’בית־תפילה לכל העמים’
”הלא כתוב, ’ביתי בית־תפילה ייקרא לכל העמים?’” (מרקוס י״א:17).
1. בהתחלה, איזה קשר שרר בין אדם וחוה ובין אלוהים?
כאשר נבראו אדם וחוה, הם נהנו מקשר הדוק עם אביהם השמימי. יהוה אלוהים יצר עימם קשר והתווה בפניהם את מטרתו הנהדרת עבור הגזע האנושי. ללא ספק, פעמים רבות הם חשו דחף להלל את יהוה על פעלי הבריאה הנפלאים שלו. אם אדם וחוה נזקקו להדרכה כשהרהרו בתפקידיהם כאב ואֵם לעתיד של המשפחה האנושית, הרי שיכלו לפנות לאלוהים מכל מקום בביתם הגן־עדני. הם לא נזקקו לשירותיו של כהן בבית־מקדש (בראשית א׳:28).
2. איזה שינוי חל משחטאו אדם וחוה?
2 המצב נשתנה כשמלאך מרדן פיתה את חוה לחשוב שאם תדחה את ריבונות יהוה, ישתפר מצב חייה בהצהירו שתהיה ”כאלוהים”. בהתאם לכך, חוה אכלה מפרי העץ שאלוהים אסר לאכול ממנו. אזי השתמש השטן בחוה כדי לפתות את בעלה. למרבה הצער, אדם שמע בקול אשתו החוטאת, והוכיח כי הוא מוקיר את הקשר עימה יותר מן הקֶשר שלו עם אלוהים (בראשית ג׳:4–7). למעשה, אדם וחוה בחרו בשטן כאלוהיהם. (השווה קורינתים ב׳. ד׳:4.)
3. מה היו תוצאותיו המרות של המרד של אדם וחוה?
3 בעשותם כן, לא זו בלבד שהזוג האנושי הראשון איבד את הקשר היקר עם אלוהים, אלא את התוחלת לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות (בראשית ב׳:16, 17). גופם החוטא של בני־הזוג התנוון, עד שבסופו של דבר מתו. צאצאיהם ירשו מצב זה של חטא. ”כך”, מסביר המקרא, ”עבר המוות לכל בני אדם” (רומים ה׳:12).
4. איזו תקווה נתן אלוהים לבני־האדם החוטאים?
4 נדרש דבר־מה כדי שבני־האדם החוטאים יתרצו לבוראם הקדוש. כאשר אלוהים חרץ את דינם של אדם וחוה, הוא נתן תקווה לצאצאיהם לעתיד, בהבטיחו ’זרע’ שיושיע את האנושות מן ההשפעות של מרד השטן (בראשית ג׳:15). מאוחר יותר, אלוהים גילה שהזרע המובטח נועד לבוא מאברהם (בראשית כ״ב:18). כשמטרה אוהבת זו לנגד עיניו, בחר אלוהים בצאצאי אברהם, בני־ישראל, כעמו הנבחר.
5. מדוע מן הראוי שנתעניין בפרטי ברית התורה שנכרתה בין אלוהים וישראל?
5 בשנת 1513 לפה״ס, בני־ישראל באו בברית עם אלוהים והסכימו לציית לחוקיו. מן הראוי שברית התורה תעניין מאוד את כל החפצים לעבוד את אלוהים כיום, היות שהיא הצביעה על הזרע המובטח. פאולוס אמר שהיא ”צל הטובות העתידות” (עברים י׳:1). כאשר פאולוס יצא בהצהרה זו, הוא דן בשירות שביצעו כוהני ישראל במשכן הנייד, היינו באוהל מועד. הוא נקרא ”היכל יהוה” או ”בית יהוה” (שמואל א׳. א׳:9, 24). על־ידי בחינת עבודת־האלוהים שנתבצעה בבית יהוה הארצי, נוכל ללמוד להעריך יותר את הסידור הרחום, שבאמצעותו בני־האדם החוטאים יכולים להתרצות כיום לאלוהים.
קודש־הקודשים
6. מה שכן בקודש־הקודשים, ואיך יוצגה שם נוכחות אלוהים?
