שני כמרים שהעריכו את כתבי ראסל

צ׳ארלס טייז ראסל,‏ שפעל בצורה יוצאת מן הכלל בקרב משרתים משיחיים אמיתיים של יהוה,‏ ביקר ב־1891 באירופה בפעם הראשונה.‏ לפי כמה ידיעות,‏ במהלך חניית ביניים בפינרוֹלוֹ שבאיטליה,‏ פגש ראסל את פרופסור דניאל רִיווֹיְר,‏ כומר לשעבר בקבוצה דתית המכונה הוולדנסים.‏a אף שרִיווֹיְר לא ניתק את קשריו ההדוקים עם הוולדנסים לאחר שעזב את הכמורה,‏ הוא היה פתוח לדעות שונות וקרא רבים מן הפרסומים פרי עטו של צ׳.‏ ט.‏ ראסל.‏

ב־1903 תרגם רִיווֹיְר לאיט־​לקית את ספרו של ראסל התוכנית האלוהית לדורות והדפיס אותו על חשבונו האישי.‏ הוא עשה זאת זמן רב לפני שיצאה לאור מהדורה איטלקית רשמית.‏ במבוא הספר כתב רִיווֹיְר:‏ ”‏אנו מפקידים מהדורה איטלקית ראשונה זו בידיו האמונות של האדון.‏ מי יתן והוא ישרה עליה את ברכתו,‏ כדי שלמרות אי אלו מגרעות,‏ היא תוסיף כבוד לשמו הקדוש ותעודד את ילדיו דוברי האיטלקית למסירות רבה יותר.‏ יהי רצון שלבבם של כל מי שהקריאה בספר תגרום להם להעריך את עומק העושר,‏ החוכמה והידע של תוכנית אלוהים ואהבתו,‏ יכירו טובה לאלוהים,‏ אשר תודות לחסדו התאפשרה הוצאתו לאור של ספר זה”‏.‏

רִיווֹיְר גם החל לתרגם לאיטלקית את כתב העת המצפה של ציון מכריז על נוכחות המשיח.‏ כתב עת זה,‏ שהוא גלגול קודם של חוברת המצפה,‏ הופיע כרבעון ב־1903.‏ אף־על־פי שפרופסור רִיווֹיְר מעולם לא הצטרף לתלמידי המקרא (‏שמם הקודם של עדי־יהוה)‏ הוא גילה עניין רב בהפצת המסר המקראי כפי שהוסבר בפרסומים של תלמידי המקרא.‏

‏”‏כאילו קשקשים נפלו מעיניי”‏

כומר ולדנסי נוסף שרחש כבוד לכתביו של ראסל היה ג׳וֹזֶפֶּה בַּנְקֶטִי.‏ אביו של ג׳וזפה,‏ שעזב את הדת הקתולית,‏ חינך את בנו על ברכי הוולדניזם.‏ ב־1894 נעשה ג׳וזפה לכומר ושירת במספר קהילות של ולדנסים באַפּוּלְיָה ובאַבְּרוּצִי,‏ וכן גם באיים אֶלְבָּה וסיציליה.‏

המהדורה האיטלקית הרשמית של ספרו של ראסל,‏ התוכנית האלוהית לדורות,‏ יצאה לאור ב־1905.‏ בנקטי כתב ביקורת נלהבת.‏ דבריו פורסמו בכתב העת הפרוטסטנטי לה רוויסטה קריסטיאנה.‏ ”‏עבורנו”‏,‏ כתב בנקטי,‏ ספרו של ראסל ”‏הוא מורה הדרך הברור והמהימן ביותר שיכול למצוא כל משיחי כדי להתחיל בלימוד מועיל ומבורך של כתבי־הקודש.‏.‏.‏ כשקראתי בו,‏ נראה היה כאילו קשקשים נפלו מעיניי,‏ והדרך לאלוהים נעשתה ישרה וקלה יותר.‏ גם רוב הסתירות המדומות נגוזו להן.‏ עיקרי אמונה קשים נראו פשוטים ומתקבלים על הדעת.‏ דברים שלפנים היו מסובכים להבנה,‏ הפכו ברורים.‏ התוכנית הנשגבה לישועת העולם דרך המשיח ניצבה מול עיניי בפשטות מופלאה,‏ וגרמה לי להכריז פה אחד עם השליח:‏ מה עומק עושר האלוהים,‏ מה עומק חוכמתו ודעתו!‏”‏ (‏רומים י״א:‏33‏)‏.‏

