יהוה מברך את מי שמצייתים לו ומגן עליהם
”ושומע לי ישכון בֶּטַח, ושאנן מִפַּחַד רעה” (משלי א׳:33).
1, 2. מדוע חשוב לציית לאלוהים? הבא דוגמה.
האפרוחים הרכים והצהובים תרים אחר מזון בתוך העשב הנמוך ואינם מודעים כלל לנץ המרחף מעליהם. ואז, לפתע פתאום, משמיעה אמא תרנגולת קריאת אזהרה בקול גבוה ורוטט ופורשת את כנפיה. האפרוחים רצים אליה וכעבור כמה רגעים חוסים בבטחה בחיקה. הנץ נסוג.a מהו הלקח? ציות יכול להציל חיים!
2 לקח זה חשוב במיוחד למשיחיים כיום, מכיוון שהשטן עושה כל מאמץ כדי לעוט על משרתי אלוהים ולטרוף אותם (ההתגלות י״ב:9, 12, 17). מטרתו היא להרוס את הרוחניות שלנו כדי שנאבד את חסדו של יהוה ואת התקווה לחיות לנצח (פטרוס א׳. ה׳:8). למרות זאת, אם נישאר קרובים לאלוהים ונפעל במהירות בהתאם להנחיות שאנו מקבלים דרך דברו וארגונו, נוכל להיות בטוחים שהוא ידאג לנו ויגן עלינו. ”באברתו יָסֶךְ לָךְ, ותחת כנפיו תֶחְסֶה”, כתב מחבר התהלים (תהלים צ״א:4).
עם סורר הופך לטרף
3. מה קרה לעם ישראל כתוצאה ממרדנותו העיקשת?
3 כאשר צייתו בני ישראל ליהוה, הוא דאג להם ושמר עליהם דרך קבע. אך שוב ושוב עזב העם את הבורא ופנה לאלילי עץ ואבן — ”תוהו אשר לא יועילו ולא יצילו” (שמואל א׳. י״ב:21). בחלוף מאות שנים של מרדנות שקע העם ככלל בכפירה עד לאין מרפא. ישוע אמר: ”ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בנייך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה ולא רציתם. הנה ביתכם ינטש לכם” (מתי כ״ג:37, 38).
4. כיצד העובדה שיהוה נטש את ירושלים הומחשה בשנת 70 לספירה?
4 העובדה שיהוה נטש את עם ישראל הסורר הומחשה בצורה כואבת בשנת 70 לספירה. חילות רומא, שעל דגליהם הופיעו דמויות של נשרים, עטו כציפור טרף על ירושלים כדי לטבוח ביושביה. העיר היתה הומה באנשים שבאו לחגוג את הפסח. אך זבחיהם הרבים לא זיכו אותם בחסדו של אלוהים. היתה זו תזכורת טרגית למה שאמר שמואל לשאול המלך: ”הַחֵפֶץ ליהוה בעולות וזבחים כשמוע בקול יהוה? הנה שמוע מזֶבַח טוב, להקשיב מחֵלֶב אילים” (שמואל א׳. ט״ו:22).
5. איזה ציות דורש יהוה, ומניין לנו שציות כזה אפשרי?
5 יהוה אומנם דורש ציות, אך הוא גם מודע למגבלות של אנשים לא־מושלמים (תהלים ק״ל:3, 4). הוא דורש שלבנו יהיה ישר ושנציית לו מתוך אמונה, אהבה ויראה פן נכעיס אותו (דברים י׳:12, 13; משלי ט״ז:6; ישעיהו מ״ג:10; מיכה ו׳:8; רומים ו׳:17). ציות כזה הוא אכן אפשרי; המוני עדים שחיו לפני העידן המשיחי הוכיחו זאת בכך ששמרו על תומתם חרף ניסיונות קשים ואפילו עד מוות (עברים י״א:36, 37; י״ב:1). עד כמה שהם שימחו את לבו של יהוה! (משלי כ״ז:11) אחרים, לעומת זאת, היו נאמנים בהתחלה אך לא התמידו בציותם. אחד מהם היה יואש מלך יהודה.
