מה משמע הדבר להיות חסיד?
החסידים היהודים בני המאה השנייה לפה״ס ראו את עצמם כחסידים אמיתיים. המילה ”חסיד” משמעה נאמן. מקורה בשם העצם חסד, שפירושו ”נדיבות לב”, ”אהבה”, ”מעשים טובים”, ”רחמים”. על־פי המילון התיאולוגי של התנ״ך (אנג׳), ”חסד” הוא דבר ”פעיל, חברתי וממושך, ואינו מציין אך ורק את הגישה של האדם, אלא גם את המעשה הנובע מתוך גישה זו. זהו מעשה מציל חיים או תורם לרווחת החיים. זו התערבות למען מישהו שנקלע לאסון או לצרה. זהו ביטוי לידידות”.
בשפות רבות תתקשה למצוא מילה אחת שתבטא את מלוא המשמעות הטמונה במילה ”חסד” כפי שהיא מופיעה במקרא. בכל אופן, חסד במובן המקראי אינו מסתכם בעמידה במחויבות. הוא מקפל בתוכו חיבה ואהבה לצד נקיטת צעדים חיוביים לתועלת הזולת. כדי להבין מה טיבו של חסד אמיתי, ראה כיצד יהוה עשה חסד עם אברהם, עם משה, עם דוד, עם עַם ישראל ועם האנושות ככלל.
יהוה נוהג בחסד
אל אברהם ידידו אמר יהוה: ”אנוכי מגן לך” (בראשית ט״ו:1; ישעיהו מ״א:8). אלו לא היו מילים ריקות מתוכן. יהוה הגן על אברהם והציל אותו ואת ביתו מידי פרעה ואבימלך. הוא עזר לאברהם לחלץ את לוט מציפורניהם של ארבעה מלכים. הוא שיקם את כוח הפרייה והרבייה של אברהם בן ה־100 ושל שרה בת ה־90 כדי שמהם יבוא הזרע המובטח. הוא תיקשר עם אברהם באופן קבוע בחזונות, בחלומות ובאמצעות מלאכים. יהוה היה נאמן לאברהם לא רק בחייו אלא גם זמן רב לאחר מותו של אברהם. במרוצת הדורות קיים יהוה את הבטחותיו לצאצאי אברהם, כלומר לעם ישראל, למרות היותם עם קשה עורף. יחסיו של יהוה עם אברהם היו ביטוי לחסידות אמת — אהבה המתבטאת במעשים (בראשית, פרקים י״ב עד כ״ה).
המקרא מוסר שיהוה דיבר ”אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו” (שמות ל״ג:11). הקשר בין משה ליהוה היה הדוק יותר מכל נביא אחר שקדם לישוע המשיח. כיצד גילה יהוה חסד כלפי משה?
בגיל 40 כשכוחו במותניו נטל משה על עצמו בעזות מצח את המשימה לשחרר את עמו. אך זה היה מוקדם מדי, והוא נאלץ להימלט על נפשו. במשך 40 שנה היה רועה צאן במדיין (מעשי השליחים ז׳:23–30). למרות זאת, יהוה לא פנה לו עורף. בבוא העת החזיר את משה למען יוציא את בני ישראל ממצרים.
בדומה לכך, יהוה גילה נאמנות לדוד המלך. עוד בנעוריו אמר יהוה לשמואל הנביא: ”קום, משחהו, כי זה הוא!” מאז ואילך הגן יהוה בנאמנות על דוד והנחה אותו בעודו הולך ומתבגר כמי שנועד להיות מלך ישראל. יהוה הציל אותו ”מיד הארי ומיד הדוב” ומיד גולית הענק הפלישתי. יהוה נתן לו ניצחון אחר ניצחון על אויבי ישראל, והושיע אותו מחניתו של שאול אכול הקנאה והשנאה (שמואל א׳. ט״ז:12; י״ז:37; י״ח:11; י״ט:10).
כמובן, דוד לא היה אדם מושלם. הוא בעצם היה אשם בחטאים חמורים. אך יהוה נהג עימו בחסד ובאהבה ולא זנח אותו כי הבחין בחרטתו העמוקה. במשך כל חיי דוד, פעל יהוה שוב ושוב להצלת חיים ולשיפור רווחתם. הוא התערב למען הסובלים. מה רב חסדו! (שמואל ב׳. י״א:1–י״ב:25; כ״ד:1–17).
