שאלות של קוראים
כמה זמן ארך סבלו של איוב?
יש הסבורים כי הניסיונות שעברו על איוב נמשכו שנים רבות, אך ספר איוב אינו מצביע על סבל ממושך.
השלב הראשון של ניסיונותיו, אובדן בני משפחתו ורכושו, אירע די מהר. המקרא מוסר: ”ויהי היום ובניו ובנותיו [של איוב] אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור”. הבשורות על אובדן הבקר, האתונות, הצאן, הגמלים והנערים שהשגיחו על הבהמות ניחתו על איוב בזו אחר זו. נראה שמייד לאחר מכן נמסר לאיוב על מותם של בניו ובנותיו ש’אכלו ושתו יין בבית אחיהם הבכור’. עושה רושם שכל זה אירע ביום אחד (איוב א׳:13–19).
השלב הבא של ניסיונותיו נמשך זמן רב יותר. השטן התייצב לפני יהוה וטען שאיוב יפר את תומתו אם הסבל יכה בו אישית — בבשרו. אז הוכה איוב ”בשחין רע מכף רגלו ועד קדקודו”. ייתכן שהתפשטות המחלה בכל גופו ארכה זמן מה, וסביר להניח שנדרש זמן כדי ששֶמע ”כל הרעה הזאת” יגיע לאוזני מנחמיו לכאורה, שבאו אליו (איוב ב׳:3–11).
אליפז היה מתימן שבארץ אדום, וצופַר היה מאיזור בצפון מערב ערב, ולפיכך הם לא גרו רחוק מעוץ, ארצו של איוב, ששכנה כנראה בצפון ערב. אלא שבלדד היה שוחי, ומעריכים כי עמו ישב לאורך נהר הפרת. אם בלדד היה באיזור מולדתו בעת ההיא, הרי שחלפו שבועות או חודשים עד שמצבו של איוב נודע לו ועד שהשלים את המסע לעוץ. כמובן, קיימת האפשרות שהשלושה היו בקרבת איוב בתחילת סבלותיו. בכל אופן, לאחר שהגיעו שלושת רעיו של איוב, הם ’ישבו איתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות’ בלי אומר ודברים (איוב ב׳:12, 13).
אחר כך הגיע השלב הסופי בניסיונותיו של איוב, והפרטים עליו ממלאים פרקים רבים מן הספר. מדובר בסדרה של ויכוחים או נאומים מפי מנחמיו לכאורה, ומדי פעם מוזכרות תגובות מצד איוב. בסיום הוויכוחים נישאת תוכחה מפי אליהוא הצעיר, ויהוה מתקן את איוב משמים (איוב ל״ב:1–6; ל״ח:1; מ׳:1–6; מ״ב:1).
לפיכך, סבלותיו של איוב מתחילתם ועד סופם ארכו מספר חודשים, אולי פחות משנה. אפשר שחזית מבשרך שניסיונות קשים נראים כאילו הם נמשכים לנצח. אך, כפי שאירע לאיוב עלינו לזכור שהם יסתיימו. יהיו הניסיונות ארוכים ככל שיהיו, בל נשכח את תמיכת אלוהים המתבטאת במילים שנכתבו בהשראתו: ”הן צרתנו הקלה של הרגע מכינה לנו כבוד עולמים גדול ורב עד מאוד” (קורינתים ב׳. ד׳:17). השליח פטרוס כתב: ”אלוהי כל חסד אשר קרא אתכם אל כבודו לעולמים במשיח ישוע, אחרי סבלכם המעט הוא ישלים אתכם וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם” (פטרוס א׳. ה׳:10).