ישוע מושיע — כיצד?
”ישוע מושיע!” ”ישוע הוא מושיענו!” סיסמאות כאלה מתנוססות על קירות בניינים ובמקומות ציבוריים בארצות רבות. מיליוני אנשים מאמינים בכל לבם שישוע הוא מושיעם. אם תשאל אותם: ”כיצד ישוע מושיע אותנו?” הם קרוב לוודאי ישיבו, ”ישוע מת עבורנו” או ”ישוע מת כדי לכפר על חטאינו”. זה אומנם נכון שמותו של ישוע מקנה לנו אפשרות להיוושע, אך כיצד מותו של איש אחד יכול לכפר על חטאי רבים? אם היו שואלים אותך ”כיצד מותו של ישוע יכול להושיענו?”, מה היתה תשובתך?
תשובת המקרא לשאלה זו היא מאוד פשוטה, אך ברורה ומלאת משמעות. עם זאת, כדי לרדת לעומקה עלינו קודם כל להתייחס לחייו ולמותו של ישוע כאל פתרון לבעיה קשה ביותר. רק אז נוכל להבין כראוי את הערך העצום הטמון במותו.
כאשר אלוהים שלח את ישוע למסור את חייו, הוא למעשה טיפל בבעיה שהתעוררה בעת שאדם חטא. חטא זה היה בבחינת טרגדיה! האדם הראשון ואשתו, חוה, היו מושלמים. ביתם היה גן־עדן כליל יופי. אלוהים הטיל עליהם עבודה תכליתית, היינו לטפח את משכנם. היה עליהם להשגיח באהבה על יתר היצורים שחיו בכדור־הארץ. וכאשר בני האדם ירבו וימלאו את הארץ במיליונים מבני מינם, הם היו אמורים להרחיב את גבולות גן־העדן עד קצות הארץ (בראשית א׳:28). ניתנה להם עבודה מהנה ומרגשת. יתר על כן, הם יכלו ליהנות מיחסים לבביים זה עם זה (בראשית ב׳:18). לא חַסר להם מאומה. חיי־נצח מאושרים היו לפניהם.
קשה לתאר כיצד עלה בדעתם של אדם וחוה לחטוא. אך בכל זאת, הזוג הראשון מרד במי שברא אותם — ביהוה אלוהים. יצור רוחני הנקרא השטן נעזר בנחש כדי לפתות את חוה להמרות את פי יהוה, ואדם הלך בדרכה (בראשית ג׳:1–6).
לא היה כל ספק לגבי מה שהבורא יעשה בעניין אדם וחוה. הוא כבר הסביר בבירור מה יהיו ההשלכות של אי־ציות: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:16, 17). כעת התעוררה שאלה בעלת חשיבות מכרעת אשר תבעה מענה.
האנושות ניצבת בפני בעיה קשה
החטא הקדמון יצר בעיה חמורה ביותר לאנושות. אדם הראשון החל את חייו כאיש מושלם ולפיכך יכלו ילדיו ליהנות מחיי־נצח מושלמים. אולם אדם חטא בטרם הביא ילדים לעולם. הגזע האנושי היה עדיין בחלציו בעת שנגזר עליו: ”בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). אם כן, כאשר אדם חטא והחל לצעוד לעבר מותו, כפי שאלוהים אמר שיקרה לו, כל האנושות נשאה עימו בדין — דין מוות.
בהתאם לכך, השליח פאולוס כתב מאוחר יותר: ”כשם שעל־ידי אדם אחד [אדם הראשון] בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). כך, בעטיו של החטא הקדמון, ילדים שהיו אמורים להיוולד מושלמים עם התקווה לחיות לנצח הגיחו לאוויר העולם כשלפניהם חולי, זקנה ומוות.
”זה לא הוגן”, מישהו יאמר. ”לא בחרנו למרוד באלוהים. אדם עשה זאת. אז למה אנחנו צריכים לאבד את האפשרות לחיות חיים נצחיים ומאושרים?” ידוע שאם בית־משפט יצווה לכלוא אדם משום שאביו גנב מכונית, הבן יוכל לטעון בצדק: ”זה לא הוגן! לא עשיתי שום דבר רע” (דברים כ״ד:16).
כאשר שידל השטן את האיש והאשה הראשונים לחטוא, הוא אולי חשב שזה מעמיד את אלוהים בפני דילמה קשה. השטן תקף בשלב מוקדם מאוד בתולדות הגזע האנושי — עוד לפני שנולדו ילדים. ברגע שאדם חטא, התעוררה שאלה חשובה: מה יעשה יהוה בנוגע לילדים שעתידים להיוולד לאדם וחוה?