6 ”העליון איננו שוכן בהיכלות מעשי ידיים”, מציין המקרא (מעשי־השליחים ז׳:48). אך נוכחותו של אלוהים בביתו הארצי יוצגה על־ידי ענן ששכן בחדר הפנימי ביותר, שנקרא קודש־הקודשים (ויקרא ט״ז:2). ככל הנראה, ענן זה זרח באור בהיר, שהאיר את קודש־הקודשים. הוא שכן מעל לתיבה הקדושה, ”ארון העדוּת”, שבה היו לוחות־הברית ועליהם חקוקות אחדות מהמצוות שנתן אלוהים לישראל. על כפורת הארון, כלומר מכסה הארון, היו שני כרובים עשויי זהב שכנפיהם פרושות, ואלו סימלו את היצורים הרוחניים רמי הדרג שבארגונו השמימי של אלוהים. ענן האור הפלאי שכן מעל הכפורת ובין הכרובים (שמות כ״ה:22). היה זה מראה סמלי של אל־שדי המולך ממרכבתו השמימית הנישאת על כרובים חיים (דברי־הימים א׳. כ״ח:18). הדבר מסביר את תפילת המלך חזקיה: ”יהוה צבאות, אלוהי ישראל, יושב הכרובים” (ישעיהו ל״ז:16).
הקודש
7. אילו ריהוט ואביזרים היו בקודש?
7 החדר השני במשכן נקרא הקודש. בתוך לשכה זו, משמאל לכניסה, עמדה מנורה יפה בעלת שבעה קנים, ומימין ניצב שולחן לחם הפנים. בתוך החדר, מנגד לכניסה, עמד המזבח אשר ממנו עלה ניחוח הקטורת. הוא ניצב מול הפרוכת, שהיוותה חיץ בין הקודש ובין קודש־הקודשים.
8. אילו תפקידים היה על הכוהנים לבצע דרך־קבע בקודש?
8 מדי בוקר ומדי ערב, כהן היה צריך להיכנס אל המשכן ולהקטיר קטורת על מזבח הקטורת (שמות ל׳:7, 8). בבוקר, כשהוקטרה הקטורת, נהגו למלא שמן את שבע הנרות אשר בראש הקנים של מנורת הזהב. בערב, הודלקו הנרות על־מנת להאיר את הקודש. מדי שבת, הניח הכהן 12 חלות טריות על שולחן לחם הפנים (ויקרא כ״ד:4–8).
החצר
9. מה היתה תכלית כיור המים, ואיזה לקח נוכל להפיק מכך?
9 למשכן היתה גם חצר, המוקפת גדר של יריעות. בחצר היה כיור גדול, שהכוהנים נהגו לרחוץ בו את ידיהם ורגליהם, בטרם נכנסו לקודש. היה עליהם להתרחץ גם לפני שהקריבו קורבנות על המזבח ששכן בחצר (שמות ל׳:18–21). צו טוהרה זה מהווה תזכורת נמרצת לכך שמשרתי אלוהים כיום חייבים לחתור להשיג טוהר גופני, מוסרי, נפשי ורוחני אם הם חפצים לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו (קורינתים ב׳. ז׳:1). לימים, עבדי בית־המקדש שלא מבני־ישראל, הם שסיפקו את העצים לאש המזבח ואת המים לכיור (יהושע ט׳:27).
10. מה היו קורבנות אחדים שהועלו על המזבח?
10 מדי בוקר ומדי ערב, כבש צעיר הועלה קורבן על המזבח עם מנחת סולת ונסך (שמות כ״ט:38–41). קורבנות נוספים הוקרבו בימים מיוחדים. לעתים היה צורך להקריב קורבן אשם עקב חטא אישי מסוים (ויקרא ה׳:5, 6). במקרים אחרים, אחד מבני־ישראל יכול היה להעלות זבח שלמים לנדבה, אשר חלק ממנו אכלו הכוהנים וחלק אכל מגיש הקורבן. הדבר מצביע על כי בני־אדם חוטאים יכלו ליהנות משלום עם אלוהים, ובהשאלה אף לסעוד עימו. אפילו גֵר יכול היה להיות עובד יהוה ולזכות להגיש קורבן נדבה בבית יהוה. אולם, מתוך כבוד הולם ליהוה, הכוהנים יכלו לקבל אך ורק קורבנות מאיכות מעולה. מנחה היתה צריכה להיות עשויה סולת טחונה דק, ובעלי־החיים שהועלו כקורבן היו צריכים להיות תמימים, ללא מום (ויקרא ב׳:1; כ״ב:18–20; מלאכי א׳:6–8).
