כלל הזהב — אכן מעשי
רוב האנשים סבורים שישוע הגה את כלל הזהב. אך הוא עצמו אמר: ”תורתי אינה שלי כי אם של שולחי” (יוחנן ז׳:16).
אכן, מקור משנתו של ישוע, לרבות מה שלימים זכה לכינוי כלל הזהב, הוא מי ששלח את ישוע — הבורא, יהוה אלוהים.
אלוהים רצה מלכתחילה שבני האדם יתייחסו זה לזה כפי שהם רוצים שיתייחסו אליהם. הוא בעצמו הציב את המופת הנעלה מכל בדאגה לטובת הזולת כאשר ברא את האנשים: ”ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם” (בראשית א׳:27). מכאן שאלוהים, ברוב אהבתו, חנן את בני האדם בתכונותיו הנפלאות כדי שיוכלו ליהנות משלום, אושר והרמוניה לנצח. אם ידריכו נכונה את המצפון שאלוהים נטע בלבם, הוא יורה להם לנהוג באחרים כפי שהיו רוצים שינהגו בהם.
האנוכיות עולה כפורחת
לאנושות היתה התחלה נהדרת. אז מה קרה? אם ננסח זאת בפשטות, האנוכיות חשפה את פרצופה המכוער. רוב האנשים מכירים את הסיפור המקראי על מה שעשה הזוג האנושי הראשון, כמתואר בבראשית פרק ג׳. בהשפעת השטן, המתנגד לכל מה שמייצג אלוהים, דחו אדם וחוה באנוכיות את שלטונו של אלוהים והעדיפו להיות עצמאיים ולנתב את חייהם בכוחות עצמם. אנוכיותם ומרדנותם לא רק פעלו לרעתם, אלא גם הסבו נזקים טרגיים לכל צאצאיהם העתידיים. הדבר המחיש בבירור אילו פירות באושים קוצרים כאשר מתעלמים מהעיקרון שנודע ככלל הזהב. בעקבות זאת, ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני האדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12).
אף שהאנושות ככלל הפנתה עורף לדרכיו האוהבות של יהוה אלוהים, הוא לא זנח אותה. לדוגמה, יהוה נתן לבני ישראל תורה שתדריך אותם. היא לימדה אותם לנהוג באחרים כפי שהיו רוצים שינהגו בהם. חוקי התורה הסבירו כיצד יש להתייחס לעבדים, ליתומים ולאלמנות, ואיך צריך לטפל בפשעים כגון תקיפה, חטיפה וגניבה. חוקי תברואה העידו על דאגה לבריאותם של אחרים, והיו אפילו חוקים בענייני מין. יהוה מיצה את תורתו כשאמר לעם: ”ואהבת לרעך כמוך”, הצהרה שלימים ציטט ישוע (ויקרא י״ט:18; מתי כ״ב:39, 40). התורה גם עסקה ביחס שיש להעניק לגֵרים שחיו בקרב עם ישראל. התורה ציוותה: ”וגֵר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים”. במילים אחרות, בני ישראל היו צריכים לגלות טוב־לב והזדהות כלפי אלה שגורלם לא שפר עליהם (שמות כ״ג:9; ויקרא י״ט:34; דברים י׳:19).
כל עוד בני ישראל שמרו את התורה, יהוה בירך אותם. בימי מלכות דוד ושלמה, האומה עלתה כפורחת והאנשים היו מאושרים ושבעי רצון. תיעוד היסטורי מוסר: ”יהודה וישראל רבים, כחול אשר על הים לרוב, אוכלים ושותים ושמחים. וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה” (מלכים א׳. ד׳:20; ה׳:5).
למרבה הצער, השלום והביטחון לא האריכו ימים. אף־על־פי שהתורה היתה ברשות בני ישראל, הם לא שמרו את מצוותיה; הם הניחו לאנוכיות לחנוק את דאגתם לזולת. מצב זה, בנוסף לכפירה מצדם, הוליד קשיים במישור האישי והלאומי. ובסופו של דבר, בשנת 607 לפה״ס הרשה יהוה לבבלים להשמיד את ממלכת יהודה, את ירושלים ואפילו את המקדש המפואר ששכן בתוכה. מאיזו סיבה? ”’יען אשר לא שמעתם את דבריי, הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון’, נאום יהוה, ’ואל נבוכדראצר מלך בבל, עבדי, והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה סביב; והחרמתים ושמתים לְשַׁמָּה ולִשְרֵקָה ולחרבות עולם’” (ירמיהו כ״ה:8, 9). כל מי שעזב את עבודתו הטהורה של יהוה נאלץ לשלם מחיר כבד מאוד.
