אמפתיה — המפתח לגילוי טוב־לב וחמלה
”כל עוד יכול אדם להקל את כאב רעיו, חייו אינם לשווא”, כתבה הלן קלר. קלר ידעה כאב רגשי מהו. כשהיתה בת 19 חודשים, מחלה הותירה אותה עיוורת וחירשת. אך מורתה הרחמנית לימדה אותה לקרוא ולכתוב בכתב ברייל ולאחר מכן גם לדבר.
מורתה של הלן, אן סאליבן, ידעה היטב עד כמה מתסכל המאבק במוגבלות גופנית. היא בעצמה היתה כמעט עיוורת. אך בסבלנות רבה פיתחה אן שיטה לתקשר עם הלן — היא ”כתבה” או אייתה אותיות על כף ידה של הילדה. בהשראת האמפתיה שגילתה מורתה, החליטה הלן להקדיש את חייה לעזרה לעיוורים ולחירשים. המאמץ הרב להתגבר על המוגבלות שלה איפשר לה להזדהות עם אנשים שהתמודדו עם נסיבות דומות. היא רצתה לסייע להם.
ודאי שמת לב שבעולם אנוכיי זה, קל מאוד ’למנוע רחמים’ מאחרים ולהתעלם מצורכי הזולת (יוחנן א׳. ג׳:17). אך המשיחיים מצוּוים לאהוב את רעיהם ולאהוב זה את זה אהבה עזה (מתי כ״ב:39; פטרוס א׳. ד׳:8). עם זאת, אתה מן הסתם מודע למציאות: על אף הכוונות הטובות ביותר לאהוב זה את זה, פעמים רבות אנחנו מחמיצים הזדמנויות להקל את כאב רעינו. אולי זה משום שאין אנו מודעים לצורכיהם. אמפתיה היא המפתח אל הטוּב והחמלה שבלבנו.
מהי אמפתיה?
אחד המילונים מציין שאמפתיה היא ”היכולת להבין ולהזדהות עם רגשותיו של אדם אחר; היכולת לחוש את מה שמרגיש אדם אחר”. היא גם מתוארת ככושרו של אדם לשים את עצמו במקומו של רעהו. לכן כדי להיות אמפתיים עלינו קודם כול להבין את הנסיבות של האחר. שנית, עלינו לחוש את הרגשות שאותן נסיבות מעוררות אצלו. כן, אמפתיה משמעה לחוש בלב שלך את כאבו של האחר.
המילה ”אמפתיה” אינה מופיעה במקרא, אך כתבי־הקודש מתייחסים אליה בעקיפין. השליח פטרוס קרא למשיחיים להיות ’שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים ורחמנים’ (פטרוס א׳. ג׳:8). מובנה המילולי של המילה היוונית שתורגמה ל”שותפים לצער הזולת” הוא ”לסבול עם אחר” או ”להיות בעל חמלה”. השליח פאולוס המליץ על טיפוח רגשות דומים כשהאיץ באחיו המשיחיים ’לשמוח עם השמחים ולבכות עם הבוכים’. הוא הוסיף: ”שיתו את לבכם לחשוב איש איש כלבב אחיו” (רומים י״ב:15, 16, גינ׳). האינך מסכים שיהיה זה כמעט בלתי אפשרי לאהוב את רענו כמונו אם לא נשים את עצמנו במקומו?
רוב האנשים חשים מידה מסוימת של אמפתיה. לבנו דואב למראה תמונות מחרידות של ילדים מזי־רעב או פליטים אבודים ומבולבלים. איזו אֵם אוהבת תוכל להתעלם מבכיו של ילדה? עם זאת, לא כל סבל גלוי לעין. יהיה זה קשה מאוד עבורנו להבין איך מרגיש מישהו שסובל מדיכאון, ממחלה גופנית שאינה נראית כלפי חוץ או אפילו מהפרעות אכילה, אם מעולם לא התנסינו בבעיות כאלה. אף־על־פי־כן, המקרא מראה שביכולתנו לפתח רגש הזדהות כלפי אנשים שאיננו שותפים לנסיבותיהם ולכן מן הראוי שנעשה זאת.
דוגמאות מקראיות לגילוי אמפתיה
יהוה הוא הדוגמה הראשונה במעלה לגילוי אמפתיה. הוא אומנם מושלם, אך אין הוא מצפה מאיתנו להיות מושלמים, ”כי הוא ידע יִצרנו, זָכוּר כי עפר אנחנו” (תהלים ק״ג:14; רומים ה׳:12). יתרה מזו, יהוה מודע למגבלותינו ולכן ’אין הוא מניח לנו להתנסות למעלה מיכולתנו’ (קורינתים א׳. י׳:13). באמצעות משרתיו ורוחו, הוא עוזר לנו למצוא את דרך המוצא (ירמיהו כ״ה:4, 5; מעשי השליחים ה׳:32).