יהוה אלוהים עשה את הצודק והישר. ”חלילה לאל מֵרֶשע ושדי מעוול”, הכריז אליהוא הצדיק (איוב ל״ד:10). ומשה כתב על יהוה: ”הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל״ב:4). הפתרון של אלוהים לבעיה שהתעוררה כתוצאה מחטאו של אדם אינו שולל מאיתנו את האפשרות לחיות לנצח בגן־עדן עלי אדמות.
אלוהים מספק פתרון מושלם
שים לב לפתרון שהתווה אלוהים כאשר גזר את דינו של השטן. יהוה אמר לשטן: ”ואיבה אשית בינך ובין האשה [ארגונו השמימי של אלוהים] ובין זרעך [העולם הנשלט על־ידי השטן] ובין זרעה [ישוע המשיח]. הוא ישופך ראש [ישוף את ראש השטן] ואתה תשופנו עקב [מותו של ישוע]” (בראשית ג׳:15). בנבואה מקראית ראשונה זו רמז יהוה על מטרתו, שבנו השמימי יֵרד ארצה לחיות בתור האדם המושלם ישוע, ואז למות — להיפצע בעקבו — כשאין בו חטא.
מדוע מותו של אדם מושלם היה נחוץ בעיני אלוהים? ובכן, איזה עונש קבע אלוהים לאדם על חטאו? האם לא היה זה מוות? (בראשית ב׳:16, 17) ”שכר החטא הוא מוות”, כתב השליח פאולוס (רומים ו׳:23). במותו, אדם קיבל את השכר על חטאו. ניתנו לו חיים, הוא בחר לחטוא, והעונש על חטאו היה מוות (בראשית ג׳:19). אך מה לגבי הרשעתם של כל בני האדם עקב חטא זה? המוות יכפר על חטאיהם. אבל מותו של מי יוכל לספק כפרה חוקית על עוונות האנושות?
התורה שנתן אלוהים לעם ישראל הקדום דרשה ”נפש תחת נפש [או חיים בעבור חיים]” (שמות כ״א:23). בהתאם לעיקרון חוקי זה, ערך המוות שיכפר על עוונות האנושות צריך להיות שווה למה שאיבד האדם הראשון. רק מותו של אדם מושלם נוסף יוכל לשלם את שכר החטא. ישוע היה אדם כזה. אכן, ישוע היה ”כופר” שווה ערך, אשר בזכותו ייגאלו כל צאצאי אדם שראויים לכך בעיני אלוהים (טימותיאוס א׳. ב׳:6; רומים ה׳:16, 17).
למותו של ישוע ערך רב
מותו של האדם הראשון היה חסר כל ערך; הוא נענש בצדק על חטאו. אולם מותו של ישוע נשא ערך רב משום שהוא מת ללא חטא. כך היה בידו של יהוה אלוהים לקבל את ערך חייו המושלמים של ישוע ככופר בעד צאצאי אדם החוטא אשר יצייתו לאלוהים. ערך קורבנו אינו מכפר רק על חטאינו הקודמים. אם זה היה המצב, לא היה לנו כל עתיד. אנו חוטאים עוד מבטן אמנו, ולכן אין מנוס מכך שנחטא שוב (תהלים נ״א:7). מה אסירי תודה אנו על שמותו של ישוע מאפשר לנו להשיג את החיים המושלמים שהועיד יהוה לצאצאי אדם וחוה!
ניתן לדמות את אדם לאב שנפטר והוריש לנו חוב כל כך כבד (החטא) שאין דרך לפרוע אותו. לעומתו, ישוע הוא כמו אב טוב אשר מת והותיר אחריו הון עתק שאינו רק גואל אותנו מהחוב הכבד שהנחיל לנו אדם, אלא גם יכול לכלכל אותנו לנצח. מותו של ישוע אינו רק מוחק את חטאי העבר; הוא גם סידור נפלא לעתידנו.
ישוע מושיע מפני שהוא מת עבורנו. ומותו הוא אכן אמצעי שערכו לא יסולא בפז! כאשר אנו מבינים שהוא חלק מהפתרון של אלוהים לבעיה הסבוכה שיצר חטאו של אדם, אמונתנו ביהוה ובדרכי פעולתו מתחזקת. כן, מותו של ישוע מאפשר ל”כל המאמין בו” להיוושע מן החטא, החולי, הזקנה ומן המוות עצמו (יוחנן ג׳:16). האם אתה אסיר תודה לאלוהים על שסיפק סידור אוהב זה לישועתנו?
[תמונה בעמוד 5]
אדם הביא חטא ומוות לאנושות
[תמונה בעמוד 6]
יהוה סיפק פתרון מושלם