חיי המלך נהרסו בגלל חברה רעה
6, 7. מה היה טיבו של יואש כמלך בימי יהוידע?
6 המלך יואש ניצל בקושי מהתנקשות כשהיה עוד תינוק. בהגיעו לגיל שבע, הוציא אותו באומץ הכהן הגדול יהוידע ממקום מחבואו ועשה אותו למלך. יהוידע הירא שמים היה ליואש כאב ויועץ, ולכן עשה השליט הצעיר ”הישר בעיני יהוה כל ימי יהוידע הכהן” (דברי הימים ב׳. כ״ב:10 עד כ״ג:1, 11; כ״ד:1, 2).
7 פעליו הטובים של יואש כללו את שיפוץ בית המקדש, מעשה ש”היה עם לב יואש”, כלומר קרוב ללבו. הוא הזכיר לכהן הגדול, יהוידע, שצריך לאסוף מתושבי יהודה וירושלים את מס המקדש, כפי שהורה בעבר משה, כדי לממן את העבודות. נראה שיהוידע הצליח לעודד את המלך הצעיר ללמוד את תורת אלוהים ולציית לה. כתוצאה מכך הושלמו עד מהרה העבודות הקשורות למקדש ולכלי הקודש שבו (דברי הימים ב׳. כ״ד:4, 6, 13, 14; דברים י״ז:18).
8. (א) מה היה גורם המפתח בהידרדרותו הרוחנית של יואש? (ב) מה עשה לבסוף יואש עקב חוסר צייתנותו?
8 למרבה הצער, לא התמיד יואש בציותו ליהוה. מדוע? בדבר־אלוהים נאמר: ”אחרי מות יהוידע באו שרי יהודה, וישתחוו למלך. אז שמע המלך אליהם. ויעזבו את בית יהוה אלוהי אבותיהם, ויעבדו את האשרים ואת העֲצַבִּים, ויהי קצף על יהודה וירושלים באשמתם זאת”. השפעתם המזיקה של שרי יהודה גם גרמה למלך לאטום את אוזנו לנביאי אלוהים. אחד מהם היה בנו של יהוידע, זכריה, אשר הוכיח באומץ את יואש ואת העם על דרכם הסוררת. במקום לחזור בתשובה, ציווה יואש שזכריה ייסקל באבנים. יואש הפך לאדם חסר לב ומרדן, והכול מפני שנכנע להשפעה של חברה רעה! (דברי הימים ב׳. כ״ד:17–22; קורינתים א׳. ט״ו:33).
9. כיצד סופם של יואש ושל שריו ממחיש את האיוולת שבחוסר ציות?
9 מה עלה בגורלו של יואש אחרי שהוא וגם שריו הרשעים עזבו את יהוה? חיל ארם — אשר כלל רק ”מצער [מעט] אנשים” — פלש ליהודה ו’השחית את כל שרי העם’. הפולשים אילצו את המלך לתת להם את אוצרותיו ואת הזהב והכסף שהיו בבית המקדש. יואש אומנם ניצל, אך נותר שבור וחולה. זמן קצר לאחר מכן התנקשו בחייו קושרים מבין עבדיו (דברי הימים ב׳. כ״ד:23–25; מלכים ב׳. י״ב:18, 19). דבריו של יהוה לעם ישראל התאמתו: ”אם לא תשמע בקול יהוה אלוהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו... ובאו אליך כל הקללות האלה והשיגוך” (דברים כ״ח:15).
חיי המזכיר ניצלו בזכות צייתנותו
10, 11. (א) מדוע כדאי לשים לב לעצה שנתן יהוה לברוך? (ב) מה היתה העצה שנתן יהוה לברוך?
10 האם אתה חש לפעמים רפיון ידיים משום שמעטים מגלים עניין בבשורה? האם אתה לפעמים קצת מקנא בעשירים ובחיי התענוגות שלהם? אם כן, חשוב על ברוך, מזכירו של ירמיהו, ועל העצה האוהבת שנתן לו יהוה.
