האם חברה ללא הבדלי מעמדות אכן אפשרית?
נשיאה השני של ארצות־הברית, ג׳ון אדאמס, הוא בין החתומים על הכרזת העצמאות ההיסטורית, אשר כללה מילים מרשימות אלה: ”אנו חושבים שאמת זו גלויה לכול; כל בני האדם נבראו שווים”. למרות זאת, מסתבר שג׳ון אדאמס היה בספק שבני האדם אכן שווים. הוא כתב: ”אלוהים השריש את האי־שוויון של הנפש והגוף כה עמוק בטבע האדם, שאף תחבולה או מדיניות אינן יכולות למגר אותו”. לעומתו, ההיסטוריון הבריטי ה. ג׳. וֶלס חזה חברה שוויונית המבוססת על שלושה דברים: דת אחת, טהורה ונטולת שחיתות המשותפת לכל העולם, חינוך אוניברסלי וסילוק הכוחות המזוינים.
עד כה, טרם נרשמה בדפי ההיסטוריה אותה חברה שוויונית שראה וֶלס בעיני רוחו. שוויון בין בני האדם הוא מאיתנו והלאה, והבדלי מעמדות הם עדיין מאפיין בולט של החברה. האם מעמדות אלה הועילו לחברה האנושית ככלל? לא. מערכות המושתתות על הבדלי מעמדות מפלגות אנשים ומולידות קנאה, שנאה, כאב ושפיכות דמים. הגישה הישנה נושנה של עליונות הגזע הלבן שרווחה באפריקה, אוסטרליה וצפון אמריקה, עלתה בסבל רב ללא־לבנים — והמחיר כלל רצח־עם טוטאלי של האַבּוֹריג׳ינים ב’ארץ וַן דימֶן’ (כיום טַסְמַנְיָה). באירופה, סיווג היהודים כעם נחות הכשיר את הקרקע לשואה. ואחד הגורמים שהובילו למהפכה הצרפתית במאה ה־18 ולמהפכה הבולשביקית במאה ה־20 ברוסיה, היה עושרם המופלג של בני מעמד האצולה ותסכולם של בני המעמד הנמוך והבינוני.
חכם מימי קדם כתב: ”עת אשר שלט האדם באדם, לרע לו” (קהלת ח׳:9). דבריו תקפים גם כאשר השליטים הם יחידים וגם כשמדובר במעמדות. כאשר קבוצת אנשים מתנשאת על אחרים ורודה בהם, התוצאה הבלתי נמנעת היא סבל ומצוקה.
הכול שווים לפני אלוהים
האם קבוצות אנשים מסוימות נעלות מטבען על קבוצות אחרות? לא בעיני אלוהים. המקרא אומר: ”מאדם אחד הוא [אלוהים] יצר את כל עממי בני אדם להושיבם על פני כל הארץ” (מעשי השליחים י״ז:26). יתרה מזו, הבורא ”לא נשא פני שרים ולא ניכר שוֹעַ לפני דל, כי מעשה ידיו כולם” (איוב ל״ד:19). מוצא בני האדם אחד הוא, וכולם נולדו שווים לפני אלוהים.
זכור כמו כן, שכאשר מישהו מת, גוועת עימו כל טענה לעליונות על זולתו. המצרים הקדומים לא האמינו בכך. כאשר מת אחד הפרעונים, הם קברו אותו עם חפצים יקרי ערך כדי שיוכל ליהנות מהם כשיזכה למעמד רם ונישא בעולם הבא. האם כך עשה? לא. רוב האוצרות הללו נפלו לידי שודדי קברים, ופריטים רבים שלא נגנבו מוצגים כיום לראווה במוזיאונים.
הואיל ואותו פרעה היה מת, לא צמחה לו כל תועלת מכל אותם חפצי ערך. במוות אין מעמדות גבוהים ונמוכים ואין עשירים או עניים. המקרא מציין: ”חכמים ימותו, יחד כסיל ובער יאבדו... [ואדם] נמשל כבהמות נִדְמוּ [נשמדו]” (תהלים מ״ט:11, 13). המילים הבאות שנכתבו בהשראה נכונות לגבי כולנו, בין שאנו מלכים ובין שאנו עבדים: ”והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר... אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול, אשר אתה הולך שמה” (קהלת ט׳:5, 10).
