דיווחים ממבשרי המלכות
”רציתי לשרת את אלוהים”
”צאו ממנה, עמי”. זו היתה קריאת המלאך ששמע השליח יוחנן במאה הראשונה לספירה. מיליוני ישרי־לב בימינו נענים לקריאה זו ונסים מ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב (ההתגלות י״ח:1–4). וילנר מהאיטי הוא אחד מהם, והנה סיפורו.
”נולדתי ב־1956 למשפחה קתולית אדוקה בעיירה הקטנה סאן מרק שבהאיטי. לכן משפחתי שמחה מאוד שנבחרתי, ביחד עם שניים אחרים מהעיירה שלנו, ללמוד בסמינר לכמרים בסאן מישל דה לַאטַלַיָה, האיטי. לאחר מכן, ב־1980, נשלחנו לסְטָבֶלוֹט בבלגיה כדי לקבל הכשרה נוספת. למדנו שם גם באוניברסיטה קתולית.
”בהתחלה התלהבתי מהרעיון להיות איש כמורה. אבל יום אחד, בחדר האוכל, הכומר שהיה אחראי על קבוצתנו ביקש ממני להישאר כמה דקות מכיוון שהיה לו משהו להגיד לי. הייתי בהלם כשהוא הצהיר גלויות שהוא נמשך אליי מינית! דחיתי את הצעותיו, אבל גם התפכחתי מאשליותיי. כתבתי למשפחתי על מה שקרה, ולמורת רוחם עזבתי את הסמינר חודשים ספורים לאחר מכן. מצאתי מקום מגורים בכפר, והתחלתי ללמוד מקצוע אחר.
”כשחזרתי לסאן מרק, כבר איבדתי את הביטחון בכנסייה הקתולית. רציתי לשרת את אלוהים, אך לא ידעתי מה לעשות. פניתי לכנסייה האדוונטיסטית, לכנסיית אבן־עזר ולכנסייה המורמונית. הייתי כעלה נידף ברוח מבחינה רוחנית.
”ואז נזכרתי שבמהלך שהותי בסמינר בבלגיה, נהגתי לקרוא במקרא קראמפּוֹן. מן הקריאה בו גיליתי שלאלוהים יש שם. לכן השתמשתי בשמו בתפילותיי, וביקשתי ממנו בלהט שיעזור לי למצוא את דת האמת.
”זמן קצר לאחר מכן, עברו שתי עדות־יהוה לשכונה שלי. הן היו שקטות, מנומסות ורחשו כבוד לאחרים. התרשמתי מאורח חייהן. יום אחד, אחת משתי העדות הזמינה אותי לערב הזיכרון למותו של המשיח. נהניתי מאוד מן האסיפה והסכמתי שעדי־יהוה ילמדו אותי את המקרא בצורה מסודרת. בתוך שישה חודשים השתכנעתי שמצאתי את הדרך הנכונה לשרת את אלוהים. הקדשתי את חיי ליהוה ונטבלתי ב־20 בנובמבר 1988”.
כעבור זמן מה החל וילנר בשירות מלא. כיום הוא זקן־קהילה. הוא ואשתו, יחד עם שני ילדיהם, משרתים בשמחה בקהילה.
[תמונה בעמוד 9]
הקריאה במקרא עזרה לוילנר להבין ששמו של אלוהים הוא יהוה