יהוה חש אישית את כאבם של משרתיו. הוא אמר ליהודים ששבו מבבל: ”הנוגע בכם נוגע בבבת עינו [”עיני”, תיקון סופרים]” (זכריה ב׳:12). דוד, ממחברי המקרא, אמר תוך מודעות רבה לאמפתיה של אלוהים: ”שׂימה דמעתי בנאדך. הלא בספרתך [בספר שלך]?” (תהלים נ״ו:9) מה מנחם לדעת שיהוה זוכר את הדמעות שמזילים משרתיו במאבקם לשמור לו נאמנות, וכאילו כותב אותן בספר!
כמו אביו שבשמים, ישוע המשיח ער לרגשות הזולת. כשריפא אדם חירש, לקח אותו הצידה — כנראה כדי שלא יבוא במבוכה או ייבהל כשתשוב אליו שמיעתו בדרך נס (מרקוס ז׳:32–35). במקרה אחר, הבחין ישוע באלמנה שעמדה לקבור את בנה היחיד. הוא מייד חש בכאבה, התקרב אל הלווייה והשיב את הבחור לחיים (לוקס ז׳:11–16).
לאחר שקם ישוע לתחייה, הוא נראה אל שאול, שהיה בדרכו לדמשק, והבהיר לו שרדיפותיו האכזריות נגד תלמידי ישוע השפיעו עליו. ”אנוכי ישוע אשר אתה רודף” (מעשי השליחים ט׳:3–5). ישוע חש בעצמו את כאבם של תלמידיו, בדיוק כשם שאֵם חשה בכאבו של ילדה החולה. בדומה לכך, הכהן הגדול שלנו, ישוע, ’חש עימנו את חולשותינו’ (עברים ד׳:15).
השליח פאולוס למד להיות רגיש לסבל של אחרים ולהיות ער לרגשותיהם. ”מי יחלש ואני לא אחלש עימו? מי ייכשל ולבי אינו בוער?” שאל (קורינתים ב׳. י״א:29). כאשר מלאך שחרר את פאולוס ואת סילא מן השרשראות בכלא בפיליפי, רצה פאולוס קודם כול להודיע לסוהר שאיש לא ברח. הוא הזדהה עימו והרגיש שהסוהר מתכוון להתאבד. פאולוס ידע שלפי המנהג הרומי, סוהר צפוי לעונש כבד אם אסיר שבהשגחתו נמלט — במיוחד אם נאמר לו לשמור עליו היטב (מעשי השליחים ט״ז:24–28). אותו מעשה חסד שהציל את חיי הסוהר הרשים אותו, והוא ובני ביתו נקטו צעדים כדי להיעשות למשיחיים (מעשי השליחים ט״ז:30–34).
כיצד לטפח אמפתיה
כתבי־הקודש קוראים לנו לחקות את אבינו שבשמים ואת בנו ישוע המשיח, ולכן האמפתיה היא תכונה שעלינו לטפח. כיצד נוכל לעשות כן? ישנן שלוש דרכים עיקריות להגביר את רגישותנו לצורכיהם ולרגשותיהם של אחרים: הקשבה, שימת לב ודמיון.
הקשב. הקשבה טובה מסייעת לנו לדעת עם אילו בעיות מתמודדים אחרים. ככל שאנו מקשיבים טוב יותר, כך הם ירגישו בנוח לפתוח לפנינו את סגור לבם ויספרו איך הם מרגישים. ”אני יכולה לדבר עם זקן־קהילה אם אני בטוחה שהוא יקשיב לי”, מסבירה מרים. ”אני רוצה לדעת שהוא באמת מבין את הבעיה שלי. ביטחוני בו גובר אם הוא שואל אותי שאלות כדי להבין טוב יותר את המצב. זה מראה שהוא הקשיב היטב למה שאמרתי לו”.
שים לב לאחרים. לא כל אחד יגלה לנו מה הוא מרגיש או מה עובר עליו. אך מי שמקפיד לשים לב לאחרים יֵדע אם אח משיחי מדוכא קצת, אם צעיר נסגר ונעשה מופנם או אם מבשר מסור מאבד מהתלהבותו. היכולת לחוש בבעיה בשלביה המוקדמים חיונית עבור הורים. ”אמא שלי איכשהו יודעת מה אני מרגישה עוד לפני שאני מדברת איתה”, מציינת מרי, ”ולכן קל לי לשוחח איתה גלויות על בעיותיי”.
השתמש בדמיון. הדרך היעילה ביותר לפתח אמפתיה היא לשאול את עצמך: ’כיצד הייתי מרגיש אילו הייתי במצב זה? כיצד הייתי מגיב? מה הייתי צריך?’ שלושת מנחמי השווא של איוב הראו שאין ביכולתם ”להיכנס לנעליו” של איוב. הם גינו אותו על חטאים מדומים שהניחו כי ביצע.
בדרך כלל קל יותר לאנשים לא־מושלמים ל־העביר ביקורת על טעויות מלהבין רגשות. אך המאמץ לדמיין את הסבל שעובר על מישהו יעזור לנו להזדהות איתו במקום לשפוט אותו. ”העצות שלי הרבה יותר טובות אם אני מקשיב היטב ומנסה להבין את המצב כולו לפני שאני מתחיל להציע הצעות”, אמר חוּאן, זקן־קהילה ותיק.
