שמור על שמחתך בשירות יהוה
”שימחו באדון בכל עת; אומר שוב, שימחו” (פיליפים ד׳:4).
1, 2. כיצד הצליחו אח אחד ומשפחתו לשמור על שמחתם חרף אובדן כל רכושם?
ג׳יימס, משיחי בן 70 שחי בסיירה לאון, עבד קשה כל חייו. דמה בנפשך עד כמה היה מאושר כשהצליח סוף סוף לקנות בית צנוע בן ארבעה חדרים מן הכסף שחסך! אלא שזמן קצר לאחר שג׳יימס ומשפחתו חנכו את ביתם החדש, פרצה מלחמת אזרחים במדינה, וביתם נשרף כליל. הם איבדו את הבית, אך לא את שמחתם. מדוע לא?
2 ג׳יימס ומשפחתו לא התמקדו במה שאבד להם, אלא במה שנותר להם. ג׳יימס מספר: ”גם בימים הנוראים ההם, ערכנו אסיפות, קראנו במקרא, התפללנו יחד וחלקנו עם אחרים את המעט שהיה לנו. שמרנו על השמחה משום שראינו לנגד עינינו את הקשר הנפלא שיש לנו עם יהוה”. משיחיים נאמנים אלו התרכזו בברכות שנפלו בחלקם, והגדולה שבהן היא קשר אישי עם יהוה, ובזכות כך לא חדלו ’לשמוח’ (קורינתים ב׳. י״ג:11). כמובן, לא היה להם קל לעמוד בנסיבות המכבידות. אולם הם המשיכו לשמוח ביהוה.
3. כיצד שמרו כמה מן המשיחיים הקדומים על שמחתם?
3 המשיחיים הקדומים נתקלו בניסיונות דומים לאלו שפקדו את ג׳יימס ומשפחתו. ואולם, השליח פאולוס כתב למשיחיים העברים: ”את גזלת רכושכם סבלתם בשמחה”, בהמשך הסביר פאולוס את מקור שמחתם, ”מתוך ידיעה שיש לכם בשמים קניין טוב יותר, יציב וקיים” (עברים י׳:34). המשיחיים בני המאה הראשונה החזיקו בתקווה איתנה. הם ציפו בביטחון לדבר שלא ניתן לגזול אותו — ל”עטרת החיים” במלכות אלוהים השמימית (ההתגלות ב׳:10). תקוותנו המשיחית — אם שמימית ואם ארצית — יכולה כיום לעזור לנו לשמור על שמחתנו אפילו בשעת מצוקה.
”גילו בתקווה”
4, 5. (א) מדוע ניתן לומר שעצתו של פאולוס ’לגיל בתקווה’ באה אל הרומים בעתה? (ב) מה עלול לגרום למשיחי לשכוח את תקוותו?
4 השליח פאולוס עודד את אחיו לאמונה ברומא ’לגיל בתקוות’ חיי עולם (רומים י״ב:12). עצה זו באה אל הרומים בעתה. פחות מעשר שנים לאחר שפאולוס כתב אליהם, ניחתו עליהם רדיפות קשות, וחלקם עונו למוות במצוות הקיסר נירון. אין ספק שהאמונה שאלוהים יתן להם את עטרת החיים חיזקה אותם ועזרה להם לעמוד בסבל. מה מצבנו היום?
5 בתור משיחיים גם לנו צפויות רדיפות (טימותיאוס ב׳. ג׳:12). יתרה מזו, ברור לנו ש”עת ופגע” יקרה את כולם (קהלת ט׳:11). אדם יקר ללבנו עלול למצוא את מותו בתאונה. מחלה חשוכת מרפא עלולה לקפד את חייו של הורה או של ידיד קרוב. אם תקוות המלכות לא תהיה צלולה בשכלנו בכל עת, צפויה לנו סכנה רוחנית כשיתרגשו עלינו ניסיונות דומים. על כן, מוטב שנשאל את עצמנו, ’האם אני עולז בתקווה? באיזו תדירות אני מהרהר בה? האם גן־העדן הקרב ובא ממשי בעיניי? האם אני רואה את עצמי שם? האם אני מייחל לביאת קץ הסדר הנוכחי כפי שייחלתי לכך כשהתחלתי ללמוד את האמת?’ שאלה אחרונה זו ראויה למחשבה מעמיקה. מדוע? כיוון שאם אנחנו בריאים, משתכרים יפה וגרים באיזור שפחות או יותר אינו מוכה מלחמות, רעב או אסונות טבע, קיימת הסכנה — לפחות לעת עתה — שנשכח את הצורך הדחוף בעולמו החדש של אלוהים.