11 בעת שכתב מסר נבואי, הפך ברוך בעצמו למוקד תשומת לבו של יהוה. מדוע? ברוך החל לבכות על מר גורלו. הוא רצה דבר טוב יותר מאשר התפקיד המיוחד שהיה לו בשירות אלוהים. יהוה הבחין בשינוי שחל בגישתו של ברוך ונתן לו עצה אוהבת: ”ואתה, תבקש לך גדולות? אל תבקש; כי הנני מביא רעה על כל בשר... ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המקומות אשר תלך שם” (ירמיהו ל״ו:4; מ״ה:5).
12. מדוע אל לנו לבקש לעצמנו ”גדולות” בסדר עולמי זה?
12 האם אתה יכול להבחין בדאגתו העמוקה של יהוה לאותו אדם טוב, אשר שירת אותו בנאמנות ובאומץ לצד ירמיהו? גם כיום יהוה דואג מאוד לכל מי שניצבים לפני הפיתוי לרדוף אחר מה שנחשב בעיניהם ל’דשא ירוק יותר’ בסדר עולמי זה. לשמחתנו, רבים מהם נוהגים כמו ברוך ונענים לתיקון אוהב מצד אחים רוחניים אחראיים (לוקס ט״ו:4–7). מי יתן וכולנו נפנים את ההבנה שאין כל עתיד למי שמבקשים לעצמם ”גדולות” בעולם זה. מי שעושים כן אינם מוצאים אושר אמיתי, וגרוע מכך — הם בקרוב יעברו ביחד עם העולם הזה ותאוותיו האנוכיות (מתי ו׳:19, 20; יוחנן א׳. ב׳:15–17).
13. איזה לקח בנושא הענווה אנו לומדים מן המקרה של ברוך?
13 המקרה של ברוך מלמד אותנו לקח חשוב גם בנושא הענווה. שים לב שיהוה לא פנה ישירות אל ברוך אלא ייעץ לו באמצעות ירמיהו, והרי ברוך ודאי הכיר היטב את המגרעות וההרגלים שאפיינו את אותו נביא (ירמיהו מ״ה:1, 2). למרות זאת, הגאווה לא הכניעה אותו; הוא גילה ענווה והכיר במקור העצה — יהוה (דברי הימים ב׳. כ״ו:3, 4, 16; משלי י״ח:12; י״ט:20). לכן כאשר אנו ’נכשלים באיזו עבירה’ לפני שאנו בכלל מודעים לכך, ואז מקבלים את העצה הנחוצה לנו מתוך דבר־אלוהים, הבה נחקה את הבגרות, התבונה הרוחנית והענווה שגילה ברוך (גלטים ו׳:1).
14. מדוע מן הראוי שנשמע בקול המנהיגים אותנו?
14 רוח של ענווה מצדנו עוזרת גם לנותן העצה. בעברים י״ג:17 נאמר: ”שימעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון; נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם”. פעמים רבות קורה שזקני־הקהילה שופכים את לבם לפני יהוה ומתפללים שיתן להם את האומץ, החוכמה והטקט הדרושים כדי לעמוד באחריות קשה זו במסגרת מלאכת הרעייה שהופקדה בידם. הבה נהיה ”מוקירים אנשים כאלה” (קורינתים א׳. ט״ז:18).
15. (א) כיצד גילה ירמיהו אמון בברוך? (ב) מה היה גמולו של ברוך עקב צייתנותו וענוותו?
15 ברוך אכן תיקן את אורח חשיבתו, שהרי ירמיהו שלח אותו אחר כך למשימה לא קלה. היה עליו ללכת לבית המקדש ולקרוא בקול את דברי המשפט שהוא עצמו כתב מפי ירמיהו. האם ברוך ציית? כן. הוא עשה ”ככול אשר ציווהו ירמיהו הנביא”. למעשה, הוא אפילו השמיע את אותו המסר לשרי ירושלים, דבר שבוודאי הצריך אומץ רב (ירמיהו ל״ו:1–6, 8, 14, 15). תאר לעצמך עד כמה אסיר תודה היה ברוך על כך ששמונה־עשרה שנה לאחר מכן, כאשר נפלה העיר בידי הבבלים, ניצלו חייו תודות לכך שנשמע לאזהרתו של יהוה והפסיק לבקש לעצמו ”גדולות” (ירמיהו ל״ט:1, 2, 11, 12; מ״ג:6).
