אל תרשה לספקות למוטט את אמונתך
יום אחד מצב בריאותך תקין, ולמחרת אתה חש ברע. לפתע פתאום, אין לך כוח וחיוניות. ראשך כואב וגופך מתייסר. מה קרה? פתוגנים מסוכנים הסתננו מבעד למערכת ההגנה של גופך ותקפו איברים חיוניים. ללא טיפול עלולים אורגניזמים פולשים אלו להרוס את בריאותך באופן בלתי הפיך — ואף להרוג אותך.
כמובן, אם אינך בריא בפרוץ הזיהום, גופך פגיע יותר. לדוגמה, אם גופך חלש מתת־תזונה, כושר ההתנגדות שלך ”נעשה כה חלש שהזיהום הקל ביותר עלול להיות קטלני”, אומר פיטר וינגייט, מחבר לענייני רפואה.
אם כך, מי היה רוצה לחיות בתנאי רעב? סביר להניח שאתה עושה כל שביכולתך כדי לאכול היטב ולהישאר בריא. אתה גם משתדל שלא להיחשף לזיהומים נגיפיים או חיידקיים. אך האם אתה נוקט את אותה זהירות כדי להישאר ’בריא באמונה’? (טיטוס ב׳:2) האם אתה, למשל, ער לסכנה הטמונה בספקות מחוכמים? הם עלולים בנקל לפלוש לשכלך וללבך ולמוטט את אמונתך ואת יחסיך עם יהוה. יש שאינם מודעים לסכנה זו. הם מרעיבים את עצמם מבחינה רוחנית ונעשים טרף קל לספקות. הייתכן שזה מצבך?
ספקות — האם הם בהכרח דבר מזיק?
לא כל הספקות שליליים. לעתים צריך לבדוק את הדברים לאשורם לפני שמקבלים אותם כעובדות. התפיסה הדתית האומרת שעליך להאמין ולא לפקפק בשום דבר מסוכנת ומתעה. אמת, המקרא אומר שהאהבה ”תאמין בכל” (קורינתים א׳. י״ג:7). משיחי אוהב מוכן להאמין למי שהוכיחו את עצמם בעבר כאמינים. ואולם, דבר־אלוהים מתרה גם מפני ’אמונה בכל דבר’ (משלי י״ד:15). יש מקרים שבהם עברו של האדם מקנה סיבה מוצדקת להטיל ספק בדבריו. ”כי יחנן [רמאי] קולו”, מזהיר המקרא, ”אל תאמֶן בו” (משלי כ״ו:24, 25).
גם השליח יוחנן מזהיר את המשיחיים מאמונה עיוורת. ”אל תאמינו לכל רוח [”התבטאות רוחנית”, ע״ח]”, הוא כותב. אדרבה, ”בחנו את הרוחות [”התבטאויות רוחניות” ע״ח] אם מאלוהים הן” (יוחנן א׳. ד׳:1). ”התבטאות”, תורה או דעה עשויות להישמע כאילו מקורן באלוהים. אך האם הן אכן כך? הפקפוק עשוי להוות הגנה של ממש, מפני שכפי שאמר השליח יוחנן, ”מתעים רבים באו לעולם” (יוחנן ב׳. 7).
ספקות חסרי שחר
אכן, לפעמים יש צורך לבדוק בכנות ובענווה את העובדות כדי למצוא את האמת. אבל אין להבין מכך שיש לתת לספקות מזיקים וחסרי שחר לקנן בשכלנו ובלבנו — ספקות העלולים למוטט את עיקרי־אמונתנו הנשענים על קרקע מוצקה ואת יחסינו ההדוקים עם אחרים. הספק מוגדר כ”היסוס, פקפוק, אי־ודאות; חוסר אפשרות להחליט או להכריע”. האם אתה זוכר כיצד טימא השטן את שכלה של חוה בספקות לגבי יהוה? ”אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?” שאל (בראשית ג׳:1). האי־ודאות שנוצרה משאלה ”תמימה” זו שיבשה את כושר ההחלטה שלה. זה אופייני לשטן. כמו אדם הכותב מכתבי נאצה, השטן מיומן בשימוש ברמיזות, בחצאי אמיתות ובשקרים. בעזרת ספקות מחוכמים שזרע בדרך זו, הרס השטן אינספור מערכות יחסים בריאות שהצטיינו באמון הדדי (גלטים ה׳:7–9).
התלמיד יעקב הבין היטב את גודל הנזק שהספקות עלולים לגרום. הוא כתב על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו לקרוב לאלוהים ולבקש את עזרתו בשעת ניסיון. אך, כשאתה מתפלל לאלוהים, מזהיר יעקב, ’בקש באמונה ובלי ספק’. אם יש לנו ספקות באשר לקשר עם אלוהים, דומים אנו ”לגלי הים הנדחפים וסוערים מפני הרוח”. משולים אנו ל”איש הפוסח על שתי הסעיפים, הפכפך בכל דרכיו” (יעקב א׳:6, 8). מסתננת לשכלנו אי־ודאות, ובגללה אנו מהססים. וכך, כפי שאירע לחוה, אנו נעשים פגיעים לכל מיני תורות ופילוסופיות דמוניות.
