים אינם מחוסנים מפני הלחצים והמתחים של ”זמנים קשים” אלו, ואין זה מפתיע שמשרתי יהוה נאמנים מתנסים לעתים ברפיון ידיים (טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
2 למרות זאת, המשיחיים יכולים להיות שמחים אפילו בשעת ניסיון (מעשי השליחים ה׳:40, 41). על מנת להבין כיצד ייתכן הדבר, ראה תחילה מהי שמחה. השמחה מוגדרת כ”רגש הניעור עקב השגת דבר טוב או ציפייה לטוב”.a מכאן שכדי להיות מאושרים עלינו לחשוב על הדברים הטובים שיש לנו, ועל הדברים המשמחים שצפויים לנו בעולם החדש שיכונן אלוהים.
3. באיזה מובן ניתן לומר שלכל אדם יש לפחות כמה סיבות לשמוח?
3 כל אדם מבורך בברכות הראויות להכרת טובה מצדו. נניח שראש משפחה מאבד את מקום עבודתו. טבעי הדבר שהוא מודאג. הרי חשוב לו לפרנס את יקיריו. אך אם הוא חזק מבחינה פיסית וניחן בבריאות טובה, עליו להיות אסיר תודה על כך. אם ימצא עבודה, יהיה בכוחו לעבוד קשה. דוגמה אחרת: משיחית לוקה במחלה מתישה. למרות זאת, היא אסירת תודה על התמיכה מצד חברים ובני משפחה אוהבים העוזרים לה להתמודד עם החולי בכבוד ובאומץ לב. כל המשיחיים האמיתיים, יהיו נסיבותיהם אשר יהיו, יכולים לשמוח בזכות שנפלה בחלקם להכיר את יהוה, ”האל המאושר”, ואת ישוע המשיח, ”המאושר, הריבון היחיד” (טימותיאוס א׳. א׳:11; ו׳:15, ע״ח). יהוה אלוהים וישוע המשיח נהנים מאושר עילאי. הם שומרים על אושרם חרף העובדה שהמצב בכדור־הארץ רחוק מאוד מכוונתו המקורית של יהוה. יש בדוגמתם כדי ללמד אותנו רבות לגבי שמירת האושר.
הם מעולם לא איבדו את שמחתם
4, 5. (א) כיצד הגיב יהוה לנוכח מרדו של הזוג הראשון? (ב) כיצד שמר יהוה על גישה חיובית כלפי האנושות?
4 בגן־עדן נהנו אדם וחוה מבריאות מעולה והיו להם מוח וגוף מושלמים. הוטל עליהם לבצע עבודה פוריה בסביבה אידיאלית. מעל לכל, היתה להם הזכות לתקשר עם יהוה באופן קבוע. אלוהים רצה שיהיה להם עתיד מאושר. אך הורינו הראשונים לא הסתפקו בכל המתנות הטובות האלו; הם גנבו את הפרי האסור מ”עץ הדעת טוב ורע”. צעד מרדני זה הוא הגורם היסודי לכל האומללות שאנו, בתור צאצאיהם, חווים כיום (בראשית ב׳:15–17; ג׳:6; רומים ה׳:12).
5 אולם, יהוה לא הניח לכפיות הטובה מצד אדם וחוה לגזול את אושרו. הוא היה בטוח שלפחות כמה מצאצאיהם ירצו בכל לבם לשרתו. מתוך ביטחון רב בדבר הצהיר על כוונתו לגאול את צאצאי אדם וחוה שישמעו בקולו וציין זאת עוד לפני שהביאו לעולם את בנם הראשון! (בראשית א׳:31; ג׳:15) במאות השנים שחלפו מאז, הלכו הרוב בעקבות אדם וחוה, אבל יהוה לא הפנה למשפחה האנושית את גבו מפאת מרדנות רחבת היקף זו. נהפוך הוא, הוא שם לב לגברים ולנשים ש’שימחו את לבו’, ושמתוך אהבתם אותו עשו מאמצים של ממש להשביע את רצונו (משלי כ״ז:11; עברים ו׳:10).
6, 7. אילו גורמים עזרו לישוע לשמור על שמחתו?
6 מה באשר לישוע — כיצד הוא שמר על אושרו? ממשכנו השמימי כיצור רוחני רב און, יכול היה ישוע לעקוב אחר התנהגותם של גברים ונשים עלי־אדמות. מגרעותיהם היו ברורות, ובכל זאת ישוע אהב אותם (משלי ח׳:31). לימים, כשירד לכדור־הארץ ו’שכן בתוך’ בני האדם, לא חל שינוי בהשקפתו כלפיהם (יוחנן א׳:14). כיצד שמר בן אלוהים המושלם על ראייה חיובית כלפי המשפחה האנושית החוטאת?