6. (א) במה התמקדו פאולוס וסילא בשעת צרה? (ב) כיצד מעודדת אותנו הדוגמה שהציבו פאולוס וסילא?
6 בהמשך יעץ פאולוס לרומים להיות ”סבלנים בצרה” (רומים י״ב:12). פאולוס היה אדם למוד צרות. פעם אחת ראה בחזון איש אשר הזמין אותו ’לעבור אל מקדוניה’ ולעזור לתושבים שם ללמוד על יהוה (מעשי השליחים ט״ז:9). בתגובה הפליג פאולוס ועימו לוקס, סילא וטימותיאוס, אל אירופה. מה ציפה לשליחים נלהבים אלו? צרות! לאחר שבישרו בפיליפי, עיר מקדונית, הולקו פאולוס וסילא והושלכו לכלא. התברר שכמה מתושבי פיליפי לא היו אדישים לבשורת המלכות — הם התנגדו לה בכל תוקף. האם בשל התפתחות זו איבדו השליחים הנלהבים את שמחתם? לא. אחרי שהיכו אותם והשליכו אותם לכלא, ’התפללו שאול [פאולוס] וסילא בחצות הלילה ושרו שירי הלל לאלוהים’ (מעשי השליחים ט״ז:25, 26). כמובן, ייסורי ההלקאות לא שימחו את פאולוס וסילא, אך לא בזה התמקדו שני השליחים. מחשבותיהם נסובו על יהוה ועל הברכות שהעניק להם. הם ’סבלו בצרה’ ובזאת שימשו דוגמה ומופת לאחיהם בפיליפי ובמקומות אחרים.
7. מדוע ראוי לציין בתפילותינו מילות הודיה?
7 פאולוס כתב: ”התמידו בתפילה” (רומים י״ב:12). האם אתה מתפלל ברגעי מצוקה? מה אתה מציין בתפילותיך? סביר להניח שאתה מזכיר את הבעיה המסוימת ומבקש מיהוה את עזרתו. בנוסף לכך, אתה יכול לומר מילות הודיה על הברכות שיש לך. הקדשת מחשבה לטובו של יהוה במגעיו עימנו מסייעת לנו ’לגיל בתקווה’ בפרוץ בעיות. דוד, שחייו היו רצופי בעיות, כתב: ”רבות עשית אתה, יהוה אלוהיי, נפלאותיך ומחשבותיך אֵלֵינו; אין ערוך אליך. אגידה ואדברה, עצָמוּ מִסַפּר” (תהלים מ׳:6). אם ננהג כדוגמת דוד ונהרהר דרך קבע בברכות שנותן לנו יהוה, לא נוכל שלא להיות מאושרים.
שמור על גישה חיובית
8. מה מסייע למשיחי להיות מאושר בשעת רדיפות?
8 ישוע מעודד את תלמידיו לשמור על גישה חיובית בניסיונות השונים. הוא אומר: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי” (מתי ה׳:11). אילו סיבות יש לנו להיות מאושרים בנסיבות כאלו? היכולת לעמוד בהתנגדות היא הוכחה לכך שרוח יהוה עלינו. השליח פטרוס אמר למשיחיים בימיו: ”אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלוהים, נחה עליכם” (פטרוס א׳. ד׳:13, 14). יהוה גם יעזור לנו באמצעות רוחו להחזיק מעמד וכך לשמור על שמחתנו.
9. מה עזר לכמה אחים למצוא סיבות לשמחה בשעה שישבו בכלא בשל אמונתם?
