שאלות של קוראים
היכן מוקמו המוטות ששימשו לנשיאת ארון הברית, לאור העובדה שבמלכים א׳. ח׳:8 נאמר כי ניתן היה לראותם מן הקודש?
כשנתן יהוה למשה במדבר את תוכנית המשכן, אחד המרכיבים העיקריים היה ארון הברית. בארגז המלבני המצופה זהב הונחו לוחות הברית וחפצים אחרים. הארון הושם באגף הפנימי ביותר, בקודש הקודשים. על מכסה הארון (הכפורת) ניצבו שני כרובים מזהב פרושי כנפיים. בפינות הארון הוטבעו טבעות כדי שניתן יהיה לשאתו בשני בדים (מוטות), שעשויים היו מעצי שיטים מצופי זהב. נראה שהמוטות הושחלו בטבעות לאורך הארון. לפיכך, כששכן הארון במקומו בקודש הקודשים של המשכן, אשר פנה מזרחה, היה מיקומם של המוטות בין צפון לדרום. כך היה גם מאוחר יותר כששכן הארון במקדש שבנה שלמה (שמות כ״ה:10–22; ל״ז:4–9; מ׳:17–21).a
הפרוכת (וילון) הבדילה בין קודש הקודשים לקודש (האגף החיצוני). הכוהנים בקודש לא יכלו להציץ פנימה לתוך קודש הקודשים ולראות את הארון, אשר מעליו הפגין אלוהים את נוכחותו (עברים ט׳:1–7). אם כן, הכתוב במלכים א׳. ח׳:8 אולי נשמע תמוה: ”ויאריכו הבדים, ויֵרָאו ראשי הבדים מן הקודש על־פני הדביר, ולא יֵרָאו החוצה”. אותו הדבר מוזכר בדברי הימים ב׳. ה׳:9. כיצד ייתכן שנראו המוטות בקודש?
יש המעלים את ההשערה שהמוטות נגעו בפרוכת ויצרו בליטות נראות לעין. אך הדבר לא ייתכן אם המוטות מוקמו בין צפון לדרום, שהרי הפרוכת ניצבה במקביל אליהם (במדבר ג׳:38). קיים הסבר הגיוני יותר. אפשר שהיה מרווח דק בין הפרוכת לבין כותלי המקדש או ייתכן שמרווח זה נוצר בשעה שהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים. הפרוכת הסתירה את הארון עצמו, אך המוטות שמשני הצדדים נראו מבעד למרווח. ההסבר אולי מתקבל על הדעת, אך לא נוכל להיות פסקנים בנידון.
ברור שקיימים פרטים רבים שאינם ידועים לנו. השליח פאולוס נגע בכמה מאפיינים באיגרתו אל העברים. אלא שאז אמר: ”לא נדבר כעת על כל אחד ואחד מהם” (עברים ט׳:5). כשיקומו הנאמנים לתחייה יהיו הזדמנויות מרגשות ללמוד מפי אישים כגון משה, אהרון, בצלאל ואחרים אשר הכירו אישית את התוכנית של המשכן ואת המלאכה שנעשתה בו (שמות ל״ו:1).
[הערת שוליים]
a אסור היה להסיר את המוטות מן הטבעות כשניצב הארון במקומו במשכן. יוצא מכך שהמוטות לא שימשו לשום מטרה אחרת. בנוסף, לא היה צורך לגעת בארון; אילו הוסרו המוטות מן הטבעות, היה צורך בכל מעבר ממקום למקום לגעת בארון כדי להשחיל שוב את המוטות בתוך הטבעות. המילים שבמדבר ד׳:6 ”ושמו בדיו” ניתנות לבאר שתיקנו וערכו את המוטות לקראת נשיאת המשא הכבד בדרך אל המחנה החדש.