7 ראשית כל, לישוע היו ציפיות סבירות מעצמו ומאחרים. הוא ידע שאין באפשרותו להפוך את כל תושבי העולם למאמינים (מתי י׳:32–39). לכן, די היה באדם ישר אחד שנענה בחיוב לבשורת המלכות כדי לשמח את לבו. הגם שהתנהגותם וגישתם של תלמידיו היו מדי פעם רחוקות מלהשביע רצון, ידע ישוע שמשאת לבם היא לעשות את רצון אלוהים, ובשל כך אהב אותם (לוקס ט׳:46; כ״ב:24, 28–32, 60–62). בתפילה לאביו שבשמים, סיכם ישוע את קו הפעולה החיובי שעד אותה עת נקטו תלמידיו: ”את דברך שמרו” (יוחנן י״ז:6).
8. ציין כמה דרכים שבהן נוכל לחקות את יהוה וישוע בנושא שמירת אושרנו.
8 אין ספק שכולנו נצא נשכרים אם ניתן את הדעת לדוגמה שהציבו בנידון יהוה אלוהים וישוע המשיח. הנוכל לחקות את יהוה ביתר שאת ואולי לא לדאוג יתר על המידה כאשר העניינים אינם מסתדרים כפי שקיווינו? הנוכל להיטיב לכת בעקבות ישוע ולשמור על גישה חיובית כלפי נסיבותינו הנוכחיות תוך כדי הצבת ציפיות סבירות מעצמנו ומאחרים? כעת נראה כיצד ניתן להגשים בחיי המעשה חלק מעקרונות אלו בתחום היקר ללבם של משיחיים נלהבים בעולם כולו — שירות השדה.
התייחסות חיובית לשירות
9. כיצד התעוררה שמחתו של ירמיהו מחדש, וכיצד יכולה דוגמתו לעזור לנו?
9 יהוה מעוניין שנמלא את שירותנו בשמחה. שמחתנו אינה צריכה להיות תלויה בתוצאות (לוקס י׳:17, 20). הנביא ירמיהו בישר שנים רבות בשטח עקר. כשהתמקד בתגובתם השלילית של האנשים, אבדה שמחתו (ירמיהו כ׳:8). אך כאשר הרהר ביופיו של המסר עצמו, התעוררה שמחתו מחדש. ירמיהו אמר ליהוה: ”נמצאו דבריך, ואוכלם; ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי; כי נקרא שמך עלי, יהוה” (ירמיהו ט״ו:16). ירמיהו שמח בזכות שנפלה לידיו לבשר את דברו של אלוהים. וגם אנו יכולים לשמוח בזכות זו.
10. כיצד נוכל לשמור על שמחתנו בשירות גם אם שטח ההטפה אינו פורה עתה?
10 גם אם הרוב ממאנים להיענות לבשורה הטובה, יש לנו סיבות למכביר להיות שמחים בשירות השדה. זכור שיהוה היה בטוח שכמה מבני האדם ירצו לשרתו. עלינו לנהוג כדוגמת יהוה ולעולם לא לאבד את התקווה שלפחות כמה אנשים יבינו את המחלוקת האוניברסלית ויקבלו את בשורת המלכות. אסור לנו לשכוח שנסיבות החיים משתנות. על רקע מוות לא־צפוי של אדם יקר או משבר פתאומי, אפילו האנשים המרוצים ביותר מעצמם עשויים להתחיל לשקול בכובד ראש את משמעות החיים. האם תהיה שם כדי לעזור לאותו אחד שיגלה ’מודעות לצורכו הרוחני’? (מתי ה׳:3, ע״ח) מי יודע, אולי מישהו בשטח ההטפה שלך יהיה מוכן לשמוע את הבשורה הטובה בפעם הבאה שתבקר אצלו!
11, 12. מה אירע בעיירה אחת, ומה נוכל ללמוד מכך?
11 גם התושבים בשטח ההטפה עשויים להשתנות. הנה דוגמה. בעיירה אחת חיה קבוצה מלוכדת של זוגות צעירים עם ילדים. כשעברו עדי־יהוה מבית לבית, נתקלו בכל דלת באותה תגובה, ”אנחנו לא מעוניינים!” אם מישהו כן גילה עניין בבשורת המלכות, מיהרו השכנים ללחוץ עליו לנתק כל קשר עם העדים. למותר לציין שהיה קשה לבשר שם. אף־על־פי־כן, העדים לא אמרו נואש והמשיכו בפעילות ההטפה. מה היתה התוצאה?
