שאלות של קוראים
האם הבל ידע שכדי להשביע את רצונו של אלוהים יש להקריב לו בעלי חיים?
הסיפור המקראי על מנחותיהם של קין והבל הוא קצר מאוד. בבראשית ד׳:3–5 נאמר: ”ויהי מקץ ימים, ויבֵא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחֶלבהן. ויִשַע יהוה אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שָעָה”.
המקרא אינו מציין שלפני אותו מקרה מסר יהוה מידע ספציפי על הקרבת קורבנות או על סוגי הקורבנות הרצויים בעיניו. לכן נראה כי קין והבל הביאו את מנחותיהם מרצונם החופשי. נמנעה מהם הגישה אל גן העדן, מקום משכנם המקורי של הוריהם, והם התחילו לחוש בהשפעות החטא והיו מרוחקים מאלוהים. הם ודאי חשו צורך עז לפנות לאלוהים ולבקש את עזרתו לנוכח מצבם הקשה כאנשים חוטאים. ככל הנראה, מנחותיהם לאלוהים היו מחווה של רצון טוב כדי לזכות לחסדו.
התוצאה היתה שאלוהים קיבל את מנחתו של הבל, ודחה את זו של קין. מדוע? האם משום שהבל הביא את הדבר הנכון ואילו קין טעה בסוג המנחה? אי אפשר לפסוק בוודאות שסוג המנחה לא שיחק כאן תפקיד, שהרי לאיש מהם לא נאמר מה מקובל על אלוהים ומה לא. עם זאת, סביר מאוד ששני סוגי המנחות היו רצויים בעיני אלוהים. בתורה שנתן אלוהים מאוחר יותר לבני ישראל, לא רק בעלי חיים וחלקים מן החי היו רצויים, אלא גם מנחות של דגן קלוי, שעורה, סולת, דברי מאפה ויין (ויקרא ו׳:12–16; ז׳:11–13; כ״ג:10–13). נראה שסוג המנחות של קין והבל כשלעצמו לא היה מה שגרם לאלוהים לקבל מנחה אחת ולדחות את השנייה. (השווה ישעיהו א׳:11; עמוס ה׳:22.)
מאות שנים אחרי כן ציין השליח פאולוס: ”מתוך אמונה הביא הבל לאלוהים קורבן טוב מזה שהביא קין; בגללה הועד עליו כי צדיק הוא, שכן אלוהים העיד על מתנותיו” (עברים י״א:4). לפיכך, בזכות אמונתו נחשב הבל לצדיק בעיני אלוהים. אמונה במה? בהבטחת יהוה להביא זרע ש’ישוף את ראש הנחש’ וישיב לבני האדם את השלום והשלמות. אפשר שהבל הסיק מן ההצהרה שהזרע יקבל מכה בעקבו, שיש צורך בקורבן הכרוך בשפיכת דם (בראשית ג׳:15). על כל פנים, העובדה היא שבזכות אמונתו של הבל היה קורבנו ”טוב מזה שהביא קין”.
אלוהים דחה את מנחתו של קין על יסוד אותה סיבה — לא מפני שסוג המנחה לא היה נכון, אלא בגלל חוסר אמונתו, כפי שהעידו מעשיו. יהוה אמר לקין בצורה הברורה ביותר: ”הלוא אם תיטיב, שְׂאֵת [תרוּמם]” (בראשית ד׳:7). אלוהים לא דחה את קין משום שמנחתו עצמה לא היתה רצויה בעיניו. למעשה, ”מעשיו היו רעים” — הם שיקפו קנאה, שנאה והסתיימו ברצח — ומסיבה זו הוא נדחה על־ידי אלוהים (יוחנן א׳. ג׳:12).