9 גם בנסיבות נוראות מכל, ניתן למצוא סיבות לשמוח. משיחי ששמו אדולף נוכח באמיתות הדבר. הוא חי במדינה שבה פעילותם של עדי־יהוה היתה שנים רבות מחוץ לחוק. אדולף וכמה מעמיתיו נעצרו ונידונו לתקופות מאסר ארוכות בשל סירובם להתכחש לעיקרי־אמונתם המקראיים. החיים בכלא היו קשים, אבל בדומה לפאולוס וסילא, מצאו אדולף ועמיתיו סיבות להודות לאלוהים. הם אמרו שתקופת המאסר עזרה להם לחזק את אמונתם ולפתח תכונות משיחיות יקרות ערך, כגון נדיבות, אמפתיה ואהבת אחים. למשל, כשאחד האסירים קיבל חבילה מהבית, הוא חלק אותה עם אחיו לאמונה, והם ראו במתנות אלו כמתנה מיהוה, הנותן הראשי של ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלימה”. מעשי חסד אלו הסבו שמחה הן לנותן והן למקבל. מכאן שהמאסר, שתכליתו היתה לשבור את אמונתם, למעשה חיזק אותם מבחינה רוחנית! (יעקב א׳:17; מעשי השליחים כ׳:35).
10, 11. כיצד התמודדה אחות אחת עם חקירות אכזריות ועם תקופת מאסר ארוכה?
10 אֶלָה, שחיה אף היא במדינה שבה הפעילות למען המלכות היתה אסורה זמן רב, נעצרה משום שדיברה עם אחרים על תקוותה המשיחית. במשך שמונָה חודשים נחקרה באכזריות. כשהובאה בפני שופט, נידונה לעשר שנות מאסר בבית כלא שלא היו בו שום עובדי יהוה אחרים. באותה עת היתה אלה בת 24 בלבד.
11 כמובן, אלה לא פיללה לבלות את רוב שנות צעירותה בכלא. אך מאחר שלא היה בידה לשנות את המצב, החליטה לשנות את השקפתה. לפיכך, היא החלה לראות בכלא כשטח הטפה שבאחריותה. ”המלאכה היתה מרובה”, היא אומרת, ”והשנים חלפו מהר מאוד”. כעבור יותר מחמש שנים נחקרה אלה שנית. החוקרים הבינו שסורגי הכלא לא מוטטו את אמונתה ואמרו לה: ”לא נוכל לשחרר אותך; לא השתנית”. ”אבל כן השתניתי!” השיבה אלה בתקיפות. ”יש לי גישה טובה יותר מזו שהיתה לי כשנכנסתי לכלא, והאמונה שלי חזקה בהרבה מבעבר!” עוד אמרה: ”אם אינכם רוצים לשחרר אותי, אשאר כאן עד שיהוה יראה לנכון להוציא אותי”. חמש שנים וחצי של מאסר לא גזלו מאלה את אושרה. היא למדה לשמוח בחלקה. התוכל ללמוד מדוגמתה? (עברים י״ג:5).
12. מניין יכול משיחי בנסיבות קשות לשאוב שלוות נפש?
12 אל תחשוב כי אֶלָה ניחנה במתנה מיוחדת במינה אשר בזכותה עמדה בקשיים. באשר לחקירות שעברה בחודשים שחלפו לפני מתן גזר הדין, מודה אלה: ”אני זוכרת ששיניי נקשו זו בזו, והרגשתי כמו ציפור דרור מבוהלת”. למרות זאת, לאלה יש אמונה חזקה ביהוה. היא למדה לשים בו את מבטחה (משלי ג׳:5–7). כתוצאה מכך, אלוהים ממשי עבורה יותר מבעבר. היא מספרת: ”בכל פעם שהובאתי לחדר החקירות, חשתי שנחה עלי שלווה... ככל שהמצב היה מפחיד יותר, כן נעשתה השלווה עמוקה יותר”. יהוה הוא מקור השלווה הזו. השליח פאולוס אומר: ”אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה. ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע” (פיליפים ד׳:6, 7).
