שאלות של קוראים

יוחנן ראה את ’‏ההמון הרב’‏ עובדים את יהוה בהיכלו.‏ באיזה חלק של ההיכל מדובר?‏ (‏ההתגלות ז׳:‏​9–15‏)‏.‏

הגיוני להסיק שחברי ההמון הרב עובדים את יהוה באחת החצרות הארציות של היכלו,‏ או מקדשו הרוחני הגדול,‏ וליתר דיוק — בחצר המקבילה לחצר החיצונית במקדש שלמה.‏

בעבר נאמר שחברי ההמון הרב נמצאים במקבילה רוחנית וסמלית של עזרת הנוכרים שהיתה קיימת בימי ישוע.‏ אך מחקר נוסף העלה לפחות חמש סיבות כנגד מסקנה זו.‏ ראשית,‏ לא לכל מאפייני המקדש שבנה הורדוס יש מקבילות במקדשו הרוחני הגדול של יהוה.‏ לדוגמה,‏ במקדש הורדוס היתה עזרת נשים ועזרת ישראל.‏ גם גברים וגם נשים הורשו להיכנס לעזרת הנשים,‏ אבל רק לגברים הותר להיכנס לעזרת ישראל.‏ בחצרות הארציות של מקדשו הרוחני הגדול של יהוה,‏ גברים ונשים אינם עובדים את יהוה בנפרד (‏גלטים ג׳:‏​28,‏ 29‏)‏.‏ אי לכך,‏ אין במקדש הרוחני היבט המקביל לעזרת הנשים ולעזרת ישראל.‏

שנית,‏ בתוכניות הבנייה שסיפק אלוהים למקדש שלמה או בחזונו של יחזקאל על המקדש,‏ לא הוזכרה עזרת נוכרים.‏ כמו כן,‏ אין לה אזכור בבית המקדש שבנה זרובבל.‏ לכן אין ביסוס להשערה שצריכה להיות מקבילה לעזרת הנוכרים במסגרת עבודת יהוה במקדש הרוחני הגדול.‏ מסקנה זו מתחזקת לאור הנקודה הבאה.‏

שלישית,‏ את עזרת הנוכרים בנה המלך האדומי הורדוס על מנת לעשות לעצמו שם ולמצוא חן בעיני רומא.‏ הורדוס התחיל בשיפוצים של מקדש זרובבל אולי ב־18 או 17 לפה״ס.‏ מילון המקרא מאת אנקור (‏אנג׳)‏ מסביר:‏ ”‏הטעם הקלאסי של שלטון המערב [‏רומא]‏.‏.‏.‏ חִייב מקדש גדול יותר מאלה שהיו בערים מקבילות במזרח”‏.‏ עם זאת,‏ ממדיו של המקדש עצמו כבר היו קבועים.‏ המילון מסביר:‏ ”‏אף שממדי המקדש עצמו היו חייבים להיות זהים לאלה של קודמיו [‏מקדש שלמה וזרובבל]‏,‏ ניתן היה להרחיב את הר הבית”‏.‏ לפיכך הורדוס הרחיב את מתחם המקדש והוסיף את מה שמכונה בימינו עזרת נוכרים.‏ אם כן,‏ מדוע שלמבנה בעל רקע שכזה תהיה מקבילה במקדש הרוחני של יהוה?‏

רביעית,‏ כמעט כל האנשים — העיוורים,‏ הפיסחים והנוכרים הלא־נימולים — הורשו להיכנס לעזרת הנוכרים (‏מתי כ״א:‏​14,‏ 15‏)‏.‏ אומנם נכון שחצר זו שימשה נוכרים לא־נימולים רבים שרצו להעלות קורבנות לאלוהים.‏ כמו כן,‏ ישוע לעתים דיבר אל ההמון בעזרת הנוכרים,‏ ופעמיים גירש משם את מחליפי הכספים ואת הסוחרים באומרו שהם מחללים את בית אביו (‏מתי כ״א:‏​12,‏ 13;‏ יוחנן ב׳:‏​14–16‏)‏.‏ עם זאת,‏ האנציקלופדיה היהודית (‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”‏לאמיתו של דבר,‏ חצר חיצונית זו לא היוותה חלק מן המקדש.‏ אדמתה לא היתה אדמת קודש,‏ וכל אדם באשר הוא הורשה להיכנס אליה”‏.‏

חמישית,‏ המילה היוונית (‏הִיאֶרוֹן‏)‏ המתורגמת ל”‏מקדש”‏ בהקשר של עזרת הנוכרים,‏ ”‏נוגעת למתחם כולו,‏ ולא לבניין המקדש עצמו”‏,‏ נאמר במדריך לספר הבשורה על־פי מתי (‏A Handbook on the Gospel of Matthew)‏ מאת ברקלי מ.‏ ניומן ופיליפ ק.‏ סטיין.‏ לעומת זאת,‏ המילה היוונית (‏נָאוֹס‏)‏ שתורגמה ל”‏היכל”‏ בחזונו של יוחנן על ההמון הרב,‏ נושאת משמעות מצומצמת יותר.‏ בהקשר של המקדש בירושלים,‏ היא בדרך כלל מתייחסת לקודש הקודשים,‏ לבניין המקדש או למתחם המקדש (‏לוקס א׳:‏​9,‏ 21;‏ יוחנן ב׳:‏20‏)‏.‏

חברי ההמון הרב מגלים אמונה בקורבן הכופר של ישוע.‏ הם טהורים רוחנית,‏ שכן ”‏כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”‏.‏ מסיבה זו הם מוצדקים ונחשבים לידידי אלוהים ותקוותם היא להינצל מן הצרה הגדולה (‏יעקב ב׳:‏​23,‏ 25‏)‏.‏ הם דומים במובנים רבים לגֵרים בישראל,‏ אשר שמרו את ברית התורה ועבדו את אלוהים לצד בני ישראל.‏

מובן שאותם גֵרים לא שירתו בחצר הפנימית שבה עשו הכוהנים את מלאכתם.‏ בדומה לכך,‏ חברי ההמון הרב אינם נמצאים בחצר הפנימית במקדשו הרוחני הגדול של יהוה.‏ חצר זו מסמלת את מצבם של החברים ב’‏כהונת הקודש’‏ של יהוה,‏ כבנים מושלמים וצדיקים,‏ בהיותם משוחי רוח ובעודם חיים כבני אדם עלי אדמות (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏5‏)‏.‏ אך כפי שאמר ליוחנן אחד הזקנים שבשמים,‏ חברי ההמון הרב אכן נמצאים בהיכל — ולא מחוץ למתחם המקדש בתחום שהוא כביכול עזרת נוכרים רוחנית.‏ איזו זכות נפלאה!‏ היא מדגישה לכל אחד את הצורך להישאר טהור רוחנית ומוסרית בכל עת.‏

‏[‏תרשים/‏תמונה בעמוד 31]‏

‏(‏לתרשים מעומד ראה המהדורה המודפסת)‏

מקדש שלמה

1.‏ בניין המקדש

2.‏ חצר פנימית

3.‏ חצר חיצונית

4.‏ גרם מדרגות המוביל לחצר המקדש