חייהם ניצלו תודות לצייתנות במהלך מצור
16. כיצד גילה יהוה רחמים כלפי יהודי ירושלים במהלך המצור של הבבלים ב־607 לפה״ס?
16 כשבא קצה של ירושלים ב־607 לפה״ס, שוב נגלו רחמיו של אלוהים כלפי המצייתים לו. בשיא המצור אמר יהוה ליהודים: ”הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המוות. היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר; והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם וחיה, והיתה לו נפשו לשלל” (ירמיהו כ״א:8, 9). אף־על־פי שתושבי ירושלים נידונו בצדק להשמדה, נהג יהוה ברחמים עם אלה שצייתו לו, אפילו באותם רגעים מכריעים וסופיים.b
17. (א) באילו שתי דרכים נבחנה צייתנותו של ירמיהו כשהורה לו יהוה לומר ליהודים הנצורים ’ליפול אל הכשדים’? (ב) איזו תועלת נוכל להפיק מדוגמתו של ירמיהו בגילוי צייתנות ואומץ?
17 אין ספק שגם צייתנותו של ירמיהו נבחנה כאשר נדרש לומר ליהודים להיכנע. ירמיהו היה קנאי לשמו של אלוהים. הוא לא רצה ששם יהוה יחולל בפי אויבים אשר יזקפו את ניצחונם לזכות אלילים דוממים (ירמיהו נ׳:2, 11; איכה ב׳:16). בנוסף לכך, ירמיהו ידע שהוא מסכן את חייו באומרו לאנשים להיכנע, שהרי רבים היו מפרשים זאת כהסתה. אך הוא לא נרתע, אלא ציית והשמיע את דברי יהוה (ירמיהו ל״ח:4, 17, 18). בדומה לירמיהו, גם אנחנו נושאים מסר לא כל כך פופולרי. בעבור אותו מסר בזו לישוע (ישעיהו נ״ג:3; מתי כ״ד:9). לכן הבה לא ’נחרד מבני אדם’, אלא בדומה לירמיהו נציית באומץ ליהוה ונשים בו את מלוא מבטחנו (משלי כ״ט:25).
צייתנות לנוכח מתקפתו של גוג
18. אילו מבחני צייתנות צפויים בעתיד למשרתי יהוה?
18 כל הסדר העולמי של השטן יושמד בקרוב ב”צרה גדולה” שכמוה לא היתה (מתי כ״ד:21). נהיר לנו שלפני תקופה זו וגם במהלכה יתנסו משרתי אלוהים במצבים קשים שיבחנו את אמונתם ואת צייתנותם. למשל, המקרא מספר שהשטן, בתור ”גוג [מ]ארץ המגוג”, יֵצא למתקפה רבתי נגד משרתי יהוה. הוא יאסוף אליו המונים המתוארים כ”חַיִל רב... כענן לכסות הארץ” (יחזקאל ל״ח:2, 14–16). משרתי אלוהים יהיו בנחיתות מספרית ולא חמושים, ולכן הם יבקשו מחסה ב”אברותיו” של יהוה, שאותן הוא פורש כדי להגן על המצייתים לו.
19, 20. (א) מדוע היה חיוני שבני ישראל יגלו צייתנות כשהיו בים סוף? (ב) כיצד הרהורים בליווי תפילות על מה שקרה בים סוף יכולה להועיל לנו כיום?
19 מצב זה מזכיר לנו את יציאת בני ישראל ממצרים. אחרי שהיכה יהוה את המצרים בעשר מכות, הוא הוביל את עמו לא דרך הנתיב הקצר יותר אל הארץ המובטחת, אלא דווקא לכיוון ים סוף, ששם היה קל מאוד לתוקפיהם לסגור עליהם. המהלך הזה אולי נחשב הרה אסון מנקודת מבט צבאית. אילו היית שם, האם היית מציית לדבר יהוה בפי משה וצועד לעבר ים סוף בביטחון מלא, חרף הידיעה שהארץ המובטחת נמצאת בכיוון אחר? (שמות י״ד:1–4).