הפרסומים שעדי־יהוה מפיצים עוזרים לאנשים רבים מבחינה זו. חוברות המצפה ועורו! דנות בבעיות מורכבות כגון דיכאון והתעללות בילדים. מידע אקטואלי זה עוזר לקוראים להיות רגישים יותר לרגשותיהם של מי שסובלים מבעיות אלה. כמו כן, הספר צעירים שואלים... תשובות מעשיות עוזר להורים רבים להבין עם אילו קשיים מתנסים ילדיהם.
אמפתיה — מעשית בפעילות המשיחית
רובנו לא נתעלם מסבלו של ילד הגווע ברעב אם יהיה לנו אוכל לתת לו. בדומה לכך, אמפתיה תגרום לנו לתת את הדעת גם למצבו הרוחני של הפרט. המקרא מוסר לגבי ישוע: ”כראותו את ההמונים נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). מיליוני אנשים כיום נמצאים במצב רוחני דומה והם זקוקים לעזרה.
כפי שהיה נכון בימי ישוע, אולי נצטרך להתגבר על דעות קדומות או על מסורות שהיכו שורשים עמוקים כדי שנוכל להגיע ללבם של אנשים מסוימים. מבשר אמפתי משתדל למצוא מכנה משותף ולדבר על נושאים שמעניינים את האנשים כדי שהמסר שבפיו ימצא מסילות ללבם (מעשי השליחים י״ז:22, 23; קורינתים א׳. ט׳:20–23). מעשי חסד הנובעים מרגשות הזדהות עשויים גם הם לעודד את מאזינינו להיענות לבשורת המלכות, כשם שהיה במקרה של הסוהר הפיליפי.
אמפתיה חשובה לאין ערוך כדי למחול על מגרעותיהם של אחרים בקהילה. אם אנחנו משתדלים להבין את רגשותיו של האח שפגע בנו, יהיה לנו הרבה יותר קל לסלוח לו. ייתכן שהיינו מגיבים בדיוק כמוהו אילו היינו במצבו או היה לנו רקע כמו שלו. רגשות האמפתיה של יהוה גורמים לו ’לזכור כי עפר אנחנו’. לפיכך, גם האמפתיה שלנו צריכה להניע אותנו להביא בחשבון את האי־שלימות של אחרים ו’לסלוח’ להם ברוחב לב (תהלים ק״ג:14; קולוסים ג׳:13).
אם עלינו להוכיח מישהו, נעשה זאת באדיבות רבה יותר אם נבין את הרגשות והרגישויות של האחד שנכשל. זקן־קהילה אמפתי מזכיר לעצמו: ’גם אני הייתי יכול לעשות את הטעות הזאת. יכולתי להיות באותו מצב’. לכן פאולוס ממליץ: ”תקימו אותו ברוח של ענווה; והיזהר שלא תבוא גם אתה לידי ניסיון” (גלטים ו׳:1).
אמפתיה עשויה גם לדחוק בנו להושיט עזרה מעשית כפי שמשגת ידינו, אף־על־פי שאולי לא נעים לאחינו המשיחי לבקש עזרה. השליח יוחנן כותב: ”מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלוהים? ... אל נא נאהב במילים ובדיבור, כי אם בפועל ובאמת” (יוחנן א׳. ג׳:17, 18).
כדי לאהוב ”בפועל ובאמת” עלינו תחילה לדעת מה הם בדיוק הצרכים של אחינו. האם אנחנו משתדלים לשים לב לצרכים של האחרים במטרה לעזור להם? זוהי המשמעות האמיתית של אמפתיה.
טפח הזדהות
אולי אין אנו אמפתיים מטבענו, אך ביכולתנו לטפח רגש הזדהות זה. אם נקשיב טוב יותר, נקפיד לשים לב לאחרים וננסה לעתים קרובות יותר לדמיין את עצמנו במצבו של האחר, נחוש יותר אמפתיה. כתוצאה מכך נרצה לגלות יותר אהבה, טוב־לב וחמלה כלפי ילדינו, כלפי משיחיים אחרים וכלפי שכנינו.
לעולם אל תניח לאנוכיות לחנוק את רגש האמפתיה שלך. ”כל אחד אל ידאג רק לענייניו”, כתב פאולוס, ”אלא גם לענייניו של זולתו” (פיליפים ב׳:4). עתידנו הנצחי תלוי באמפתיה של יהוה ושל הכהן הגדול מטעמו, ישוע המשיח. לכן מוטלת עלינו חובה מוסרית לטפח מעלה זו. האמפתיה תכשיר אותנו להיות מבשרים והורים טובים יותר. ומעל לכול, האמפתיה תעזור לנו לגלות ש”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל” (מעשי השליחים כ׳:35, ע״ח).
[תמונה בעמוד 25]
אדם אמפתי מקפיד לשים לב לצרכים של אחרים במטרה להושיט להם עזרה
[תמונה בעמוד 26]
הנוכל ללמוד לגלות את אותה אמפתיה שאֵם אוהבת חשה כלפי ילדיה?