כולנו נולדנו שווים בעיני אלוהים, וכולנו בסופו של דבר שווים במותנו. אם כן, איזה מאמץ סרק הוא לרומם קבוצת אנשים אחת מעל אחרת בהתחשב בחיינו הקצרים!
חברה ללא הבדלי מעמדות — כיצד?
עם זאת, היש תקווה שאי־פעם נזכה לחיות בחברה שאינה מייחסת חשיבות למעמד חברתי? בהחלט. היסוד לחברה כזו הונח לפני כ־000,2 שנה כאשר היה ישוע על הארץ. ישוע מסר את חייו כקורבן כופר עבור המאמינים מקרב האנושות, למען ”לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
ישוע רצה להראות שאל לתלמידיו להתנשא מעל אחיהם לאמונה ולכן אמר להם: ”אך אתם אל ייקרא לכם ’רבי’, כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כולכם. ואל תקראו ’אב’ לאיש מכם בארץ, כי אחד הוא אביכם שבשמים. גם אל תיקָּראו ’מורי תורה’, כי אחד הוא המורה שלכם — המשיח. הגדול בכם יהיה משרתכם. המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם” (מתי כ״ג:8–12). בעיני אלוהים, כל תלמידיו האמיתיים של ישוע שווים באמונה.
האם המשיחיים הקדומים ראו עצמם שווים בין שווים? זו היתה הגישה של מי שבאמת הבינו את משנתו של ישוע. הם התייחסו זה לזה כאל שווים באמונה וכדי לבטא זאת, קראו איש לרעהו ”אחי” (פילימון 1, 7, 20). הם למדו שאין להחשיב מישהו לטוב יותר מזולתו. שים לב, למשל, איך פטרוס תיאר את עצמו בענווה באיגרתו השנייה: ”שמעון פטרוס, עבד ישוע המשיח ושליחו, לאלה אשר בצדקת אלוהינו ומושיענו ישוע המשיח קיבלו אמונה יקרה כשלנו” (פטרוס ב׳. א׳:1). פטרוס זכה להדרכה אישית מישוע, וכשליח החזיק במעמד חשוב ואחראי. למרות זאת, הוא החשיב את עצמו לעבד והכיר בכך שלמשיחיים אחרים היו זכויות שוות בכל הקשור לאמונתם המשותפת.
יהיו שיאמרו כי אידיאל השוויון עומד בניגוד לעובדה שאלוהים הבדיל את עם ישראל להיות לו לעם סגולה לפני שנוסדה הקהילה המשיחית (שמות י״ט:5, 6). הם אולי יטענו שזו דוגמה לעליונות גזעית. אך אלה אינם פני הדברים. אומנם נכון שלבני ישראל, כצאצאיו של אברהם, היה קשר מיוחד עם אלוהים, והם שימשו כאפיק להתגלויות אלוהים (רומים ג׳:1, 2). אך כוונת אלוהים לא היתה לרומם ולהאדיר את שמם, אלא להביא לידי כך ש’יתברכו כל גויי הארץ’ (בראשית כ״ב:18; גלטים ג׳:8).
מכל מקום, רוב בני ישראל לא הלכו בעקבות אמונתו של אברהם אביהם. הם לא היו נאמנים ודחו את המשיח ישוע. כתוצאה מכך, דחה אותם אלוהים (מתי כ״א:43). ובכל זאת, הענווים מקרב האנושות לא החמיצו את ההזדמנות לזכות לברכות המובטחות. בחג השבועות של שנת 33 לספירה נוסדה הקהילה המשיחית. ארגון זה של משיחיים אשר נמשחו ברוח הקודש נקרא ”ישראל השייכים לאלוהים”, והיה לאפיק שדרכו יורעפו אותן ברכות (גלטים ו׳:16).