13. מניין לנו הביטחון שאם תבוא עלינו צרה יהיה לנו הכוח להחזיק מעמד?
13 אלה, שכבר שוחררה מן הכלא, שמרה על שמחתה למרות הקשיים. לא בכוחה עשתה זאת, אלא בכוח שהעניק לה יהוה. הוא הדין לגבי השליח פאולוס אשר כתב: ”על כן בשמחה רבה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח. ... כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני” (קורינתים ב׳. י״ב:9, 10).
14. הבא דוגמה להתייחסות חיובית מצד משיחי בנסיבות קשות, וציין מה עשויות להיות התוצאות.
14 הלחצים שעימם אתה מתמודד שונים אולי מאלו שהזכרנו. אך יהיו הלחצים אשר יהיו, קשה לעמוד בהם. לדוגמה, המעסיק שלך ביקורתי מדי לגבי עבודתך — ומחמיר איתך הרבה יותר מאשר עם עובדים מדתות אחרות. אולי אין לך אפשרות למצוא עבודה אחרת. כיצד תוכל לשמור על שמחתך? היזכר באדולף ובעמיתיו, שתקופת המאסר לימדה אותם לפתח תכונות חיוניות. אם אתה משתדל במלוא הכנות להשביע את רצון המעביד — גם אם הוא ’עיקש’ — אתה תרכוש תכונות משיחיות כגון כוח סבל (פטרוס א׳. ב׳:18). יתרה מזו, אתה עשוי להיות עובד מיומן יותר, וכך יגברו סיכוייך למצוא עבודה מספקת יותר בעתיד. כעת נדון בדרכים אחרות שבהן נוכל לשמור על שמחתנו בשירות יהוה.
פשט את חייך
15–17. כיצד למד זוג אחד שניתן להקל את המתחים, גם אם לא ניתן להסיר כליל את מקורם?
15 אולי אין בידך הרבה ברירות באשר לאופי העבודה שאתה עובד או מקום עבודתך, אך ייתכן שיש צדדים אחרים בחייך הנתונים יותר בשליטתך. תן דעתך למקרה שלהלן.
16 זוג משיחי הזמין זקן־קהילה אל ביתם לארוחה. במהלך הערב סיפרו האח ואשתו שלאחרונה קשה להם לעמוד בלחצי החיים. שניהם עובדים במשרה מלאה תובענית, ואין הם יכולים להרשות לעצמם למצוא עבודה אחרת. הם תהו כמה זמן עוד יוכלו להחזיק מעמד.
17 כשביקשו את עצתו, השיב להם הזקן ואמר, ”פשטו את חייכם”. כיצד? הזוג בילה את זמנו שלוש שעות כל יום בנסיעות אל העבודה וממנה. הזקן, שהכיר היטב את הזוג, הציע להם לשקול את האפשרות לעבור לגור קרוב יותר אל מקום עבודתם, כדי שיוכלו להפחית את כמות הזמן שבזבזו יום יום בנסיעות. הזמן שייחסך יוכל לשמש לדברים חשובים אחרים — או רק למנוחה. אם לחצי החיים גוזלים משהו משמחתך, למה לא תבחן את האפשרות לחולל שינויים מסוימים להקלת הנסיבות?
18. מדוע חיוני לחשוב היטב לפני שמקבלים החלטות?
18 דרך נוספת להפחתת הלחצים היא לחשוב היטב לפני שמקבלים החלטות. לדוגמה, משיחי אחד החליט לבנות בית. הוא מעולם לא בנה בתים, ובכל זאת בחר בתוכנית בנייה מסובכת מאוד. היום הוא מבין שהוא יכול היה להימנע מבעיות מיותרות, אילו ’הבין לאשוריו’, כלומר, שקל את צעדיו לפני שבחר באותה תוכנית (משלי י״ד:15). משיחי אחר התחייב לערוב להחזר הלוואה שלקח אחיו לאמונה. על־פי ההסכם, אם הלוֹוה אינו יכול לפרוע את חובו, חייב הערב לשלם במקומו. בתחילה הכל זרם על מי מנוחות, אך ברבות הימים חדל הלווה לעמוד בהסכם. המלווה נבהל ותבע מן הערב להחזיר לו את כל ההלוואה. בעקבות זאת, נקלע הערב ללחצים כבדים. האם הוא יכול היה להימנע מכך אילו בחן היטב את כל הגורמים לפני שהסכים ליטול על עצמו את האחריות לחוב? (משלי י״ז:18).