11. (א) מה נעשה בדם קורבנות בעלי־החיים, ועל מה הצביע הדבר? (ב) מהי השקפת אלוהים לגבי דמם של בני־אדם ובעלי־חיים כאחד?
11 דמם של קורבנות אלה הוגש על המזבח. הדבר שימש תזכורת יומית לכך שהאומה מורכבת מחוטאים הזקוקים למכפר, שדמו השפוך יוכל לכפר על חטאיהם אחת ולתמיד ולהושיעם ממוות (רומים ז׳:24, 25; גלטים ג׳:24; השווה עברים י׳:3). שימוש מקודש זה בדם גם הזכיר לבני־ישראל כי הדם מסמל חיים וכי החיים שייכים לאלוהים. אלוהים תמיד אסר על בני־האדם כל שימוש אחר בדם (בראשית ט׳:4; ויקרא י״ז:10–12; מעשי־השליחים ט״ו:28, 29).
יום הכיפורים
12, 13. (א) מה היתה משמעות יום הכיפורים? (ב) לפני שהכהן הגדול יכול היה להביא את הדם אל קודש־הקודשים, מה היה עליו לעשות?
12 פעם בשנה ביום הכיפורים, כל עם־ישראל, לרבות הגֵרים שעבדו את יהוה, לא עשה כל מלאכה וצם (ויקרא ט״ז:29, 30). ביום חשוב זה, העם טוהר באופן סמלי מכל חטא כדי שיוכל ליהנות מיחסי שלום עם אלוהים למשך שנה נוספת. הבה נדמיין לעצמנו את המחזה ונבחן בעיון כמה נקודות חשובות.
13 הכהן הגדול עמד בחצר המשכן. קודם לכן, הוא רחץ בכיור המים, ושחט את הפר לקורבן. דם הפר הושם בקערה; הוא נועד לכפר באופן מיוחד על חטאי שבט הכהונה, שבט לוי (ויקרא ט״ז:4, 6, 11). אך בטרם המשיך הכהן הגדול בהעלאת קורבנות, שומה היה עליו לעשות פעולה מסוימת. הוא לקח קטורת סמים (קרוב לוודאי שהניח אותה במצקת) ובמַחְתָת זהב לקח גַחֲלֵי אש מעל המזבח. לאחר מכן נכנס אל הקודש, והתקדם לעבר הפרוכת של קודש־הקודשים. אט אט, עבר את הפרוכת ונעמד לפני ארון הברית. אחרי כן, מחוץ לטווח־הראייה של כל אדם אחר, שפך קטורת על גחלי האש הבוערים, וקודש־הקודשים נתמלא בענן קטורת בעל ריח ניחוח (ויקרא ט״ז:12, 13).
14. מדוע הכהן הגדול צריך היה להיכנס אל קודש־הקודשים עם דמם של שני בעלי־חיים שונים?
14 אותה עת, אלוהים היה מוכן לגלות רחמים ולהעניק כפרה סמלית. משום כך, כיסוי הארון נקרא ”הכפורת”, היינו מכסה הכפרה (עברים ט׳:5). הכהן הגדול יצא מהדביר, כלומר קודש־הקודשים, לקח את דם הפר ונכנס שוב אל קודש־הקודשים. על־פי מצוות התורה, טבל את אצבעו בדם והיזה ממנו שבע פעמים על פני הכפורת (ויקרא ט״ז:14). לאחר מכן, שב אל החצר ושחט שעיר, שהוא קורבן החטאת ”אשר לעם”. הוא הביא מדם השעיר אל קודש־הקודשים, ועשה כפי שעשה לדם הפר (ויקרא ט״ז:15). טקסים חשובים אחרים נערכו אף הם ביום הכיפורים. למשל, הכהן הגדול צריך היה לסמוך ידיו על ראש השעיר השני ולהתוודות עליו ”את כל עוונות בני ישראל”. אז, השעיר החי הוּבל אל המדבר כדי לשאת עליו באופן סמלי את כל עוונות העם ולהרחיקם. בדרך זו, כופר ”על הכוהנים ועל כל עַם הקהל” (ויקרא ט״ז:16, 21, 22, 33).