עם ישראל בכללותו הסכים לתנאי ברית תורת משה בהר סיני, ובזאת בא ביחסים מוקדשים מיוחדים עם יהוה (שמות י״ט:3–8). משום כך, עם ישראל מתואר בלשון השאלה כאשה שבאה בברית נישואין עם יהוה. אל עם ישראל נאמר: ’כאשה [רעיה] קראךְ יהוה’. ויהוה אמר לה: ”בחסד עולם רחמתיך” (ישעיהו נ״ד:6, 8). כיצד הראה יהוה נאמנות בקשר מיוחד זה?
יהוה סיפק מיוזמתו את צורכי בני ישראל ופעל לחיזוק יחסיהם עימו. הוא הוציא אותם ממצרים, הפך אותם לעם והביא אותם ל”ארץ זבת חלב ודבש” (שמות ג׳:8). הוא סיפק הדרכה רוחנית קבועה דרך הכוהנים ודרך הלוויים ושלח אליהם נביאים ושליחים רבים (דברי הימים ב׳. י״ז:7–9; נחמיה ח׳:7–9; ירמיהו ז׳:25). כשסרו מדרך הישר והחלו לעבוד אלוהים אחרים, תיקן אותם יהוה. כשהתחרטו סלח להם. יש להודות שעם ישראל היה רעיה קשה. אך יהוה לא מיהר לגרשה. בשל הבטחותיו לאברהם, דבק בבני ישראל בנאמנות עד שמטרותיו לגביהם התממשו (דברים ז׳:7–9). איזו דוגמה מעולה לזוגות נשואים כיום!
יהוה הראה גם את נאמ־נותו לאנושות ככלל. הוא מספק, הן לצדיקים והן לרשעים, את צורכי מחייתם הבסיסיים (מתי ה׳:45; מעשי השליחים י״ז:25). גדולה מזו, הוא סיפק את קורבן הכופר של בנו למען תהיה לכל בני האדם ההזדמנות להשתחרר מן השעבוד לחטא ולמוות וליהנות מן התקווה הנפלאה לחיות לנצח בגן־עדן (מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16). מתן קורבן הכופר היה המעשה העילאי להצלת החיים ולשיפור רווחתם. זה היה בבחינת ”התערבות למען מישהו שנקלע לאסון או לצרה”.
הוכח את חסידותך במעשים חיוביים
מאחר שהחסידות [נאמנות] קרובה במשמעותה לחסד, יש בה מן ההדדיות. אם נוהגים בך בחסד, צפוי שתשיב באותו מטבע. נאמנות גוררת נאמנות. דוד הבין את המשמעויות הכרוכות במילה חסד ואמר: ”אשתחווה אל היכל קודשך, ואודה את שמך”. מדוע? ”על חסדך ועל אמיתך” (תהלים קל״ח:2). כמי שנהנה מחסדו של יהוה, ניעור בדוד הרצון לעובדו ולהללו. אם כן, כאשר אנו מהרהרים בחסדו של יהוה כלפינו, האם מתעורר בנו הרצון להשיב לו כגמולו? למשל, אם מטילים חרפה על שם יהוה, האם הדאגה לשמו הטוב מניעה אותך לצאת להגנתו?
כך קרה למשיחי שנטבל לא מזמן ולאשתו בלוויה של קרוב משפחה שנהרג בתאונת אופנוע. לא היה טקס דתי, והנוכחים היו רשאיים להספיד את המת. אחד הדוברים האשים את אלוהים במותו בטרם עת של הצעיר ואמר ש’אלוהים רצה אותו בשמים ולקח אותו אליו’. אחינו המשיחי לא יכול היה שלא לפצות את פיו. הוא עלה על הבמה בלי ספר מקרא או רשימות. ”האם אתה מעלים על דעתכם שאל כל יכול ומלא רחמים חפץ בכך?” שאל. בהמשך נשא נאום מאולתר של עשר דקות בליווי ציטטות מן המקרא ובו הסביר מדוע אנו מתים, מה עשה אלוהים כדי לחלץ את בני האדם מן המוות והסביר גם על התקווה הנהדרת של תחיית המתים ושל חיי־נצח בגן־עדן עלי אדמות. כל הנוכחים, יותר מ־100 איש, פרצו במחיאות כפיים ממושכות. האח מספר: ”היתה בי שמחה פנימית שלא חשתי מימיי. הודיתי ליהוה על כך שהוא מדריך אותי בחוכמה ועל שנתן לי את ההזדמנות להגן על שמו הקדוש”.
נאמנות ליהוה כוללת גם נאמנות לדברו, המקרא. מדוע? משום שבין דפי המקרא מלמד אותנו יהוה כיצד לחיות את חיינו. החוקים והעקרונות שבו הם הכללים הטובים והמועילים ביותר עבורנו (ישעיהו מ״ח:17). אל תניח ללחצים מצד אחרים או לחולשותיך לגרום לך לחרוג מדבקותך בחוקי יהוה. הייה נאמן לדבר־אלוהים.