שמירה על בריאות רוחנית טובה
אם כן, כיצד ניתן להתגונן מפני ספקות מזיקים? התשובה פשוטה להפליא: לדחות בכל תוקף את תעמולת השטן ולנצל את כל מה שנותן לנו אלוהים למען נהיה ”יציבים באמונה” (פטרוס א׳. ה׳:8–10).
אחד הדברים החיוניים היא הזנה רוחנית אישית. המחבר וינגייט, שצוטט קודם לכן, אומר: ”גם אם הגוף במנוחה הוא זקוק לאספקה שוטפת של אנרגיה לצורך תהליכים כימיים ולתפקוד האיברים החיוניים; חומרים ברקמות רבות זקוקים לתחלופה תמידית”. הוא הדין לגבי בריאותנו הרוחנית. בלי הזנה רוחנית קבועה, אמונתנו תינזק בהדרגה ובסופו של דבר תמות, כמו גוף שאינו מקבל מזון. להדגשת עובדה זו אמר ישוע המשיח: ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי יהוה” (מתי ד׳:4).
צא וחשוב. כיצד בנינו אמונה איתנה בתחילת הדרך? ”האמונה באה בשמיעה”, כותב השליח פאולוס (רומים י׳:17). כוונתו היא שבהתחלה בנינו אמונה וביטחון ביהוה, בהבטחותיו ובארגונו על־ידי הזנה מדבר־אלוהים. כמובן, לא האמנו בעיניים עצומות לכל מה ששמענו. עשינו כפי שעשו תושבי העיר בראה — ’בדקנו יום יום בכתובים אם הדברים האלה אכן כך’ (מעשי השליחים י״ז:11). הוכחנו לעצמנו ”מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו”, ובחנו כל דבר ששמענו כדי לוודא שזו האמת (רומים י״ב:2; תסלוניקים א׳. ה׳:21). מני אז, ככל שראינו ביתר בהירות שלא נפל דבר מדברו של אלוהים ומהבטחותיו, הלכה אמונתנו והתחזקה (יהושע כ״ג:14; ישעיהו נ״ה:10, 11).
אל תרעב למוות מבחינה רוחנית
כעת האתגר הוא לשמור על אמונתנו ולהימנע מאי־ודאות שסופה להחליש את ביטחוננו ביהוה ובארגונו. לשם כך, עלינו להמשיך לבחון את כתבי־הקודש מדי יום ביומו. השליח פאולוס הזהיר כי ”ברבות הימים יסטו אנשים מן האמונה [אנשים שבתחילה נראו כבעלי אמונה איתנה] ויפנו לרוחות [”התבטאויות רוחניות”, ע״ח] מטעות ולתורות של שדים” (טימותיאוס א׳. ד׳:1). התבטאויות ותורות מטעות אלו זורעות ספקות בשכלם של כמה ומרחיקות אותם מאלוהים. איזו הגנה עומדת לרשותנו? להמשיך ’להיזון מדברי האמונה ומהתורה הטובה שדבקנו בה’ (טימותיאוס א׳. ד׳:6).
למרבה הצער, יש המחליטים שלא ’להיזון מדברי האמונה’ — גם כאשר מזון זה בהישג יד. כפי שציין אחד מכותבי ספר משלי, אתה יכול להיות מוקף במזון רוחני מעולה, ולהימצא כביכול במשתה רוחני, ובכל זאת לא לאכול ממנו ולא לעכל אותו (משלי י״ט:24; כ״ו:15).
זה מסוכן מאוד. המחבר וינגייט מציין: ”ברגע שהגוף מתחיל לצרוך את חלבוניו, בריאותו מתחילה להידרדר”. כשאתה גווע ברעב, גופך מתחיל להשתמש ברזרבות הדלק שנאגרו בו. כשמשאבים אלו מתכלים, הגוף מתחיל לעכל את החלבונים הנחוצים לצמיחת הרקמות ולשימורן. האיברים החיוניים קורסים ובריאותך מתחילה להידרדר במהירות.
זה מה שקרה מבחינה רוחנית לכמה בקהילה המשיחית הקדומה. הם ניסו לחיות מן הרזרבות הרוחניות שצברו. סביר להניח שהזניחו את הלימוד האישי ונחלשו מבחינה רוחנית (עברים ה׳:12). השליח פאולוס הסביר את הסכנה שבדבר באיגרתו אל המשיחיים העברים: ”חייבים אנו לשים לבנו ביתר שאת אל הדברים ששמענו, פן נסור מן הדרך”. הוא ידע עד כמה קל להיסחף להרגלים שליליים אם ”לא נשים לב לישועה גדולה כזאת” (עברים ב׳:1, 3).