19. באילו דרכים נוכל להקל מעלינו את לחצי החיים?
19 כשאנו מתעייפים אל נחשוב שהדרך להקל מעלינו את הלחצים ולהשיב את השמחה היא לצמצם את הזמן המוקדש ללימוד אישי של המקרא, לשירות השדה ולאסיפות. הרי אלו הם האפיקים החיוניים שדרכם נותן לנו יהוה את רוח קודשו, והשמחה היא אחד מפירותיה (גלטים ה׳:22). הפעילויות המשיחיות תמיד מרעננות ועל־פי־רוב אינן מעייפות יתר על המידה (מתי י״א:28–30). סביר יותר להניח שפעילויות חילוניות או פעילויות לצורכי בידור, ולא התוכניות הרוחניות, הן שתורמות לעייפות. ייתכן שאם נלמד לפרוש למיטה בשעה סבירה יהיה לנו קל יותר לעמוד על הרגליים. מנוחה נוספת עשויה לחולל פלאים. נ. ה. נור, ששירת כחבר בגוף המנהל של עדי־יהוה עד מותו, נהג לומר לשליחים: ”כשאתם חשים רפיון ידיים, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לנוח. אתם תופתעו לגלות שכמעט כל בעיה נראית קלה יותר לפתרון אחרי שנת לילה טובה!”
20. (א) סכם כמה מן הדרכים שבהן נוכל לשמור על אושרנו. (ב) מאילו סיבות לדעתך אנו יכולים להיות מאושרים? (ראה מסגרת בעמוד 17.)
20 המשיחיים רואים בזאת זכות לשרת את ”האל המאושר” (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). כפי שראינו, אנו יכולים לשמור על שמחתנו גם כשאנו מותקפים בבעיות חמורות. הבה נציב לנגד עינינו את תקוות המלכות, נתקן את השקפתנו במקרה הצורך ונחיה חיים פשוטים. כך, בכל מצב שהוא, נוכל להיענות לדבריו של השליח פאולוס: ”שימחו באדון בכל עת; אומר שוב, שימחו” (פיליפים ד׳:4).
תן דעתך לשאלות אלו:
• מדוע חייבים המשיחיים להתמקד בתקוות המלכות?
• מה יכול לעזור לנו לשמור על שמחתנו בנסיבות קשות?
• מדוע עלינו להשתדל לפשט את חיינו?
• באילו תחומים פישטו כמה את חייהם?
[תיבה/תמונות בעמוד 17]
סיבות נוספות להיות מאושרים
בתור משיחיים יש לנו סיבות רבות לשמוח. תן דעתך לסיבות שלהלן:
1. אנו מכירים את יהוה.
2. אנו לומדים את האמת שבדבר־אלוהים.
3. יש לנו בסיס לסליחת חטאינו באמצעות אמונתנו בקורבן הכופר של ישוע.
4. מלכות אלוהים מולכת — בקרוב יהיה כאן עולם חדש!
5. יהוה הכניס אותנו לגן־עדן רוחני.
6. אנו נהנים מהתרועעות משיחית בריאה.
7. יש לנו הזכות ליטול חלק בפעילות ההטפה.
8. אנחנו חיים, ויש לנו מידה מסוימת של כוח.
אילו סיבות נוספות לאושר תוכל לציין?
[תמונה בעמוד 13]
פאולוס וסילא היו מאושרים גם בהיותם בכלא
[תמונות בעמוד 15]
האם אתה רואה לנגד עיניך את העולם החדש רב האושר שיכונן אלוהים?