אילו מאמצים שקדניים מברך יהוה?
”שלחני, כי עלה השחר”.
”לא אשלחך כי אם ברכתני”.
”מה שמך?”
”יעקב”.
”לא יעקב יֵאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שׂריתָ עם אלוהים ועם אנשים ותוכל” (בראשית ל״ב:27–29).
דו־שיח מעניין זה היה תוצאה של הפגנת יכולת גופנית יוצאת מן הכלל מצד יעקב בן ה־97. המקרא אינו מתאר אותו כאתלט, אך בכל זאת מסופר שהוא נאבק עם מלאך כל הלילה. מדוע? משום שיעקב היה מוטרד לגבי מורשתו, הבטחת יהוה לאבותיו.
שנים רבות קודם לכן ויתר עשיו על זכות הבכורה שלו ליעקב בתמורה לנזיד עדשים. כעת שומע יעקב שעשיו עושה דרכו אליו ואיתו 400 איש. מטבע הדברים יעקב חושש, והוא מחפש חיזוקים להבטחת יהוה שמשפחתו תשגשג בארץ שבעבר נהר הירדן. בהתאם לתפילותיו נוקט יעקב פעולה החלטית ושולח מתנות רבות לעשיו. הוא נוקט גם צעדים הגנתיים — הוא חוצה את מחנהו לשניים ומעביר את נשותיו ואת הילדים לעברו השני של מעבר יבּוֹק. הוא ממשיך להתאמץ בדמעות רבות כשהוא נאבק כל הלילה עם מלאך ו’מתחנן’ אליו לחסד (הושע י״ב:5; בראשית ל״ב:2–33).
חשוב על מקרה שקרה קודם לכן לרחל, אשתו השנייה של יעקב ואהבתו הראשונה. רחל היתה מודעת לכך שיהוה הבטיח לברך את יעקב. אחותה לאה, אשתו הראשונה של יעקב, בורכה בארבעה בנים, ואילו רחל נשארה עקרה (בראשית כ״ט:31–35). במקום לשקוע ברחמים עצמיים, היא המשיכה לעתור אל יהוה בתפילות ופעלה בהתאם לתפילותיה. בדומה למה שעשתה שרה עם הגר, הביאה רחל את שפחתה בלהה ליעקב כאישה שנייה למען ’תיבָּנֶה ממנה’, כלומר, תזכה לבנים.a בלהה ילדה ליעקב שני בנים — את דן ואת נפתלי. אחרי לידת נפתלי הכריזה רחל על המאמץ הרגשי שנדרש ממנה: ”נפתולי [מאבקי] אלוהים נפתלתי עם אחותי, גם יכולתי [ניצחתי]!” אך בסופו של דבר בורכה רחל בשני בנים פרי בטנה — יוסף ובנימין (בראשית ל׳:1–8; ל״ה:24).
מדוע בירך יהוה את מאמציהם הפיזיים והרגשיים של יעקב ורחל? משום שהם התרכזו תמיד ברצונו של יהוה והוקירו את מורשתם. הם ביקשו ממנו בכנות את ברכתו ופעלו בהחלטיות בהתאם לרצון אלוהים ולתפילותיהם.
בדומה ליעקב ורחל, רבים כיום יעידו שדרושים מאמצים שקדניים כדי לקבל את ברכת יהוה. מאמציהם מלווים פעמים רבות בדמעות, ייאוש ותסכול. אֵם משיחית ששמה אליזבת נזכרת במאמצים הכבירים שנדרשו ממנה כדי לשוב ולנכוח באסיפות אחרי הפסקה ארוכה. היו לה חמישה בנים קטנים, בעל לא מאמין, ואולם המלכות הקרוב ביותר היה במרחק של 30 קילומטר — אתגר לא קטן. ”היינו זקוקים להרבה משמעת עצמית, אבל ידעתי שזה יועיל לי אישית וגם לילדים. זה סייע להם להבין שדרך החיים שלנו שווה כל מאמץ”. יהוה בירך את מאמציה. מבין שלושת בניה שפעילים כיום בקהילה המשיחית, שניים משרתים בשירות מלא. היא שמחה על התקדמותם הרוחנית ואומרת: ”הם התבגרו רוחנית הרבה יותר ממני”. היא זכתה לברכה נהדרת על מאמציה השקדניים!
מאמצים שקדניים שיהוה מברך
למאמצים שקדניים ועבודה קשה יש גמול רב. ככל שנשקיע יותר מאמצים בפרויקט או בתפקיד כלשהו, כך יגדל הסיפוק שנפיק ממנו. למעשה, כך יצר אותנו יהוה. ”כל האדם [צריך] שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו. מתת אלוהים היא”, כתב שלמה המלך (קהלת ג׳:13; ה׳:17, 18). אך כדי לקבל את הברכה מאלוהים, עלינו לוודא שאנו משקיעים מאמצים בכיוון הנכון. לדוגמה, האם הגיוני לצפות שיהוה יברך את אורח חיינו אם העניינים הרוחניים תופסים אצלנו מקום משני? האם משיחי מוקדש יוכל להשביע את רצונו של יהוה אם יקבל עבודה או קידום שיגרמו לו להפסיד דרך קבע התרועעות בונה ומחזקת אמונה באסיפות הקהילה? (עברים י׳:23–25).