12 ברבות הימים, ילדים רבים מן העיירה גדלו, התחתנו ובנו שם את ביתם. חלק מאותם צעירים הבינו שאורח חייהם אינו מקנה להם שמחה אמיתית, והחלו לחפש אחר האמת. הם נענו לבשורה הטובה שהכריזו עדי־יהוה ומצאו את מבוקשם. הנה כי כן, אחרי שנים רבות החלה הקהילה הקטנה לצמוח. תאר לעצמך את שמחתם של מבשרי המלכות שלא התייאשו! מי יתן והתמדתנו בהטפת הבשורה הנפלאה של המלכות תסב גם לנו שמחה!
אחיך לאמונה יתמכו בך
13. למי נוכל לפנות בעת רפיון ידיים?
13 בגבור הלחצים או כשמכה בך מהלומה מזעזעת, לאן אתה יכול לפנות כדי למצוא נחמה? מיליונים מקרב משרתיו המוקדשים של יהוה פונים תחילה ליהוה בתפילה, ואחר כך לאחיהם ואחיותיהם לאמונה. בתקופת חייו עלי־אדמות הוקיר ישוע את התמיכה מצד תלמידיו. אור ליום מותו, אמר עליהם ישוע שהם ’עמדו איתו בניסיונותיו’ (לוקס כ״ב:28). תלמידים אלו היו בלתי מושלמים, אך נאמנותם ניחמה את בן האלוהים. גם אנו יכולים לשאוב כוח מאחינו לאמונה.
14, 15. מה עזר לזוג להתמודד עם מות בנם, ומה אתה לומד מניסיונם?
14 מייקל ודיאן, זוג משיחי, למדו מניסיונם עד כמה יקרה התמיכה מצד אחיהם ואחיותיהם. אצל בנם ג׳ונתן בן ה־20, משיחי מלא חיים ומבטיח, נתגלה גידול מוחי. הרופאים עשו כל מאמץ להצילו, אך מצבו הבריאותי הידרדר עד שיום אחד בשעות אחר הצהריים המאוחרות ניתַק פתיל חייו. מייקל ודיאן חשו שחרב עליהם עולמם. אסיפת השירות שהתקיימה באותו ערב עמדה להסתיים. ובכל זאת, הם היו זקוקים נואשות לנחמה, לכן הם ביקשו מזקן־הקהילה שהיה איתם ללוות אותם אל אולם־המלכות. רגעים ספורים לפני שהגיעו, נמסרה הודעה לקהילה על מותו של ג׳ונתן. בתום האסיפה הקיפו את ההורים הבוכים אחיהם ואחיותיהם לאמונה. הם חיבקו אותם ואמרו להם דברי נחמה. דיאן נזכרת: ”כשהגענו לאולם חשנו ריקנות, אבל איזו נחמה נתנו לנו האחים — הם רוממו את רוחנו! הם לא יכלו להסיר מאיתנו את הכאב, אבל הם עזרו לנו להחזיק מעמד!” (רומים א׳:11, 12; קורינתים א׳. י״ב:21–26).
15 האסון קירב את בני הזוג לאחיהם, והידק את היחסים בין מייקל לדיאן. מייקל: ”למדתי להוקיר את אשתי יותר מאי פעם. ברגעי ייאוש, אנחנו משוחחים על האמת המקראית ועל הכוח שיהוה נותן לנו”. דיאן מוסיפה: ”לתקוות המלכות יש כיום משמעות עמוקה יותר עבורנו”.
16. מדוע חשוב שנחשוף את צורכינו בפני אחינו לאמונה?
16 כן, אחינו ואחיותינו לאמונה יכולים להיות לנו ”לנחמה” ברגעים קשים ולעזור לנו לשמור על שמחתנו (קולוסים ד׳:11). אין הם מסוגלים, כמובן, לקרוא מחשבות. לכן, כשאנו זקוקים לתמיכה חשוב שנחשוף זאת בפניהם. כך נוכל להביע הערכה עמוקה לנחמה שאחינו יושיטו לנו, ולראות בה מתנה מיהוה (משלי י״ב:25; י״ז:17).
התבונן בקהילתך
17. עם אילו קשיים מתמודדת אם חד־הורית אחת, ומה אנו חושבים על אנשים כמותה?