באותה קהילה משיחית היו כאלה שנצטרכו להדרכה נוספת בעניין השוויון. התלמיד יעקב, למשל, הוכיח את מי שנהגו משנה כבוד במשיחיים העשירים יותר וזלזלו בעניים (יעקב ב׳:1–4). היה זה פסול. השליח פאולוס הראה שמשיחיים מקרב הגויים לא היו נחותים כהוא זה מן המשיחיים ממוצא יהודי, ונשים משיחיות כלל לא היו נחותות מן הגברים. הוא כתב: ”כולכם בנים לאלוהים על־ידי האמונה במשיח ישוע; כי כולכם אשר נטבלתם למשיח לבשתם את המשיח; אין יהודי אף לא גוי, אין עבד אף לא בן חורין, לא זכר אף לא נקבה, משום שכולכם אחד במשיח ישוע” (גלטים ג׳:26–28).
חברה שוויונית בת־זמננו
בימינו, עדי־יהוה משתדלים לחיות על־פי עקרונות המקרא. הם יודעים שמעמד חברתי אינו חשוב בעיני אלוהים, ולכן אין הם מחולקים לכיתת כמורה ומאמינים מן השורה, או מפולגים על בסיס צבע עורם או רמת הכנסתם. יש בקרבם אמידים, אך אין הם מרוכזים ב”גאוות הנכסים”; ידוע להם שדברים אלה הם בני חלוף (יוחנן א׳. ב׳:15–17). כולם עובדים באחדות את ריבון היקום, יהוה אלוהים.
כל אחד ואחד מעדי־יהוה קיבל על עצמו את האחריות להכריז את בשורת המלכות לרעהו. כדוגמת ישוע, עדי־יהוה מכבדים את הנדכאים והרצוצים כשהם מבקרים בבתיהם ומזמינים אותם ללמוד את דבר־אלוהים. בני מעמדות נמוכים יותר עובדים שכם אחד עם מי שאולי נחשבים לבני המעמד העליון. מה שחשוב הוא תכונות רוחניות ולא מעמד חברתי. כפי שהיה במאה הראשונה, כולם אחים ואחיות לאמונה.
שוויון אינו שולל גיוון
מובן ששוויון אינו מחייב אחידות מוחלטת. בארגון המשיחי יש גברים ונשים, זקנים וצעירים, וחברים בו אנשים ממגוון רחב מאוד של רקעים גזעיים, לשוניים, לאומיים וכלכליים. לכל פרט היכולות השכליות והגופניות שלו. אך הבדלים אלה אינם מרוממים אחד ומפחיתים מערכו של אחר. נהפוך הוא, אותם הבדלים יוצרים מגוון מרנין לב. משיחיים אלה מבינים שכל כישרון שניחנו בו הוא מתנה מאלוהים ואינו מהווה עילה לטיפוח רגש עליונות.
הבדלי מעמדות נוצרו משום שהאדם ניסה ועודו מנסה להכין את צעדיו בכוחות עצמו במקום לפעול על־פי הדרכות אלוהים. בקרוב תיטול מלכות אלוהים את רסן השלטון מידי הממשלות הנוכחיות בכדור־הארץ, וכך יקיץ הקץ על הבדלי המעמדות שיצר האדם ועל כל שאר הדברים שגרמו סבל רב לאורך הדורות. אז יתקיים כפשוטו הכתוב: ”ענווים יירשו ארץ” (תהלים ל״ז:11). לא תהיה כל סיבה לחוש עליונות על הזולת. הבדלי מעמדות לא יורשו עוד לפגוע באחדות האחווה העולמית בין בני האדם.
[קטע מוגדל בעמוד 5]
הבורא ”לא נשא פני שרים ולא ניכר שוֹעַ לפני דל, כי מעשה ידיו כולם” (איוב ל״ד:19).
[תמונה בעמוד 6]
עדי־יהוה מגלים כבוד לרעיהם
[תמונות בעמוד 7]
מה שחשוב למשיחיים אמיתיים הוא תכונות רוחניות