גם אם אדם יעמול כל חייו להשגת קריירה חילונית או הצלחה חומרית, הוא לא ’יראה טוב’ אם יוותר על הרוחניות. במשלו על הזורע, תיאר ישוע את התוצאות של מאמצים המושקעים בכיוונים הלא נכונים. ישוע הסביר שהזרע ה”נזרע בין הקוצים” הוא ”השומע את הדבר, אלא שדאגות העולם הזה ומדוחי העושר מחניקים את הדבר ולא יעשה פרי” (מתי י״ג:22). גם פאולוס הזהיר מפני אותה מלכודת והוסיף, שמי שפונים אל החומרנות ”נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון”. מהו המרפא לאותו אורח חיים הרסני מבחינה רוחנית? פאולוס המשיך ואמר שיש ’לברוח מאלה ולא לבטוח בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכול בשפע ולהנאתנו’ (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 11, 17).
כולנו, בלי כל קשר לגילנו או לזמן שאנו כבר משרתים את יהוה, נוכל להפיק תועלת אם נתאמץ בשקדנות כמו יעקב ורחל. הם ביקשו להשביע את רצונו של אלוהים ואף פעם לא שכחו את מורשתם, ולא משנה עד כמה נסיבות חייהם היו מפחידות או מתסכלות. אפשר שהלחצים והקשיים שלנו כיום מפחידים, מתסכלים או אפילו מדכאים באותה מידה. קיים הפיתוי להפסיק להיאבק ולהצטרף לרשימת הנופלים כתוצאה ממתקפת השטן. הוא אינו בוחל בשום אמצעי העומד לרשותו, וינצל בידור או בילויים, ספורט או תחביבים, קריירה או הצלחה חומרית, כדי להשיג את מטרתו. יובטחו לנו תוצאות טובות שרק לעתים רחוקות יתממשו. מי שמותעים או מתפתים להתעסק באותם דברים שהוזכרו, מוצאים את עצמם ברוב המקרים מאוכזבים. בדומה ליעקב ורחל, הבה ניאבק בעוז וננצח במלחמתנו נגד נכלי השטן.
השטן ישמח מאוד אם ניכנע ונחשוב ש’אין תקווה. אין כבר מה לעשות. אין טעם להמשיך’. לכן עד כמה חיוני שנישמר מפני גישה תבוסתנית ונדחה מחשבות כמו ’אף אחד לא אוהב אותי’ ו’יהוה כבר שכח ממני’. הכניעה למחשבות אלה היא הרסנית. הייתכן שגישה זו מעידה על כך שהרמנו ידיים ושכבר איננו נאבקים כדי לקבל את הברכה? זכור: יהוה מברך מאמצים שקדניים.
המשך להיאבק כדי לזכות לברכת יהוה
בריאותנו הרוחנית תלויה במידה רבה בהבנת שתי אמיתות בסיסיות לגבי חיינו כמשרתי יהוה. (1) לאיש אין מונופול על בעיות, מחלות או מצבים קשים, ו־(2) יהוה שומע את שוועתם של מי שמבקשים בכנות את עזרתו ואת ברכתו (שמות ג׳:7–10; יעקב ד׳:8, 10; פטרוס א׳. ה׳:8, 9).
לעולם אל תיכנע ל”חטא הלוכד על נקלה” — שהוא חוסר אמונה — ולא חשוב עד כמה קשה לך או כמה חסר אונים אתה חש (עברים י״ב:1). המשך להיאבק עד שתקבל את הברכות. התאזר באורך רוח וזכור את יעקב הקשיש, שנאבק כל הלילה בשביל לזכות לברכה. וכמו האיכר שזורע באביב ומחכה לקציר, המתן בסבלנות שיהוה יברך את פעילותך הרוחנית, גם אם אתה חש שהיא מוגבלת בצורה כלשהי (יעקב ה׳:7, 8). בכל עת זכור את דברי מחבר המזמור: ”הזורעים בדמעה ברינה יקצורו” (תהלים קכ״ו:5; גלטים ו׳:9). עמוד איתן ותוכל להימנות עם המתמודדים בעוז.
[הערת שוליים]
a מוסד הפילגשוּת היה קיים לפני מתן התורה ולאחר מכן זכה להכרה והוסדר במסגרת התורה. מבחינת אלוהים לא היתה זו העת המתאימה לחזור לסטנדרט של נישואין מונוגמיים כפי שנקבע בגן עדן, והוא דחה זאת עד בואו של ישוע המשיח. עם זאת, הוא הגן בחוק על זכויות הפילגשים. מוסד הפילגשות תרם ככל הנראה להתרבות מהירה יותר של עם ישראל.