17 ככל שתתבונן באחיך לאמונה, כך תלמד להעריך אותם ולשמוח בחברתם. התבונן בחברי קהילתך. מה אתה רואה? האם יש ביניהם אם חד־הורית המגדלת במאמץ רב את ילדיה בדרך האמת? האם נתת את דעתך לדוגמתה הטובה? נסה לחשוב עם אילו בעיות היא מתמודדת. אם חד־הורית ששמה ג׳נין מזכירה כמה מהבעיות: בדידות, חיזורים לא־רצויים מצד גברים במקום העבודה ותקציב מוגבל ביותר. אך המשוכה הגדולה מכל, היא אומרת, קשורה בטיפול בצרכים הרגשיים של ילדיה שהרי כל ילד הוא עולם בפני עצמו. ג׳נין מעלה בעיה נוספת: ”זה יכול להיות קשה מאוד לדחות את הנטייה להפוך את בנך לראש המשפחה כדרך לפצות על היעדר הבעל. יש לי בת, וקשה לי לזכור שלא להפוך אותה לאשת סודי ולהעמיס עליה יותר מדי”. בדומה לאלפי הורים במשפחות חד־הוריות, ג׳נין עובדת במשרה מלאה ודואגת לבני ביתה. היא גם מלמדת את ילדיה את המקרא, מכשירה אותם בשירות ומביאה אותם לאסיפות (אפסים ו׳:4). אין ספק שיהוה שמח מאוד בראותו יום יום את מאמציהם של בני משפחה זו להיות נאמנים לו! האין זה משמח את לבנו לראותם איתנו? אכן כן.
18, 19. הבא דוגמאות הממחישות כיצד נוכל להעמיק את הערכתנו כלפי חברי הקהילה.
18 התבונן שוב בקהילתך. אולי אתה רואה אלמנות ואלמנים נאמנים שמעולם ’לא עזבו’ את האסיפות (לוקס ב׳:37). האם הם חשים לעתים בדידות? כמובן. הם מתגעגעים מאוד ליקיריהם שמתו! למרות הכל, הם עתירי פועל בשירות יהוה ומתעניינים באופן אישי באחרים. גישתם היציבה והחיובית תורמת לשמחת הקהילה! משיחית המשרתת כבר יותר מ־30 שנה בשירות מלא אמרה: ”אחד הדברים שמשמחים אותי ביותר זה לראות אחים ואחיות קשישים שעמדו בניסיונות רבים ועדיין משרתים את יהוה בנאמנות”. המשיחיים הקשישים שבקרבנו הם מקור עידוד רב לצעירים.
19 מה בנוגע לחדשים שהחלו זה לא כבר להתרועע עם הקהילה? האין זה מעודד לשמוע אותם מביעים את אמונתם באסיפות? חשוב על הדרך הארוכה שעברו מאז החלו ללמוד את המקרא. יהוה ודאי מאוד מרוצה מהם. ומה לגבינו? האם אנו מבטאים את שביעות רצוננו מהם ומשבחים אותם על מאמציהם?
20. מדוע ניתן לומר שכל חבר קהילה ממלא תפקיד חשוב בקהילה?
20 האם אתה נשוי, רווק, או הורה במשפחה חד־הורית? האם אתה נער שהתייתם מאביו (או מאמו)? האם אתה אלמן? האם אתה מתרועע עם הקהילה כבר שנים רבות או שלא מזמן הצטרפת? הייה סמוך ובטוח שנאמנותך המופתית מחזקת את ידי כולנו. וכשאתה מצרף את קולך בשירת שיר מלכות, כשאתה נותן תשובה או משתתף בבית־הספר לשירות התיאוקרטי, תרומתך מוסיפה על אושרנו. וחשוב מכך, היא משמחת את לב יהוה.
21. למה יש לנו סיבות רבות להיענות, ואילו שאלות מתעוררות?
21 אפילו בזמנים קשים אלו ניתן לעבוד את אלוהינו המאושר בשמחה. יש לנו סיבות רבות להיענות לדברי העידוד של פאולוס: ”שימחו... ואלוהי האהבה והשלום יהיה עימכם” (קורינתים ב׳. י״ג:11). אך מה במקרה של אסון טבע, רדיפות או קשיים כלכליים חמורים? האם ניתן לשמור על השמחה גם במצבים אלו? לפני שתשיב על השאלות בחן את המאמר הבא.
[הערת שוליים]
a ראה הבנה מכתבי־הקודש כרך ב׳ עמוד 119 (אנג׳), שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
התוכל להשיב?
• מהי שמחה?
• כיצד גישה חיובית תעזור לנו לשמור על שמחתנו?
• מה יכול לעזור לנו להתייחס באופן חיובי לשטח ההטפה של הקהילה?
• מדוע אתה מוקיר את אחיך ואחיותיך שבקהילה?
[תמונות בעמוד 10]
התושבים בשטח ההטפה עשויים להשתנות
[תמונה בעמוד 12]
עם אילו קשיים מתמודדים חברי קהילתך?