נאמנות לאלוהים כוללת גם נאמנות לארגונו. במשך השנים חלו תיקונים ושינויים מתבקשים בהבנת פסוקים מסוימים במקרא. העובדה היא שאיש אינו ניזון מבחינה רוחנית כמונו (מתי כ״ד:45–47). אין ספק שיהוה תומך כיום בארגונו הארצי. הנוכל שלא לנהוג כמותו? א. ה. מקמילן עשה כן. זמן קצר לפני מותו אמר: ”ראיתי את ארגון יהוה צומח מהתחלה קטנה, בשעה שהקדשתי את חיי ליהוה בגיל עשרים ושלוש בספטמבר 1900, והופך לחברה חובקת עולם של אנשים מאושרים המבשרים בהתלהבות את אמיתותיו. ... עתה, כשחיי קרבים לקִצם, אני משוכנע יותר מאי פעם שיהוה מדריך את עמו ומספק להם את צורכיהם בעִתו”. אח מקמילן שירת את יהוה בנאמנות במשך קרוב ל־66 שנה, עד יום מותו ב־26 באוגוסט 1966. הוא שימש דוגמה ומופת בנאמנותו לארגונו הגלוי לעין של אלוהים.
האם אנו נאמנים גם איש לרעהו? האם נהיה נאמנים לאחינו ולאחיותינו גם לנוכח רדיפות אכזריות? במלחמת העולם השנייה הציבו אחינו בהולנד דוגמה טובה לנאמנות. זקן־קהילה מקהילת חְרוֹנִינְגֶן, קלאס דה פריז, היה נתון לחקירות אכזריות מצד הגסטפו הנאצי. לאחר 12 יום בצינוק עם לחם ומים בלבד, נחקר שנית. כשאקדח מכוון אל רקתו ותוך כדי איומים על חייו, נתנו לו שתי דקות לגלות את מקום הימצאם של אחים אחראים ולספק מידע חיוני נוסף. הדבר היחיד שאמר אח קלאס היה: ”לא תוציאו ממני שום דבר... לא אהיה בוגד”. שלוש פעמים איימו עליו באקדח. לבסוף אנשי הגסטפו נכנעו, וקלאס נשלח לבית כלא אחר. הוא מעולם לא בגד באחיו.
האם אנו נאמנים לקרובי משפחתנו — לבן זוגנו לנישואין? האם אנו נאמנים לנדרי הנישואין, כפי שיהוה כיבד את יחסי הברית שהיו לו עם עַם ישראל? לא די לשמור אמונים, חשוב גם לפעול ליצירת קשר הדוק ביניכם. קחו יוזמה לחיזוק נישואיכם. בלו יחדיו, שוחחו בחופשיות ובפתיחות, עודדו זה את זה, הקשיבו זה לזה, ציחקו יחד, בכו יחד, שחקו יחד, עיבדו יחד למימוש מטרות משותפות, שמחו איש את רעהו, הייו חברים. אל תפתחו רגשות רומנטיים כלפי אחרים. זה טוב ויאה לפתח קשרי ידידות או אפילו חברות הדוקה עם אחרים מחוץ לנישואין, אך רגשות רומנטיים יהיו אך ורק בנישואין. אל תיתן לאיש לעמוד בינך לבין זוגתך (משלי ה׳:15–20).
הייה נאמן לידידיך ולבני משפחתך המאמינים. ככל שהשנים חולפות אל תשכח אותם. שמור על קשר, כתוב אליהם, טלפן אליהם, בקר אצלם. לאן שיקחוך משעולי החיים, השתדל שלא לאכזב אותם. גרום להם לומר בשמחה שהם מכריך או קרובי משפחתך. הנאמנות כלפיהם תסייע לך להיות נאמן לדברים הנכונים ותחזק את ידיך (אסתר ד׳:6–16).
כן, חסידות אמת כרוכה במעשים חיוביים לשימור יחסים יקרים. עשה כמיטב יכולתך להשיב ליהוה על חסדו. חקה את נאמנותו של יהוה במגעיך עם הקהילה המשיחית, עם שותפך לנישואין, עם משפחתך ועם ידידיך. ספר בנאמנות על תכונותיו של יהוה. מחבר התהלים היטיב לנסח זאת באומרו: ”חסדי יהוה עולם אשירה. לדור ודור אודיע אמונתך בפי” (תהלים פ״ט:2). האין אנו נמשכים לאל שכזה? אכן כן, ו”לעולם חסדו” (תהלים ק׳:5).
[תמונה בעמוד 23]
א. ה. מקמילן