20 בקוראנו בפרק י״ד בספר שמות, אנו רואים כיצד הפגין יהוה את כוחו האדיר והציל את עמו. פרשות כאלו מחזקות את אמונתנו כשאנו מקדישים את הזמן הדרוש כדי ללמוד אותם ולהרהר בהם (פטרוס ב׳. ב׳:9). אמונתנו האיתנה מניעה אותנו לציית ליהוה, גם כאשר נראה כי דרישותיו אינן משתלבות עם ההיגיון האנושי (משלי ג׳:5, 6). אם כן, שאל את עצמך, ’האם אני מתאמץ לבנות את אמונתי בעזרת לימוד שקדני של המקרא, תפילות והרהורים, וכן גם באמצעות התרועעות קבועה עם משרתי אלוהים?’ (עברים י׳:24, 25; י״ב:1–3).
צייתנות מביאה לידי תקווה
21. באילו ברכות יתנסו כיום ובעתיד מי שמצייתים ליהוה?
21 מי שהופכים את הציות ליהוה לדרך חייהם מתנסים כבר עכשיו בהתגשמות הכתוב במשלי א׳:33. נאמר שם: ”ושומע [מציית] לי ישכון בֶּטַח, ושאנן מִפַּחַד רעה”. דברי נחמה אלה יתגשמו בצורה נפלאה במהלך יום הנקם הקרב ובא של אלוהים! למעשה, ישוע אמר לתלמידיו: ”כאשר יתחילו לקרות הדברים האלה, התעודדו והרימו ראשיכם, כי קרבה גאולתכם” (לוקס כ״א:28). רק מי שמצייתים לאלוהים יוכלו להיענות למילים אלה במלוא הביטחון (מתי ז׳:21).
22. (א) איזה יסוד לביטחון יש למשרתי יהוה? (ב) במה יעסוק המאמר הבא?
22 יש לנו סיבה נוספת לביטחון, והיא ש”לא יעשה אדני יהוה דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים” (עמוס ג׳:7). שלא כמו בימי קדם, יהוה אינו מאציל כיום מרוחו על נביאים; הוא מינה כיתת עבד נאמן שתספק מזון רוחני בעתו לבני ביתו (מתי כ״ד:45–47). לכן עד כמה חשוב שנציית ל”עבד” זה! וכפי שנראה במאמר הבא, צייתנות זו מעידה על גישתנו גם כלפי ישוע, שהוא אדונו של ה”עבד”. הוא זה אשר ”לו יקהת [ציות] עמים” (בראשית מ״ט:10).
[הערות שוליים]
a אף־על־פי שמחשיבים את התרנגולת לפחדנית, ”היא תילחם עד מוות כדי להגן על אפרוחיה מכל רע”, נאמר בפרסום מטעם אחת האגודות למען בעלי חיים.
b בירמיהו ל״ח:19 מסופר שכמה יהודים ”נפלו” אל הכשדים. חייהם אומנם ניצלו, אך הם לא נמלטו מגלות. לא כתוב אם הם נכנעו לבבלים דווקא משום ששמעו לדברי ירמיהו. בכל אופן, הינצלותם אימתה את דברי הנביא.
האם אתה זוכר?
• מה היתה התוצאה של מרדנותו העיקשת של עם ישראל?
• כיצד הושפע יואש מסביבתו בצעירותו ובהמשך חייו?
• אילו לקחים נוכל ללמוד מברוך?
• מדוע למשרתי יהוה המצייתים לו אין כל סיבה לחשוש מסוף סדר עולמי זה?
[תמונה בעמוד 13]
יואש הצעיר ציית ליהוה תודות להדרכתו של יהוידע
[תמונה בעמוד 15]
בהשפעת חברה רעה ציווה יואש להרוג את נביא אלוהים
[תמונה בעמוד 16]
האם היית מציית ליהוה וזוכה לחזות בכוח הישועה האדיר שלו?