דוגמה ומופת
לעומתם, ישוע המשיח לא רק לימד את כלל הזהב, אלא גם הציב מופת נעלה כשחי על־פיו. הוא דאג בכל לבו לטובת הזולת (מתי ט׳:36; י״ד:14; לוקס ה׳:12, 13). במקרה אחד, בקרבת העיר נעים, הבחין ישוע באלמנה שבורת־לב בלוויה שנערכה לבנה היחיד. המקרא מספר: ”כשראה אותה האדון נכמרו רחמיו עליה” (לוקס ז׳:11–15). לפי המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת ווין (אנג׳), הביטוי ”נכמרו רחמיו” משמעו ”הָמוּ מעיו”. הוא חש בשברון לבה והדבר הניע אותו לפעול כדי להקל את כאבה. מה שמחה אותה אלמנה כאשר הקים ישוע את הנער לתחייה ו”נתן אותו לאמו”!
ישוע, מרצונו החופשי ובהתאם לרצון אלוהים, סבל ולבסוף מסר את חייו כקורבן כופר כדי שהאנושות תוכל להשתחרר מן העבדות לחטא ולמוות. זו היתה הדוגמה הנעלה ביותר לאדם שחי לפי כלל הזהב (מתי כ׳:28; יוחנן ט״ו:13; עברים ד׳:15).
אנשים המיישמים את כלל הזהב
האם יש בימינו אנשים שבאמת חיים על־פי כלל הזהב? כן, ולא רק כשזה נוח. למשל, בימי מלחמת העולם השנייה, עדי־יהוה בגרמניה הנאצית שמרו על אמונתם באלוהים ועל אהבתם לרעיהם וסירבו להתפשר על כלל הזהב. בניגוד למדינה אשר הנהיגה מערכה של שנאה ואפליה נגד היהודים, העדים המשיכו ליישם את כלל הזהב. גם במחנות ריכוז הם המשיכו לדאוג לרעיהם בני האדם, וחלקו את מזונם הדל עם הרעבים מקרב היהודים והלא יהודים כאחד. נוסף על כך, חרף הצו הממשלתי לשאת נשק ולהרוג אחרים, הם סירבו לעשות זאת, כשם שלא רצו שאחרים יהרגו אותם. כיצד יכלו להרוג אנשים בשעה שעליהם לאהוב אותם כמוהם? בשל סירובם, רבים נשלחו לא רק למחנות ריכוז, אלא גם אל מותם (מתי ה׳:43–48).
בעודך קורא את המאמר הזה, אתה מפיק תועלת מדוגמה נוספת של כלל הזהב בפעולה. עדי־יהוה מכירים בעובדה שרבים סובלים כיום ללא תקווה לישועה. ומסיבה זו העדים נוקטים פעולה חיובית ועוזרים בהתנדבות לזולת ללמוד על התקווה וההדרכה המעשית שיש במקרא. כל זאת נעשה במסגרת פעילות חינוכית כלל־עולמית המתבצעת בקנה מידה חסר תקדים. והתוצאה? כפי שנובא בישעיהו ב׳:2–4, ”עמים רבים”, למעשה למעלה משישה מיליון אנשים ברחבי העולם, זוכים ל’הוראה מדרכי יהוה והולכים באורחותיו’. בלשון ציורית, הם למדו ’לכתת חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות’. הם מצאו שלום וביטחון בעתות מצוקה אלה.
מה לגביך?
חשוב לרגע כמה צער וסבל פקדו את האנושות כתוצאה מכך שאנשים התייחסו בביטול לכלל הזהב מאז המרד שעורר השטן בגן־עדן. אבל יהוה יחולל בקרוב מהפך. כיצד? ”לזאת נגלה בן־האלוהים, להפר את פעולות השטן” (יוחנן א׳. ג׳:8). הדבר יתרחש בימי שלטונה של מלכות אלוהים, באמצעות ידיו האמונות של ישוע המשיח, אשר לימד את כלל הזהב וחי על־פיו (תהלים ל״ז:9–11; דניאל ב׳:44).
דוד המלך סיפר מניסיונו: ”נער הייתי, גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. כל היום חונן ומלווה וזרעו לברכה” (תהלים ל״ז:25, 26). האם לא תסכים שרוב האנשים כיום חוטפים וגוזלים במקום ’לחנון ולהלוות’? ברור אפוא שאם ניישם את כלל הזהב נזכה לשלום וביטחון, מכיוון שהדבר יקנה לנו ברכות עתה וגם בעתיד, תחת שלטון מלכות אלוהים. מלכות זו לא תותיר שום זכר לאנוכיות ולרשע בכדור־הארץ. היא תחליף את הסדר הנוכחי המושחת של שלטון האדם בסדר חדש, מעשה ידי אלוהים. ובאותם ימים כולם ייהנו לחיות על־פי כלל הזהב (תהלים כ״ט:11; פטרוס ב׳. ג׳:13).
[תמונות בעמודים 4, 5]
ישוע לא רק לימד את כלל הזהב, אלא גם הציב מופת נעלה כאשר חי על־פיו
[תמונות בעמוד 7]
יישום כלל הזהב יכול להוביל לשלום וביטחון אמיתיים