15. (א) במה דמה בית־המקדש שבנה שלמה למשכן? (ב) מה אומר ספר עברים לגבי עבודת־אלוהים במשכן ובבית־המקדש כאחד?
15 במשך 486 השנים הראשונות בתולדות בני־ישראל כעם בריתו של אלוהים, המשכן הנייד היה המקום שבו הם עבדו את אלוהיהם, יהוה. אזי, שלמה מלך ישראל זכה לבנות מבנה קבע. אף שבית־מקדש זה נועד להיות גדול ומורכב יותר, התוכנית שסיפק אלוהים היתה כתבנית המשכן. בדומה למשכן, בית־המקדש היה סמל לסידור היעיל יותר של עבודת־אלוהים, ”אשר כונן יהוה ולא אדם” (עברים ח׳:2, 5; ט׳:9, 11).
הבית הראשון והבית השני
16. (א) איזו בקשה אוהבת ביקש שלמה בחנוכת המקדש? (ב) כיצד הוכיח יהוה כי קיבל את תפילת שלמה?
16 בחנוכת המקדש המפואר, בהשראת אלוהים ביקש שלמה בין היתר: ”וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול... ובאו והתפללו אל הבית הזה, ואתה תשמע מן השמים, ממכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנוכרי למען יֵדעו כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי” (דברי־הימים ב׳. ו׳:32, 33). אלוהים הראה חד־משמעית כי קיבל את תפילת שלמה לחנוכת הבית. אש ירדה מן השמים ואכלה את הזבחים שעל המזבח, וכבוד יהוה מילא את ההיכל (דברי־הימים ב׳. ז׳:1–3).
17. מה אירע בסופו של דבר למקדש שבנה שלמה, ומדוע?
17 למרבה הצער, בני־ישראל איבדו את יראת יהוה הבריאה. ברבות הימים, חיללו את שמו הגדול בשפיכות־דמים, בעבודת־אלילים, בניאוף, בגילוי עריות וביחסם הגרוע כלפי יתומים, אלמנות ונוכרים (יחזקאל כ״ב:2, 3, 7, 11, 12, 26, 29). לפיכך, בשנת 607 לפה״ס, אלוהים הוציא לפועל את גזר־דינם כאשר העלה עליהם את צבאות בבל כדי להחריב את בית־המקדש. הניצולים מבני־ישראל נלקחו בשבי בבלה.
18. בבית־המקדש השני, לאילו זכויות זכו לפתע אחדים שלא מבני־ישראל אשר תמכו בלב שלם בעבודת יהוה?
18 לאחר 70 שנה, שארית היהודים החוזרים בתשובה שבו לירושלים וזכו לבנות מחדש את מקדש יהוה. מעניין לציין, כי לא היו די כוהנים ולויים כדי לשרת בבית־המקדש השני. בעקבות זאת, נתינים, שהיו מצאצאי עבדי המקדש שלא מבני־ישראל, קיבלו זכויות רבות יותר כמשרתים בבית אלוהים. אולם, הם מעולם לא זכו למעמד שווה לזה של הכוהנים והלויים (עזרא ז׳:24; ח׳:17, 20).
19. מה הבטיח אלוהים באשר לבית־המקדש השני, וכיצד התגשמו מילים אלה?
19 בתחילה, נראה היה כאילו בית־המקדש השני כמוהו כאין בהשוואה לבית־המקדש הראשון (חגי ב׳:3). אך יהוה הבטיח: ”והרעשתי את כל הגויים, ובאו חמדת כל הגויים, ומילאתי את הבית הזה כבוד... גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון” (חגי ב׳:7, 9). כהתגשמות של מילים אלה, בית־המקדש השני אכן הגיע לכבוד רב יותר. הוא עמד על תִלו 164 שנה יותר מקודמו, ועובדי־אלוהים רבים יותר ממספר רב יותר של ארצות נהרו לחצרותיו. (השווה מעשי־השליחים ב׳:5–11.) החל בימי המלך הורדוס, שיפוץ בית־המקדש השני וחצרותיו הורחבו. נישא על במת אבן גדולה ומוקף עמודים יפים, השתווה הבית השני בהודו והדרו לבית הראשון שבנה שלמה. הוא הכיל חצר חיצונית גדולה עבור בני הנכר שרצו לעבוד את יהוה. הסורג, מחיצת אבן, הפריד בין העזָרה של הנוכרים ובין החצרות הפנימיות שהיו שמורות אך ורק לבני־ישראל.