מעניין לציין שאדם הסובל מתת־תזונה אינו נראה בהכרח חולני או רזה. באותו אופן, לא תמיד יהיה זה ברור מיידית שאדם סובל מרעב רוחני. יכול להיות שתיראה במצב רוחני טוב גם אם אינך ניזון כראוי — אך לא לאורך זמן! אין מנוס מכך שתיחלש רוחנית, תהיה רגיש לספקות חסרי שחר ולא יהיה בכוחך להילחם למען האמונה (יהודה 3). אתה יודע — ואולי לא אף אחד אחר — מה כמות המזון הרוחני האישי שאתה צורך.
לפיכך, המשך בלימוד אישי. הילחם בספקות. מי שמתעלם מזיהום קל לכאורה ואינו עושה דבר כנגד ספקות מנקרים, עלול לסבול תוצאות הרות אסון (קורינתים ב׳. י״א:3). ’האם אנו באמת חיים באחרית הימים? האם ניתן להאמין לכל מה שכתוב במקרא? האם זהו באמת ארגונו של יהוה?’ השטן שמח לזרוע ספקות כאלו בשכלך. אל תהיה טרף קל לתורותיו המטעות בגלל רשלנות מצדך בהזנה רוחנית (קולוסים ב׳:4–7). נהג על־פי העצה שניתנה לטימותיאוס. הייה תלמיד טוב של ”כתבי הקודש” למען תוכל ’לעמוד בדברים אשר למדת ואשר מצאתם נכונים’ (טימותיאוס ב׳. ג׳:13–15).
אולי אתה זקוק לעזרה. המחבר שצוטט קודם לכן מוסיף ואומר: ”ברעב קשה איברי העיכול עלולים להינזק בצורה כה קשה מחוסר ויטמינים וחומרים חיוניים אחרים, שאין ביכולתם עוד לעכל סוגי מזון רגילים. אנשים במצב זה זקוקים זמן מה למזון קל לעיכול”. יש צורך בטיפול מיוחד לריפוי נזקי הרעבת הגוף. בדומה לכך, מי שהזניח באופן משווע את הלימוד האישי של המקרא זקוק אולי לעזרה ולעידוד כדי לפתח מחדש את תיאבונו הרוחני. אם זה מצבך, בקש עזרה וקבל בשמחה כל סיוע שיינתן לך כדי לבנות מחדש את בריאותך וכוחך הרוחניים (יעקב ה׳:14, 15).
’אל תחדל מאמונה’
בהתחשב בנסיבות של אברהם יש אומרים שלאברהם היה בסיס מוצדק לספקות. דומה כי המסקנה ההגיונית מבחינתו היתה ש’אין לו סיבה לתקווה להיות אב־המון גויים’ — למרות הבטחת אלוהים. מדוע? משום שמנקודת מבט אנושית גרידא, העתיד לא נראה מבטיח. אברהם ”חשב על תשישות גופו ועל עקרות שרה”, מוסר המקרא. ולמרות הכל, הוא מיאן בכל תוקף לתת לספקות לגבי אלוהים והבטחותיו להכות שורשים בשכלו ובלבו. השליח פאולוס כותב: ”הוא לא חדל מאמונה ולא פקפק בהבטחת אלוהים”. אברהם היה ”בטוח לחלוטין כי את אשר הבטיח [אלוהים] יוכל גם לקיים” (רומים ד׳:18–21). הוא רקם במשך השנים קשר אישי חזק עם יהוה ונתן בו אמון. הוא דחה כל ספק שעלול היה להחליש את הקשר הזה.
תוכל לנהוג כמותו אם לא תחדל ’להחזיק במתכונת הדברים הבריאים’ — אם תאכל היטב מבחינה רוחנית (טימותיאוס ב׳. א׳:13). אל תקל ראש בספקות. את מלחמתו של השטן בנו ניתן להגדיר כלוחמה בקטריולוגית רוחנית. אם לא תיזון ממזון רוחני משובח באמצעות לימוד אישי של המקרא ונוכחות באסיפות, תהיה חשוף בצריח להתקפות אלו. השתמש במזון הרוחני בעִתו ש”העבד הנאמן והנבון” מספק לנו בשפע (מתי כ״ד:45, דל’). המשך ’להסכים לדברים הבריאים’ ולהישמר ’בריא באמונה’ (טימותיאוס א׳. ו׳:3; טיטוס ב׳:2). אל תרשה לספקות למוטט את אמונתך.
[תמונות בעמוד 21]
מה טיב הרגלי האכילה הרוחניים שלך?