כפי שאמר רֶמִיג׳וֹ קוּמִינֶטִי ב־1925,‏ בנקטי רחש ”‏אהדה רבה”‏ לפעילותם של תלמידי המקרא והיה ”‏משוכנע לחלוטין”‏ באמיתות עיקרי האמונה שהסבירו.‏ בנקטי גם השתדל לפרסם בדרכו שלו את אותם עיקרי אמונה.‏

כתביו של בנקטי מגלים,‏ כי בדומה לעדי־יהוה הוא האמין שתתרחש תחייה ארצית,‏ ככתוב במקרא.‏ כמו תלמידי המקרא,‏ גם הוא לימד שהשנה שבה מת ישוע נקבעה,‏ ושאלוהים גילה אותה בנבואת דניאל על 70 השבועים (‏דניאל ט׳:‏​24–27‏)‏.‏ הוא טען פעמים רבות — בהתרסה נגד אמונת כנסייתו שלו — שטקס הזיכרון למותו של המשיח צריך להיערך רק פעם בשנה,‏ ”‏התאריך המדויק שבו נופל יום השנה”‏ (‏לוקס כ״ב:‏​19,‏ 20‏)‏.‏ הוא פסל את תיאוריית האבולוציה שהגה דארווין,‏ והצהיר שאסור למשיחיים אמיתיים ליטול חלק במלחמות העמים (‏ישעיהו ב׳:‏4‏)‏.‏

פעם אחת שוחח בנקטי אודות כתביו של ראסל עם איש ששמו ג׳.‏ קאמבל ווֹל.‏ כמענה להטחת הביקורת של וול,‏ אמר בנקטי:‏ ”‏אני בטוח שאם תקרא את ששת הכרכים של ראסל,‏ תתנסה בשמחה חיונית ועמוקה,‏ ותודה לי מעומק לבך.‏ אינני מתרברב בעיקרי אמונה;‏ אך קראתי ספרים אלה לפני שבע־עשרה שנה,‏ ואני מכיר תודה לאלוהים מדי יום על שזרע לפניי אור זה ונחמה זו באמצעות פעילות המעוגנת היטב בכתבי־הקודש”‏.‏

‏”‏להקשיב,‏ להקשיב,‏ להקשיב”‏

ראויה לציון העובדה ששני הכמרים הוולדנסים — דניאל רִיווֹיְר וג׳וזפה בנקטי — הביעו הערכה על הדרך שבה ביאר ראסל את המקרא.‏ בנקטי כתב:‏ ”‏אני אומר שאף לא אחד מאיתנו המטיפים,‏ ואפילו לא הכמרים והפרופסורים לתיאולוגיה,‏ יודע הכול.‏ לא.‏ נכונים לפנינו עוד דברים רבים ללמוד.‏ .‏.‏.‏ [‏אנו צריכים]‏ .‏.‏.‏ לעצור ולהקשיב.‏ אל לנו לחשוב שכבר הגענו אל הידיעה המושלמת ואל לנו לדחות מעל פנינו את מה שמציעים לנו לחקור ולדרוש.‏ אדרבה,‏ עלינו להקשיב,‏ להקשיב,‏ להקשיב”‏.‏

מדי שנה אלפים מקשיבים לבשורת המלכות שמביאים עדי־​יהוה לבתיהם.‏ בכל מקום,‏ אנשים פתוחים הצמאים לאמיתות המקרא נענים להזמנתו של ישוע:‏ ’‏בואו ולכו אחריי’‏ (‏מרקוס י׳:‏​17–21;‏ ההתגלות כ״ב:‏17‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

פרופסור דניאל רִיווֹיְר

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

ג׳וֹזֶפֶּה בַּנְקֶטִי

‏[‏שלמי תודה]‏

רִיווֹיְר ובַּנְקֶטִי:‏ העיתון לה לוּצ׳ה,‏ 14 באפריל 1926