20. (א) מה יִיחד באופן בולט את הבית השני? (ב) מה הראה כי השקפת היהודים לגבי המקדש היתה מוטעית, וכיצד הגיב על כך ישוע?
20 הבית השני היה בעל ייחוד רב־חשיבות, משום שבן־האלוהים, ישוע המשיח, לימד בחצרותיו. אך כפי שהיה בימי הבית הראשון, ליהודים ככלל היתה השקפה מוטעית לגבי הזכות שנפלה בחלקם להיות שומרי בית אלוהים. הם אף התירו לסוחרים לסחור באיזור הנקרא העזָרה של הנוכרים. יתרה מזו, האנשים הורשו לחצות את המקדש כקיצור־דרך, כאשר נשאו פריטים בעיר ירושלים. ארבעה ימים לפני מותו, טיהר ישוע את המקדש מנוהגים חילוניים אלה, והוסיף ואמר: ”הלא כתוב, ’ביתי בית־תפילה ייקרא לכל־העמים’, אך אתם עשיתם אותו למערת פריצים” (מרקוס י״א:15–17).
אלוהים נוטש את ביתו הארצי לעד
21. מה ציין ישוע בנוגע למקדש שבירושלים?
21 בשל הפעולה האמיצה שנקט ישוע למען עבודת־אלוהים הטהורה, מנהיגי־הדת היהודיים גמרו אומר להמיתו (מרקוס י״א:18). ביודעו שהוא עתיד להירצח בקרוב, אמר ישוע למנהיגי־הדת היהודיים: ”ביתכם יינטש לכם” (מתי כ״ג:37, 38). כך ציין שבמהרה ימאן אלוהים לקבל את צורת הפולחן שהונהגה בבית־המקדש בירושלים. בית זה לא יוסיף להיות ’בית־תפילה לכל העמים’. כאשר תלמידי ישוע הפנו את תשומת לבו לבנייני המקדש המרשימים, אמר: ”רואים אתם את כל אלה? ... לא תישאר פה אבן על אבן אשר לא תופל ארצה” (מתי כ״ד:1, 2).
22. (א) כיצד התגשמו דברי ישוע לגבי בית־המקדש? (ב) במקום למקד את תקוותיהם בעיר ארצית, מה ביקשו המשיחיים הקדומים?
22 נבואת ישוע התגשמה כעבור 37 שנה, בשנת 70 לספירה, כאשר צבא רומא החריב את ירושלים ואת מקדשה. היתה זו הוכחה דרמטית לכך שאלוהים אכן נטש את ביתו הארצי. ישוע מעולם לא ניבא כי מקדש נוסף ייבנה שוב בירושלים. באשר לעיר ארצית זו, כתב השליח פאולוס למשיחיים העברים: ”כי אין לנו פה עיר קבע, אלא את זו שלעתיד לבוא מבקשים אנו” (עברים י״ג:14). משיחיים קדומים יִיחלו לעת שבה יהיו חלק מ”ירושלים השמימית” — מלכות אלוהים דמוית העיר (עברים י״ב:22). לפיכך, בית־המקדש הגשמי עלי־אדמות חדל להיות מרכז עבודת יהוה האמיתית. במאמר הבא, נבחן את הסידור הנעלה יותר שערך אלוהים עבור כל המשתוקקים לעובדו ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:21, 24).
שאלות חזרה
◻ איזה קשר עם אלוהים איבדו אדם וחוה?
◻ מדוע מן הראוי שמאפייני המשכן יעניינו אותנו?
◻ מה אנו למדים מן הפעילויות שנעשו בחצר המשכן?
◻ מדוע הרשה אלוהים שבית־מקדשו ייחרב?
[תמונות בעמודים 10, 11]
המקדש ששופץ ונבנה מחדש על־ידי הורדוס
1. קודש־הקודשים
2. הקודש
3. מזבח העולה
4. ים מוצק
5. עזרת הכוהנים
6. עזרת ישראל
7. עזרת נשים